"הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה, הַשִּׁטָּה פָּרְחָה וְהַשּׁוֹחֵט שָׁחַט" (ח.נ. ביאליק, בעיר ההרגה, פרעות קישינב 1903).
"זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ" (דברים, כה').
אנו מייחלים למיטוט יכולות החמאס וסילוק נוכחות שלטונו, לכלות את יכולות החיזבאללה ולגדיעת ראש הנחש באיראן.
אנו מתפללים בתקווה להשבתם של החטופות והחטופים לחיק משפחותיהם ולהחזרת המפונים לבתיהם.
ישראל במלחמה – 406 ימים.
היום פרסם צה"ל הנתונים הבאים: 793 חללי צה"ל גיבורי התהילה נפלו מתחילת המלחמה. מתוכם- 370 בתמרון בעזה, 40 בתמרון בלבנון. 1,543 הורים שכולים, 2,569 אחים שכולים, 507 יתומים,180 אלמנות מתוכן 27 בהריון, 219 חברות,1,126 בתי אב שהשכול פקד אותם, ב- 43 משפחות אבדו יותר מחלל אחד. 192 קצינים, 1 מתוך 4 נופלים הוא מפקד. 48% חיילי חובה, 18% אנשי קבע, 34% אנשי מילואים. מתחילת המלחמה נפצעו 5,184 חיילי צה"ל גיבורי התהילה ומתוכם- 1500 שנפצעו פעמיים.
בסקר של המכון למחקרי ביטחון לאומי INSS שפורסם היום נמצא: רוב הציבור הישראלי (63 אחוזים) מביע שביעות רצון במידת רבה או רבה מאד מההישגים המבצעיים בלבנון ,בהשוואה ל59- אחוזים בסקר אוקטובר. עם זאת, 80 אחוזים מהציבור הישראלי סבור כי המציאות הביטחונית כיום איננה מאפשרת את חזרת רוב התושבים ליישובי הצפון. ניכר כי הציבור הישראלי חלוק בשאלת דפוס הפעולה הרצוי בלבנון, כאשר 42 אחוזים מסכימים כי על ישראל להשלים את הפעילות הקרקעית באופן ממוקד ולחתור להסכם שיעמוד בדרישות הביטחון של ישראל, לעומת 37 אחוזים המסכימים כי יש להרחיב את הפעילות הקרקעית עד שחיזבאללה יתפרק מנשקו.
בנקודת הזמן הנוכחית, לאחר 406 ימי מלחמה, שסופה לוט בערפל, אנו חשופים לשיח הציבורי בעמנו הנפלא, המנכיח את השאלות הבאות: מה הלאה? מהן המטרות לסיום המלחמה? מהו הפער שבין האתגר לבין היכולת? מהי דמותו של הניצחון הסופי? מהם הסיכויים אל מול הסיכונים והמחיר?
מדע "הפסיכולוגיה החיובית", מבית מדרשו של מרטין סליגמן, ( פסיכולוג יהודי אמריקאי, יליד 1942) מציג מודל פערים בנושא דיוננו, על גבי 2 צירים. האחד, הוא ציר האתגר, והשני, הוא ציר היכולת. אם האתגר שאנו מציבים לעצמנו הוא בפער גדול וגבוה מהיכולת שלנו, אזי אנו עלולים להיכנס למצב של תסכול וייאוש ואף לדיכאון. אם היכולת שלנו היא בפער גדול וגבוה מהאתגר המוצב בפנינו, אנו עלולים להיכנס, למצב של שעמום, אדישות וחוסר ענין. סליגמן בעקבות מחקריו טוען , שלעולם, עלינו תמיד לשאוף ולהציב בפנינו אתגרים, שהם גבוהים מעל יכולותינו, אבל במידתיות ,במינון ובאיזון מתאימים.
שאלות עכשוויות הרי גורל אלו, מהדהדות בלימוד פרשתנו, המלמדת אותנו שיעור מאלף, אודות תהליך של קבלת החלטות בחיים, בכל הקשור להצבת האתגר אל מול היכולת למימושו. כך גם, למחויבות, לעמידה ולהתמדה ביישומן של החלטותינו, אותן קבלנו על עצמנו לקיים.
בסופה של פרשת לך לך מהשבת שעברה, מתוארת דרמה בכמה מופעי זמן: "וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם, לֹא יָלְדָה לוֹ; וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר. וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם, הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי ד' מִלֶּדֶת, בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי, אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה; וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי. וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם, אֶת הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ, מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים, לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ, לוֹ לְאִשָּׁה. וַיָּבֹא אֶל הָגָר וַתַּהַר; וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה, וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ. וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם, חֲמָסִי עָלֶיךָ אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ, וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ; יִשְׁפֹּט ד', בֵּינִי וּבֵינֶיךָ. וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל שָׂרַי, הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ עֲשִׂי לָהּ, הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ; וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי, וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ.וַיִּמְצָאָהּ מַלְאַךְ ד', עַל עֵין הַמַּיִם בַּמִּדְבָּר, עַל הָעַיִן בְּדֶרֶךְ שׁוּר. וַיֹּאמַר, הָגָר שִׁפְחַת שָׂרַי אֵי מִזֶּה בָאת וְאָנָה תֵלֵכִי; וַתֹּאמֶר מִפְּנֵי שָׂרַי גְּבִרְתִּי, אָנֹכִי בֹּרַחַת. וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ד', שׁוּבִי אֶל גְּבִרְתֵּךְ, וְהִתְעַנִּי, תַּחַת יָדֶיהָ. וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ד', הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֵךְ, וְלֹא יִסָּפֵר, מֵרֹב. וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ד', הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן, וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל, כִּי שָׁמַע ד' אֶל עָנְיֵךְ…וַתֵּלֶד הָגָר לְאַבְרָם, בֵּן; וַיִּקְרָא אַבְרָם שֶׁם בְּנוֹ אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר, יִשְׁמָעֵאל" (בראשית, טז', א'-ו' ).
הנה בפרשתנו הדרמה נמשכת:"וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית, אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק. וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם, גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת, וְאֶת בְּנָהּ: כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת, עִם בְּנִי עִם יִצְחָק. וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד, בְּעֵינֵי אַבְרָהָם, עַל, אוֹדֹת בְּנוֹ" (בראשית, כא', ט'-יא' ).
שרה אמנו שמאופיינת בפרשות לך לך, וירא, כאשת חסד של ממש, במעשיה הנאצלים בגיור והדבקות בבעלה אברהם במסע לארץ ישראל וגם בהכנסת האורחים הנדיבה של האורחים הזרים שהיו מלאכים, זוכה לביקורת של ממש מפרשנינו השונים.
הרמב״ן (רבי משה בן נחמן,1194-1270) יוצא בביקורת נוקבת כנגד שרה: ״חטאה אמנו שרה בעינוי הזה וגם אברהם בהניחו לעשות כן, ושמע ד' אל עניה ונתן לה בן שיהא פרא אדם לענות זרע אברהם ושרה בכל מיני העינוי״. הנה התוצאה לימינו אנו.
הרד״ק ( רבי דוד בן יוסף קמחי, 1160-1236 ) מרחיק לכת בביקורתו כנגד שרה: ״ וזה שעשתה שרי לא היה טוב בעיני האל כמו שאמר המלאך להגר: "כי שמע ד' אל עניך, והשיב לה (להגר) ברכה תחת עניה וכל זה הסיפור נכתב בתורה לקנות אדם ממנו המידות הטובות ולהרחיק הרעות…ולא נהגה שרי בזה (בעינוי של הגר) לא למידת מוסר ולא למידת חסידות…היה ראוי לה למשוך את ידה לכבודו ולא לענותה. ולא מידת חסידות ונפש טובה, כי אין ראוי לאדם, לעשות כל יכולתו, במה שתחת ידו…ומה שעשתה שרי לא היה טוב בעיני האל".
תמרור האזהרה עבורנו, מהתנהגותה של שרה כלפי הגר וישמעאל, מורה לנו את הכורח בתהליך קבלת החלטות, לעשות בדיקת היתכנות מראש, של האתגר אל מול היכולת ליישום ההחלטה וניתוח עתידי מראש של התוצאות וההשלכות של ההחלטה. שרה קבלה החלטה אסטרטגית אמיצה, לקיים את זרעו של אברהם והמשכיותו, בקבלתה החלטה טקטית נועזת, הראויה לכל שבח, בהציעה לבעלה אברהם, לקחת את הגר לאשה ולהיבנות ממנה. אך בהמשך, כמו "במבצע מתגלגל", כאשר האיזון המשפחתי נראה כמתערער, שרה נסוגה מהחלטתה ב 180 מעלות, ולוחצת על אברהם לגרש מהבית את הגר ובנה ישמעאל. כלומר, היה מצופה משרה ביחד עם אברהם , לעשות תהליך של הערכת מצב של האתגר אל מול היכולת ולגזור בהתאם ההחלטה.
נחמה ליבוביץ (1905-1997 ) מחדדת תמרור אזהרה זה בפרשנותה: ״אולי רצתה התורה ללמדנו, כי המתמתח מעל לקומת אנוש ומקבל על עצמו משימות שמעל לכוחו, ייטיב לשאול עצמו תחילה, אם יוכל לעמוד בהן עד הסוף, שאם לא כן, מוטב לו לאדם שיחיה לפי כוחותיו ולפי הנדרש ממנו, כי אם רגע יעלה מעלה ביכולת הוויתור ובהבאת קורבן ובכבישת כל יצר אנושי וכל מאווייו , שאם לא יוכל גם לשהות על אותם רוכסי ההרים שאליהם טיפס והגיע לרגע, סכנה שיפול מטה מטה בהרבה ממה שהיה בזמן היותו במישור… כאן נוזף הרמב״ן חמורות, באלה המשתכרים בהחלטותיהם הנדיבות, בהתעוררות רוחם לקראת כל טוב ואצילי, בהתחלותיהם האמיצות, החלטות שאין עמהן הגשמה, התחלות שאין עמן המשך, התעוררות והתלקחות , אשר סופם דעיכה ושקיעה. הן לו לא רצתה שרה לכבוש יצרה, להתגבר על כל רגש ושמץ של קנאה בצרתה (הגר),לו לא העפילה לדרגה על אנושית זו- לא הייתה נופלת לחטא של ״ותענה שרי״ – ולא היה נולד מי שהוא ובניו, הנם רצועת מרדות לישראל עד היום הזה״ .
המתודולוגיה העוסקת בתהליך קבלת החלטות, מציבה בפנינו טרם קבלת ההחלטה, שני נדבכים חשובים: האחד,בדיקת היתכנות ((Feasibilty Test, כלומר, בדיקה מראש של הפרמטרים שמאפשרים או לא מאפשרים יישום ההחלטה. והשני, ניתוח מראש של בעיות פוטנציאליות שעשויות או עלולות להתרחש ) PPA – (Potential Problems Analysis משהו הדומה לשימוש מוקדם במעין WAZE, הרואה מה שאנו לא רואים מראש, בקבלת החלטה על חישוב מסלול נסיעה, מיעד אחד ליעד שאליו אנו רוצים להגיע.
עלינו לזהות מראש בתהליך קבלת החלטות, אם קיים פער לא סביר בין האתגר שאנו מציבים לעצמנו לבין יכולתנו לממשו והמחיר הכרוך ביישומו.
הד לסוגיית דיוננו נמצא גם בספרו המונומנטלי "הנסיך הקטן", של אנטואן דה סנט אכזופרי (1944- 1900), סופר, משורר, עיתונאי וטייס צרפתי ,המתאר את ביקורו של הנסיך הקטן בכוכבו של המלך, ומבין שהמלך שולט ביקום כולו: "אילו ציוויתי על מפקד צבא לעוף מפרח אל פרח כמו פרפר, או לכתוב טרגדיה, או להפך לעוף ים, והמפקד לא היה ממלא אחר הפקודה, מי משנינו לא היה בסדר, הוא או אני?- אתה– אמר הנסיך הקטן בוודאות. נכון מאוד. "מכל אחד יש לדרוש מה שהוא יכול לתת", אמר המלך. הסמכות מבוססת בראש ובראשונה על התבונה. אם תצווה על בני עמך שישליכו את עצמם לים, הם יקומו ויעשו מהפכה. יש לי הזכות לדרוש שיצייתו לי מפני שהפקודות שלי מתקבלות על הדעת. אז מה עם השקיעה שלי? הזכיר לו הנסיך הקטן, שמעולם לא היה שוכח שאלה ששאל. – תקבל אותה, את השקיעה שלך. אדרוש זאת. אבל כיוון שאני מושל בחכמה, אחכה עד שיהיו התנאים נוחים לזה".
באמונה, בתקווה וביחד – ננצח
בשורות טובות
שבת שלום
כותב: ד"ר זאב פרידמן מנכ"ל עמותת מלבב
