מאז ומתמיד וגם בימים אלו, אנו עדים בעולם וגם בישראל, למחלוקת בשאלת דמותה של מדינת הרווחה – מהי מידת מעורבותה של הממשלה ומשקלה בסוגיות רווחה וחברה? האם על המדינה לקחת על עצמה את כל העול במימון ובתחזוקה? או האם על המדינה להותיר את כל העול החברתי והרווחתי על כתפי השוק הפרטי? או במילים אחרות, מה המדיניות שעל המדינה לאמץ- סוציאליזם , או קפיטליזם או משהו באמצע- מדיניות של סוציאל דמוקרטיה?
אנו עדים בדינמיקה בעולם הפוליטי, של מפלגות טרום בחירות, המציגות את מצעיהם לבוחרים ואת פועלם לאחר הבחירות. בדרך כלל מקובל שממשלות ימין אוחזות במדיניות כלכלית חברתית ניאו ליברלית או ליברטנית, דהיינו להותיר העול לשוק החופשי ומנגד ממשלות שמאל אוחזות במדיניות סוציאליסטית או כיום רובן במדיניות סוציאל דמוקרטיה.
מדיניות הסוציאליזם היא מבית מדרשו של קרל מרקס במאה ה-19 דרך הסוציאל דמוקרטיה, מבית מדרשו של הסוציולוג אנתוני גידנס במאה ה20, לעבר הניאו ליברליזם והקפיטליזם,מבית מדרשם של הפילוסוף והכלכלן אדם סמית מהמאה ה18 והכלכלן מילטון פרידמן מהמאה ה20, אודות "היד הנעלמה" והשוק החופשי. הדיון מתמקד ומתנהל במעורבות מדינת הרווחה,בסוגיות כמו-יוקר המחיה, צמצום פער העוני ואי השוויוניות ,צדק חברתי וחלוקתי, הפרטת שירותים ציבוריים- כן, לא ועד כמה? בתחומי החינוך, הרווחה, הבריאות והביטחון.
כך למשל, בארה"ב מוצגות שתי השקפות עולם של מדינת הרווחה. המפלגה הדמוקרטית מייצגת את ההשקפה הסוציאל דמוקרטיה שרואה בחיוב כל מעורבות תקציבית של הממשלה בנושאים חברתיים למשל, בניסיונות של הנשיא לשעבר אובמה, לחולל את הרפורמה הבריאותית שקרויה על שמו: "אובמה מדיקל קייר- Obama Medical Care. רפורמה שמנסה לחקות את חוק ביטוח הבריאות הממלכתי הנהוג בישראל. לעומתה, המפלגה הרפובליקנית מייצגת את ההשקפה של הניאו ליברליזם, שרואה מינימום התערבות ממשלה בנושאים חברתיים. כוחות השוק יסדרו את הכול.
הבה נבחר כדרכו של הרמב"ם בדרך הממוצעת, בשביל הביניים על גבי הרצף, שבין סוציאליזם לבין קפיטליזם. נעמיק בפרקטיקת המדיניות של מדינת הרווחה מבית המדרש של הסוציאל דמוקרטיה, ונזהה שלושה מעגלים:1. צדקה 2. חסד 3 . צדק חברתי.
נבחן את דמותה של מדינת הרווחה ,באספקלריה של פרשתנו, בשלושה מעגלים אלו. נעמיק וננתח את דיוננו בזיקה לפרשנותו של רש'ר הירש( 1808- 1888) לפרשתנו, בהקשר לשלושה המקומות שבהם רצה בלעם לקלל את עם ישראל.
פרשתנו מציגה לנו שלושה מקומות שבהם בחר בלעם בשליחותו של בלק מלך מואב, לקלל את עם ישראל. שלושה המקומות הם: במות בעל, שדה צופים וראש הפעור. לשלושה המקומות ישנם מאפיינים ייחודיים שמשתקפים בשמותיהם: " וַיִּקַּח בָּלָק אֶת בִּלְעָם, וַיַּעֲלֵהוּ בָּמוֹת בָּעַל; וַיַּרְא מִשָּׁם, קְצֵה הָעָם…וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ… הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן, וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב… תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים, וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ… וַיִּקָּחֵהוּ שְׂדֵה צֹפִים, אֶל רֹאשׁ הַפִּסְגָּה; וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ … הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם, וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא; לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף, וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה …וַיִּקַּח בָּלָק, אֶת בִּלְעָם, רֹאשׁ הַפְּעוֹר, הַנִּשְׁקָף עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן. וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ… כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא, מִי יְקִימֶנּוּ; מְבָרְכֶיךָ בָרוּךְ, וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר". (במדבר, כב', כג', כד').
רש"ר הירש בפרשנותו, מציג לנו מאפיינים ,של כל אחד מהמקומות אותם בחר בלעם לקלל את עם ישראל ולבסוף נמצא מברך.
המקום הראשון- בָּמוֹת בָּעַל, מסמל את אלוקי הפוריות והשפע הכלכלי והחומרי.
המקום השני- שְׂדֵה צֹפִים, מסמל את היכולת לצפות מהלכים קדימה.
המקום השלישי – רֹאשׁ הַפְּעוֹר, הנשקף על פני הישימון, מסמל את השממה המוסרית.
אבקש להציג קריאה נוספת לאור פרשנותו של רש"ר הירש בהקשר לשלושה המקומות הללו, כפי שהיא משתקפת בדמותה של מדינת הרווחה- במעגלי הצדקה, החסד והצדק החברתי. אחבר קריאה זאת גם להפטרה של פרשתנו.
השקפות העולם שהוצגו, כבר מתחדדות עוד אלפי שנים קודם לכן, בדיון מרתק אודות מדינת הרווחה, שמתקיים בין המלך דוד ליועציו , בסוגיית התערבות הממלכה בסיוע למצוקה הכלכלית וליוקר המחיה, בה נתון העם. כך אנו לומדים בתלמוד: "כינור היה תלוי למעלה ממיטתו של דוד המלך. כיון שהגיע חצות לילה. בא רוח צפונית ונושבת בו, מנגן עליו… מיד היה עומד ועוסק בתורה עד שעלה עמוד השחר. אמרו לו: אדונינו המלך, עמך ישראל צריכין פרנסה. אמר להם: "לכו והתפרנסו זה מזה". אמרו לו "אין הקומץ משביע את הארי ואין הבור מתמלא מחולייתו" (מסכת ברכות דף ג' עמ' ב'). בדיון המתנהל בקבינט החברתי כלכלי בממלכת דוד, דומה שהמלך דוד נוקט בגישה של הניאו ליברליזם– ללא התערבות הממלכה בסיוע ובמימון רווחה לנזקקים וביוקר המחיה – "לכו התפרנסו זה מזה". ואילו יועציו החברתיים מייצגים את הגישה של הסוציאל הדמוקרטיה, שהואיל ואין בור המים שיש עליו חוליה של אבן, מתמלא באופן מלא וטבעי ממי הגשמים, יש צורך בהתערבות חיצונית של התקנת תעלה ,או צינור להזרמת מים על ידי גורם חיצוני, כדי להשלים את פער המים החסר למילוי מלא של הבור. הסבר נוסף הוא, "שאין הבור מתמלא מחולייתו"- מלשון חול אדמה. שאם תחפור כמות אדמה ויכרה בור ואחר כך תחזיר את אותה כמות האדמה שהוצאת ותחזירנה לבור שנוצר, תיווכח שכמות האדמה שהחזרת לא מספקת ויש צורך להוסיף כמות נוספת של אדמה כדי למלא את כל הבור בחול. כלומר, היועצים אומרים למלך דוד: הנהג מדיניות של מדינת רווחה – מבית המדרש של הסוציאל דמוקרטיה, והכרז על מעורבות הממלכה בתוכנית סיוע רווחה, כיון "שאין הקומץ משביע את הארי" "ואין הבור מתמלא מחולייתו". כך למשל מדיניות חמשת הממי"ם של זאב ז'בוטינסקי( 1880- 1940 ), שעל המדינה לספק לאזרחיה- מורה (חינוך), מרפא (רפואה), מעון (דיור), מלבוש (ביגוד) ומזון (תזונה).
נחזור לפרשתנו ונבחן מה מסמל כל אחד משלושה המקומות ומהי המשמעות אותה הוא מייצג לנושא דיוננו ?
המקום הראשון – בָּמוֹת בָּעַל, מסמל את אלוקי הפוריות והשפע הכלכלי והחומרי. המטרה של בלעם הייתה, לפגוע בעם ישראל, בתשתית החוסן הכלכלי הקיומי והבסיסי. בלעם מעמיד במבחן ערך יהודי יסודי של חובת הצדקה כדברי הנביא ישעיהו, בהפטרה אותה אנו קוראים בעיצומו של יום הכיפורים:" הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ, וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת: כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ, וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם". (ישעיהו נח' ,ז'). הצדקה היא הערבות ההדדית והמחויבות הרלוונטית , לסולם הצרכים של הפסיכולוג היהודי אברהם מאסלו ( 1908-1970)לקיום הבסיסי של: תזונה ביגוד וקורת גג בהתמודדות עם העוני והמצוקה. זהו מעגל הצדקה המעניק סיוע חומרי וכספי, של שירות רווחה בכסף, של סיוע בעזרת קצבאות הביטוח הלאומי לצרכים הקיומיים של החלש והעני שבקרבנו. כדוגמת חוק אבטחת הכנסה של הביטוח הלאומי משנת 1982, או בסיוע כספי לדיור ושכירות סוציאלית בדיור ציבורי, ובנוסף, גם את רשתות ועמותות הצדקה וההתנדבות של החברה האזרחית, בדגש למתן דגים, בדמותם של- גמ"ח, סלי מזון, ארוחות חמות, בתי תמחוי, מחסני ציוד יד שניה וביגוד.
בלעם בבָּמוֹת בָּעַל, – אלוקי השפע הכלכלי והחומרי, ניסה ללא הצלחה לקלל את עם ישראל, בכך שרצה למנוע קיומה של תשתית שירותים של מדינת רווחה וחברת רווחה, במעגל הצדקה , לסייע באופן כספי חומרי ,במתן דגים, לחוליות החלשות והנזקקות, לחלץ אנשים עניים ממעגל העוני.
המקום השני – שְׂדֵה צֹפִים, מסמל את היכולת לצפות מהלכים פני עתיד ואת האינטליגנציה הרגשית ביחס לזולתנו. בלעם מנסה לפגוע בעם ישראל, בתשתית החוסן הרוחני והרגשי, ביכולת לצפות מהלכים קדימה, לראות הנולד וביכולת האינטליגנציה הרגשית, לחמלה ואמפתיה לסובל שבקרבנו. בשְׂדֵה צֹפִים, אנו עוסקים במעגל החסד, בדמותו של סיוע מקצועי טיפולי. שירות המדגיש מתן חכות ולא רק מתן דגים,בהענקת ארגז כלים של כישורי חיים ,בשיפור התפקוד הפסיכוסוציאלי של משפחות ויחידים. בשְׂדֵה צֹפִים שלנו, אנו עוסקים באוכלוסיות בסיכון ובסכנה, בפרוגנוזה (תחזית) של מסוגלות ויכולת הורים לגדל כראוי את ילדיהם, בטובת הילד ובטובת הזקן הנכה והמוגבל, במתן מענה לצרכיהם המיוחדים, בקידומם ובהעצמתם. זהו מעגל החסד של מתן שירותים מקצועיים בעין ולא בכסף, שירותים הניתנים על ידי המדינה, הרשויות המקומיות ועמותות, כמו בשירו של נתן זך (1930-2020): "כולנו זקוקים לחסד, כולנו זקוקים למגע, לרכוש חום לא בכסף". בלעם בשְׂדֵה צֹפִים, ניסה ללא הצלחה לקלל את עם ישראל, בכך שרצה למנוע קיומה של תשתית שירותים של מדינת רווחה וחברת רווחה במעגל החסד, לסייע במתן שירותים טיפוליים מקצועיים בעין, ברגישות ובחמלה , במתן חכות, לאוכלוסיות בסיכון ובסכנה בעלות צרכים מיוחדים.
המקום השלישי- רֹאשׁ הַפְּעוֹר, הנשקף על פני הישימון מסמל את השממה המוסרית. כאן מנסה בלעם לפגוע בעם ישראל בתשתית החוסן המוסרי , הגורם להתפרקות החברה מאחריותה ומחויבותה, גם לאלו שבשולי החברה, המודרים והשקופים שנבראו אף הם בצלם אלוקים. זהו מעגל הצדק החברתי, מושג שטבע אַפְּלָטוֹן (427-347 לפנה"ס) בחיבורו " הרפובליקה". מעגל הצדק החברתי, מטיל חובות על המדינה, החברה והקהילה, למימוש זכויות חברתיות וצדק חברתי ולהנגשתם, לכל מי שנברא בצלם אלוקים. מעגל זה מאופיין כהגדרתו של פרופ' יונה רוזנפלד חתן פרס ישראל לעבודה סוציאלית, באוכלוסיות מובסות חסרות ישע ,כמו של העולם הרביעי , למשל: דרי רחוב, ילדים קורבנות לאלימות פיזית ולגילוי עריות במשפחה. נשים קורבנות לאלימות פיזית רגשית ומינית, נשים קורבנות לניצול וסחר. קשישים קורבנות לאלימות והתעמרות. מכורים לסמים ואלכוהול. אנשים חסרי ישע שנופלים קורבן לניצול כלכלי, עושק ועוולות ברכושם , ולפגיעה בגופם וכבודם. ילדי מהגרי העבודה ופליטים, שלגביהם תורתנו הקדושה מציינת 36 פעם ,את המחויבות והדאגה לגר לתושב ולזר שבקרבנו.
בלעם ברֹאשׁ הַפְּעוֹר הנשקף על פני הישימון , ניסה ללא הצלחה לקלל את עם ישראל, בכך שרצה למנוע, קיומה של תשתית מוסרית של שירותים, של מדינת רווחה וחברת רווחה, במעגל הצדק החברתי, לסייע לאנשים חסרי ישע ושקופים, שנבראו גם הם בצלם אלוקים, לשמור ולהגן עליהם, כמו כיפת ברזל חברתית ואנושית, להבטיח זכויותיהם, כבודם ומשמעות היותם בני אדם שנבראו בצלם אלוקים.
עד כמה מתחברים שלושה המקומות של שלושה המעגלים בדיוננו בפרשה, לשלושה המסרים שמוריש לנו הנביא מיכה המורשתי בשמו של הקב"ה בהפטרה לפרשתנו: "הִגִּיד לְךָ אָדָם, מַה טּוֹב; וּמָה ד' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ, כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד, וְהַצְנֵעַ לֶכֶת, עִם אֱלֹהֶיךָ ". (מיכה ו', ח'). הנה לפנינו, גם אצל מיכה המורשתי בהפטרתנו, ביטוי לשלושה המעגלים:
צדקה- הדורש קיומו של – "עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט" המבטיח את הזכויות והקיום הבסיסי של הנזקק והחלש, כמו בָּמוֹת בָּעַל. המסר הראשון של היהדות היה לצדקה ולמשפט. כך מופיע אצל אברהם אבינו:" כִּי יְדַעְתִּיו, לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו, וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ד', לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" ( בראשית, יח', יט').
חסד – הדורש קיומה של – "אַהֲבַת חֶסֶד " במתן השירות החברתי, ברגישות ובאהבת האדם, כמו בשְׂדֵה צֹפִים. שכן, גם את החסד יש לעשות בחסד ובאהבה ולא רק עשיית חסד .
צדק חברתי– הדורש קיומו של- "וְהַצְנֵעַ לֶכֶת, עִם אֱלֹהֶיךָ", במימוש צדק חברתי ממקום של צניעות מוסריות ואתיקה, המבטיחים קיום תשתית מוסרית והכלה ,לכל מי שנברא בצלם אלוקים, כמו ברֹאשׁ הַפְּעוֹר.
שלושה המעגלים של מדינת הרווחה – צדקה, חסד וצדק חברתי, השזורים בשלושה המקומות, בנתיב הקללות של בלעם שהפכו לברכות – בָּמוֹת בָּעַל, שְׂדֵה צֹפִים ורֹאשׁ הַפְּעוֹר, מתנגנים כה יפה במילות שירה של נעמי שמר:"ופתאום מעל ראשי נפתחת קשת, מניפה צבעונית נפרשת, מבשרת חיים, מבשרת תקווה ושלום ושלווה וחסד", ונחקקים בהתמדה לאורך הדורות בברכה בפרשתנו:"מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ, יַעֲקֹב; מִשְׁכְּנֹתֶיךָ, יִשְׂרָאֵל. כִּנְחָלִים נִטָּיוּ, כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר; כַּאֲהָלִים נָטַע ד' …כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא, מִי יְקִימֶנּוּ; מְבָרְכֶיךָ בָרוּךְ, וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר" (במדבר, כד', ה'-ז' ).
כותב: ד"ר זאב פרידמן, מנכ"ל עמותת מלב"ב
