פרשת מִקֵּץ וחנוכה – " אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ "-קוֹנְסֶפְּצְיָה או אִינְטוּאִיצְיָה

"הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה, הַשִּׁטָּה פָּרְחָה וְהַשּׁוֹחֵט שָׁחַט" (ח.נ. ביאליק, בעיר ההרגה, פרעות קישינב 1903).

"זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ" (דברים, כה').

ישראל במלחמה – 448 ימים. אנו מתפללים ומייחלים להשבתם של החטופות והחטופים לחיק משפחותיהם ולהחזרת המפונים לבתיהם.

ועדת אגרנט– ועדת החקירה הממלכתית שהוקמה בעקבות מלחמת יום הכיפורים ב1973,טבעה את הביטוי – קוֹנְסֶפְּצְיָה לתפיסה שגיבשה חטיבת המחקר של אגף המודיעין בצה"ל בדבר תנאי סף מצריים וסוריים ליציאה למלחמה. במרכז הקוֹנְסֶפְּצְיָה, כפי שהגדירה זאת הוועדה, עמדו שתי הנחות יסוד: "מצרים לא תצא למלחמה נגד ישראל אלא אם תבטיח לעצמה תחילה יכולת אווירית לתקוף את ישראל בעומק, ובמיוחד את שדות התעופה העיקריים של ישראל, כדי לשתק את חיל האוויר הישראלי. סוריה לא תצא להתקפה רבתי על ישראל אלא בעת ובעונה אחת עם מצרים".

הנה לאחר 50 שנה, מאז האסון והטבח בשבת שמחת תורה בשבעה באוקטובר, עולה התביעה ביתר שאת, להקמתה של ועדת חקירה ממלכתית, שתחקור בין השאר את הסיבות והמשמעויות, של הקוֹנְסֶפְּצְיָה, הקיבעון המחשבתי, העיוורון, ליקוי המאורות, היהירות והזחיחות, שהשתלטו עלינו עד השעה 6.29 בשבעה באוקטובר. כך גם המספר הטיפולוגי – שבע, צורב את דעתנו ואיננו נותן מנוחה לנפשנו.

המספר הטיפולוגי – שבע , נוכח בפרשתנו בחלום הראשון והשני של המלך פרעה, כרפלקציה של  7 באוקטובר. כך מציגה זאת פרשתנו: " וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת, רָעוֹת הַמַּרְאֶה וְדַקֹּת הַבָּשָׂר, אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת, יְפֹת הַמַּרְאֶה וְהַבְּרִיאֹת…וַתִּבְלַעְנָה, הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקּוֹת, אֵת שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים, הַבְּרִיאוֹת וְהַמְּלֵאוֹת" ( בראשית, מא',ד'-ז'). כך בדיוק קרה הטבח בשבעה באוקטובר – הדק בלע את השמן, בניגוד לקוֹנְסֶפְּצְיָה.

על משקל הביטוי התלמודי: "אִם בַּאֲרָזִים נָפְלָה שַׁלְהֶבֶת – מַה יַּעֲשׂוּ אֲזוֹבֵי קִיר"( מועד קטן, כה', עמ' ב'), אנו שואלים ובצדק, כיצד קרה שהארזים– הדרגים הגבוהים בהיררכיה, דבקו בקוֹנְסֶפְּצְיָה שקבעה – החמאס מורתע, אין לו כוונות לפשוט עלינו ואם כן יעשה זאת, הרי יכולותיו מוגבלות. אנו שואלים ומייסרים את נפשנו, כיצד קרה שהגאווה, היהירות והזחיחות השתלטו על הארזים בהיררכיה הצבאית והמדינית ולא נתנו לעובדות ולתמונות שהציפו אזובי הקיר – התצפיתניות הזוטרות בהיררכיה הצבאית, לשבש את הקוֹנְסֶפְּצְיָה – לא רצינו לראות, לא רצינו לשמוע ולהקשיב. היינו נעולים ומקובעים בקוֹנְסֶפְּצְיָה ולא פתחנו הדלת לאִינְטוּאִיצְיָה, לשכל הישר, לקול הפנימי שבתוכנו, לאיפכא מסתברא.

כך בדיוק החכם באדם שלמה המלך, מציב לנו תמרור אזהרה, אודות בעלי הגאווה והיהירות שמאחורי הקוֹנְסֶפְּצְיָה: "לִפְנֵי שֶׁבֶר יִגְבַּהּ לֵב אִישׁ וְלִפְנֵי כָבוֹד עֲנָוָה. מֵשִׁיב דָּבָר בְּטֶרֶם יִשְׁמָע אִוֶּלֶת הִיא לוֹ וּכְלִמָּה" (משלי, יח' ,יב'-יג'), מפרש דעת מקרא:"לפני שבר- קודם לאסון והדימוי הוא לנופל ממקום גבוה ועצמותיו נשברות. יגבה לב איש – יגיע האיש לגאותנות ולזחיחות הדעת… הגאווה היא אם כל חטאת והיא מביאה להשפלה ולאסון הבאים בעקבותיה" (דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים, תשמ"ד). נכון, השבוי והנעול בקוֹנְסֶפְּצְיָה, איננו שומע , איננו מקשיב.

אז מהי אִינְטוּאִיצְיָה? היא נוצרת במהירות רבה בן רגע, ומופיעה בפתאומיות -בהשראה או בהברקה. אִינְטוּאִיצְיָה היא אחד המקורות לשכל ישר (Common sense). קארל יונג, פסיכיאטר ופסיכואנליטיקן( 1875-1961) טוען, שהאינטואיציה מתבטאת למעשה בפתיחת הראש אל הרגשות והמחשבות הפנימיים, תוך איזון אל מול המידע שנתפס בחושי האדם. על פי עבודותיו של פרופ' דניאל כהנמן (1934-2024), פסיכולוג קוגניטיבי ישראלי-אמריקאי, חתן פרס נובל לכלכלה לשנת 2002, אִינְטוּאִיצְיָה היא היכולת, לייצר באופן אוטומטי פתרונות ללא טיעונים לוגיים ארוכים או הוכחות והיא מתחברת לקול הפנימי והרגש העמוק שבתוכנו.

הנה כי כן, ענין רב לנו בנוכחות האִינְטוּאִיצְיָה בפרשתנו מבית מדרשו של פרעה, בעצם התופעה החריגה, במינויו של יוסף הזר, העבד והאסיר שהורשע בניסיון לתקיפה מינית של הגבירה אשת השר פוטיפר, כמשנה למלך פרעה וההפקדה בידיו, את ניהול הסיכונים וההערכות של המעצמה הגדולה בתבל  למצב החרום, לקראת שבע שנות הרעב.

שאלות רבות לנו –  כיצד לכתחילה המלך פרעה מזמין לארמונו עבד עברי בסטטוס של אסיר, כמועמד לפתור את חלומו?  כיצד המלך מעמיד את יוסף בשורה אחת עם מיטב חכמיו ויועציו המומחים, בסיטואציה כה גורלית שזעזעה את המלך בחלום שחלם וכורח מציאת הפתרון?   כיצד קרה שהמלך פרעה נהג בניגוד לקוֹנְסֶפְּצְיָה המצרית שהייתה שלטת בקרב ההיררכיה הגבוהה, בכך שהוא כביכול פועל בחוסר אחריות ובקלות דעת, במינויו של אדם כה צעיר – יוסף העבד העברי והאסיר, לשמש כמשנה למלך והענקת סמכויות שלטוניות וניהוליות לו, שעל פיו יישק דבר, בהכנת המעצמה המצרית לתקופת החרום וניהולו?

יש להניח שטורי הפרשנות בתקשורת המצרית באותה עת, ביקרו בחריפות את ההחלטות ההזויות של המלך וקראו לו להתעשת מהר, שמא יהיה מאוחר. הם בוודאי העלו תמיהה ,כיצד המלך חורג מהקוֹנְסֶפְּצְיָה המקובלת, של הנוהל והפרוטוקול של נציבות שירות המדינה המצרית, בדרכי מינוי בכירים למשרות מרכזיות. כיצד מעדיף המלך, אדם צעיר, חסר ניסיון ניהולי, אסיר, עבד עברי זר, על פני גלריה של מומחים, בעלי ניסיון, בעלי ותק, כדוגמת החרטומים וחכמי מצרים. הכול נראה הזוי, מוזר ולוקה בחוסר אחריות של המלך.

כמובן שאנו נאמנים לתפיסה האמונית, שכך נקבעה מפת הדרכים האלוקית של יוסף במצרים, מבירא עמיקתא לאיגרא רמא, להגשים יעוד אלוקי. אך בפרקטיקה במרחב האנושי, יש חשיבות רבה , גם להתבונן ולנסות להבין את  המאמץ האנושי בצד התכנית האלוקית .

הנה כי כן, האִינְטוּאִיצְיָה שיש בה ענין אלוקי, היא לווית חן בהתנהלותו של פרעה: "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל עֲבָדָיו: הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ, אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ" ( בראשית, מא', לח'). כלומר, פרעה האינטואיטיבי, מצפה גם מאותו איש שיכין את מצרים למצב החירום של שבע שנות הרעב, שיהיה מאופיין בפרופיל של יכולת אינטואיטיבית.

כאמור, פרעה אוחז  באִינְטוּאִיצְיָה בקבלת החלטות:  "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף, אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת, אֵין נָבוֹן וְחָכָם, כָּמוֹךָ. אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי, וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי; רַק הַכִּסֵּא, אֶגְדַּל מִמֶּךָּ. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל יוֹסֵף:רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ, עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם." (בראשית,מא',ח'-מד' ).

דומה שגם יוסף הנעדר ניסיון השכלתי ומעשי בניהול ארגון ובוודאי מדינה בחירום, עושה זאת בהשראה אלוקית – כאִישׁ, אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ. האִינְטוּאִיצְיָה בקרבו, של שכל ישר וענין אלוקי, מסייעים לו רבות בניהול החירום במצרים הגדולה.

אז איך בכל זאת המלך פרעה מנהיג המעצמה הגדולה באותה עת, עושה שימוש באִינְטוּאִיצְיָה וחורג מהקוֹנְסֶפְּצְיָה, בהערכת המצב ובדרך פעולתו במינויו של יוסף ?

על מנת להשיב לשאלה זאת, ננסה לחבר את אירוע המינוי של יוסף, לאירוע  חג החנוכה – לאפקט נס פַּךְ השמן.

אנו מכירים את השאלה שנשאלה על ידי ״הבית יוסף״ (רבי יוסף קארו, המאה ה-16 ) "אורח חיים" סימן תר"ע, מדוע חוגגים את חנוכה שמונה ימים ולא שבעה ימים, שהרי בפך היה כבר שמן שהספיק ליום אחד והנס היה, שהשמן הספיק לעוד שבעה ימים?

כך אנו לומדים בתלמוד: "שכשנכנסו יוונים להיכל, טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה מלכות בית חשמונאי וניצחום, בדקו ולא מצאו אלא פַּךְ אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים לשנה אחרת .קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה" (מסכת שבת, כא' עמ' ב').

כאשר החשמונאים נכנסו לבית המקדש הטמא, הם נתקלו בפַּךְ קטן זרוק על הריצפה שבוודאי לא היה נראה מרשים, לפחות לא במראהו החיצוני. למכבים היו את כל הסיבות שבעולם ,לאחוז בסוג של אִינְטוּאִיצְיָהלא להתרשם מהאריזה החיצונית  והLOOK – של פך השמן העלוב ולא לנסות להמר על פנימיותו. הנה כי כן, הנס היה, באמונה ובאִינְטוּאִיצְיָה של המכבים, בפוטנציאל  של פַּךְ השמן להפתיע ביכולת שלו, להוציא מתוכו תפוקה של שמן  שהספיקה לשבעה ימים. כלומר, עצם האמונה והאִינְטוּאִיצְיָה של החשמונאים ומתן הסיכוי, ביכולת הפנימית של הפך, מבלי להיות מקובעים לסוג של קונספציה, להתרשם ממראהו החיצוני, הוא נס בפני עצמו. לכן אנו חוגגים שמונה ימים.

דומה, שאפקט נס פַּךְ השמן מתקיים גם אצל פרעה. הוא איננו מתרשם מהפרופיל החיצוני של יוסף ובעובדה שהיה זר, היותו עבד וחסר כל  ייחוס ,חסר מעמד והשכלה פורמלית. החיצוניות של יוסף הייתה דומה למראה החיצוני של פך השמן. למרות זאת פרעה איננו נגוע בקיבעון מחשבתי ובקוֹנְסֶפְּצְיָה, הוא מסתייע באִינְטוּאִיצְיָה שלו, הוא נעזר ב MRI אנושי, ורואה מבעד למראה החיצוני ונייר קורות החיים הדל של יוסף, את הפוטנציאל והיכולות שבתוכו. פרעה הימר על  כל הקופה בתהליך מינויו של יוסף ובניגוד לכל החרטומים, יועציו ועוזריו, האזין לקול הפנימי שלו ובאומץ מנהיגותי בחשיבה מחוץ לקופסא ,נתן צ׳אנס וסיכוי ליוסף העבד שזה עתה יצא מבית האסורים, ומינה אותו לתפקיד הרם הקריטי והגורלי. המלך פרעה איננו שבוי בקוֹנְסֶפְּצְיָה בסטריאוטיפים, בעמדות קדומות, בשיפוטיות ובהכללות. פרעה מלמדנו, כיצד בתהליך קבלת החלטות, עושים שימוש באִינְטוּאִיצְיָה, חושבים מחוץ לקופסה ומאזינים לקול הפנימי שלך. הנה אפקט נס פַּךְ השמן מתרחש במינויו של יוסף למשנה למלך. כך יוסף, חסר רקורד של השכלה וניסיון מוכחים לתפקיד – ראש רשות החירום של מצרים, מצליח בתפקידו בגדול, בכוח האמוני שלו באלוקים וגם ביכולותיו האישיות והאינטואיטיביות ובכך הוא מציל את מצרים.

דומה שהאִינְטוּאִיצְיָה ולא הקוֹנְסֶפְּצְיָה, נוכחת גם  בהפטרתנו, בחזונו של הנביא זכריה :"רָנִּי וְשִׂמְחִי בַּת צִיּוֹן כִּי הִנְנִי בָא וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ נְאֻם ד' …  וִיהוֹשֻׁעַ, הָיָה לָבֻשׁ בְּגָדִים צוֹאִים; וְעֹמֵד, לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ…וַיֹּאמֶר אֵלָיו ( המלאך), רְאֵה הֶעֱבַרְתִּי מֵעָלֶיךָ עֲו�נֶךָ, וְהַלְבֵּשׁ אֹתְךָ, מַחֲלָצוֹת… וַיַּלְבִּשֻׁהוּ בְּגָדִים …וַיָּעַד מַלְאַךְ ד', בִּיהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר… שְׁמַע נָא יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, אַתָּה וְרֵעֶיךָ הַיֹּשְׁבִים לְפָנֶיךָ כִּי אַנְשֵׁי מוֹפֵת, הֵמָּה "( זכריה, ג'-י').

מלאך ד' הניצב מול יהושע הכהן הלבוש בעליבות בבגדים צואים, איננו מתרשם רק מחיצוניות לבושו של יהושע. המלאך אוחז בסוג של אִינְטוּאִיצְיָה, מאמין בפנימיותו של יהושע ,מתחת לבגדים הצואים ובוחר בו לשמש במקדש , לקוממו , לחדשו ולהחזיר עטרה ליושנה, לאחר הגלות וחורבן בית המקדש הראשון.

דרכו של  עולם, שאנו עוצרים באריזה החיצונית ולא מנסים בכלל, לחדור ולהתבונן באופן אמיתי וישר מבעד לשכבות החיצוניות של האחר. לא בכדי אמרו חז"ל : "רַבִּי אוֹמֵר: אַל תִּסְתַּכֵּל בַּקַּנְקַן, אֶלָּא בַמֶּה שֶׁיֶּשׁ בּוֹ. יִֵשׁ קַנְקַן חָדָשׁ מָלֵא יָשָׁן, וְיָשָׁן שֶׁאֲפִילּוּ חָדָשׁ אֵין בּו" ( אבות, פרק ד', משנה כ').

הנה גם המשורר הלאומי ח.נ. ביאליק ( 1873- 1934 ) במקאמה שלו המכוונת גם לאלופים ברום ההיררכיה – "אלוף בצלות ואלוף שום", נדרש לפער שבין הקוֹנְסֶפְּצְיָה לבין האִינְטוּאִיצְיָה שמחברת אותנו לרגש ולקול הפנימי העמוק שבתוכנו: " כִּי תַחַת הַקְּלִפּוֹת הִרְבָּה לוֹ "תּוֹךְ"וַיִּתֵּן לִלְבָבוֹ צַחְצָחוּת וָזֹךְ, וְהוֹד וְהָדָר שִׁוָּה עָלָיו, בְּתִתּוֹ לוֹ בָּשָׂר צַח כְּחָלָב, וַיַּעַטְרֵהוּ לְתִפְאֶרֶת בְּלֹרִית וּזְקַנְקַן; וְאִם לֹא הָדוּר הוּא בִלְבוּשָׁיו – אַל-תִּסְתַּכֵּל בַּקַּנְקַן; הָאָדָם יִרְאֶה לָעֵינַיִם – לֹא כֵן אֱלֹקים: יֵשׁ מְלֻכְלָךְ מִבְּחוּץ וְנָאֶה מִבִּפְנִים".

הנה לקח השבעה באוקטובר: מעט מן האור – האִינְטוּאִיצְיָה, מגרשת הרבה מן החושך – הקוֹנְסֶפְּצְיָה.

בשורות טובות , שבת שלום וחג חנוכה של אור

 

כותב: ד"ר זאב פרידמן מנכ"ל עמותת מלבב

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו לקבלת עדכונים ומידע מקצועי!

דילוג לתוכן