התמודדות עם דמנציה בבית היא מהאתגרים הקשים ביותר עבור בני ובנות משפחה המטפלים בהורה או בבן זוג. זהו תהליך מתמשך שכולל לא רק טיפול רפואי ופיזי, אלא גם ליווי רגשי, שינויים תפקודיים והתנהגותיים, עומס כלכלי ומתח נפשי, שעלולים להוביל לשחיקה ואף לדיכאון.
ככלל, 96% מהזקנים במדינה, גרים בקהילה, בסביבתם הטבעית, ורק 4% גרים בסידור מוסדי חוץ ביתי. אנו במְלַבֵּב, רואים חשיבות עליונה, בהמשך חיים של אדם עם ירידה קוגניטיבית, בקהילה בסביבתו הטבעית. אבל, כשהטיפול הופך למעמסה יומיומית ואין אפשרות להעניק בבית השגחה רציפה או טיפול מתאים – עולה השאלה הכואבת אך החשובה: האם הגיע הזמן לשקול מעבר למסגרת מוסדית חוץ ביתית? רגשות אשמה ותחושת כישלון: זה לא אתם
רבים מבני המשפחה חווים רגשות אשמה כששוקלים מעבר למוסד, אך זו אינה הפקרה – אלא ביטוי לאחריות ואהבה. כשאדם זקוק לסיוע מקצועי שלא ניתן עוד להעניק בבית, מסגרת איכותית יכולה להעניק לו ביטחון, טיפול מסור וחיים משמעותיים יותר. מוסדות מקצועיים מציעים שגרה מותאמת, פעילויות מגוונות, השגחה רפואית ותמיכה רגשית – שילוב שיכול לשפר את התפקוד ולהפחית תסמינים. עם הבחירה הנכונה, המעבר אינו סוף – אלא התחלה בטוחה ומכבדת.
מתי כדאי לשקול מעבר לבית אבות?
ישנם מצבים שבהם ברור שהטיפול הביתי כבר אינו מספיק, וחשוב לשקול מעבר למסגרת מוסדית. בין הסימנים לכך:
- שחיקת המטפל העיקרי – עומס פיזי, רגשי או כלכלי שהופך לבלתי נסבל.
- ירידה חדה בתפקוד – קושי בביצוע פעולות בסיסיות כמו רחצה, אכילה או הלבשה, גם בעזרת הכוונה.
- סכנות בטיחותיות חוזרות – שוטטות ללא התמצאות, טעויות במינון תרופות, שימוש מסוכן באש, או נפילות.
- התנהגויות קשות להתמודדות – תוקפנות, חרדות, בלבול קיצוני או שוטטות לילית שפוגעים באדם ובסביבה.
כאשר מופיעים סימנים אלו – ייתכן שהטיפול הנדרש כבר חורג ממה שניתן לספק בבית, ויש מקום לשקול מסגרת מקצועית עם השגחה רציפה.
איך בוחרים את המקום המתאים?
לפני שניגשים לבחירת המסגרת המוסדית, חשוב להבין לקראת מה אנחנו הולכים – מה עלולות להיות ההשפעות של המעבר על האדם שחי עם דמנציה. שינוי סביבתי, אפילו אם הוא לטובה, עלול לגרום לבלבול, חרדה ואף החמרה זמנית בתסמינים ההתנהגותיים או הקוגניטיביים. עם זאת, בטווח הארוך – ובתנאי שהמקום מותאם לצרכים הייחודיים של הדייר ומציע ליווי מקצועי רציף – המעבר יכול להוביל לייצוב, לתחושת ביטחון ולהפחתת תחושת בדידות. לכן, חשוב מאוד להיערך מראש לתקופת הסתגלות, לגייס סבלנות ותמיכה משפחתית, ולזכור שזהו תהליך שיש בו גם קשיים, אך גם הרבה הזדמנויות לשיפור באיכות החיים.
כאשר בוחנים מעבר למוסד עבור אדם עם דמנציה, חשוב לשקול מספר גורמים שישפיעו באופן ישיר על רווחתו. ראשית, יש לבדוק את רמת ההתאמה של המוסד למצבו התפקודי והקוגניטיבי של האדם– האם הצוות מיומן ומנוסה בטיפול בדמנציה, והאם קיימת השגחה רפואית סביב השעון. שנית, יש להתחשב במיקום: מוסד הקרוב לבית המשפחה יקל על ביקורים תכופים וישמר את הקשר האישי עם הדייר.
תפקיד המשפחה לא מסתיים, הוא פשוט משתנה
חשוב לזכור שגם לאחר שהאדם היקר לנו עבר למסגרת מוסדית, תפקיד המשפחה אינו מסתיים, אלא משתנה. כעת המיקוד עובר לליווי רגשי, ביקורים תכופים ותחזוק קשר אישי וקרוב. אחת הדרכים להקל על המעבר ולשמור על תחושת הבית היא לדאוג שהסביבה תהיה מוכרת ככל האפשר: לשלב בחדר הפרטי חפצים אישיים, תמונות של בני המשפחה, שמיכה אהובה, ואפילו רהיטים מוכרים מהבית: כורסאות ישיבה, שולחן קטן, מנורה או כל פריט אחר שמזוהה עם תחושת ביטחון ורוגע.
איך מבשרים על המעבר ומכינים את היקר לנו לשינוי?
אחד השלבים הרגישים במעבר למסגרת מוסדית הוא איך לבשר על כך לאדם המתמודד עם דמנציה. אין דרך אחת נכונה : חשוב להתאים את השיחה לרמת ההבנה והרגישות של האדם. לרוב עדיף לשתף בהדרגה, בשפה חיובית ומרגיעה, ולהדגיש את היתרונות כמו ביטחון, ליווי צמוד ופעילויות מותאמות. מומלץ לבקר יחד במקום ולפגוש את הצוות, להגיע בהתחלה לפחות כמה שיותר ולהיות בקשר הדוק עם הצוות.
מעבר לבית אבות: לבחור נכון, באהבה
בחירת מסגרת מוסדית לאדם עם דמנציה היא החלטה לא פשוטה, שדורשת שיקול דעת והתייעצות עם אנשי מקצוע כגון גרונטולוגים, רופאים גריאטריים ועובדים סוציאליים. חשוב לבדוק התאמה רפואית, רמת הטיפול והמיקום, שכן, מוסד קרוב לבית יקל על שמירה על קשר קרוב.
אתם לא לבד בתהליך.
עמותת מְלַבֵּב כאן עבורכם עם מידע, כלים וליווי שיסייעו לכם לבחור נכון, להמשיך ולשמור על היקרים לכם, תוך שמירה על הבריאות שלכם.
לפרטים נוספים על השירותים שלנו והדרכים בהם נוכל לסייע, אתם מוזמנים לפנות אלינו בכל עת.
צרו עמנו קשר: טלפון 1700-70-4533 או באתר www.melabev.org.il.
מאת: שרון שילוח, גרונטולוגית, עמותת מְלַבֵּב
