אני מאוד שמחה שחיי התעשרו בזכות הסיוע לאחרים. לפני כעשרים שנה התחלתי להתנדב ולסייע בהסעת אנשים למְלַבֵּב, כאשר מרכז היום היה לראשונה בבית החולים שערי צדק. בנוסף, עזרתי גם במשרד של מְלַבֵּב כאשר הם עברו לגבעת משואה. המשכתי בפעילויות אלו והרגשתי שכבוד לי להיות חלק קטן מארגון נפלא זה.
לפני כ-15 שנה התחלתי לעזור גם בפרויקט "מוקד אוזן קשבת" (109) על ידי ביקור שבועי אצל ניצולת שואה קשישה בודדה. בכל יום ראשון הייתי לוקחת אותה לבית קפה לבילוי משותף. היא הייתה מתלבשת במיוחד לאירוע ומחכה לו בקוצר רוח. ילדיה שבאמריקה סיפרו לי שזה היה השיא של השבוע שלה. המשכנו להיפגש עד שנפטרה.
מאז, אני ממשיכה לבקר ולהתיידד עם אנשים חולים ובודדים נוספים, אשר הוסיפו עניין וחן לחיי לא פחות משיכולתי אני להועיל להם. אני מניחה שיום אחד ייתכן שגם אני אזדקק לעזרה, וזה מנחם אותי לדעת שמְלַבֵּב מוקד אוזן קשבת לגיל השלישי ( 109) קיים, ומוכנים לתמוך ולעזור לכל מי שזקוק לכך.
