משה בנאומו בפרשתנו, מטיל אלומת אור ממוקדת, בערכים הנעלים : יושרה ומוסריות .
משה מציג את חשיבותה של תשתית המשפט והחוק ושמירתה: "וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת, אֵת כָּל הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם"( דברים, יא', לב') ומוסיף עוד: " אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת, בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַן ד' אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לְךָ לְרִשְׁתָּהּ: כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים, עַל הָאֲדָמָה" (דברים, יב', א').
אך לא די בתשתית של חוק ומשפט בלבד. זה נדרש , אבל לא מספיק.
הנה משה בנאומו לאורך הפרשה, מהדהד במוחנו ובליבנו, את ערך הישרות והמוסר.
משה חוזר על המילה – ישר , ארבע פעמים בפרשה:" אִישׁ, כָּל הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו… כִּי תַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ד'… כִּי תַעֲשֶׂה הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר, בְּעֵינֵי ד' אֱלֹהֶיךָ.. אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לַעֲשׂוֹת, הַיָּשָׁר, בְּעֵינֵי, ד' אֱלֹהֶיךָ". המילה : יָּשָׁר מופיעה בחמשה חומשי תורה : 8 פעמים ומתוכן :7 פעמים בספר דברים ומתוכן : 4 פעמים בפרשתנו.
המילים – יָּשָׁר ומוסריות, שלובים וכרוכים הם , זה בזה.
לפי אחת הדעות בתלמוד, ספר דברים נקרא גם ספר הישר (מסכת עבודה זרה דף כה' עמ' א').
משה בנאומו בפרשתנו קורא לעם ישראל : "כִּי תַעֲשֶׂה הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר, בְּעֵינֵי ד' אֱלֹהֶיךָ".
מהי ההבחנה בין הטוב , לבין הישר?
רש"י בפרשנותו לפסוק: "כִּי תַעֲשֶׂה הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר", מבחין בין השניים:" הַטּוֹב- בעיני שמים, וְהַיָּשָׁר- בעיני האדם.
השמים מיוחסים לאלוקים, והארץ מיוחסת לבני האדם . אנו שרים בתפילת ההלל : "הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַד', וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם"( תהילים, קט"ו, ט"ז).
כך גם המשפט מיוחס לאלוקים. הנה בפתח נאומו של משה בספר דברים, בדבריו אל שופטי ישראל: "לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט, כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן ,לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ, כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא; וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם תַּקְרִבוּן אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו" (דברים, א', י"ז ).
נמצא גם בספר שמות: "עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם, אֲשֶׁר יַרְשִׁיעַן אֱלֹהִים, יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ"(שמות, כב', ח'). הכוונה כאן היא לדיינים ולשופטים. וגם: "אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר" (שמות כב', כז'), מפרש רש"י: אֱלֹהִים, זה השופט.
נמצא גם בספר בראשית: שבְּנֵי הָאֱלֹהִים , הם בְּנֵי הַשָּׂרִים וְהַשּׁוֹפְטִים: "וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה, וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ "( בראשית, ו', ב').
רש"י מפרש, שהם נקראו "בני אלוהים", משום שהיו בני השליטים, והשתמשו בכוחם ובמעמדם כדי לקחת נשים כרצונם.
הנה כי כן, הטוב מייצג את השמירה על החוק והמשפט, כאזרח טוב , ואילו הישר, מייצג את המוסר.
אתה יכול לכאורה להיות אדם טוב, אבל אדם לא מוסרי ולא ישר. אתה יכול להיות , משפטית בסדר, אבל אינך ישר ומוסרי. אתה יכול לעקוף את החוק בדרך מניפולטיבית ועקומה, מה שנקרא : נבל ברשות התורה. אבל מוסר הוא ישר, הוא איננו נותן לאדם מקום לעקלקלות , או להיות , נבל ברשות התורה.
כך הרמב"ן ( 1194-1270 ) בפירושו לפסוק: "וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי ד' (דברים, ו', יח') ןגם בפירושו לפרשת : "קדושים תהיו" ( ויקרא יט', ב') נדרש לאדם המגלגל עיניים לשמים, המייצג את הטוב לכאורה הלא אמיתי, שנתפס בחיצוניותו, ואת חוסר המוסריות והיושר : נבל ברשות התורה, וכך הוא כותב:" גם באשר לא ציווך, תן דעתך לעשות הטוב והישר בעיניו, כי הוא ( הקב"ה) אוהב הטוב והישר. וזה ענין גדול, כי אי אפשר להזכיר בתורה כל הנהגות האדם עם שכניו ורעיו וכל משאו ומתנו ותיקון הישוב והמדינות כולם, אבל אחרי שהזכיר מהם הרבה… חזר ואמר בכלל שתעשה הטוב והישר בכל דבר, עד שיכנס בזה הפשרה ולפנים משורת הדין… והעניין לומר, כי יעשה הישר והטוב בכל דבר, עד שיתקן עצמו וישר כל דרכיו...וזה ענין גדול, כי התורה נתנה רשות לאדם, שאם ירצה – יהיה נבל ברשות התורה… על כן בא הכתוב ואמר: ועשית הישר והטוב – כלל, שיתנהג האדם בדרך טובה וישרה בכל דבר".
משה זילבר ( 1900 -1975), המשנה לנשיא בית המשפט העליון, מעמיק בהבחנה בין חוק לבין מוסר בספרו :"החוק פונה אל האזרח, המוסר פונה אל האדם. זה יוצרו מבחוץ: במרחבי השלטון, וזה יוצרו מבפנים : במעמקי הלב. זה בא להשליט סדר וזה בא להשקיט מצפון. תפקידו של החוק להציל את העשוק, תפקידו של המוסר להציל את העושק, מידי עצמו. זה מצווה לסלק את החוב, וזה מצווה למלא את החובה. החוק הוא יצור סוציאלי, מוסד חברתי תועלתי, הרואה את הפרט באספקלריה של הכלל. המוסר הוא חוויה אישית, הרגשת חובה אינדיווידואלית, הרואה גם את הכלל במנסרת הצבעים של הפרט. ואף על פי כן, ולמרות ההבדלים הללו, אין שניים אלו : החוק והמוסר, בחינת שתי רשויות נפרדות, ואין הם תלושים זה מזה. להיפך, הם אחוזים זה בזה כאש בגחלת. המוסר הוא בסיסו האידאולוגי של החוק, והחוק הוא הלבוש החיצוני, הקונקרטי של חלק מעקרונות המוסר המופשט. לבוש זה הוא סטנדרטי, שווה לכל נפש כעני כעשיר, כצדיק כרשע. כי הוראות החוק, הן בעיני המחוקק: הכסות המוסרית המינימאלית, הדרושה והנדרשת מכל אזרח ואזרח. תחומי המוסר והחוק הם שני עיגולים קונצנטריים מכסים זה את זה אך בחלקם, וככל אשר ייסוג אחורה הקו המבדיל ביניהם, כך יגדל השטח והתוכן המוסרי של החוק. האידיאל הנכסף הוא, שיהיו שני העיגולים חופפים זה את זה לכל היקפם – כמים לים מכסים".(הספר: "בסוד משפטו", הוצאת מגנס 1975 ).
הנה הביטוי : ספר הישר, מופיע בספר יהושע: "וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד עַד יִקֹּם גּוֹי אֹיְבָיו הֲלֹא הִיא כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר". השופט לואי ברנדייס ( 1856-1941 ), היהודי הראשון שנכנס כשופט לבית המשפט העליון של ארצות הברית טבע את המשפט האלמותי :" אור הַשֶּׁמֶשׁ הוא חומר החיטוי הטוב ביותר". לאמור: השמש מאירה את האמת של – הַיָּשָׁר והמוסריות.
כך יכול אדם לכאורה, להיתפס בעיני סובביו כאדם טוב שעושה מעשים טובים למען אחרים. אומרים עליו : הוא אדם טוב. יש אפילו שיכנו אותו – צדיק, אבל בפנימיותו ובמעשיו בסתר, הרחק מאור השמש, בסתר במחשכים, מעין סובביו והציבור, הוא אדם לא ישר. לא תמיד אנו מודעים או יודעים על ההתנהגות האמיתית בסתר, של אותו אדם טוב לכאורה . לצערנו לא אחת, אנו נחשפים רק בדיעבד, להיחשפותו של חוסר היושר. כך אנו נוכחים ומופתעים בתגובה של לסת שמוטה, בפער המתגלה באור הַשֶּׁמֶשׁ, לפעמים באקראי, שבין הטוב לבין הישר. כך למגינת לבנו זה קורה במישורי החיים השונים במערכות יחסים: במשפחה, בין חברים, בקהילה, בעבודה במדינה ובפוליטיקה. דוגמאות לצערנו , לא חסרות.
הנצי"ב מוולוז'ין (ר' נפתלי צבי יהודה ברלין, 1816-1893 ,בעל העמק דבר), בהקדמתו לספר בראשית היטיב להציג את הפער, שבין צדיק , לבין ישר: "דורו של בית שני היו צדיקים וחסידים ועמלי תורה, ולא היו ישרים בהליכות עולמים. על כן מפני שנאת חינם שבליבם זה את זה, חשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ד' שהוא צדוקי ואפיקורס, ובאו לידי שפיכות דמים בדרך הפלגה ולכל הרעות שבעולם, עד שחרב הבית. ועל זה היה צידוק הדין, שהקב"ה צדיק הוא כי לא סבל צדיקים כאלה אלא ישרים בהליכות עולמים " .
מצופה מאיתנו לדבוק במידותיו של הקב"ה – כנאמר בתלמוד: "זה אֵלי וְאַנְוֵהוּ – הוי דומה לו. מה הוא חנון ורחום – אף אתה הוי חנון ורחום " (מסכת שבת, דף קל״ג ע״ב). הנה הפעם היחידה במקרא שבה מכנים את הקב"ה : ישר: " הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט, אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל, צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא"( דברים, לב', ד').
האתגר הגדול שעומד לא אחת בפנינו, היא ההתמודדות עם צביעות מסכות החיים של בני אדם. כך למדנו: " וַיְדַבֵּר ד', אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ: כִּי קָדוֹשׁ, אֲנִי ד' אֱלֹהֵיכֶם… וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה, לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם"( ויקרא, יט',א'-ג') .
על מנת להיות ראויים להשתייך לקהילת- "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה, לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם", עלינו להסיר המסכות ולהיות שקופים, ישרים, הגונים ואמיתיים, במעגלי חיינו, שבין אדם לחברו.
הרב פרופ' יונתן זקס (1948- 2020 )בפרשנותו לפרשת וירא בספר בראשית מדגיש את חשיבות ערך הישר והאמת, נטול מחיצות ומסכות , בדברי ליונל טרילינג בספרו "כנות ואותנטיות", שבעברית, אין מילה שהיא מקבילתה המדויקת של המילה person האנגלית. יש מילים כמו – אדם ובן אדם ואיש ואנוש, אך אף לא אחד , הוא תרגום מלא של person – . הסיבה לכך היא, שמילה לועזית זו person ,מקורה במילה הלטינית persona , המציינת מסכה שעוטה שחקן על הבמה, כדברי ויליאם שייקספיר ( 1564- 1616 ) : "כל העולם במה, כל איש וכל אישה רק שחקנים הם".
זאת לדעת, שפוטנציאל הישרות והמוסר, טבוע באדם מלידתו. כך קריאתו של החכם באדם שלמה המלך: "לְבַד רְאֵה זֶה מָצָאתִי, אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר " (קהלת, ז', כט').
עיקר המסר הוא , שהכול נתון בידינו. הנה כך פותח משה את נאומו בפרשתנו: "רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה ". ההחלטה אם ללכת בדרך הישר לעבר הר הברכה, או ללכת בדרך העקומה , לעבר הר הקללה, היא נתונה רק בידינו.
הקב"ה ברא את האדם והותיר לו את הבחירה החופשית, איך וכיצד לתעל את יכולותיו, כישרונותיו ומעשיו, האם לצדיקות מדומה ולא אמיתית, או ליושרה ולמוסריות.
לימוד תורה בלבד נתפס כטוב, כנאמר :"טוֹב־לִי תוֹרַת פִּיךָ, מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף"( תהילים, קיט', עב') . אבל במציאות של איום קיומי ופיקוח נפש, גוברת המצווה: "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ אֲנִי ד' " (ויקרא, יט', טז'). אכן בעת מלחמת מצווה, על כולם להתגייס ולהיכנס ישר תחת האלונקה, כפי שזה כבר קורה, בנצח יהודה ובחטיבת חשמונאים. הם מלמדים אותנו את ערך – הישר : "וַיֹּאמֶר לְלַמֵּד בְּנֵי יְהוּדָה קָשֶׁת הִנֵּה כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר"( שמואל ב', א', יח').
הנה כי כן, החשמונאים והמכבים לימדו אותנו, שאת החשכה שמשתררת, יש לגרש – גם במקלות במלחמה – "לְלַמֵּד בְּנֵי יְהוּדָה קָשֶׁת". זאת מכוח האמונה בצדקת הדרך ובזכותנו להיאחז בארצנו, כפי שמשה מנחיל לנו זאת בנאומו בפרשתנו: "לָבֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר ד' אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם; וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ, וִישַׁבְתֶּם בָּהּ".
השבת אנו מברכים את ראש חודש אלול. החודש שבו נברא האדם. הקב"ה ברא את העולם ואת האדם. האדם נברא בחיסרון. תפקידו של האדם לעסוק בתיקונו של עולם ולהאיר אותו. הכול תלוי באדם, איך הוא יִרְאֶה את העולם וגם איך יֵרָאֶה העולם בעיניו.
במשנה נאמר : "אָמַר לָהֶם, צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיִּדְבַּק בָּהּ הָאָדָם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עַיִן טוֹבָה" (פרקי אבות ב', ט'). העַיִן הטוֹבָה, מתחברת לפתיחת נאומו של משה בפרשתנו:" רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה". הבחירה בטוב ובישר כפי שמשה קורא בנאומו, היא רק בידינו : "כִּי תַעֲשֶׂה הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר, בְּעֵינֵי ד' אֱלֹהֶיךָ".
כותב: ד"ר זאב פרידמן מנכ"ל עמותת מְלַבֵּב
