אנו מייחלים למיטוט יכולות החמאס וסילוק נוכחות שלטונו, לכלות את יכולות החיזבאללה ולגדיעת ראש הנחש באיראן.
אנו מתפללים בתקווה להשבתם של החטופות והחטופים לחיק משפחותיהם ולהחזרת המפונים לבתיהם.
בשנת 1953 נטל ראש הממשלה דוד בן גוריון ( 1886-1973 ) חופשה של 7 שבועות, כדי לנתח לעומק את מצבה של ישראל. התוצאה הייתה, בדמות מסמך מכונן שכתב ושעומד בסטנדרטים המודרניים ביותר של תפיסת הביטחון של מדינת ישראל. בן גוריון מצביע בו לא רק על האיומים שניצבים בפני ישראל, אלא גם על ההזדמנויות שעשויות לנטרל את האיומים האלה. בסקירת הביטחון של בן גוריון ניתן לראות מסמך יסוד לניהול הסיכונים הניצבים בפני ישראל. עולם ניהול הסיכונים מאופיין בניסיון להבין חוסר ודאות, לנתח אותו לנסות לשלוט בו. לתוך ניתוח הסיכונים נכנסים היבטים הסתברותיים כמו גם היבטים פסיכולוגיים רבים של נפש האדם ושל יכולותיו האנליטיות (מערכות, גיליון 452 טבת תשע"ד דצמבר 2013- ניהול סיכונים Management Plan RMP Risk לפי גישת בן גוריון).
תפיסת הביטחון של בן גוריון , מביאה לידי ביטוי את תפיסת הביטחון – "קיר הברזל", מבית מדרשו של זאב ז'בוטינסקי( 1880-1940), שהתגבשה אחרי העימות הראשון בין היישוב היהודי לישוב הערבי בארץ ישראל בשנים 1920–1921.
פרופ' אלוף במיל, יצחק בן ישראל שיבדל"א, אף מעמיק את הזיקה הזו בין שני האישים ובין תפיסת הביטחון, וטוען בספרו – "תפיסת הביטחון של ישראל"( הוצאת מודן, 2013):
"זאב ז'בוטינסקי היה במידה רבה הנביא, בעוד שדוד בן גוריון מילא את תפקיד הכהן… ז'בוטינסקי הנביא הציב את החזון והגדיר את הבעיה, ודוד בן גוריון ככהן תירגם אותם לעקרונות פעולה".
הנה כי כן, תפיסת הביטחון של מדינת ישראל נשענת על ארבע רגליים – הגנה, הרתעה, התרעה והכרעה.
הבה נציג וננתח את תפיסת הביטחון על ארבעת רגליה, כפי שמשתקפת בשלוש מערכות בפרשתנו, בבחינת- בימים ההם בזמן הזה, מעשה אבות ואימהות, סימן לבנים ולבנות.
המערכה הראשונה –המפגש של יעקב עם אחיו עשו
"וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו, אֶל עֵשָׂו אָחִיו, אַרְצָה שֵׂעִיר, שְׂדֵה אֱדוֹם. וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר, כֹּה תֹאמְרוּן, לַאדֹנִי לְעֵשָׂו: כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב, עִם לָבָן גַּרְתִּי, וָאֵחַר עַד עָתָּה. וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר, צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה; וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי, לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ. וַיָּשֻׁבוּ, הַמַּלְאָכִים, אֶל יַעֲקֹב, לֵאמֹר: בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ, אֶל עֵשָׂו, וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ, וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ"(בראשית, לב', ה'-ז').
תפיסת הבטחון של יעקב מודגמת הלכה למעשה. יעקב נערך לכל תרחיש אפשרי -לשלום או למלחמה. יעקב מקיים הערכת מצב ושולח שליחי מודיעין מתווכים לעשו. המידע הצי"ח ( ציון ידיעות חשובות), שמביאים לו שליחי המודיעין, גורמת לו להיערך נכונה בתפיסת הבטחון על ארבעת רגליה – הגנה, התרעה, הרתעה והכרעה.
למעשה, ביעקב מוטמעת חשיבות תפיסת הביטחון וההגנה לשלומו, כבר בראשית מסעו בפרשת ויצא מהשבת שעברה: "וַיִּדַּר יַעֲקֹב, נֶדֶר לֵאמֹר: אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי, וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ … וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם, אֶל בֵּית אָבִי" (בראשית, כח', כ'-כא').
יעקב לקראת מפגשו עם עשו, נערך לשלושה מסלולים בסדר הבא: דורון, תפילה ומלחמה. המדיניות של יעקב היא לפיוס ולשלום עם אחיו עשו. רש"י ( 1040 -1105 ) מפרש: " התקין עצמו לשלושה דברים,- לדורון, לתפילה ולמלחמה. לדורון– ותעבור המנחה על פניו. לתפילה-אלוקי אבי אברהם. למלחמה– והיה המחנה הנשאר לפליטה" (בראשית, לב', ח' ).
יעקב לא יודע האם המפגש יתקיים באווירה של מלחמה או באווירה של שלום ? . יעקב כמבוגר אחראי למשפחתו העניפה ולייעודו לחזור לארץ ישראל ולקומם את הישוב היהודי המחודש בארצו, מכין עצמו לתרחישים השונים ומנהל ניהול סיכונים קלאסי.
תפיסת הביטחון וניהול הסיכונים של יעקב ביחס למשפחתו, מקבלים ביטוי של תיעדוף בפרשתנו : "וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב עֵינָיו, וַיַּרְא וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא, וְעִמּוֹ, אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ; וַיַּחַץ אֶת הַיְלָדִים, עַל לֵאָה וְעַל רָחֵל, וְעַל, שְׁתֵּי הַשְּׁפָחוֹת. וַיָּשֶׂם אֶת הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת יַלְדֵיהֶן, רִאשֹׁנָה; וְאֶת לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרֹנִים, וְאֶת רָחֵל וְאֶת יוֹסֵף אַחֲרֹנִים" (בראשית, לג', א'-ב') .
ההגנה על תינוקות, ילדים ונשים – היא בעדיפות עליונה בתפיסת הביטחון של יעקב. כך מהדהד באוזנינו שירו של יהודה עמיחי( 1924- 2000 )– "אלוהים מרחם על ילדי הגן", המדבר על הצורך בהגנה על החפים מפשע: "אלוהים מרחם על ילדי הגן, פחות מזה על ילדי בית הספר. ועל הגדולים לא ירחם עוד ישאירם לבדם ולפעמים יצטרכו לזחול על ארבע בחול הלוהט כדי להגיע אל תחנת האיסוף והם שותתי דם".
יעקב נערך גם לתרחיש של מלחמה, בכך שהוא מקיים הערכת מצב הנשענת על ניתוח היכולות והכוונות של עשו. רש"י מאיר זאת בפרשנותו: "שהיית אומר אחי הוא, אבל הוא נוהג עמך כעשו הרשע, עודנו בשנאתו".
כך גם הפרשן ר' יונתן איבשיץ ( 1694-1764), תורם להערכת המצב אודות הפרופיל של עשו האויב: "זאת הייתה עורמתו של עשו, כי אם ילך לבדו ויהרוג את יעקב, כיצד ישא פניו אל אביו, כיצד יצדיק את עצמו בפניו. לכן הקדים ולקח עמו כנופיה של רוצחים, כדי שעל כל פנים יוכל להטיל את האשמה עליהם ולטעון שהוא חף מפשע".
יעקב מעריך שעשו לא מורתע ופניו למלחמה , ולכן הוא נערך ונוקט בפעולות מנע מוקדמות, במגבלות היכולות והמשאבים הנתונים לו:
" וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ, וְאֶת הַצֹּאן וְאֶת הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת. וַיֹּאמֶר, אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר, לִפְלֵיטָה".
הנה רש"י מדגיש במיוחד את האסטרטגיה המלחמתית:" על כרחו, כי אלחם עמו".
יעקב בהתנהלותו נוקט במשפט המכונן והאישי: "קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים, וּמִכָּל הָאֱמֶת, אֲשֶׁר עָשִׂיתָ, אֶת עַבְדֶּךָ" (בראשית, לב', י'}.
הַגְּרָ"א (הגאון רבנו אליהו מווילנא ( 1720-1797) מאיר את ערך הצניעות שבפסוק – הפרשה השמינית בתורה היא פרשת "וישלח" והפסוק השמיני בפרשה הוא "קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים ", זוהי השמינית שבשמינית שבגאווה. הנה כי כן, לדעת להגיד – קָטֹנְתִּי. יעקב מפגין צניעות , שמונעת קבעון מחשבתי לקונספציה ולחוסר הקשבה. במוחו צרוב עמוק, האירוע הדרמטי עם אחיו עשו, של מכירת הבכורה והרמייה, והוא יודע להפיק הלקחים מהעבר.
יעקב מציג לנו הערכת מצב והערכות מושכלים, שאינם מקובעים מחשבתית בקונספציה, בעיוורון או באשליות, יעקב מכין עצמו בתפיסת הביטחון, לשלושה התרחישים – לדורון, לתפילה ולמלחמה.
האירוע הסתיים בסוג של הכרעה, באווירה של התפייסות ושלום: " וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ, וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ; וַיִּבְכּוּ" (בראשית, לג', ד').
ברוח פרשנותו של ר' שמשון רפאל הירש ( 1808-1888 ):" גם עשו מתפרק לאט לאט מחרבו והולך ומשכין בקרבו יותר ויותר את רוח אהבת האדם. ודווקא יעקב הוא הנותן על פי רוב, הזדמנות לעשו להוכיח, שעקרון האנושות מתחיל להתגלות אצלו".
אבל דווקא ברוח תקופתנו העכשווית, של מלחמה הנמשכת כבר 434 ימים, הבה נטה אוזנינו לפרשנותה של פרופ' נחמה ליבוביץ ( 1905-1997 ) המגיבה לפרשנותו של רש"ר הירש: "וקל לנו לשמוע את הד קולה של המאה ה-19 על עיוורונה האופטימי העולה מתוך דבריו (של רש"ר הירש).הן הוא כרבים מבני דורו, רואה כאן את אשר רצה כל כך לראות. את עשו המתפרק לאט לאט מחרבו ומשכין בקרבו יותר ויותר את רוח אהבת האדם. ולא נבוא בריב עימו, על אשר לא ידע את אשר ידוע נדע אנו היום".
פרשתנו מנחילה לנו את הזיכרון ההיסטורי הקולקטיבי:" אֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי עֵשָׂו: אֱלִיפַז בֶּן עָדָה אֵשֶׁת עֵשָׂו, רְעוּאֵל, בֶּן בָּשְׂמַת אֵשֶׁת עֵשָׂו. וַיִּהְיוּ, בְּנֵי אֱלִיפָז תֵּימָן אוֹמָר, צְפוֹ וְגַעְתָּם וּקְנַז. וְתִמְנַע הָיְתָה פִילֶגֶשׁ, לֶאֱלִיפַז בֶּן עֵשָׂו, וַתֵּלֶד לֶאֱלִיפַז, אֶת עֲמָלֵק"(בראשית, לו',י'-יב').
בימים אלו עלינו לזכור ולא לשכוח – "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ" (דברים, כה').
כך גם מלמדנו המדרש בהקשר למפגש יעקב ועשו בפרשתנו:" רב הונא פתח ( משלי כו', יז'): מחזיק באזני כלב, עבר מתעבר על ריב לא לו...אמר לו הקב"ה : לדרכו היה מהלך והיית משלח אצלו ואומר לו: " כה אמר עבדך יעקב". או במנחה חדשה, ד', ב' : "העושה עצמו שה, הזאב אוכלו"(בראשית רבה ע"ה ב').
"עיוורונה האופטימי"-לצערנו, נשמע לנו מוכר, באסון ובטבח של שמחת תורה בשבעה באוקטובר!
המערכה השנייה – המאבק עם המלאך שרו של עשו
"וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא וַיִּקַּח אֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו וְאֶת אַחַד עָשָׂר יְלָדָיו וַיַּעֲבֹר אֵת מַעֲבַר יַבֹּק .וַיִּקָּחֵם וַיַּעֲבִרֵם אֶת הַנָּחַל וַיַּעֲבֵר אֶת אֲשֶׁר לוֹ. וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר. וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ. וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי. וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַה שְּׁמֶךָ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב. וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל, כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל"( בראשית, לב', כג'- כט').
במערכה הזאת מתנהל מאבק פיזי בין המלאך שרו של עשו, לבין יעקב. המלאך הוא סוג של פרוקסי ( שליח) של עשו. לפני כן, לא הייתה כל התרעה או הרתעה. האירוע בא בהפתעה.
הציור האומנותי של הצייר גוסטב דורה משנת 1885, מיטיב לתאר את אופי המאבק- יעקב נאבק כאשר הוא ניצב על שפת התהום. זאת מלחמה קיומית של יעקב.
יעקב המופתע, מתעשת מהר. הוא מאמין בכוחו, באמונתו ובצדקת דרכו. הוא מבין שהוא לבד במערכה – "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר".
"שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל". הנה המסר ליעקב– התפיסה והדימוי העצמי שלך, הם משאבי הניצחון שלך. כן, תשנן כל הזמן לעצמך- אני יכול, אני אנצח.
אכן הייתה הכרעה בניצחונו של יעקב.
הנה המשמעות לדורות– "ויֹּאמֶר אֵלָיו ( המלאך), מַה שְּׁמֶךָ; וַיֹּאמֶר, יַעֲקֹב. וַיֹּאמֶר, לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל". הנה לידתו של עם ישראל, שחייב לקחת אחריות על גורלו למען קיומו –"הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן"( ברכת בלעם, במדבר, כג', ט'). עלינו לסמוך רק על הקב"ה ועל עצמנו.
יעקב בשינוי שמו לישראל מבין, שהתנהלותו כמבוגר אחראי במתאר הסיכון שבו הוא נתון, איננו רק להווה, אלא לא פחות מכך- לעתיד. על כתפי המנהיג המבוגר והאחראי, רובצת אחריות גם לעתיד הדורות הבאים. ביחד ננצח – עם ישראל חי – "כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים, וַתּוּכָל".
אותיות השם – ישראל ,היא גאולת האחדות המכילה שבמשפחת ישראל – י– יצחק ,יעקב. ש– שרה. ר- רבקה, רחל. א– אברהם. ל– לאה. המסר ברור – רק באחדות וביחד ננצח.
המערכה השלישית- אירוע שכם
"וַיֹּאמֶר שְׁכֶם, אֶל חֲמוֹר אָבִיו לֵאמֹר: קַח לִי אֶת הַיַּלְדָּה הַזֹּאת, לְאִשָּׁה. וְיַעֲקֹב שָׁמַע, כִּי טִמֵּא אֶת דִּינָה בִתּוֹ, וּבָנָיו הָיוּ אֶת מִקְנֵהוּ, בַּשָּׂדֶה; וְהֶחֱרִשׁ יַעֲקֹב, עַד בֹּאָם. וַיֵּצֵא חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם, אֶל יַעֲקֹב, לְדַבֵּר, אִתּוֹ" (בראשית, לד', ד'- ו').
הפגיעה של שכם בדינה בת יעקב, באה בהפתעה. לא הייתה הרתעה וגם לא התרעה. יעקב נוקט במדיניות של הכלה, אבל בניו הלוחמים- שמעון ולוי מייצרים – הרתעה, התרעה והכרעה, וכך הם מגיבים: " וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים, וַיִּקְחוּ שְׁנֵי בְנֵי יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה אִישׁ חַרְבּוֹ, וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר, בֶּטַח; וַיַּהַרְגוּ, כָּל זָכָר" (בראשית, לד, כה)
הם תובעים את כבודה של אחותם דינה ואת כבוד המשפחה:" וַיֹּאמְרוּ,הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ" (בראשית, לד', ל' ). דומה שמעשה שמעון ולוי, מייצר תפיסת ביטחון עתידית של – הגנה, הרתעה, התרעה והכרעה.
תמיכה לכך נמצא, בברכת יעקב בפרשת ויחי, לשני בניו – שמעון ולוי, בהנחלת מורשה בראיה עתידית כוללת, בכל הקשור לתפיסת הביטחון, לשרידותן ולקיומן הפיזי והרוחני של קהילות עם ישראל בנתיבי הגולה והפזורה: "שִׁמְעוֹן וְלֵוִי, …כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ, וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר…אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב, וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל" (בראשית, מט', ה').
הרש"ר הירש איש המאה ה19 באירופה ,מאיר את עינינו בפרשנותו ,כיצד אכן הקושי הטבוע ב- DNA של שמעון ולוי, הופך להיות להזדמנות ובעל תרומה חשובה לתפיסת הביטחון ולקיומו של עם ישראל בגולה:" צדקה עשה עמנו הקב"ה, שבכל מקומות פזורנו, היו בינינו גם שמעון ולוי. אלו החיו בנו את הכוח והעוז, את הגאווה היהודית האצילה".
הנה ההפטרה לפרשתנו – חֲזוֹן עֹבַדְיָה, מנכיחה לנו את הצורך הקיומי, בדבקות בתפיסת הביטחון:
" כֹּה אָמַר ד' אלוקים לֶאֱדוֹם, שְׁמוּעָה שָׁמַעְנוּ מֵאֵת ד' וְצִיר בַּגּוֹיִם שֻׁלָּח קוּמוּ וְנָקוּמָה עָלֶיהָ, לַמִּלְחָמָה… וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה, וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ, וְדָלְקוּ בָהֶם, וַאֲכָלוּם; וְלֹא יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו, כִּי ד' דִּבֵּר" ( עובדיה, א', יח').
הנה האתגר שעומד לפתחו של עם ישראל, לקיים אש להבה יוקדת של – הגנה, הרתעה, התרעה והכרעה, ולמנוע אש של קש.
רק באמונה בתקווה וביחד – ננצח
כותב: ד"ר זאב פרידמן מנכ"ל עמותת מלבב
