מאז ימי בראשית ועד ימינו, השתנה העולם, פשט ולבש צורה. מעידן האבן לעידן הטכנולוגי המואץ של ימינו.
רק האדם לא השתנה. האדם נשאר אותו אדם-ביצריו, בדחפיו, ברגישויותיו , ובחולשותיו.
בריאת האור והחושך במעשה בראשית בספר התנ"ך, היא גם מטאפורה לדמותו האנושית של העולם ולבחירתו של האדם, האם מכוון לעולם של אור, או לעולם של חושך ?
" וַיַּרְא אֱלֹקים אֶת הָאוֹר, כִּי טוֹב; וַיַּבְדֵּל אֱלֹקים, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ"
שירה המטלטל-" כַּף הַיָּד ", של המשוררת ויסלבה שימבורסקה מציג השאלה- האם נבחר בעולם של אור ,או בעולם של חושך?-" "עֶשְׂרִים וּשְׁבַע עֲצָמוֹת, שְׁלוֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה שְׁרִירִים, קָרוֹב לָאֲלָפִים תָּאֵי עֲצַבִּים, יֵשׁ בְּכָל כָּרִית שֶׁל אֶצְבְּעוֹתֵינוּ הֶחָמֵשׁ. הֲרֵי זֶה דַּי וְהותר, כְּדֵי לִכְתֹּב אֶת "מַיין קאמפף" אוֹ אֶת "פו הַדֹּב".
בחירתו של האדם , להביא אור לעולם או להביא חושך לעולם, באמצעות הכלים שיצר ופיתח, מקבלת ביטוי מעצים בתנ"ך, בנבואתו של הנביא ישעיהו : " הִנֵּה אָנֹכִי, בָּרָאתִי חָרָשׁ נֹפֵחַ בְּאֵשׁ פֶּחָם, וּמוֹצִיא כְלִי לְמַעֲשֵׂהוּ; וְאָנֹכִי בָּרָאתִי מַשְׁחִית, לְחַבֵּל ".
הבחירה מסורה אך ורק בידי האדם, להיות חרש ונפח תורם ומועיל או להשתמש בכלי להשחית או לחבל.
גם אלפרד נובל ממציא הדינמיט ויוזם המוסד היוקרתי של פרס נובל , פיתח הדינמיט למטרות מועילות של אור ולצערנו נעשה בו שימוש על ידי האדם, להשחתה ולשפיכות דמים של חושך.
הקב"ה ברא את האור ואת החושך ביום הראשון, כדי להציב לאדם ולאנושות את הבחירה, האם לעולם של אור, או לעולם של חושך?
מדוע דווקא על בריאתו של האדם לא נאמר בתנ"ך במעשה בראשית: " וַיַּרְא אֱלֹקים כִּי טוֹב " ?
דומה שהסיבה לכך נעוצה, במהות בריאתו של האדם, שרק אותו ברא אלוקים בתבנית של חיסרון. כדוגמת המותג של התפוח החסר, שנגיסה פוגמת בשלמותו , מבית Apple בטלפון החכם – איי פון I phone, שנמצא תמיד בתבנית של חיסרון וכל שנה מתקן ומשדרג את גרסתו.
על האדם , שנברא בתבנית החיסרון, מוטלת המשימה התמידית, לפעול ללא לאות למלא את חסרונו בתיקון עולם ,על מנת שעולמנו יהיה עולם של אור ולא עולם של חושך. על האדם, כמו התפוח החסר של האיי פון, לשדרג את העולם שבו הוא חי ולעשותו טוב יותר. הבחירה של התיקון היא בידי האדם.
יום העשירי בטבת הוא יום ייחודי ,שבו אנו מציינים את היום שבו החל המצור על ירושלים שהביא לחורבנה ולגלות בבל ורומא. הוא גם יום הקדיש הכללי שבו אנו מתייחדים עם ששת מיליון קדושי השואה. החיבור של חורבן וגלות עם השואה הנוראה, מציג לנו את בחירתו של האדם – עולם של אור או עולם של חושך.
הרב זקס בפרשנותו לפרשת בראשית, חולק אתנו את תובנותיו בהקשר לעולם של חושך: " הפשע המחושב והמאורגן הגדול ביותר של בני אדם נגד בני אדם, אירע לא באיזו מדינת עולם שלישי נחשלת וחשוכה, אלא בלב אירופה, בארץ שנתנה לעולם את קאנט ואת הגל, את באך ואת בטהובן, את גטה ואת שילר…אלוהים מורה לנו את הדרך הנכונה-אך הוא אינו מציל אותנו מפני עצמנו…השאלה המציקה לי אחרי השואה, וגם כיום בעידן חדש זה של כאוס, היא-היכן האדם"?.
כך הזיכרון הקולקטיבי היסטורי שלנו , נושא עמו את לקחי חורבן ירושלים והגלות, אודות השפל המוסרי, שנאת החינם והתנתקות המנהיגות מהמציאות המורכבת, שהביאו לעולם של חושך.
כך מלמדנו התנ"ך: "חֲזוֹן, יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ… לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט… שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים, וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד, וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים; וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה, וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה; אַחֲרֵי-כֵן, יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה, נֶאֱמָנָה. צִיּוֹן, בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה; וְשָׁבֶיהָ, בִּצְדָקָה".
התנ"ך הוא עמוד האש, המאיר את זהותנו היהודית והישראלית, לחזק ולבצר את המשמעות האמיתית של המעבר- מאור לחושך, מגלות לגאולה ומשואה לתקומה.
הזהות שלנו שואבת את משאביה מהתנ"ך .עלינו לטפח בקרב ילדינו את האהבה לתנ"ך, במסגרות החינוך הפורמלי והלא פורמלי וגם בקרב תנועות הנוער והמשפחה. עלינו להאהיב התנ"ך בקרב ילדינו, כנכס ולא כנטל.
לדור השואה והתקומה ולדור הגלות והגאולה מוצב אתגר קיומי- להאיר את פני מדינתנו, להרבות אחדות , ערבות הדדית , סולידריות, מוסר וישרות. להמשיך בתפקידנו- בתיקונו של עולם.
כך לימדנו דוד בן גוריון :" מדינת ישראל תיבחן לא בעושר, לא בצבא ולא בטכניקה, אלא בדמותה המוסרית ובערכיה האנושיים".
כותב: ד"ר זאב פרידמן, מנכ"ל עמותת מלב"ב
