"הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה, הַשִּׁטָּה פָּרְחָה וְהַשּׁוֹחֵט שָׁחַט" ( ח.נ. ביאליק, בעיר ההרגה, פרעות קישינב 1903 ).
"זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ… תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח" ( דברים, כה').
במלחמת חרבות ברזל אנו חווים, למגינת לבנו, אובדן ושכול כבר 497 ימים. בצד אבלם ויגונם של הורים, בנות ובני זוג, ילדים ואחאים, המלחמה גם חושפת את אבלם של סבא וסבתא, ביגונם הכבד באובדן נכדם או נכדתם במלחמה. המלחמה גם חושפת את סבא וסבתא החטופים. השבוע קבלנו הבשורה המרה, אודות זקן החטופים – שלמה מנצור הי"ד, שנחטף ונרצח בשבעה באוקטובר. כך גם התקשורת האלקטרונית והכתובה, מנגישה לנו את פעימות ליבם השבור של סבא וסבתא על נכדם החטוף או נכדתם החטופה.
אנו מכירים את דור הבייבי בום (Baby boomer),המציין את ילידי תקופת ה"בייבי בום" שלאחר מלחמת העולם השנייה, מי שנולדו בין 1 בינואר 1946 ו-31 בדצמבר 1964. אנו גם מכירים את דור האלפא (Generation Alpha) –או דור הI– האייפון, שנולדו משנת 2010 ואילך.
במלחמת חרבות ברזל בני דור ה– I ,הם גיבורי על, גיבורי התהילה שאומה שלמה מרכינה ראשה לעברם ומצדיעה להם בגאווה.
דור הבייבי בום ברובו, לא חווה את סבא וסבתא שנכחדו בשואה, כנוכחים בחייהם. אך דור ה –I גיבורי התהילה, חווים מאז לידתם את הקשר העמוק והאימננטי, עם סבא וסבתא דור הביבי בום, המעורבים והנוכחים מאד בחייהם. הקשר הבין דורי בין סבא וסבתא לנכדיהם, הועצם עוד יותר במלחמה הנוכחית אותה אנו חווים כבר כמעט 500 ימים. מי היה מאמין שנציגיו של דור הבייבי בום גם יחוו את מראות הזוועה כחטופים במעמקי המאפליה, בשבי החמאס. כך אומה שלמה עצרה נשימתה, עם שובו הביתה של החטוף גדי מוזס בן ה80, לאחר 492 ימים בשבי.
מעמדם של סבא וסבתא במלחמת חרבות ברזל, עלה לסדר יום, בכל הקשור למקומם בשבעה בעקבות נפילתו או רציחתו של נכדם או נכדתם האהובים.
הרב יובל שרלו מראשי רבני צהר התייחס למעמד אבלם של סבא וסבתא:" המעגל ההלכתי של האבלות הוגדר בהלכה כשבעה קרובים: בן/בת זוג, הורים, אחים, וילדים. זהו הגרעין היסודי של האבלות, הם החייבים לשבת שבעה, הם החייבים בדיני האבלות השונים, ואותם באים לנחם. אולם, מעגל הנפגעים המשפחתי רחב בהרבה, והכאב המשפחתי הוא מהקשים ביותר. מקום מיוחד לכואבים יש לסבא ולסבתא, שנכדיהם נפלו או נפטרו. זכינו בדורות האחרונים לאריכות ימים, לקשרים עמוקים שבין נכדות ונכדים ובין סבים וסבתות, והכאב שלהם הוא עצום, גם על נכדיהם, וגם על ילדיהם האבלים. פורמלית, כאמור, הם לא עומדים במעגל האבלות המרכזי. אולם משפחתית הם נמצאים שם, במעמד מאוד מיוחד. פעמים רבות, דווקא הם לא זוכים לנחמה, והם בודדים יותר, גם בשל העובדה שחבריהם שלהם אינם באים, וגם בשל העובדה שקשה להם לעקוב אחר המתרחש, בין מסיבות פיזיות ובין מסיבות תרבותיות. זו קריאה גדולה לתשומת לב גם אליהם. אין איסור הלכתי שהם יכללו עצמם במעגל האבלות, ומותר להם לנהוג מנהגי אבלות. טוב יעשו המשפחות עצמן אם יתנו את הדעת לצירופם. על אחת כמה וכמה, המנחמים הבאים קרואים להפנות את עצמם גם אליהם, לשמוע מהם את הקשר ואז הזיקה העמוקה, לפתוח פתח לביטוי כאבם הגדול, ולקשור את עצמם למעגל האבלות הגדול .אוי לנו שאנו בדור שבו יש מצבים שסבים וסבתות קוברים נכדות ונכדים. יכולתנו לרכך במעט את הכאב היא חלק מהריפוי שאנו זקוקים לו בעת הזו, כלפי כולם" ( תשובתו של הרב שרלו לפנייתו של ג'וני למברגר – פורסם בקבוצת הווטצאפ של חוג הגרונטולוגים הוותיקים 14.12.23 ).
הנה לראשונה בהיסטוריה, אנו נחשפים, למוסד הסבתאות הבראשיתי, במפגשו של סבא יעקב ישראל עם שני נכדיו – אפרים ומנשה " וַיְהִי, אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיֹּאמֶר לְיוֹסֵף, הִנֵּה אָבִיךָ חֹלֶה; וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי בָנָיו, עִמּוֹ אֶת מְנַשֶּׁה, וְאֶת אֶפְרָיִם. וַיַּגֵּד לְיַעֲקֹב וַיֹּאמֶר, הִנֵּה בִּנְךָ יוֹסֵף בָּא אֵלֶיךָ" ( בראשית, מח', א').
סבא יעקב מכונן את מעמדם של נכדיו במשפחה: "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל יוֹסֵף…וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם…לִי הֵם: אֶפְרַיִם, וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן, יִהְיוּ לִי". הנה ההטרמה הבראשיתית לאמרה התלמודית: " בְּנֵי בָּנִים הֲרֵי הֵם כְּבָנִים " ( יבמות, סג', עמ' ב').
סבא יעקב, מציג לנו דגם של סבא מעורב ואף מתערב בהשפעתו על נתיב חייהם העתידי של נכדיו, במעמד הברכות: "וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם, וְהוּא הַצָּעִיר, וְאֶת שְׂמֹאלוֹ, עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה: שִׂכֵּל, אֶת יָדָיו, כִּי מְנַשֶּׁה, הַבְּכוֹר… וַיְבָרְכֵם בַּיּוֹם הַהוּא, לֵאמוֹר, בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה; וַיָּשֶׂם אֶת אֶפְרַיִם, לִפְנֵי מְנַשֶּׁה " .
המסר של סבא יעקב המעורב והמתערב בחיי נכדיו הוא, שיש תמיד להעדיף את המתאים, בעל התכונות והכישורים ולא הסדר הכרונולוגי הוא זה שיקבע. גיל זה לא רק תאריך לידה .
סבא יעקב מנחיל לנו לדורות, את הברכה המכוננת לשני נכדיו, אותה אנו נוהגים לומר, עת אנו משכיבים לישון בלילה את ילדינו ונכדינו : "הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע, יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים, וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי, וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק; וְיִדְגּוּ לָרֹב, בְּקֶרֶב הָאָרֶץ".
"וַיִּתְחַזֵּק, יִשְׂרָאֵל "– היא קריאה של אבא וסבא ישראל – לבניו ולנכדיו, להיות חזקים ולחזק אחד את השני בעיקר במצבים קשים ומאתגרים: " אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ יַעְזֹרוּ וּלְאָחִיו יֹאמַר חֲזָק" (ישעיהו, מא', ו').
"וַיִּתְחַזֵּק, יִשְׂרָאֵל "– היא קריאתו של הסבא הבראשיתי המעורב בחיי נכדיו וגידולם – גם אני סבא יעקב ישראל, זקוק לתשומת לב, לחיזוק ולתמיכה, להיות חזק , בהתמודדות עם אובדן ושכול.
פרשתנו מציגה לנו את מוסד הסבתאות השני בכרוניקה המקראית.
כך פותחת פרשתנו: "וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן, חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה, וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ: כִּי הוֹצִיא ד' אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם"( שמות, יח',א').
רש"י מהדהד באוזנינו את הזיקה של סבא יתרו לימינו אנו: "וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ – מה שמועה שמע ובא? קריעת ים סוף ומלחמת עמלק". הנה התזכורת, אנחנו נתונים כבר 497 ימים במלחמה, מול החמאס העמלקי.
יתרו הסבא, הדמות המשמעותית בגידולם של גרשום ואליעזר נכדיו, עושה מעשה: "וַיִּקַּח, יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה, אֶת צִפֹּרָה, אֵשֶׁת מֹשֶׁה אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ. וְאֵת שְׁנֵי בָנֶיהָ, אֲשֶׁר שֵׁם הָאֶחָד, גֵּרְשֹׁם כִּי אָמַר, גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה. וְשֵׁם הָאֶחָד, אֱלִיעֶזֶר כִּי אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי, וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה"( שמות, יח', ב'-ד').
הנה לפנינו נוכח שוב מאמר חז"ל: "בְּנֵי בָּנִים הֲרֵי הֵם כְּבָנִים " ( יבמות, סג', עמ' ב').
פרשתנו ממשיכה בהצגת הקשר העמוק של סבא יתרו לשני נכדיו: "וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה, וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ אֶל מֹשֶׁה: אֶל הַמִּדְבָּר, אֲשֶׁר הוּא חֹנֶה שָׁם הַר הָאֱלֹהִים"( שמות, יח', ד').
כך מאיר רש"י בפרשנותו, את הקשר של סבא נכד: "שהתינוקות קורין לאבי אביהן אבא".
יתרו הסבא שמאד קשור לנכדיו, חווה תהליך עיבוד הפרידה מנכדיו שגדלו בביתו. אבל הוא מבין כסבא, ששייכותם ומקומם הטבעי, הוא בבית אבא ואמא, גם אם התנאים הם תנאי מדבר: "וַיֹּאמֶר אֶל מֹשֶׁה, אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ, בָּא אֵלֶיךָ; וְאִשְׁתְּךָ וּשְׁנֵי בָנֶיהָ, עִמָּהּ"( שמות, יח', ו').
רש"י מפרש: "אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ -אם אין אתה יוצא בגיני, צא בגין אשתך ואם אין אתה יוצא בגין אשתך, צא בגין שני בניה"
הנה אתמול ציינו את חג טו' בשבט, שחיבר אותנו למנעד ההתפתחותי, כפי שהשתקף בחמישה מופעי מחזור החיים, של האדם והעץ, בספר המונומנטלי: העץ הנדיב (באנגלית: The Giving Tree) שהוא ספר ילדים, של המשורר והמאייר האמריקאי-יהודי, שֶל סילברסטיין(1930-1999).
הספר מציג את מערכת היחסים המיוחדת בין העץ לבין הילד, לאורך גידולו, מילד למבוגר. העץ מצטייר כסבא טוב המעניק נדיבות ללא גבולות לילד, שהוא כמו נכד לו.
סבא יתרו הנדיב, המעורב והאקטיבי בגידולם של נכדיו, לוקח את ציפורה ביתו, אשת משה ואת שני נכדיו ומביאם למשה במדבר. כל זאת לאחר שנים של נתק בין משה לאשתו ולילדיו. דומה שיתרו הסבא אומר: עד כאן, הגיעו מים עד נפש, לא יתכן שציפורה ביתי ושני נכדיי, יקיימו אורח חיים, ללא בעל וללא אבא. כך נראה זאת בפרשתנו: " וַיִּקַּח, יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה, אֶת צִפֹּרָה, אֵשֶׁת מֹשֶׁה אַחַר, שִׁלּוּחֶיהָ וְאֵת, שְׁנֵי בָנֶיהָ"
עד כדי כך הנתק עמוק, שיתרו הסבא מציג את ציפורה ושני בניה למשה הבעל והאב, שכנראה שכחם: "וַיֹּאמֶר אֶל מֹשֶׁה, אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ, בָּא אֵלֶיךָ; וְאִשְׁתְּךָ וּשְׁנֵי בָנֶיהָ, עִמָּהּ". יתרו מזהה אצל משה, נדיבות ללא גבולות, אבל אחרת . נדיבות לתפקידו ולמילוי שליחותו הציבורית: "וַיְהִי, מִמָּחֳרָת, וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה, לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם; וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל מֹשֶׁה, מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב. וַיַּרְא חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵת כָּל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה לָעָם; וַיֹּאמֶר, מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה לָעָם מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ, וְכָל הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ מִן בֹּקֶר עַד עָרֶב"(שמות, יח', יג').
יתרו מציב למשה , תמונת מראה קשה ביותר, בדמותה של אותה נדיבות ציבורית ללא גבולות, שהיא מוגזמת, הפוגעת קשות, ביכולתו של משה, לקיים זמן איכות לעצמו וגם למשפחתו. כך יתרו מציג למשה , מהי נדיבות שירותית לעם, שאין לה גבולות ומהן ההשלכות מכך: "וַיֹּאמֶר חֹתֵן מֹשֶׁה אֵלָיו: לֹא טוֹב הַדָּבָר, אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה. נָבֹל תִּבֹּל גַּם אַתָּה, גַּם הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ, כִּי כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר, לֹא תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ" (שמות, יח',יז'-יח').
לאחר הצגת האבחון הארגוני הקשה – נדיבות ללא גבולות ונזקיה, מציג יתרו למשה בפרשתנו, חישוב מסלול מחדש, של שינוי בפרדיגמה, שיש בה מתווה לפיתרון: " עַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי, אִיעָצְךָ, וִיהִי אֱלֹהִים, עִמָּךְ…וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע; וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם, שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת, שָׂרֵי חֲמִשִּׁים, וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת. וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם, בְּכָל עֵת, וְהָיָה כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ, וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ הֵם; וְהָקֵל, מֵעָלֶיךָ, וְנָשְׂאוּ, אִתָּךְ" (שמות, יח', כא'- כג').
יתרו, הפעם בכובע של היועץ הארגוני הראשון בהיסטוריה, מרגיע את משה ונוסך בו ביטחון להאמין בעצמו, במתווה השינוי. אל תדאג: "אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, תַּעֲשֶׂה, וְצִוְּךָ אֱלֹהִים, וְיָכָלְתָּ עֲמֹד; וְגַם כָּל הָעָם הַזֶּה, עַל מְקֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם". וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה, לְקוֹל חֹתְנוֹ; וַיַּעַשׂ, כֹּל אֲשֶׁר אָמָר. וַיִּבְחַר מֹשֶׁה אַנְשֵׁי חַיִל מִכָּל יִשְׂרָאֵל, וַיִּתֵּן אֹתָם רָאשִׁים עַל הָעָם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת, שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת. וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם, בְּכָל עֵת: אֶת הַדָּבָר הַקָּשֶׁה יְבִיאוּן אֶל מֹשֶׁה, וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפּוּטוּ הֵם". יתרו הקדים את זמנו, בהצגת מודל ארגוני פירמידלי, מבית מדרשו של מקס ובר (1864-1920) , כלכלן פוליטי, סוציולוג ופילוסוף גרמני, ממניחי היסודות לתורת המינהל הציבורי ,שאת תורתו הארגונית לומדים במוסדות האקדמיים ברחבי העולם.
אך יתרו, הסבא המעורב והמסור בחיי נכדיו, גם חובש את הכובע של היועץ המשפחתי. המסר שלו למשה מאד ברור: אם תיישם את המודל הארגוני החדש ותטמיעו, הרי תשמור על גבולות נדיבותך ועל שלומך הנפשי וגם הפיזי וממילא, יתפנה לך זמן כמותי ואיכותי, לנדיבות ולהשקעה באשתך ובילדיך, שהם נכדיי. כך תוכל לשמור על האיזון המקודש בין נדיבותך כמנהיג ציבורי לבין נדיבותך כאבא לילדיך.
הנה מוסד הסבתאות בעת מבחן בימים אלו, משתקף בדמותם של הסבא הצעיר ברוחו ואת דור הבייבי בום , נכדו גיבור התהילה, דור ה I , ומציג את הקשר העמוק והנפשי שביניהם, לאורה של פרשתנו, בדמותו של סבא יתרו.
כתב: ד"ר זאב פרידמן מנכ"ל עמותת מלבב
