טיפול בדמנציה הוא אתגר יוצא דופן. מחקרים מישראל ומהעולם מראים שההתמודדות של בני משפחה של אנשים עם דמנציה היא מאתגרת יותר, מן ההתמודדות של טיפול בזיקנה או בחולי ללא בעיות קוגניטיביות. זה אולי קצת מובן מאליו, אבל אני חושבת שיש חשיבות לומר את זה באופן חד משמעי.
למעשה, בשנים האחרונות בישראל זה נהיה אפילו יותר מורכב. ישנה מגמה הולכת וגוברת של קיצור תקופות האשפוז והעברת הטיפול לבית ולקהילה. אומנם לגישה הטיפולית הזאת יש יתרונות ברורים עבור המטופלים (במיוחד בימי קורונה), אבל היא מזמנת אתגרים יוצאי דופן לבני משפחה שנאלצים לבצע פעולות רפואיות מורכבות כמו החלפת תחבושות ומתן תרופות בכוחות עצמם ללא הכשרה מסודרת.
לצערנו, התמודדות עם טיפול מורכב ללא הכשרה , מגבירה את הסיכון לתופעה שמוכרת בעיקר בקרב אנשי מקצועות הבריאות בתחילת דרכם – שחיקת חמלה.
מדובר בנושא לא פשוט שסביר שישמע מוכר לחלק מכם – ובאחרים אולי יעורר סלידה וזעזוע. הוא מלווה בבושה ומושתק – ולכן חשוב להעלות את המודעות לקיומו.
"שחיקת חמלה" או "תשישות חמלה" היא מונח מקצועי שבמקור שימש לתאר את ההשפעה של חשיפה ממושכת למצבים קשים של חוסר אונים וסבל בקרב אנשי מקצוע טיפוליים (אחיות, רופאות, עובדות סוציאליות, פסיכולוגיות…). מסתבר שאנשים שנחשפים לאורך זמן לסבל וטראומה, במיוחד כשהם לא בטוחים ביכולתם לסייע, הם עלולים להיפגע ביכולת לחוש ולבטא חמלה כלפי מטופלים – ובכלל. באופן מפתיע, רק בשנים האחרונות התחילו לחקור את התופעה גם בקרב בני משפחה מטפלים.
שחיקת חמלה מורכבת מ-3 גורמים המתכתבים זה עם זה:
- שחיקה – העומס המתמשך גורם לכרסום איטי של כוחות נפשיים, עד התרוקנות מוחלטת. התשישות יכולה לגרום לתחושת ניתוק מהאדם שבו אנחנו מטפלים. פתאום כשאנחנו מסתלים על יקירינו נראה רק מטלה או בעיה שצריך לטפל בה, ולא בני אדם קרובים לליבנו. יכולות לעלות גם תחושות רתיעה, וכעס… ההשפעה לא מוגבלת ליחסים עם האדם החולה, ויכולה גם לזלוג למערכות יחסים אחרות. כיוון שמדובר בתהליך איטי מאוד, קשה לשים לב שהוא קורה.
- טראומה משנית – טראומה היא תופעה מדבקת מאוד. החשיפה לחוויות הקשות של אדם אחר – במיוחד כשהוא יקר לליבנו – יכולה לגרום למטפלים להתפרצות של חרדה. התסמינים דומים לאלו של פוסט טראומה – שמוכרת לרובנו מסרטים וספרים כמחלה "של חיילים". מטפלים מתחילים לסבול מסיוטים, קשיי שינה, הזכרות בלתי נשלטת ברגעים קשים, רוגזנות… אחרים מגיבים בניסיון לא ריאלי ואובססיבי "להציל" אותו.
- ירידה בתחושת סיפוק מהענקת חמלה – טיפול באחר יכול להיות חוויה מאוד משמעותית ומספקת. תחושות חיוביות של הישג, תחושת משמעות, נתינה חזרה… כל אלו מהווים "חיסון" כנגד שחיקת חמלה. כשהקושי והסיפוק כבר לא נמצאים במאזן חיובי, הסיכון לשחיקת חמלה עולה.
חשוב לדבר על זה. החשש להיתפס כאנוכיים בגלל רצוננו להתרחק מאדם חולה, הרגשות שליליים כלפיו ותחושת הטראומה רק מוסיפה עוד משקל על המטפלים העמוסים גם כך. מעבר לבושה, מחקרים מראים שבני המשפחה אינם מזהים את עצמם כזקוקים לעזרה. שחיקת חמלה פוגעת באיכות החיים שלכם ושל יקיריכם, ואף יכולה לפגוע בבריאותכם. אל תישארו איתה לבד.
אפשר לשמוע על הנושא בהרחבה בהרצאה כאן.
אם זיהית את עצמך בטקסט, מומלץ בחום לפנות לאחד מהגורמים ברשימה המצורפת.
שמרו על עצמכם!
כתבה: מאיה הכט, נוירופסיכולוגית שיקומית (M.A) בהתמחות, מלב"ב לקהילה
