"הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה, הַשִּׁטָּה פָּרְחָה וְהַשּׁוֹחֵט שָׁחַט" (ח.נ. ביאליק, בעיר ההרגה, פרעות קישינב 1903).
"זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ" (דברים, כה').
פרשתנו מציגה לנו מפת דרכים, במסע השינוי של עם ישראל, מעבדות לחירות.
ראשית, יוצאים ממצרים מהמאפליה של עבדות וחדלון וחוזרים הביתה לארץ ישראל, לעבר הבית שהובטח לנו בהבטחה הבראשיתית, בברית בין הבתרים: "בַּיּוֹם הַהוּא, כָּרַת ד' אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר: לְזַרְעֲךָ, נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת, מִנְּהַר מִצְרַיִם, עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר-פְּרָת"( בראשית, טו', יח').
שנית, משלימים את המלחמה בעמלק ומחייתו: "וַיָּבֹא, עֲמָלֵק; וַיִּלָּחֶם עִם-יִשְׂרָאֵל, בִּרְפִידִם. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים, וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק; מָחָר… וַיֹּאמֶר ד' אֶל מֹשֶׁה, כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר, וְשִׂים, בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ: כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם "( שמות, טו', יח').
הסדר בפרשתנו הוא: חוזרים הביתה כולם, היום. ונלחמים בעמלק להכחדתו, מחר.
הנה פרשתנו מציגה לנו בראשיתה, את תמונת הניצחון: "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יֹצְאִים, בְּיָד רָמָה". תמונת הניצחון, של החזרה הביתה מהדהדת באוזנינו, בשירת ההמונים קולולם, בהלל ובהודיה:" אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַד', וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר, אָשִׁירָה לַד' כִּי גָאֹה גָּאָה, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם. עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ, וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה" ( שמות, טו', א'-ב').
"אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה" – כאן נוצרה לראשונה האוקטבה של 8 התווים, בגימטרייה של המילה – אָז=8,
דו, רה, מי, פה, סול, לה, סי, דו.
הנה רק משה ובני ישראל מסיימים את שירת ההמונים בהודיה לקב"ה, ואת עולמה של פרשתנו ממלאות נשות ישראל, במלוא ההדר ולא ההדרה, ובראשן מרים, אף הן בשירה ובזמרת ההמונים קוללום, כך מתארת זאת פרשתנו:" וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן, אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ; וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ, בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת. וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם: שִׁירוּ לַד' כִּי גָאֹה גָּאָה, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם". (שמות, טו', כ'-כא').
כוחה והשפעתה של המוזיקה והשירה על ידי נשות ישראל בהנהגת מרים הנביאה, מעצימה את החוסן של העם בהשראתה של מנהיגות אמונית. כך מפרש רש"י :"בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת"- מובטחות היו צדקניות שבדור, שהקב"ה עושה להם ניסים והוציאו תופים ממצרים."
קולולם הוא מיזם חברתי-מוזיקלי לשירת המונים, שנוסד בישראל בשנת 2016. שם המיזם הוא הֶלְחֵם הבסיסים, של המילים: "קולולו" ו"כולם".
"קונצרט מולדת", פרויקט הדגל הארצי למען החזרת החטופים והקונצרט הגדול ביותר שנערך אי פעם בישראל, התכנס ב2023, לצילום קליפ באמפיתיאטרון קיסריה, בהשתתפות 1,000 מוזיקאים מכל קצוות הארץ ובהשתתפות משפחות החטופים, בזעקה המונית אל העולם להחזרת החטופים הביתה. כולנו חטופים עד שכולם חוזרים. תחת הכותרת:"Bring Them Home".
השיר – הביתה, שחיבר אהוד מנור ובלחנו של יאיר קלינגר, מעניק משמעות אקטואלית ועכשווית לשירת ההמונים ולזעקתם – החזירו את כל 79 החטופים הביתה, לאחר 490 ימים: "הביתה, הביתה, באה עת לחזור, מסוף דרכים, מריב אחים אל תוך אותו מקום בלב. טרם רדת אור אל חלומות ללא חומות, אל לילה בלי כאב עד עלות השחר מתפללת לשלומך, שימרי שימרי ארצי שלי, שברי חלום ישראלי. הביתה, הביתה, כי עוד לא ניתן כל מה שהובטח לנו מזמן".
השירה והמוזיקה, הן הביטוי של הנשמה, אנו אומרים בתפילה בפסוקי דזמרה: "הַלְלוּ-יָהּ בְצִלְצְלֵי-שָׁמַע הַלְלוּ-יָה בְּצִלְצְלֵי תְרוּעָה.כֹּל הַנְּשָׁמָה, תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּ-יָהּ".
המוסיקה בדורנו הפכה לעולם תוכן מדעי ולכלי טיפולי שמוכר כיום כתרפיה במוזיקה.
הטיפול במוזיקה הוא שיטה בפסיכותרפיה, בה נעשה שימוש בכלי נגינה וביצירות מוזיקליות, כשפה טיפולית אוניברסלית המעבירה רגשות וניתן באמצעותה לטפל בקשיים רגשיים. התרפיה המוזיקלית, בשימוש בכלי נגינה ובשירה, מסייעת מאד לשיפור איכות חייהם של אוכלוסיות שונות, כמו למשל, אנשים בפוסט טראומה שמתמודדים עם קשיים רגשיים, נפשיים ותפקודיים, או ילדים על הרצף האוטיסטי וכמו גם אנשים עם דמנציה ואלצהיימר. המוזיקה והשירה בכוחן לחבר אנשים שונים למרחב הרמוני אחד.
השימוש בשירה ובכלים מוזיקליים ממלאים תפקיד חשוב בטיפול ובשיקום איכות החיים ובתפקוד הנורמטיבי ה– well being, של אנשים וקהילות שחוו אירועים טראומטיים ועלולים להתדרדר לפוסט טראומה ולהפוך להיות הלומי אירועים אותם חוו באופן קשה. כך התרפיה במוזיקה חושפת ומטפלת ביחסי העברה של אנשים עם עברם, סביבתם ואותם אלו שהיו חלק בלתי נפרד מחייהם- הורים, אחים, בני זוג ואחרים.
הנה כי כן, בפרשתנו –התרפיה במוזיקה של מרים ונשות ישראל, כוחן רב לסייע לבני ישראל הנתונים עדיין בפוסט טראומה כתוצאה מהתמונות אותן חוו לא מכבר, של עבדות מצרים ושל פרעה בראש חייליו רודף אחריהם והם ניצבים כמו הלומי קרב, חסרי אונים ונרפים מול ים סוף שעלול לסגור עליהם.
אחד העקרונות הטיפוליים בהלומי קרב בתרפיה מוזיקלית, היא להימנע משימוש בכלי נגינה מתכתיים שמזכירה להם נשק וכלי מלחמה ושלא יעורר פוסט טראומה, באלו שחוו את החוויה הקשה. יתכן שזאת הסיבה שמרים משתמשת בתוף שאף נושא את שמה- תוף מרים, שעשוי מעץ ונטול מתכת. אותם תופים העשויים מעץ, שמרים והנשים צפו פני עתיד וכבר דאגו לקחת איתן התופים ביציאתן ממצרים. כך גם דומה שיובל הבראשיתי משתמש בכלי נגינה נטולי מתכת – כִּנּוֹר וְעוּגָב כאנטי תיזה, לרצח הבראשיתי בכלי המשחית המתכתי, של קין שרצח את אחיו הבל, המעצימים את הפוסט טראומה של האנשים שחוו את שפיכות הדמים בסביבתו.
הנה בשבוע הבא נחגוג את חג טו' בשבט ובאוזנינו תהדהד שירת ההמונים של העשבים –הקולולם של הטבע, של רבי נחמן מברסלב ( 1772-1810) :"וְכִי דַּע, כִּי כָל רוֹעֶה וְרוֹעֶה יֵשׁ לוֹ נִגּוּן מְיֻחָד לְפִי הָעֲשָׂבִים וּלְפִי הַמָּקוֹם שֶׁהוּא רוֹעֶה שָׁם, כִּי כָּל בְּהֵמָה וּבְהֵמָה יֵשׁ לָהּ עֵשֶׂב מְיֻחָד, שֶׁהִיא צְרִיכָה לְאָכְלוֹ. גַּם אֵינוֹ רוֹעֶה תָּמִיד בְּמָקוֹם אֶחָד. וּלְפִי הָעֲשָׂבִים וְהַמָּקוֹם שֶׁרוֹעֶה שָׁם, כֵּן יֵשׁ לוֹ נִגּוּן. כִּי כָּל עֵשֶׂב וָעֵשֶׂב יֵש לוֹ שִׁירה שֶׁאוֹמֵר, שֶׁזֶה בְּחִינַת פֶּרֶק שִׁירָה, וּמִשִּׁירַת הָעֲשָׂבִים נַעֲשֶׂה נִגּוּן שֶׁל הָרוֹעֶה "( ליקוטי מוהר"ן, תנינא סג').
עדות לגדולתה של שירה, בהיותה של התורה הנקראת – שירה: "וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל… "וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת"( דברים,לא',יט'-כב').
מפרש הרמב"ן ( 1194-1270): " ויקראה שירה, כי ישראל יאמרוה תמיד בשיר ובזמרה, וכן נכתבה כשירה, כי השירים יכתבו בהם הפסק במקומות הנעימה "
באבחת חרבות ברזל פרצה לתודעתנו, לפני 490 ימים, המילה המקודשת – הִנְנִי. עם ישראל התגייס ונכנס תחת האלונקה, בשדות המערכה- הצבאית והאזרחית.
האלונקה הלאומית בימי מבחן אלו, קוראת לכולם בלי יוצא מן הכלל, להיכנס תחתיה. יש צורך ומקום לכולם. האתגר העומד לפנינו במלחמת המצווה , עדיין גדול ודורש נשימה ארוכה ואורך רוח והתגייסות של כולם תחת האלונקה.
כך מספרת לנו פרשתנו בסיומה: " וַיָּבֹא, עֲמָלֵק; וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל, בִּרְפִידִם". תגובתו של משה היא: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים, וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק; מָחָר, אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה, וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים, בְּיָדִי.
מה קורה בפועל? :"וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ, כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ מֹשֶׁה לְהִלָּחֵם, בַּעֲמָלֵק; וּמֹשֶׁה אַהֲרֹן וְחוּר, עָלוּ רֹאשׁ הַגִּבְעָה. וְהָיָה, כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל; וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ, וְגָבַר עֲמָלֵק… וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה, עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ".
מה הייתה התוצאה?:" וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ, לְפִי חָרֶב " ( שמות, יז', ח'-יג').
משה מציג לנו בסיומה של פרשתנו, את חוק הגיוס האמיתי – כולם נכנסים מתחת לאלונקה במלחמת המצווה, למחייתו של עמלק: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ … וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק".
מפרש רש"י: "צא מן הענן והלחם בו".
כך מעגנת פרשתנו את תיקון העיוות, מהמר למתוק, בעשיית חוק ומשפט: "וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם; שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט, וְשָׁם נִסָּהוּ "( שמות, טו', כב'-כה').
הנה כי כן, מאורות פרשנינו , מאירים לנו את הצורך בתיקון העיוות, כך רש"י( 1040-1105) בפירושו: "וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם – אין חמושים אלא מזויינים וכן תרגמו אונקלוס-מזרזין כמו וירק ( אברהם) את חניכיו וזריז". הנה החיבור לאברהם אבינו, מקימו של צבא ישראל הבראשיתי.
גם הרמב"ם ( 1138-1204 ) מאיר התיקון הנדרש בהקשר לקפיצת – הנני, של נחשון בן עמינדב, לים: "וידוע שלולא טורחם ועמלם במדבר, לא היו יכולים לכבוש הארץ ולא להילחם ביושביה…כי המנוחה תסיר הגבורה וצוק הפרנסה והעמל יתנו הגבורה" (מורה נבוכים, חלק ג', פרק כד').
כך גם הראב"ע – רבי אברהם בן מאיר אִבּן עזרא ( 1089 – 1164) בפרשנותו לפרשתנו: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם, אַל תִּירָאוּ הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ ( שמות, יד', יג') – כי אין בהם כוח להילחם בכנענים, עד שקם דור אחר, דור המדבר, שלא ראו גלות והייתה להם נפש גבוהה".
ראויה שירת תמונת הניצחון של דבורה הנביאה בהפטרה לפרשתנו, בתום מלחמת המצווה במיטוט האויב הכנעני, לצרוב את תודעתנו, בבואה חשבון עם אנשי מֵרוֹז, שהשתמטו ולא נכנסו תחת האלונקה:"בבִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל, בְּהִתְנַדֵּב עָם, בָּרְכוּ ד'… אוֹרוּ מֵרוֹז, אָמַר מַלְאַךְ ד' אֹרוּ אָרוֹר, יֹשְׁבֶיהָ, כִּי לֹא בָאוּ לְעֶזְרַת ד' בַּגִּבּוֹרִים".
הנה השבוע חווינו בהתרגשות את הופעתו של קול המבשר, בדמותו של נשיא ארה"ב, דונלד טרמפ. הבה נתאגד כולנו לקול המבשר ,בשירתה של נעמי שמר ובשירת המונים קולולם נישא תפילה – לוּ יְהִי: "עוֹד יֵשׁ מִפְרָשׂ לָבָן בָּאֹפֶק מוּל עָנָן שָׁחֹר כָּבֵד כֹּל שֶׁנְּבַקֵּשׁ לוּ יְהִי… אִם הַמְּבַשֵּׂר עוֹמֵד בַּדֶּלֶת, תֵּן מִלָּה טוֹבָה בְּפִיו, כָּל שֶׁנְּבַקֵּשׁ לוּ יְהִי. מָה קוֹל עֲנוֹת אֲנִי שׁוֹמֵעַ, קוֹל שׁוֹפָר וְקוֹל תֻּפִּים, כָּל שֶׁנְּבַקֵּשׁ לוּ יְהִי. לוּ תִּשָּׁמַע בְּתוֹךְ כָּל אֵלֶּה גַּם תְּפִלָּה אַחַת מִפִּי כָּל שֶׁנְּבַקֵּשׁ לוּ יְהִי. לוּ יְהִי, לוּ יְהִי, אָנָּא לוּ יְהִי – כָּל שֶׁנְּבַקֵּשׁ לוּ יְהִי".
הבה נישא תפילה ושירה ונתחבר לסיום שירתה של דבורה הנביאה אשת לפידות בהפטרתנו, שתסלק מקרבנו את אויבינו ותביא לנו השקט המיוחל:" כֵּן יֹאבְדוּ כָל-אוֹיְבֶיךָ, ד', וְאֹהֲבָיו, כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ, וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ, אַרְבָּעִים שָׁנָה ".
נתפלל ונייחל, לשובם של כל החטופים הביתה- היום, ומחייתו של חמאס העמלקי, מחר.
לוּ יְהִי.
כתב: ד"ר זאב פרידמן, מנכ"ל עמותת מלבב
