"הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה, הַשִּׁטָּה פָּרְחָה וְהַשּׁוֹחֵט שָׁחַט" ( ח.נ. ביאליק, בעיר ההרגה, פרעות קישינב 1903 ).
"וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ, לִפְנֵי הָאֱלֹהִים; וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ, חָמָס" ( בראשית, ו', יא').
תרגום אונקלוס: "וְאִתְחַבַּלַת אַרְעָא, קֳדָם ד'; וְאִתְמְלִיאַת אַרְעָא, חָטוֹפִין " ( מחבלים בארץ לפני ד' ותימלא הארץ בחטופים ).
המלחמה היא מלחמת מצווה למחיית זכר עמלק: "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ… תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח" ( דברים, כה').
בימים אלו של מלחמת מצווה, מאירה לנו פרשתנו את נתיב – הכרת הטוב והתודה.
נישא תפילה לשלומם של – אַחֵינוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל הַנְּתוּנִים בַּצָּרָה וּבַשִּׁבְיָה, בידי בני עוולה, הַמָּקוֹם יְרַחֵם עֲלֵיהֶם וְיוֹצִיאֵם מִצָּרָה לִרְוָחָה וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה. נודה לראשיתה של קרן אור קטנה המבצבצת בחשיכה הגדולה, עם תקווה לקראת שובם הצפוי, של ראשוני פדוי השבי, לביתם ולחיק משפחותיהם.
נודה על עוז רוחם וגבורת חיילנו, המחרפים נפשם על קידוש ד', על ארצנו ומולדתנו האהובה. ונישא תפילה – "הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכָּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכָּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבְעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן".
נודה על גילוי סגולתו הנאצלת, של עמנו– " לַמִּתְנַדְּבִים בָּעָם לְעֶזְרַת הָעָם כֹּל לִבּוֹ יִדְּבֶנּוּ,מִי צָרַת הָאֻמָּה בִּלְבָבוֹ נָגָעָה ,הַמַּחֲנֶה יֵאָסֵף, אַל נָא נַבְדִּילֶנּוּ,ִילֻקְּטוּ אֵלֵינוּ מִקֶּדֶם עַד יָם חַיִל גָּדוֹל לְעֶזְרַת הָעָם, חִשְׂפוּ הָאוֹר! גַּלּוּ הָאוֹר"( ח.נ. ביאליק, אודסה, תר"ס).
הכרת הטוב והתודה, התפתחה בימינו למדע של ממש המעוגן במחקרים רבים, מבית מדרשה של הפסיכולוגיה החיובית.
מחקר שהחל ב 2009 במבצע "עופרת יצוקה" ונמשך ב2012 בישראל, על ידי החוקרים: פרופ' אורן קפלן, ושות' ושפורסם ב2015 ב The Journal of Positive Psychology, בדק את ההשפעה של התכונה וההתנהגות, של הכרת הטוב והתודה על תסמינים של תגובות דחק של פוסט טראומה, בקרב תלמידי כתות ז'-יב', בדרום הארץ, שנחשפו למתקפות של טילים מהחמאס. תוצאות המחקר היו חד משמעיות: תלמידים בעלי נטייה להכרת תודה, כלומר אלו שחשו לפני התקפת הטילים רמת הכרת תודה גבוהה כלפי אחרים ועל מה שיש להם בחיים, סבלו פחות מתסמינים פוסט טראומטיים לאחר ההתקפה.
מחקרים אחרים במדע הכרת הטוב והתודה, מצאו, שפיתוח רגש הכרת הטוב, משפר את הבריאות הגופנית ואת החיסון בפני מחלות. רגש ההודיה מפחית רגשות מכאיבים כגון, טינה, תסכול וחרטה ואת ההסתברות לדיכאון. עוזר להימנע מתגובת יתר לחוויות שליליות בדמות שאיפת נקם. גם מסייע לשינה טובה יותר ומעודד את הכרת הערך העצמית. מצמצם את הסיכויים שאדם יקנא בזולתו על הישגיו והצלחותיו. לאנשים מכירי טוב, יש מערכות יחסים מוצלחות יותר.
הנה כי כן, פרשתנו מאירה לנו את משמעותה של – התודה האמיתית, שבוקעת ממקום טהור וישר ולא ממקום מזויף ולא אמיתי. כך מתארת זאת פרשתנו אודות לידת הבן יהודה לאימו לאה:"וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן, וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ד' עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ, יְהוּדָה" ( בראשית, כט', לה').
יהודה, שבשמו טמונה ההודיה, הוא הבן הרביעי ללאה אשת יעקב. לאה נושאת עימה תחושת ערך עצמי נמוכה, בנסיבות של פעולת העורמה של אביה לבן –" וַיְהִי בַבֹּקֶר, וְהִנֵּה הִוא לֵאָה; וַיֹּאמֶר אֶל-לָבָן, מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ, וְלָמָּה רִמִּיתָנִי". לאה יודעת שהיא אשת יעקב בעל כורחו, שהפכה להיות אשתו כברירת מחדל. בנסיבות אלו מובן, שהיא לא חשה תחושה כנה, לומר תודה שאיננה אמיתית, בלידת שלושה ילדיה הראשונים. דומה שרק בלידה הרביעית, היא חשה את תחושת ההודיה האמיתית – "וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ד' עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ, יְהוּדָה".
לאה מלמדתנו משמעותה של – התודה האמיתית, להיות אמיתיים, כנים ולא מזויפים, באמירת התודה ולא לעשותה כמצוות אנשים מלומדה.
כך נוכחת לה התודה במשמעותה הנוספת- התודה החברתית המאחדת, בפרשת הקורבנות: "וְזֹאת תּוֹרַת, זֶבַח הַשְּׁלָמִים, אֲשֶׁר יַקְרִיב, לַד'. אִם עַל תּוֹדָה, יַקְרִיבֶנּוּ וְהִקְרִיב עַל זֶבַח הַתּוֹדָה חַלּוֹת מַצּוֹת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן, וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן; וְסֹלֶת מֻרְבֶּכֶת, חַלֹּת בְּלוּלֹת בַּשָּׁמֶן. עַל חַלֹּת לֶחֶם חָמֵץ, יַקְרִיב קָרְבָּנוֹ, עַל זֶבַח, תּוֹדַת שְׁלָמָיו… וּבְשַׂר, זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו בְּיוֹם קָרְבָּנוֹ, יֵאָכֵל: לֹא יַנִּיחַ מִמֶּנּוּ, עַד בֹּקֶר" (ויקרא, ז', יא'- טו').
במה זכה קורבן התודה בהשוואה לקורבנות האחרים, לקיים את ההקרבה והאכילה, באותו היום והלילה ולא להותיר למחרת, כמו בקורבנות אחרים?
הבה נאיר את המשמעות החברתית של קורבן התודה , בפרשנותו של האברבנאל ( 1437-1508 ): "היה זה כדי לפרסם את הנס. וזה שהבעל מביא שלמי תודה, כשרואה ששלמין אין נאכלים אלא ליום ולילה, הוא מזמין על שלמי תודתו, את אחיו ואוהביו לאכול ולשמוח עמו. וישאלו זה את זה, על מה היה תודתו והוא יגיד להם- הניסים והנפלאות שעשה עמו ד'. וירוממהו בקהל עם ובמושב זקנים יהללוהו. ואילו היו שלמי תודה נאכלים כשאר השלמים לשני ימים ולילה אחד, לא היה הבעל מזמין לשום אדם, כי לשני ימים ולילה. אבל בראותו הבשר והלחם רב בביתו ושלא ייאכל אלא ליום ולילה אחד, בהכרח יקרא רבים ממיודעיו ואחוזת מרעהו לאכול, פן יהיה ביום המחרת ללעג ולקלס לבני אדם, הרואים אותו שורף כמות גדולה מתודת שלמיו ואת אחיו ואוהביו לא קרא".
כך מדגישה זאת נחמה ליבוביץ( 1905-1997): " כדי להרבות גם פרסום הנס שקרה לו, גם אהבה ואחווה ורעות בין בני אדם".
לכן, לא מקרה הוא שהמדרש מייחד את קורבן התודה בראיה עתידית ולא רק עכשווית: " כל הקורבנות בטלין וקרבן תודה אינו בטל" ( ויקרא רבה, ט', ב').
הנה כי כן, בהבאת קורבן תודה , באבחת חרבות ברזל של מלחמת המצווה, עלינו להודות , על הלימון שהפך ללימונדה ,על הקושי שהפך להזדמנות, על הייאוש שהפך לתקווה, ועל האהבה, הערבות ההדדית והסולידריות של שבת אחים ואחיות, על שבטיו ומגזריו ביחד, בימי מלחמה.
כך גם נשיא ארה"ב אברהם לינקולן, ב3 באוקטובר 1863, בעיצומה של מלחמת האזרחים, פרסם הודעה על הפיכת חג ההודיה לחג לאומי, בדבריו על הכרת הטוב והתודה לאל, אמר הנשיא: " הם מתת חסדו של האל הנעלה מכל עליון, אשר בחמת זעמו על חטאינו משפיע עלינו מרחמיו…אני מזמין אפוא את עמיתיי האזרחים בכל חלקי ארצות הברית…לייחד ולשמור את יום החמישי האחרון של נובמבר הקרוב, כיום של הודיה ושבח למיטיבנו, אבינו שבשמים".
הבה נראה כיצד לימוד האבנים בפרשתנו, מתכתב עם משמעותה של התודה החברתית והמאחדת: "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם, כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ, וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם, וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו; וַיִּשְׁכַּב, בַּמָּקוֹם הַהוּא. וַיַּחֲלֹם, וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה, וְרֹאשׁוֹ, מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה; וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים, עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ ".( בראשית, כח', יא'-יב').
הבה נעמיק בדינמיקה ובאינטראקציה של האבנים בסיטואציה המיוחדת, הפוגשת את ראשיתו של מסע בריחתו של יעקב מפני עשו אחיו. רש"י מאיר את עינינו בפרשנותו :" עשאן כמין מרזב סביב לראשו, שירא מפני חיות רעות. התחילו (האבנים) מריבות זו את זו. זאת אומרת עלי יניח צדיק ראשו וזאת אומרת עלי יניח. מיד עשאן הקב"ה אבן אחת וזהו שנאמר, ויקח את האבן אשר שם מראשותיו ".
הנה גם לימוד האבנים המתכתב עם משמעותה של התודה החברתית והמאחדת, פוגש אותנו בסופה של פרשתנו: "וַיִּקַּח יַעֲקֹב, אָבֶן; וַיְרִימֶהָ, מַצֵּבָה. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְאֶחָיו לִקְטוּ אֲבָנִים, וַיִּקְחוּ אֲבָנִים וַיַּעֲשׂוּ גָל; וַיֹּאכְלוּ שָׁם, עַל-הַגָּל. וַיִּקְרָא לוֹ לָבָן, יְגַר שָׂהֲדוּתָא; וְיַעֲקֹב, קָרָא לוֹ גַּלְעֵד. וַיֹּאמֶר לָבָן, הַגַּל הַזֶּה עֵד בֵּינִי וּבֵינְךָ הַיּוֹם… וַיִּשָּׁבַע יַעֲקֹב, בְּפַחַד אָבִיו יִצְחָק ".( בראשית, לא', כו'- נד').
ביום הכרזת האו"ם בכט' בנובמבר על הקמתה של מדינת ישראל, בהצבעה הדרמטית, הצביעו 33 מדינות בעד ו-13 מדינות נגד. כך נוכחות 13 האבנים- ללא לב, בדמותו של לבן– "וַיִּקְרָא-לוֹ( לגל האבנים) לָבָן, יְגַר שָׂהֲדוּתָא". יְגַ,בגימטרייה = 13 מדינות ללא לב, שהצביעו נגד הקמת מדינת ישראל. לעומתן, 33 אבנים עם לב ,בדמותו של יעקב – "וְיַעֲקֹב, קָרָא לוֹ גַּלְעֵד". גַּלְ, בגימטרייה= 33 מדינות עם לב, שהצביעו בעד הקמת מדינת ישראל.
אנו חווים בימים אלו של מלחמת המצווה שאין צודקת ממנה, מפגש אוהב ותומך עם אומות עולם של אור בדמותו של – גַּלְעֵד וגם מפגש עוין עם אומות עולם של חושך, בדמותו של – יְגַר
אבל במלחמה הזאת, הגַּלְעֵד של יעקב שכוחו באחדותו, הוא ינצח, כי עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה, ביחד ננצח – עם ישראל חי.
שבת שלום
כותב: ד"ר זאב פרידמן, מנכ"ל עמותת מלב"ב
