"הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה, הַשִּׁטָּה פָּרְחָה וְהַשּׁוֹחֵט שָׁחַט" ( ח.נ. ביאליק, בעיר ההרגה, פרעות קישינב 1903 ).
המלחמה היא מלחמת מצווה למחיית זכר עמלק: "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ… תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח" ( דברים, כה').
המלחמה נמשכת כבר 545 ימים. אנו מתפללים ומייחלים לשובם במהרה הביתה של כל החטופים. מחבקים את משפחות השכול, את הפצועים ואת חיילנו גיבורי התהילה.
ספר ויקרא אותו אנו פותחים השבת בפרשתנו, הוא הספר השלישי בחמשה חומשי תורה המוכר גם בשם- תורת כהנים. אין בספר סיפורים, עלילות ואירועים, להם הורגלנו בשני הספרים הקודמים– בראשית ושמות.
אשר על כן, הספר עלול להיצרב בטעות בתודעתנו, כספר נטול התרגשות וחַיּוּת, שקשה להתחבר אליו. אך לא כך הוא, הספר הוא רב אנפין ובעל משמעויות ותובנות חברתיות, המעניק לנו צידה לדרך החיים שלנו, כיצד עלינו לנהוג ולהתנהג, על מנת להיות ראויים למותג – "וְאַתֶּ֧ם תִּהְיוּ־ לִ֛י מַמְלֶ֥כֶת כֹּהֲנִ֖ים וְג֣וֹי קָד֑וֹשׁ".
עלינו להעמיק במשמעויות החברתיות של הספר לאורך נתיב פרשותיו ולהתחבר לתמרורי המידות והערכים שאליהם קורא לנו הספר, מבין קמטי פסוקיו.
לא מקרה הוא, שמנהג קדום בידינו, שראשית לימודם של תינוקות בית רבן, לא ספר בראשית ולא ספר שמות, אלא דווקא פסיעותיהם החינוכיות הראשוניות, הן דווקא במעלה ספר ויקרא.
דומה שיש בספר, תשתית חינוכית וחברתית, מוסרית וערכית, שאותה עלינו להנחיל לילדי ישראל, כבר בפתח לימודם וחינוכם, שייעצב את דמותם, מידותיהם והתנהגותם בחיים.
כך פותחת פרשתנו: " וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ד' אֵלָיו, מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן, לד' מִן הַבְּהֵמָה, מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן, תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם. אִם עֹלָה קָרְבָּנוֹ מִן הַבָּקָר, זָכָר תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ, אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, יַקְרִיב אֹתוֹ לִרְצֹנוֹ, לִפְנֵי ד' " ( ויקרא, א', א'-ג').
הבה נתבונן בפסוק הפותח על תובנותיו.
"וַיִּקְרָא" – המילה הפותחת, היא דגם למידת הצניעות המקופלת, באות א' הזעירה, שבמילה. לא מקרה הוא ולא פגם דפוס הוא.
הנה כי כן, מידת הצניעות, היא לבנת יסוד בחינוכם ועיצובם של ילדינו הזעירים והרכים.
האות הזעירה –א, היא האות הראשונה במילה המכוננת – אחריות. האות הזעירה – א' למטה, קוראת תיגר לאותיות הגדולות והמנופחות שם למעלה, שנגועות במידות לא ראויות, של – יוהרה וגאווה.
פרשתנו שהיא שער המידות והערכים, עוסקת בסוגים שונים של קורבנות על מאפייניהם ומשמעויותיהם. כך אנו מתוודעים לפרקטיקה של עבודת המשכן, שבראשה למעלה -הכוהנים והלוויים, אך נוגעת גם לכלל עם ישראל.
האות הזעירה – א' , קוראת לנו היום, להתמקד בקורבן החטאת ונושאיו.
הנה קריאתו של הקורבן – קחו אחריות:
"וַיְדַבֵּר ד' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר , נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא בִשְׁגָגָה מִכֹּל מִצְוֹת ד', אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה; וְעָשָׂה, מֵאַחַת מֵהֵנָּה".
.רש"ר הירש ( 1808-1888 ) מנגיש לנו בפרשנותו, את מהות חטא השגגה:
"שוגג הוא חוטא מחמת הסח הדעת. היינו , מפני שברגע השגגה אינו נתון בכל ליבו ונפשו לזהירות, שמעשהו יהיה כתורה וכמצווה, מפני שהוא אינו, כפי הביטוי של הנביא ישעיהו: "חרד על דברי"( ישעיהו, סו', ב').חוסר החרדה הזאת והקפדה בלתי מדוקדקת על דרכו בחיים".
נכון שחטא השגגה נוגע לכולם, אבל משמעויותיו עמוקות יותר, כאשר אנו מטפסים במעלה ההר, לאלו שנמצאים שם למעלה.
האם הם חסינים מחטא השגגה ? לא ולא. האם אחריות לא חלה עליהם? לא ולא. האם הם חסינים מעונש הבאת קורבן החטאת? לא ולא.
הנה ממשיכה פרשתנו בטיפוסה במעלה ההר ומציגה לנו דמות נישאת על, כמו – הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ: "אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא…וְהִקְרִיב עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא, פַּר בֶּן בָּקָר תָּמִים לד' לְחַטָּאת וְהֵבִיא אֶת הַפָּר אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי ד'; וְסָמַךְ אֶת יָדוֹ עַל רֹאשׁ הַפָּר, וְשָׁחַט אֶת הַפָּר לִפְנֵי ד'. וְלָקַח הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ, מִדַּם הַפָּר; וְהֵבִיא אֹתוֹ, אֶל אֹהֶל מוֹעֵד. וְטָבַל הַכֹּהֵן אֶת אֶצְבָּעוֹ, בַּדָּם; וְהִזָּה מִן הַדָּם שֶׁבַע פְּעָמִים, לִפְנֵי ד', אֶת פְּנֵי, פָּרֹכֶת הַקֹּדֶשׁ".
האם מקרה הוא שבפרקטיקה המתארת את יישום פעולות קורבן החטאת של הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ, יש להזות הדם שבע פעמים!!! האם זה מקרה שנוכחות הדם – שֶׁבַע פְּעָמִים, מתכתבת עם הבוקר הנורא ואיום בשבעה באוקטובר בשעה 6.29 בבוקר ?
אבל הטיפוס במעלה ההר, עדיין לא הסתיים.
הנה הגענו בטיפוסנו בפרשתנו, לרום פסגת ההר באירוע קורבן החטאת: "אֲשֶׁר נָשִׂיא, יֶחֱטָא; וְעָשָׂה אַחַת מִכָּל מִצְוֹת ד' אֱלֹהָיו אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה, בִּשְׁגָגָה וְאָשֵׁם. אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ, אֲשֶׁר חָטָא בָּהּ וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנוֹ … לִפְנֵי ד'; חַטָּאת הוּא".
הנה פרשנותה הנוקבת של מורתנו פרופ' נחמה ליבוביץ ( 1905-1997 ) המעצימה את ערך לקיחת האחריות והבאת קורבן החטאת, בדקדוק יתר, כשמדובר במנהיגות מורמת מעם:
" רואים אנו איפוא, שלא די בכך, שלא הייתה לחוטא כוונה רעה ושהייתה כאן "רק" שכחה, "רק" הסחת הדעת מזהירות ומאחריות. ומכיוון שככל שתגדל עמדתו של האיש, כן תגדל גם אחריותו, כן תיהפך כל הסחת הדעת, כל שכחה, כל קלות דעת, כל שגגה- לפשע. לכן מצינו גם כאן שקורבן החטאת המובא על ידי גדולי העם, חמור הוא מזה, המובא על ידי פשוטי העם. ולכן בא הדירוג בפרשתנו: "אם הכוהן המשיח יחטא לאשמת העם… ואם כל עדת ישראל ישגו".
היינו, המלוכה, השררה, הכוח הניתן לאדם להיות שליט על בני מינו, להטיל מרותו עליהם, הוא הוא המסכן אותו, העשוי להביאו לידי חטא. ולכן, לא נאמר – "אם", כאילו הוא מקרה העשוי לקרות, אלא – " אשר", כאילו נאמר– "כאשר", כי בוודאי תקרינה לא אחת שגגות כאלה, לבעל משרה כה רמה, ואז עליו להביא קורבן חטאת כמצווה".
כך גם הפרשן נכדו של רש"י , הרשב"ם ( רבי שמואל בן מאיר 1080-1160) מכוון את פרשנותו למנהיגות הכתר והמלכות:
" אשר נשיא יחטא", כמו במגילת אסתר (ו', ח') " ואשר נתן כתר מלכות בראשו" כמו: וכתר מלכות אשר ניתן בראשו".
הדוגמא האישית המצופה מהמנהיגות שלנו, היא אבן הראשה בתורת המשילות.
כך התלמוד מתאר זאת: "אמר ר' יוחנן בן זכאי: אשרי הדור שהנשיא שלו מביא קורבן על שגגתו. אם נשיא שלו מביא קורבן, צריך אתה לומר: מה הוא הדיוט? רש"י: בתמיה, אם המלך שאין לבו כפוף, מרגיש ומביא קורבן על שגגתו, כל שכן שהדיוטות מרגישים, שליבם כפופים ואם על שגגתו מביא קורבן, צריך אתה לומר: מהו על זדונו?, רש"י : בתמיה, כלומר, אם על שגגתו מרגיש, כל שכן שמרגיש על זדונו וחוזר בתשובה" (מסכת הוריות י', ע"ב).
ר' דוד הופמן ( 1843-1921) בפרשנותו, מעלה את דרוג הציפייה ממנהיגים שמצופה מהם לשמש דוגמא ומופת במידותיהם ןבערכיהם, במילוי משרתם בחיים הציבוריים וכן בחיים הפרטיים. הנה דבריו הנוקבים " תורת ישראל אינה מכירה בשום הבדל בין חטאים שחוטאים במשרה ובין אלה שחוטאים בחיים הפרטיים. על הכוהנים נאמר: "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל"( דברים, לג', י') , והם צריכים להיות בחייהם הפרטיים למופת לעם, והכוהן הגדול העומד בראש הכוהנים, יסמל בחייו את דוגמת החיים הקדושים, אשר הכול ישאו אליו את עיניהם והיה זה מוזר מאוד, שהתורה תעלים עיניה מעברות פרטיות של הכוהן הגדול ותסתפק בזה שהוא עושה כאמונה את שרותו במשרתו הציבורית"( ויקרא א', עמוד קכ"ה).
ימים אלו, שבהם מוצגים ממצאי תחקירי הצבא, למשפחות שבורות הלב, עלינו לשאוב את הצידוק המוסרי והערכי מפרשתנו , הקוראת בעוז ובענווה, את קריאתה באות א' הזעירה – הקמת ועדת חקירה ממלכתית, היא צו השעה. קחו אחריות למען עתידנו ועתיד צאצאינו, בארצנו האהובה.
אם כך ננהג , הרי נשרה על כולנו, מעט ריח ניחוח שאנו כה זקוקים לו, בהשראתה של פרשתנו: "וְהִקְרִיב הַכֹּהֵן אֶת הַכֹּל, וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה … אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַד'"(ויקרא, א',יג').
רק באחדות, בתקווה ובאמונה, ביחד ננצח
כותב: ד"ר זאב פרידמן מנכ"ל עמותת מלבב
