שורות מאמרי נכתבות בליל הושענא רבה, בשעת פתיחת שערי שמים וירידת גשמי ברכה.
בשעה זו, בליל הושענא רבה , אנו מייחלים ומתפללים לפתקא טבא. זאת הפתקה האישית של כל אחת ואחד מעמנו, שהחלה מסעה בנקודת המפגש, ששמים נושקים לארץ, בראשית חודש אלול, בימי תשובה סליחה ובקשה מיושב מרומים, שיכתבנו לחיים טובים בראש השנה, ויחתמנו לחיים טובים ביום כיפור, ויחרוץ דיננו לחיים טובים, ביום הושענא רבה.
בשעה זו, בליל הושענא רבה, כששמים נושקים לארץ, בעת ירידת גשמי הברכה, והתפילה לפתקה הטובה – האישית והקולקטיבית, כל עם ישראל , כאיש אחד ובלב אחד, מתייחד בהתרגשות עם זמן הציפייה של שעה, דקה ושנייה, לקראת שובם הביתה, אי"ה היום, של אַחֶינוּ ואחותנו החטופים.
בשעה זו, בליל הושענא רבה, כששמים נושקים לארץ, בעת ירידת גשמי הברכה, אנו מתייצבים למרגלות הר הברכה, לשמוע ולראות את קולות אקורד הסיום – "וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת " במעמד נאומו האחרון של משה רבנו, כמוצג בפרשתנו: "וְזֹאת הַבְּרָכָה, אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים, אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לִפְנֵי מוֹתוֹ, וַיֹּאמַר, ד' מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ, הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן, וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ; מִימִינוֹ, אשדת (אֵשׁ דָּת) לָמוֹ"( דברים, לג', א'-ב').
בשעה זו, בליל הושענא רבה, כששמים נושקים לארץ, בעת ירידת גשמי הברכה, בערב חג שמיני עצרת, חג שמחת תורה, הזיכרון הקולקטיבי שלנו, צרוב ברטט, באבחת חרבות הברזל, באסון שהתרגש עלינו, ביום שמחת תורה ובשבעה באוקטובר, לפני 738 ימים.
בשעה זו, אנו נושאים ברכה ותודה לקב"ה, לקראת רגע השיבה הביתה, של אַחֶינוּ ואחותנו החטופים, רגע של תיקון נשגב ומרומם, של הוד וקדושה.
בשעה זו, אנו מצדיעים, לקראת רגע השיבה הביתה של אַחֶינוּ ואחותנו החטופים – וְזֹאת הַבְּרָכָה והתודה, ל- 915 חללי צה"ל, גיבורי התהילה, מַגַּשׁ הַכֶּסֶף של מזבח האומה, ומחבקים את משפחת השכול.
בשעה זו , אנו מצדיעים, לקראת רגע השיבה הביתה, של אַחֶינוּ ואחותנו החטופים, וְזֹאת הַבְּרָכָה והתודה, ל- 20,000 פצועי צה"ל, גיבורי התהילה, מַגַּשׁ הַכֶּסֶף של האומה, שבורי הגוף והנפש ומחבקים אותם ואת משפחותיהם.
בשעה זו, אנו מצדיעים, לקראת רגע השיבה הביתה, של אַחֶינוּ ואחותנו החטופים, וְזֹאת הַבְּרָכָה והתודה, ל- 415,000 חיילי צה"ל, בסדיר, בקבע ובמילואים, גיבורי התהילה, ומחבקים אותם ואת משפחותיהם.
וְזֹאת הַבְּרָכָה והתודה, לנשיא ארה"ב דונלד טרמפ ולעוזריו, על חוללות הרגע, לקראת השיבה הביתה, של אַחֶינוּ ואחותנו החטופים.
וְזֹאת הַבְּרָכָה והתודה, לבנימין נתניהו ראש הממשלה ולממשלתו, על קבלת ההחלטה, לקראת רגע השיבה הביתה, של אַחֶינוּ ואחותנו החטופים.
וְזֹאת הַבְּרָכָה והתודה, לעמנו הנפלא – עם הסגולה, לקראת רגע השיבה הביתה, של אַחֶינוּ ואחותנו החטופים.
וְזֹאת הַבְּרָכָה לאַחֶינוּ ואחותנו החטופים, השבים הביתה. נחבק אותם ואת בני משפחותיהם, לקראת רגע השיבה הביתה.
משה רבנו בנאומו האחרון בפרשתנו – וְזֹאת הַבְּרָכָה, מחבר את דור המדבר, של עם ישראל לקראת כניסתו לארץ, עם דורנו היום, דור התיקון, הריפוי, השיקום והצמיחה.
בנאומו האחרון, מציב משה לעם ישראל אתגרים רבים, הבה נתמקד בשלושה מהם:
האתגר הראשון – האחדות:
פרשת " וְזֹאת הַבְּרָכָה ", אותה נקרא בשמחת תורה, החותמת את ספר דברים וחמשה חומשי התורה, פותחת בפרולוג: " וְזֹאת הַבְּרָכָה, אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: לִפְנֵי, מוֹתוֹ… תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ, מֹשֶׁה: מוֹרָשָׁה, קְהִלַּת יַעֲקֹב. וַיְהִי בִישֻׁרוּן, מֶלֶךְ, בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם, יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל " (דברים, לג', א'-ה' ).
נאומו האחרון של משה בפרשתנו, מעלה על נס את אתגר האחדות ומכוון לדור ב' – על מנת להבטיח את איכות כניסתו לארץ וקימום עתידו בה. אך הנאום מכוון רחוק לדורות הבאים. הנאום עוסק בחיי שעה, אך גם בחיי עולם.
משה אבי הנביאים ,מברך את שבטי ישראל , לא כיחידים, אלא כקולקטיב של שבטים , בראיה כוללת של עם ישראל . המסר של משה לשבטי ישראל – שמרו על אחדות העם!
אם נתבונן בברכותיו של משה, בנאומו בפרשתנו, נוכל לאפיינן כפאזל המורכב מחלקיו השונים.
על מנת להרכיב את הפאזל בשלמותו , יש לחבר את כל חלקיו, לתמונת פאזל שלמה אחת.
כל חתיכה בפאזל מייצגת את המאפיין הייחודי של כל שבט. שלמות הפאזל היא, היחד והאחדות בצד הייחוד והשונות של כל שבט ושבט.
כיצד יוצרים את אחדות הניגודים: "יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל" ?
רק על ידי קיום ערך השותפות והערבות ההדדית בין השבטים השונים – אחדות ולאו דווקא אחידות.
המלבי"ם ( רבי מאיר ליבוש בן יחיאל מיכל וייזר 1809-1897 ) בפרשנותו, מאיר אלומת אור למשמעות של האחדות – יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל : " וַיְהִי בִישֻׁרוּן, מֶלֶךְ – קראם משה, ישורון, על שם ישרות שכלם ומידותיהם…כשיתהווה איזה דבר…אז התאספו ראשי עם, או יחד שבטי ישראל, בסדר נכון כל שבט…,לא כמו שהיה לפנים כשנהיה איזה דבר, שהתאספו באין סדרים".
מוסיפה על כך פרופ' נחמה ליבוביץ( 1905-1997 )בעיוניה לפרשה: "רצונו של המלבי"ם לומר, שאחר שקיבלו עליהם ישראל את התורה, יסדו את החברה על מכוניה בסדר נכון, בעצה, בתבונה ובאחדות" . כך גם רש"י ( 1040-1105) יוצא בקריאה לאתגר האחדות: "בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם, יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל " – בהתאספם יחד באגודה אחת ושלום ביניהם הוא מלכם, ולא כשיש מחלוקת ביניהם". משה בנאומו האחרון בפרשתנו, מדגיש את אתגר האחדות:" וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח בָּדָד עֵין יַעֲקֹב אֶל אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ אַף שָׁמָיו יַעַרְפוּ טָל"( דברים , לג', כח').
מפרש הנצי"ב מוואלוז'ין-(נפתלי צבי יהודה ברלין 1816-1893) : "ופירוש בֶּטַח, הוא במנוחת הנפש, באהבה בין אדם לחבירו".
הנה כי כן, אתגר אחדות הניגודים, הוא אפשרי ובידינו לעשותו.
האתגר השני – התיקון, הריפוי, השיקום והצמיחה, מהשבר:
נאומו האחרון של משה מסתיים בפרשתנו, באפילוג : "וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל, כְּמֹשֶׁה, אֲשֶׁר יְדָעוֹ ד', פָּנִים אֶל פָּנִים. לְכָל הָאֹתֹת וְהַמּוֹפְתִים, אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ ד', לַעֲשׂוֹת, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם לְפַרְעֹה וּלְכָל עֲבָדָיו, וּלְכָל אַרְצוֹ. וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה, וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל, אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה, לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל " (דברים,לד',י'-יב'). מפרש רש"י: " וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה – שקיבל את התורה בלוחות בידיו. וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל – ניסים וגבורות שבמדבר הגדול והנורא. לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל – שנשאו לבו לשבור הלוחות לעיניהם, שנאמר-ואשברם לעיניכם והסכימה דעת הקדוש ברוך הוא לדעתו, שנאמר- אשר שברת, יישר כוח ששברת ".
משה שובר את הלוחות הראשונים ומתוך השברים הוא יוצר לוחות שניים שלמים. על מעשה השבירה הוא זוכה לקבל מהקב"ה – ברכת יישר כוח.
מה ענין שבירת הלוחות לאפילוג הנאום האחרון ? משה נושא עמו, את טראומת שבר שבירת הלוחות שמתקשרת עם חטא העגל. אך מדוע להותיר טעם לא נעים באקורד הסיום ?
דומה שיש כאן מסר חשוב של הקב"ה למשה, ובעקבותיו, מסר חשוב , בנאומו האחרון של משה לעם ישראל לדורותיו – מהשבירה יבוא התיקון, הריפוי, השיקום והצמיחה.
המסר הוא – "אין יותר שלם מלב שבור" (רבי מנחם מנדל מקוצק 1787-1859.)
המסר הוא- שגם ללוחות השבורים, מוענק כבוד והדר, בצד הלוחות השלמים – "לוחות ושברי לוחות מונחות בארון״ (בבלי, ברכות ח', ע"א).
המשבר – הוא המקום עליו יושבת היולדת. הוא המרחב הלימינלי, שלב המעבר שבין ההריון ללידה. גם עם ישראל נמצא בנקודת הזמן הקריטית -במרחב הלימינלי, במעבר שבין מדבר לארץ נושבת. במעבר שבין הריון מדברי ללידת עם בארצו. במעבר משבירה לתיקון ולצמיחה.
המשבר– מקפל בתוכו את החוסן של – לשבור שבר. עם ישראל ישבור שבר , רק אם ייקח את גורלו בידו וינהג באחריות לקיומו ולצמיחתו.
המשבר – מקפל בתוכו בסינית שתי מילים – סכנה והזדמנות. עם ישראל ינהל נכונה את הסיכונים המאיימים עליו ויכיר בהזדמנות הגדולה שעומדת בפניו –להיות עם סגולה בארצו ובמולדתו.
משה רבנו בפרשתנו נפרד מבמת ההיסטוריה , בעלייתו להר נבו– "וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב, אֶל-הַר נְבוֹ, רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי יְרֵחוֹ… וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד ד', בְּאֶרֶץ מוֹאָב עַל פִּי ד' "
משה נושא עמו בתודעתו, בעלייתו להר, את הלוחות השבורים בצד לוחות שלמים, שיונחו תודעתית, בארון הקודש בפסגת הר הנבו.
משה בנאומו האחרון מציג לעם ישראל, את אתגר השלמות, בהרכבת שברי הפאזל הלאומי, בימים ההם בזמן הזה, לתיקון, לריפוי, לשיקום ולצמיחה.
משה מסיים את נאומו באות ל :" לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל " ואילו ספר בראשית אותו נתחיל משבת הבאה, מתחיל באות ב:" בראשית ברא". השילוב בין האותיות הוא: לב.
אתגר האחדות בין שבטי ישראל יתרחש, רק אם השבטים ירגישו זאת בשלמות הלב, גם אם הוא- לב שבור. רק חיבור אמיתי של הלבבות השבורים יביא לשלמות ולאחדות אמיתית.
האתגר השלישי- הגיוס, ההרתעה, וההתרעה בתפיסת הביטחון :
משה בנאומו האחרון בפרשתנו, מציג לעיני כל עם ישראל, את אתגר הביטחון, של הווילה בג'ונגל, נוכח האיומים של אויבנו מסביב. משה קורא לכולם להיכנס מתחת לאלונקת הנטל והאחריות הקדושה והטהורה, לקיומו של עמנו במדינתנו האחת והיחידה. הנה משה בנאומו האחרון, בברכותיו לשבטי ישראל, מייחד קריאה מיוחדת לשבט לוי: "וּלְלֵוִי אָמַר, תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ… בָּרֵךְ ד' חֵילוֹ, וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה; מְחַץ מָתְנַיִם קָמָיו וּמְשַׂנְאָיו, מִן יְקוּמוּן" (דברים, לג', ח'-יא'). מפרש רש"י: "ראה שעתידין חשמונאי ובניו ( שבט לוי) להילחם עם היוונים, ונתפלל עליהם, לפי שהיו מועטים, יב' בני חשמונאי ואלעזר, כנגד כמה רבבות, לכך נאמר– בָּרֵךְ ד' חֵילוֹ וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה..מחץ קמיו ומשנאיו, מהיות להם תקומה".
משה בנאומו בברכתו המאתגרת את שבט לוי: "הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ, לֹא רְאִיתִיו, וְאֶת אֶחָיו לֹא הִכִּיר, וְאֶת בָּנָו לֹא יָדָע: כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ, וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ", מעלה על נס את היחלצותו של שבט לוי באירוע המשברי של חטא העגל .
רש"י מפרש:" הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ, לֹא רְאִיתִיו" – כשחטאו בעגל ואמרתי- מי לד' אלי. נאספו אלי כל בני לוי".
אציג קריאה נוספת, של ברכתו של משה לשבט לוי: "וְאֶת אֶחָיו לֹא הִכִּיר", משה מאתגר את שבט לוי – אינך יכול שבט לוי, להתנהג כמי שלא מכיר את אחיו, שנמצאים מתחת לאלונקת האחריות, המחויבות וההתגייסות לעזרת העם, כצו קיומי. עליך שבט לוי, להכיר באחיך –"איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק", ולהיכנס בצו הקריאה- הנני, תחת האלונקה הקדושה והטהורה, של מלחמת קיומו של עם ישראל בארצו. אין לך שבט לוי, מה לחשוש, מפגיעה חלילה בזהותך הרוחנית. כך משה בנאומו מדגיש זאת:" כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ, וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ. יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב, וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל; יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְּאַפֶּךָ, וְכָלִיל עַל מִזְבְּחֶךָ… בָּרֵךְ ד' חֵילוֹ וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה. מחץ קמיו ומשנאיו". כן שבט לוי, תוכל לשלב ספרא וסייפא, בהקרבתך הקטורת הייחודית שלך, על מזבח תקומת האומה.
הנה כי כן, ההפטרה אותה נקרא בשמחת תורה, מתכתבת עם נאומו של משה בפרשתנו: "וְלָראוּבֵנִי, וְלַגָּדִי, וְלַחֲצִי, שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה אָמַר יְהוֹשֻׁעַ, לֵאמֹר. זָכוֹר, אֶת הַדָּבָר, אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם מֹשֶׁה עֶבֶד ד', לֵאמֹר… וְאַתֶּם תַּעַבְרוּ חֲמֻשִׁים לִפְנֵי אֲחֵיכֶם, כֹּל גִּבּוֹרֵי הַחַיִל, וַעֲזַרְתֶּם, אוֹתָם, עַד אֲשֶׁר ־יָנִיחַ ד' לַאֲחֵיכֶם, כָּכֶם, וְיָרְשׁוּ גַם הֵמָּה, אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ד' אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָהֶם"( יהושע, א',יב'- טו').
הנה קריאתו של משה בספר במדבר, מתנגנת עם נאומו של משה: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן, הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה"( במדבר, לב', ו').
אתגר ההתרעה וההרתעה נוכח בנאומו האחרון של משה בפרשתנו, גם בברכתו לשבט גד: "וּלְגָד אָמַר, בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד: כְּלָבִיא שָׁכֵן, וְטָרַף זְרוֹעַ אַף קָדְקֹד"( דברים,לג',כ').
מפרש רש"י:" כְּלָבִיא שָׁכֵן- לפי שהיה סמוך לספר, לפיכך נמשל כאריות, שכל הסמוכים לספר, צריכים להיות גיבורים".
המהרש"א ( רבי שמואל אליעזר הלוי איידלס, 1555-1631 ), מאיר בפרשנותו:" כְּלָבִיא שָׁכֵן, שיתרחקו ממנו , מתוך שיפחדו מפניו".
כך גם בברכתו של משה לשבט אשר:" וּלְאָשֵׁר אָמַר…בַּרְזֶל וּנְחֹשֶׁת, מִנְעָלֶךָ; וּכְיָמֶיךָ, דָּבְאֶךָ" (דברים, לג', כה'). מפרש רש"י: " שהיו גיבוריהם יושבים בערי הספר ונועלים אותה, שלא יוכלו האויבים להיכנס בה, כאילו היא סגורה במנעולים ובריחים של ברזל ונחושת".
הנה מוצג באור יקרות, אתגר הגיוס, ההרתעה וההתרעה, בתפיסת הביטחון, בנאומו של משה.
בתפילת הושענא רבה נישא תפילתנו: "להושע נא עליית שבטים, פינת יקרת, ציון המצוינת, קודש הקודשים, רצוף אהבה, שכינת כבודך, הושע נא … קול מבשר מבשר ואומר, הושיעה את עמך וברך את נחלתך ורעם ונשאם עד העולם".
קול מבשר מבשר ואומר, לקראת שובם הביתה, אי"ה היום, של אַחֶינוּ ואחותנו החטופים
פתקא טבא וחג שמחת תורה ושמיני עצרת שמח.
חזק חזק ונתחזק.
כותב: ד"ר זאב פרידמן מנכ"ל עמותת מלבב
