מה באמת משפיע על איכות החיים ותחושת הבדידות של אנשים בגיל המבוגר? מחקר ישראלי מאוניברסיטת אריאל (2024) מציע תשובה מפתיעה. הממצאים פורסמו לאחרונה בכתב העת Journal of Aging and Environment ומאתגרים הנחות רווחות בתחום התכנון העירוני.
נגישות פיזית? היא רק הבסיס
צוות המחקר, בראשות ד"ר אורית שגב-יעקובובסקי ופרופ' אפרים שפירא, ראיין כמעט 500 ישראלים מעל גיל 60 ובחן כיצד מאפיינים שונים של סביבת המגורים משפיעים על תחושות הרווחה ושביעות הרצון.
התוצאות הפתיעו: מעליות, שבילים מונגשים, תאורה טובה ושילוט ברור אכן חשובים, כי הם הופכים את המרחב הציבורי לנגיש ובטוח יותר, אבל הם מהווים תנאי בסיס בלבד. אז מה כן עושה את ההבדל? המפתח טמון בהשתתפות פעילה בחיי הקהילה – או במילים אחרות, עד כמה האדם משולב, נוכח פיזית או פעיל במפגשים חברתיים מסוגים שונים.
ארבעה סוגי פעילות, ארבע השפעות שונות
החוקרים מיפו ארבעה סוגים של מעורבות קהילתית, וגילו שלכל אחד מהם השפעה ייחודית:
מפגשים חברתיים ישירים הם הזוכים הגדולים: פגישות עם חברים, השתתפות באירועים שכונתיים ופעילויות קבוצתיות תרמו לשיפור בכל ארבעת ממדי איכות החיים והפחיתו משמעותית את תחושת הבדידות.
התקשורת הדיגיטלית הייתה ההפתעה של המחקר. שיחות וידאו, קבוצות וואטסאפ ופעילות ברשתות חברתיות נמצאו יעילות כמעט כמו מפגשים פיזיים. ממצא זה מערער על התפיסה הרווחת שמבוגרים אינם נהנים מטכנולוגיה או שהיא אינה מתאימה להם.
תעסוקה והתנדבות גם הן תרמו, בעיקר לבריאות הנפשית ולתחושת המשמעות. אנשים שהמשיכו לעבוד במשרה חלקית, או התנדבו, דיווחו על פחות תחושות בדידות.
עבודות בבית: הממצא המורכב נוגע לפעילות ביתית. עבודות הבית כגון בישול, ניקיון וקניות אמנם שמרו על הכושר הגופני, אבל במקביל העצימו את תחושת הבדידות. להיות עסוקים בבית זה לא אותו דבר כמו להיות מחוברים לאנשים.
מה עושים עם זה?
צוות המחקר מציע כיוונים מעשיים והמלצות לקובעי מדיניות: ראשית, בניית שכונות נגישות היא תנאי הכרחי אך לא מספיק – יש לשלב בתכנון גם מרחבים קהילתיים פעילים שמזמינים השתתפות מתמשכת. המלצות נוספות, בהמשך לתוצאות המחקר, הן להקים מרכזים קהילתיים ניידים שמגיעים לשכונות שונות ומציעים מגוון פעילויות ולהשקיע בהדרכה טכנולוגית למבוגרים – אם התקשורת הדיגיטלית כל כך יעילה, כדאי לוודא שכולם יכולים ליהנות ממנה.
למה זה רלוונטי דווקא עכשיו?
הממצאים חשובים במיוחד בתקופות של מצב ביטחוני מתוח או מגבלות אחרות על התנועה כפי שהיה בזמן הקורונה, כי כשקשה לצאת מהבית, הקשר הדיגיטלי הופך לקו חיים חברתי.
לצוות המחקר חשוב להוסיף גם מסר אישי: שמירה על פעילות בתוך הבית היא חיובית – אבל היא לא מחליפה את היציאה החוצה ואת המפגש עם אנשים. הבדידות בגיל המבוגר היא אתגר אמיתי, והדרך להתמודד איתה עוברת דרך הקהילה, בין אם פנים אל פנים ובין אם דרך המסך.
בשורה התחתונה: לצאת מהבית ולהתחבר למפגשים חברתיים אינטימיים ו/או קבוצתיים, חשוב לצורך שמירה על הבריאות הנפשית והפיזית שלנו ממש כמו ליטול תרופות או כדורים.
אנו בעמותת מְלַבֵּב נמצאים כאן עבורכם עם מידע, כלים וליווי שיסייעו לכם לבחור נכון, להמשיך ולשמור על היקרים לכם, תוך שמירה על הבריאות שלכם.
לפרטים נוספים על השירותים שלנו והדרכים בהן נוכל לסייע, אתם מוזמנים לפנות אלינו בכל עת.
צרו עמנו קשר: טלפון 1700-70-4533 או באתר www.melabev.org.il.
מאת: שרון שילוח, גרונטולוגית, עמותת מְלַבֵּב
