אני זוכר דרשה עוצמתית מטלטלת שנשא ניצול שואה, בבית הכנסת בו התפללתי בילדותי בראש השנה. הדרשן עצם את עיניו ונשאם כלפי מעלה ופיו זעק פסוק מנאומו של משה בספר דברים, בפרשת ניצבים שקראנו השבת: "פֶּן יֵשׁ בָּכֶם, שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה" .
הדרשן זעק בהתרגשות: " רבותיי, אלה הם ראשי התיבות של האותיות, שמרכיבות את השם- שופר. הנאצים יימח שמם שרפו במשרפות את כולם ללא הבחנה, כפי שמשה קורא בנאומו לעם ישראל – "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל, אִישׁ יִשְׂרָאֵל. טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם, מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ, עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ".
כך הוסיף ואמר בקול חנוק מבכי: "בשואה לא היה צה"ל ולא היה מי שיגן על העם היהודי. אבל היום, דור התקומה מהשואה, עלינו לשמור על עצמנו, לשמור איש את רעהו, לשמור על קהילתנו, לשמור על חברתנו, לשמור על מדינתנו האחת והיחידה ולשמור על אחדותנו".
הדרשן כבר לא חי עמנו, אבל קולות דרשתו, מהדהדות בעוצמה ומטלטלות אותנו מאז שבת שמחת תורה השבעה באוקטובר , בשעה 6.29 בבוקר.
דומה שמשה בנאום השופר: קורא לאלו שלא התייצבו לקריאה לעזרת העם והאומה – "פֶּן יֵשׁ בָּכֶם, שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה", הם אלו הַפּוֹרִים ראש ולענה, הדומים לסוג הצמח המר והלא נעים שפורש מהכלל.
הקריאה בנאומו של משה גם לדורנו- כולם מחויבים להתייצב לאתגרי השעה: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם".
הנה קולות השופר נושאים בגלי קולותיהם השונים, מסר חד וברור בתפילת "ונתנה תוקף":
" וּבְשׁוֹפָר גָּדוֹל יִתָּקַע וְקוֹל דְּמָמָה דַקָּה יִשָׁמַע" .
קולות השופר קוראים לנו לקיים את השיג והשיח בתוכנו, בערבות הדדית ואחריות כלפי זולתנו, בקוֹל דְּמָמָה דַקָּה, לא בהתלהמות, לא בצעקות ולא באלימות מילולית.
קולות השופר נשמעים באמצעות קול דממה דקה, כדי להזכיר לנו שהאמת, הצדק, והטוב, לא תמיד מכריזים על עצמם באותות, במופתים ובצעקות. המסר לנו הוא ,שתהיה לנו הצניעות לשמוע את קול הדממה הדקה, כאשר הוא לוחש לנו, וכן שיהיה לנו האומץ להשמיע אותו גם כשהכול סביבנו רועש. עלינו לשמוע לא רק את הקולות הרועמים שחושבים שככל שירימו את קולם הם יותר צודקים. הם אלה הנחרצים הבטוחים בעצמם, האמת רק איתם. הם אלה המתרכזים בעצמם ולא בזולתם ובקולקטיביות של חברתם, שחושבים שיפרצו כל גדר בקול רועם, מתלהם, מתריס ומאיים.
יבואו אלו קולות השופר ויתבעו מכל אחת ואחד מעימנו – "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם", כולכם מחויבים להתייצב ולשאת בנטל – בחזית ובעורף. קולות השופר ילוו אתכם בכניסתם מתחת לאלונקה. זהו צו השעה להישמע לקולות השופר – כולכם, ללא יוצא מן הכלל.
אנו זקוקים לקולות השופר היום, שיהדהדו את קולות הנבואה של הנביא ישעיהו: "וְלָךְ יִקָּרֵא דְרוּשָׁה, עִיר לֹא נֶעֱזָבָה… כִּי יוֹם נָקָם, בְּלִבִּי; וּשְׁנַת גְּאוּלַי, בָּאָה… וַתּוֹשַׁע לִי זְרֹעִי, וַחֲמָתִי הִיא סְמָכָתְנִי". אנו נזקקים במלחמת קיומנו, לחיילים ולכוח הזרוע – "וַתּוֹשַׁע לִי זְרֹעִי". קולות השופר – מהדהדים את צו 8 לכולם.
האסון שהתרגש עלינו לפני 717 ימים, מהדהד את קול התקיעה של השופר, אותה תקיעה חשיבתית, שהייתה מקובעת בקונספציה, בה היינו תקועים ביוהרה ובהיבריס ערב השבעה באוקטובר. כך לאורך ימי חרבות הברזל, אנו עדיין חווים , בכי שברי לבבות, של קולות השברים של השופר.
אבל קולות התשר"ת של השופר, קוראים לכולנו לזקוף את קומתנו: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם". באמונה, בתקווה וביחד, נזכה לקולות התרועה של השופר , בשובם של כל 48 החטופים לביתם.
שנה טובה כתיבה וחתימה טובה
תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה
כותב: ד"ר זאב פרידמן, מנכ"ל עמותת מלבב
