בשמחת תורה כל קהילות העולם יקראו את פרשת וזאת הברכה, המסיימת את חמשת חומשי התורה. משה אבי הנביאים ,מברך את שבטי ישראל כקולקטיב שבטים, בראיה כוללת של – עם ישראל .
המסר של משה בברכתו לשבטי ישראל- " "וַיְהִי בִישֻׁרוּן (מלשון- יַשְׁרוּת), מֶלֶךְ, בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם, יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל ".
האם זה אפשרי?
כנראה שכן, רק על ידי קיום – סולידריות וערבות הדדית בין השבטים השונים, בקיומה של יַשְׁרוּת integrity וכבוד הדדי בין השבטים.
לא קל להגיע למצב של –יַשְׁרוּת וכבוד הדדי, שדורש השלת מטעני אינטרסים, אגו ויוקרה. הגורם האנושי והרגשי הוא מאד קריטי, שכן בחיים כמעט הכול הוא אישי.
פרופ' ריצ'רד תא'לר חתן פרס נובל לכלכלה התנהגותית, מצא שהתכונות האנושיות והרגשיות של העדפות חברתיות והיעדר שליטה עצמית, משפיעות באופן שיטתי על החלטות וביצועי שווקים. הוא טבע את המונח – חשבונאות נפשית, בהתמקדות בהשפעה הצרה של החלטה אינדיבידואלית, במקום לראות את ההשפעה הכוללת.
דומה שמשה באקורד הסיום ,בנאום הברכות לשבטי ישראל, טרם מותו , מכוון ומאתגר את השבטים למתווה- היַשְׁרוּת והאחדות , שבו נמצא גם המרכיב הדומיננטי של כלכלה התנהגותית מבית מדרשו של תא'לר.
משה כאומר לשבטים – בבקשה, תְּמַקְּדוּ את מאפייני המשאבים האנושיים הייחודיים שלכם למרחב שותפות חיובי ,בראיה כוללת ובאחריות משותפת, של – " יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל". רְאוּ כל שבט את מעלת חברו בשבט האחר ולא את חסרונו, דעו לוותר היכן שצריך, הפגינו שליטה עצמית ושבטית כלפי השבטים האחרים, אל תנהלו פנקסנות וחשבונאות נפשית של שבט האחד כלפי השני ,עשו מאמץ לראות את הייעוד והאינטרס המשותף שלכם כעם שעומד על סף כניסתו לארץ, לקומם את ריבונותו ועצמאותו.
למרות שכל שבט מסגיר בתיקו האישי, את ההיסטוריה וה DNA- שלו, המסר של משה בנאומו לעם ובדגש למנהיגי השבטים, העומדים בשער הכניסה לארץ ישראל, הוא ברור- עליכם להתנהג ביַשְׁרוּת ובאחדות , כקהילה וכעם, על מנת לשמור ולחזק את האומה והמדינה בדרך , – " מוֹרָשָׁה, קְהִלַּת יַעֲקֹב. וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ, בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם, יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל ".
מודל היַשְׁרוּת והאחדות בנאומו של משה בפרשת הסיום- וזאת הברכה, מודגם בשתי דוגמאות:
הדוגמא הראשונה- בשותפות בין שבטי יהודה ויוסף, שהם שני שבטים מאד דומיננטיים. כל אחד מהשבטים מכוון למעלה, לזכות בכתר ההנהגה.
השותפות והאחריות הכוללת לברית היעוד ולשלמות העם, מחייבים ששני השבטים הללו ישתפו פעולה ביניהם וכל אחד יביא את היתרונות שלו, למארג משותף בהנהגת עם ישראל.
יוסף – יתרונו היחסי בהיותו "המשביר לעם", הדואג לצרכים הכלכליים הקיומיים, ואילו יהודה יתרונו היחסי הוא בדאגה לצרכים הרוחניים.
שותפות זאת מחייבת הדדיות בין השבטים, שעוגניה הם – יַשְׁרוּת ואחדות .
שבט יוסף מביא לשותפות, את תרומתו הייחודית בידע, בניסיון ובתשתית הכלכלית והחומרית ואילו שבט יהודה מביא לשותפות את תרומתו הייחודית, בידע ובמשאבים הרוחניים .
הדוגמא השנייה בברכותיו של משה, היא בשותפות בין שבטי יששכר וזבולון .
זבולון עוסק בפיתוח שווקים ומסחר ודואג למקורות הכספיים לקיום הבית ואילו יששכר מתמקד בעבודות הפנים של חקלאות ולימוד תורה.
רק אם רוצים ונוהגים כמבוגרים אחראים , אז למרות הפערים וההבדלים, אפשר להביא לאחדות הניגודים ולשיתוף פעולה.
ספר דברים מסתיים באות ל :" לעיני כל ישראל" ואילו ספר בראשית מתחיל באות ב:" בראשית ברא". השילוב בין האותיות הוא- לב.
מודל היַשְׁרוּת והאחדות בין השבטים יתרחש ויתקיים, רק אם השבטים ירגישו זאת בלב.
רק חיבור אמיתי של הלבבות ,של לב שומע ומקשיב, יביא לכך.
אז דַּי לחשבונאות האישית .
אם נרצה ונאמין, זה יקרה ואז נוכל כולנו – לקום מחר בבוקר ולהתחיל מבראשית.
פתקא טבא
חזק חזק ונתחזק
שבת שלום וחג שמח
