פעילות לאדם החי עם דמנציה- לשם מה?
סביר להניח שבהתאם לרמת תפקודו של אדם עם דמנציה ואלצהיימר, המאגרים הקוגניטיביים העומדים לרשותו מדוללים, יכולותיו המילוליות מוגבלות ויכולותיו הפיזיות חלשות. אם כך, איזו תועלת הוא יכול להפיק מהפעלה כל שהיא? לשם מה בכלל צריך להפעיל אותו?
כיום אין עדיין תרופה לדמנציה ומרגע האבחון כיוון התפתחות הירידה הקוגניטיבית די ברור. –על מנת להאט את קצב ההידרדרות, יש לתת לאדם עם דמנציה כלים, שיאפשרו לו לשמר יכולות לעוד זמן מה. ניתן לאבחן את היכולות החזקות שלו ולהמשיך לתחזק אותן באופן שיאפשר לו שליטה עליהן.
סוגי ההפעלות רבים ומגוונים, וניתנים להתאמה פרטנית ברמת קושי ובתוכן הפעילות. כאשר אנו מציעים תוכנית הפעלה עלינו לקחת בחשבון מי המטופל: מה הרקע שלו? מה היכולות הפיזיות והקוגניטיביות שלו? מהם תחומי העניין שלו? האם יש למטופל ציפיות מהטיפול? מה ציפיות המשפחה? איך נוכל לתרום להצלחת ההפעלה? עד כמה שאפשר, רצוי לשתף את האדם עצמו בבחירת תוכנית ההפעלה. יש להגדיר את שעת ההפעלה למועד קבוע וככל האפשר בהתאמה ל"שעות הטובות" בסדר היום של המטופל.
הפעלה קוגניטיבית מתייחסת לכל הפעלה המצריכה שימוש ביכולות קוגניטיביות: ביבליותרפיה, עבודה עם מחשב, תרגול קוגניטיבי בעזרת משחקי מילים ומשחקי זיכרון, שיחה מונחית, תשבצים וסודוקו, שאלוני טריוויה וחידונים בהתאם לתחומי עניין ספציפיים ועוד. הפעלה קוגניטיבית כוללת גם תרפיית זיכרונות ופוטותרפיה, שני תחומים שהולכים ומתפתחים ומאפשרים לאדם עם דמנציה לשמר או להיאחז בעברו. תרפיות אלו מאפשרות לו לספר את סיפור חייו, תוך שהוא נזכר מי הוא ומה ההישגים של חייו.
בהפעלה גופנית בהתאם ליכולותיו, ניתן להבין ולבצע פעילויות בהתאם לכוחו הפיזי. בעזרת פעילות גופנית אנו מעוררים בו תחושת חיוניות ותורמים לערנות שלו. ניתן לשלב אלמנטים מתחומים שונים כמו יוגה, מכשירים, מחול ותנועה.
הפעלה רגשית מאפשרת ביטוי ותקשורת לא מילוליים עם מי שאיבד את יכולתו לדבר. מדובר בטיפול שמאפשר לאדם עם דמנציה להתחבר לחלק "הפעיל" שבו, בעזרה או בתיווך של מטפלים מיומנים מתחום הדרמה/ התרפיה/ או הליווי הרוחני. גם תרפיה באמנות או במוזיקה יכולות להיחשב כהפעלה רגשית, כיוון שהן מאפשרות לו לבטא את עצמו בדרכים שאינן מילוליות.
הפעלה חושית, המגרה את החושים בעזרת עזרים ואביזרים שונים ומטרתה להסב למטופל הנאה. ארומתרפיה למשל (תרפיה באמצעות ריחות), יכולה להחזיר זיכרונות ולעורר רגשות, באמצעות ריחות.
האם ניתן למדוד את הצלחת ההפעלה כאשר מדובר באדם עם דמנציה?
מדדי ההצלחה הם בראש ובראשונה שיתוף הפעולה של האדם, הנכונות והמוכנות שלו לקראת ההפעלה ושביעות הרצון של המשפחה. הבה נתרשם מהדוגמא הבאה :
א.ו, אדם בשנות ה-80, המתמודד עם דמנציה משולבת בפגיעת ראש, התעניין כל חייו בטבע, בצמחים וחיות. כיום הוא במצב פיזי וקוגניטיבי ירוד ביותר. בניו הזוכרים את טיולי השבת, אליהם לקח אותם לאורך שנות ילדותם, החליטו שזה הזמן לעשות משהו בשבילו. פעם בשבוע מגיעה אליו מטפלת בעזרת בעלי חיים. היא מלווה בכלבת פודל ידידותית. הוא מלטף את הכלבה ובמשך כל הטיפול מתרכז בטיפול בה… פעמיים בשבוע מגיעה אליו מטפלת בגינון ויחד הם מטפחים את גינת העציצים שלו. הבנים ואשתו מדווחים כי בימים בהם יש טיפולים הוא פשוט מאושר.
מעבר לתועלת שיש בכל אחד מסוגי התרפיה, חשוב לציין את תרומת המפגש עצמו למילוי הצורך החברתי הקיים בכל אחד מאיתנו, מפגש המחזק את שייכותו של האדם עם דמנציה לחברה.
עצם הפעלת האדם מעבר לטיפול הבסיסי בו, מעניקה לו תשומת לב חיובית הרואה אותו מעבר לירידה הקוגניטיבית שלו, להיותו "מטופל". תשומת הלב הזאת תורמת לתחושה של חוויה חיובית עבורו, כמו גם תזכורת למשפחתו – זה אבא זו אמא, הם עוד כאן. בעזרת הדרכה ניתן להפוך את הפעלת האדם עם דמנציה לפעילות משפחתית, המייצרת זיכרונות חיוביים מתוך חוויה משפחתית קשה. הנה דוגמא נוספת :
א.ב., אישה המתמודדת עם אלצהיימר ברמת תפקוד נמוכה ביותר, מרותקת למיטה, ישנה רוב שעות היממה, לא מדברת ורק לעיתים נדירות פוקחת את עיניה. פעם בשבוע מגיעה אליה תרפיסטית במוזיקה. היא מנגנת בגיטרה, שרה לה שירים מילדותה, בתה היחידה של המטופלת מצטרפת לטיפול, במהלכו היא אוחזת את ידה של האם בשעה שזו מניעה את אצבעותיה לקצב המוזיקה. "זו החוויה המשותפת האחרונה שיש לי עם אמא שלי" אומרת הבת.
אין ספק כי גם בערוב הימים, כשרמת התפקוד הקוגניטיבית של האדם הדמנטי יורדת והוא מאבד לאט-לאט יכולות, היתרונות והתועלת שבהפעלתו עולים לאין ערוך. הפעלה, מכל סוג שהוא, נותנת לו טעם לחיים ולא רק מתחזקת את החיים על ידי סיפוק צרכים גופניים בלבד.
כתבה: שרית דורון, גרונטולוגית, M.A בגרונטולוגיה, מנהלת מרכז יום מלב"ב בגבעת משואה
