“חומת יריחו” הוא השם שניתן למסמך תכנוני של חמאס, שמפרט לפי הדיווחים את תוכניתו לפלישה רחבת היקף לישראל, דרך פריצת הגדר ועימותים על הקרקע. המסמך, שהתגלגל בין גורמי מודיעין בישראל, כולל: כניסה שבירת ההגנה של אוגדת עזה , השמדת מוצבים עיקריים לערי קו ראשון, כמו אשקלון, שדרות ונתיבות. לפי חלק מהפרסומים, דו"חות מודיעין מצביעים על כך, ששב"כ, אמ"ן ואוגדת עזה הכירו את המסמך כבר ב־2022 וגם ב־ 2018., אך המוכנות אליו נמחקה. היום אנחנו יודעים, שכל דרגי המנהיגות המדינית והצבאית, היו שבויים בקונספציה ובעיוורון קולוסאלי. הערב הודיע הרמטכ"ל רא"ל אייל זמיר על הקמת צוות חקירה בראשות האלוף במיל׳ רוני נומה, כדי לבדוק את הטיפול בתוכנית- “חומת יריחו” ואת הסיבות לכישלון ההיערכות.
היום ברור לכול, שוועדת חקירה ממלכתית שתקום, תידרש לבדוק לעומק, גם את ההתנהלות ביחס ל “חומת יריחו”.
העיוורון והשתלטות הקונספציה שאחזו בנו, משתקפים בקריסת תפיסת הבטחון המקודשת – הגנה, הרתעה, התרעה והכרעה, בשבעה באוקטובר בשמחת תורה בשעה 6.29 בבוקר.
בשנת 1953 נטל ראש הממשלה דוד בן גוריון ( 1886-1973 ) חופשה של 7 שבועות, כדי לנתח לעומק את מצבה של ישראל. התוצאה הייתה, בדמות מסמך מכונן שכתב ושעומד בסטנדרטים המודרניים ביותר של תפיסת הביטחון של מדינת ישראל. בן גוריון מצביע בו לא רק על האיומים שניצבים בפני ישראל, אלא גם על ההזדמנויות שעשויות לנטרל את האיומים האלה. בסקירת הביטחון של בן גוריון ניתן לראות מסמך יסוד לניהול הסיכונים הניצבים בפני ישראל. עולם ניהול הסיכונים מאופיין בניסיון להבין חוסר ודאות, לנתח אותו לנסות לשלוט בו. לתוך ניתוח הסיכונים נכנסים היבטים הסתברותיים כמו גם היבטים פסיכולוגיים רבים של נפש האדם ושל יכולותיו האנליטיות (מערכות, גיליון 452 טבת תשע"ד דצמבר 2013- ניהול סיכונים Management Plan RMP Risk לפי גישת בן גוריון).
תפיסת הביטחון של בן גוריון, מביאה לידי ביטוי את תפיסת הביטחון – "קיר הברזל", מבית מדרשו של זאב ז'בוטינסקי( 1880-1940), שהתגבשה אחרי העימות הראשון בין היישוב היהודי לישוב הערבי בארץ ישראל בשנים 1920–1921.
הנה כי כן, תפיסת הביטחון של מדינת ישראל נשענת על ארבע רגליים: הגנה, הרתעה, התרעה והכרעה.
הבה נציג וננתח את תפיסת הביטחון על ארבעת רגליה, כפי שמשתקפת בפרשתנו, בבחינת- בימים ההם בזמן הזה, מעשה אבות, סימן לבנים .
כך פותחת פרשתנו: "וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו, אֶל עֵשָׂו אָחִיו, אַרְצָה שֵׂעִיר, שְׂדֵה אֱדוֹם. וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר, כֹּה תֹאמְרוּן, לַאדֹנִי לְעֵשָׂו: כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב, עִם לָבָן גַּרְתִּי, וָאֵחַר עַד עָתָּה. וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר, צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה; וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי, לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ. וַיָּשֻׁבוּ, הַמַּלְאָכִים, אֶל יַעֲקֹב, לֵאמֹר: בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ, אֶל עֵשָׂו, וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ, וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ"(בראשית, לב', ה'-ז').
תפיסת הביטחון של יעקב מודגמת הלכה למעשה. יעקב נערך לכל תרחיש אפשרי:לשלום או למלחמה. יעקב מקיים הערכת מצב ושולח שליחי מודיעין מתווכים לעשו. המידע הצי"ח ( ציון ידיעות חשובות), שמביאים לו שליחי המודיעין, גורמת לו להיערך נכונה בתפיסת הביטחון על ארבעת רגליה – הגנה, התרעה, הרתעה והכרעה.
יעקב לקראת מפגשו עם עשו, נערך לשלושה מסלולים בסדר הבא: דורון, תפילה ומלחמה. המדיניות של יעקב היא לפיוס ולשלום עם אחיו עשו. רש"י ( 1040 -1105 ) מפרש: " התקין עצמו לשלושה דברים,- לדורון, לתפילה ולמלחמה. לדורון– ותעבור המנחה על פניו. לתפילה-אלוקי אבי אברהם. למלחמה– והיה המחנה הנשאר לפליטה" (בראשית, לב', ח' ).
יעקב לא יודע האם המפגש יתקיים באווירה של מלחמה או באווירה של שלום ? יעקב כמבוגר אחראי למשפחתו העניפה ולייעודו לחזור לארץ ישראל ולקומם את הישוב היהודי המחודש בארצו, מכין עצמו לתרחישים השונים ומנהל ניהול סיכונים קלאסי.
תפיסת הביטחון וניהול הסיכונים של יעקב ביחס למשפחתו, בדגש להגנה, מקבלים ביטוי של תיעדוף בפרשתנו : "וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב עֵינָיו, וַיַּרְא וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא, וְעִמּוֹ, אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ; וַיַּחַץ אֶת הַיְלָדִים, עַל לֵאָה וְעַל רָחֵל, וְעַל, שְׁתֵּי הַשְּׁפָחוֹת. וַיָּשֶׂם אֶת הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת יַלְדֵיהֶן, רִאשֹׁנָה; וְאֶת לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרֹנִים, וְאֶת רָחֵל וְאֶת יוֹסֵף אַחֲרֹנִים" (בראשית, לג', א'-ב') .
ההגנה על תינוקות, ילדים ונשים, היא בעדיפות עליונה בתפיסת הביטחון של יעקב. כך מהדהד באוזנינו שירו של יהודה עמיחי( 1924- 2000 )– "אלוהים מרחם על ילדי הגן", המדבר על הצורך בהגנה על החפים מפשע: "אלוהים מרחם על ילדי הגן, פחות מזה על ילדי בית הספר. ועל הגדולים לא ירחם עוד ישאירם לבדם ולפעמים יצטרכו לזחול על ארבע בחול הלוהט כדי להגיע אל תחנת האיסוף והם שותתי דם".
יעקב נערך גם לתרחיש של מלחמה, בכך שהוא מקיים הערכת מצב הנשענת על ניתוח היכולות והכוונות של עשו. רש"י מאיר זאת בפרשנותו: "שהיית אומר אחי הוא, אבל הוא נוהג עמך כעשו הרשע, עודנו בשנאתו".
כך גם הפרשן ר' יונתן איבשיץ ( 1694-1764), תורם להערכת המצב אודות הפרופיל של עשו האויב: "זאת הייתה עורמתו של עשו, כי אם ילך לבדו ויהרוג את יעקב, כיצד ישא פניו אל אביו, כיצד יצדיק את עצמו בפניו. לכן הקדים ולקח עמו כנופיה של רוצחים, כדי שעל כל פנים יוכל להטיל את האשמה עליהם ולטעון שהוא חף מפשע".
יעקב מעריך שעשו לא מורתע ופניו למלחמה, ולכן הוא נערך ונוקט בפעולות מנע מוקדמות, שיש בהן, גם הגנה וגם התרעה וגם יכולת להכרעה, בדגש להערכות מוקדמת למלחמה, במגבלות היכולות והמשאבים הנתונים לו:" וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ, וְאֶת הַצֹּאן וְאֶת הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת. וַיֹּאמֶר, אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר, לִפְלֵיטָה".
הנה רש"י מדגיש במיוחד את האסטרטגיה המלחמתית וההערכות לה מראש:" על כרחו, כי אלחם עמו". יש להניח שיש בכל פעולות אלו של יעקב, אולי גם להרתיע את עשו, לפתוח במלחמה, במידה וידע גם להפעיל גורמי מודיעין מטעמו, להבין את כוונותיו ופעולותיו של יעקב.
הבה נבחן גם יסוד נוסף וחשוב בהתנהלותו של יעקב , המשתקף בפסוק: "קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים, וּמִכָּל הָאֱמֶת, אֲשֶׁר עָשִׂיתָ, אֶת עַבְדֶּךָ" (בראשית, לב', י'}.
הַגְּרָ"א (הגאון רבנו אליהו מווילנא ( 1720-1797) מאיר את ערך הצניעות שבפסוק: הפרשה השמינית בתורה היא פרשת "וישלח" והפסוק השמיני בפרשה הוא "קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים ", זוהי השמינית שבשמינית שבגאווה. הנה כי כן, לדעת להגיד – קָטֹנְתִּי, בכך יעקב מפגין צניעות , שמונעת קבעון מחשבתי לקונספציה ולחוסר הקשבה פתוחה ולאגו. במוחו צרוב עמוק, האירוע הדרמטי עם אחיו עשו, של מכירת הבכורה והרמייה, והוא יודע להפיק הלקחים מהעבר. הנה כי כן המדרש מאיר זאת : "רבי שמעון בר יוחאי אומר, והלא (הלכה) בידוע, שעשו שונא ליעקב"( ספרי, בראשית לג',י').
עתה נראה, שהאירוע מסתיים לכאורה, בסוג של הכרעה, באווירה של התפייסות ושלום:"וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ, וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ, וַיִּבְכּוּ" (בראשית, לג', ד').
הנה רוח פרשנותו של ר' שמשון רפאל הירש ( 1808-1888 ):" גם עשו מתפרק לאט לאט מחרבו והולך ומשכין בקרבו יותר ויותר את רוח אהבת האדם. ודווקא יעקב הוא הנותן על פי רוב, הזדמנות לעשו להוכיח, שעקרון האנושות מתחיל להתגלות אצלו".
אבל דווקא ברוח תקופתנו העכשווית, של מלחמה הנמשכת, הבה נטה אוזנינו לפרשנותה של פרופ' נחמה ליבוביץ ( 1905-1997 ) המגיבה לפרשנותו של רש"ר הירש: "וקל לנו לשמוע את הד קולה של המאה ה-19 על עיוורונה האופטימי העולה מתוך דבריו (של רש"ר הירש).הן הוא כרבים מבני דורו, רואה כאן את אשר רצה כל כך לראות. את עשו המתפרק לאט לאט מחרבו ומשכין בקרבו יותר ויותר את רוח אהבת האדם. ולא נבוא בריב עימו, על אשר לא ידע את אשר ידוע נדע אנו היום". נשמע מוכר בערב השבעה באוקטובר!
הנה פרשתנו מנחילה לנו את הזיכרון ההיסטורי הקולקטיבי, מי הוא האויב ומהם שורשיו:" אֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי עֵשָׂו: אֱלִיפַז בֶּן עָדָה אֵשֶׁת עֵשָׂו, רְעוּאֵל, בֶּן בָּשְׂמַת אֵשֶׁת עֵשָׂו. וַיִּהְיוּ, בְּנֵי אֱלִיפָז תֵּימָן אוֹמָר, צְפוֹ וְגַעְתָּם וּקְנַז. וְתִמְנַע הָיְתָה פִילֶגֶשׁ, לֶאֱלִיפַז בֶּן עֵשָׂו, וַתֵּלֶד לֶאֱלִיפַז, אֶת עֲמָלֵק"(בראשית, לו',י'-יב'). הנה כי כן, עמלק – בימים ההם בזמן הזה, לזכור ולא לשכוח: "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ" (דברים, כה').
כך גם מלמדנו המדרש בהקשר למפגש יעקב ועשו בפרשתנו: "העושה עצמו שה, הזאב אוכלו"(בראשית רבה ע"ה ב'). התנהגות של שה, לא מביאה הרתעה.
הבה נמשיך בתפיסת הביטחון של יעקב, בהמשך הפרשה, באירוע מאבקו של יעקב עם המלאך: "וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא וַיִּקַּח אֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו וְאֶת אַחַד עָשָׂר יְלָדָיו וַיַּעֲבֹר אֵת מַעֲבַר יַבֹּק .וַיִּקָּחֵם וַיַּעֲבִרֵם אֶת הַנָּחַל וַיַּעֲבֵר אֶת אֲשֶׁר לוֹ. וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר. וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ. וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי. וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַה שְּׁמֶךָ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב. וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל, כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל"( בראשית, לב', כג'- כט').
במערכה הזאת מתנהל מאבק פיזי בין המלאך שרו של עשו, לבין יעקב. המלאך הוא סוג של פרוקסי ( שליח) של עשו. לפני כן, לא הייתה כל התרעה או הרתעה. האירוע בא בהפתעה.
הציור האומנותי של הצייר גוסטב דורה משנת 1885, מיטיב לתאר את אופי המאבק, יעקב נאבק כאשר הוא ניצב על שפת התהום. זאת מלחמה קיומית של יעקב.
יעקב המופתע, מתעשת מהר. הוא מאמין בכוחו, באמונתו ובצדקת דרכו. הוא מבין שהוא לבד במערכה – "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר".
"שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל". הנה המסר ליעקב– התפיסה והדימוי העצמי שלך, הם משאבי הניצחון שלך. כן, תשנן כל הזמן לעצמך- אני יכול, אני אנצח.
אכן הייתה הכרעה במאבקו של יעקב עם המלאך , שרו של עשו.
הנה המשמעות לדורות: "ויֹּאמֶר אֵלָיו ( המלאך), מַה שְּׁמֶךָ; וַיֹּאמֶר, יַעֲקֹב. וַיֹּאמֶר, לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל". הנה לידתו של עם ישראל, שחייב לקחת אחריות על גורלו למען קיומו –"הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן"( ברכת בלעם, במדבר, כג', ט'). עלינו לסמוך רק על הקב"ה ועל עצמנו.
יעקב בשינוי שמו לישראל מבין, שהתנהלותו כמבוגר אחראי במתאר הסיכון שבו הוא נתון, איננו רק להווה, אלא לא פחות מכך- לעתיד. על כתפי המנהיג המבוגר והאחראי, רובצת אחריות גם לעתיד הדורות הבאים. "כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים, וַתּוּכָל".
תפיסת הביטחון של מדינת ישראל: הגנה, הרתעה, התרעה והכרעה, דורשת גם אחדות המשתקפת באותיות השם – ישראל : יצחק ,יעקב. שרה. רבקה, רחל. אברהם. לאה.
המסר ברור: רק באחדות וביחד ננצח.
כתב: ד"ר זאב פרידמן מנכ"ל עמותת מלבב
