"הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה, הַשִּׁטָּה פָּרְחָה וְהַשּׁוֹחֵט שָׁחַט" (ח.נ. ביאליק, בעיר ההרגה, פרעות קישינב 1903).
"זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ" (דברים, כה').
אנו מייחלים למיטוט יכולות החמאס וסילוק נוכחות שלטונו, לכלות את יכולות החיזבאללה ולגדיעת ראש הנחש באיראן.
אנו מתפללים בתקווה להשבתם של החטופות והחטופים לחיק משפחותיהם ולהחזרת המפונים לבתיהם.
ישראל במלחמה – 413 ימים.
804 חללי צה"ל גיבורי התהילה נפלו מתחילת המלחמה, 5,184 חיילי צה"ל גיבורי התהילה נפצעו ומתוכם- 1500 שנפצעו פעמיים.
אֱלִיפֶלֶט הוא שיר שכתב נתן אלתרמן ( 1910 -1970) והלחין סשה ארגוב ( 1914-1995), שבוצע לראשונה ב-1959 בידי להקת גייסות השריון, חודש על ידי זמרים רבים והפך לאחד משירי הזיכרון הידועים ביותר וחלק מהקלאסיקה הישראלית.
אֱלִיפֶלֶט, הוא חייל גיבור התהילה, תמים, זך וטהור של דור מלחמת תש"ח: " בְּלִי מַדּוּעַ וּבְלִי כֵּיצַד, בְּלִי הֵיכָן וּבְלִי אֵיךְ וְלָמָּה, בְּלִי לְאָן וּמֵאֵיזֶה צַד, בְּלִי מָתַי וּבְלִי אָן וְכַמָּה ".
הוא לוקה בתסמונת הקרויה על שמו – אֱלִיפֶלֶט היא הדוחפת אותו, לבצע מעשה גבורה: " אָז הִרְגִּישׁ אֱלִיפֶלֶט כְּאִלּוּ הוּא מֻכְרָח אֶת הַמְּלַאי לְחַדֵּשׁ…הוּא זַחַל כָּךְ יָשָׁר מוּל הָאֵשׁ".
אות ההוקרה והצל"ש מוענק לאֱלִיפֶלֶט על ידי המלאך גבריאל: " וּבַלַּיְלָה חֲבוּשׁ קַסְדַּת פֶּלֶד,
אַט יָרַד הַמַּלְאָךְ גַּבְרִיאֵל, וְנִגַּשׁ לִמְרַאֲשׁוֹת אֱלִיפֶלֶט, שֶׁשָּׁכַב בַּמִּשְׁלָט עַל הַתֵּל. הוּא אָמַר: אֱלִיפֶלֶט אַל פַּחַד, אֱלִיפֶלֶט, אַל פַּחַד וָחִיל , בַּמָּרוֹם לָנוּ יֵשׁ מִּמְּךָ נַחַת‟.
אֱלִיפֶלֶט לא נולד גיבור, הוא אפילו אנטי גיבור בילדותו ובנערותו, אבל בשעת מבחן בשדה הקרב, הוא אֱלִיפֶלֶט החייל הגיבור, הפועל בגבורה עילאית ובמסירות נפש, ללא נהי או בכי, ללא שאלות – למה, מדוע וכיצד? או, למה דווקא אני? .
תסמונת אֱלִיפֶלֶט נוכחת במלוא עוצמתה גם בגיבורי התהילה דור תשפ"ד ותשפ"ה, עת אנו משתאים נוכח מסירות נפשם וגבורתם העילאית.
השבוע הצדענו לאחד מהם – סגן יוגב פזי הי"ד שנפל בג'באליה בעזה. מפקדו ספד לו: "חבריך ברגעים אלה ממשיכים בלחימה במקום שבו נפלת כגיבור, כל כך אהבת את המולדת והיית מוכן לעשות הכול למענה, לא משנה המחיר". כך גם סיפרה חברתו בהספדה:" יוגב אמר שרצונו הוא – למות בעד ארצנו".
גיבורי אֱלִיפֶלֶט של מלחמת חרבות ברזל, כמו בשיר האלמותי: " בלי מדוע ובלי כיצד, בלי היכן ובלי איך ולמה, בלי לאן ומאיזה צד, בלי מתי ובלי אין", הם מגש הכסף שעליו ניתן לנו המשך קדושת חיינו בארץ שאינה מכסה דם גיבוריה, במלחמת המצווה והקיום שבה אנו נתונים כבר 413 ימים.
מה עניין תסמונת אֱלִיפֶלֶט לפרשתנו ?
פרשתנו מתארת זאת במפגש של אליעזר עבד אברהם עם רבקה.
אליעזר יוצא בשליחות אדונו אברהם לעבר הנהר, למצוא אישה מתאימה ליצחק בנו של אברהם: "וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם, אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ, הַמֹּשֵׁל, בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ…וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי יִצְחָק… וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו, וַיֵּלֶךְ, וְכָל טוּב אֲדֹנָיו, בְּיָדוֹ; וַיָּקָם, וַיֵּלֶךְ אֶל אֲרַם נַהֲרַיִם אֶל עִיר נָחוֹר. וַיַּבְרֵךְ הַגְּמַלִּים מִחוּץ לָעִיר, אֶל בְּאֵר הַמָּיִם, לְעֵת עֶרֶב, לְעֵת צֵאת הַשֹּׁאֲבֹת. וַיֹּאמַר ד' אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם, הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם; וַעֲשֵׂה חֶסֶד, עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם. הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב, עַל-עֵין הַמָּיִם; וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר, יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם. וְהָיָה הַנַּעֲרָה, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה, וְאָמְרָה שְׁתֵה, וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ, לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק, וּבָהּ אֵדַע, כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי. וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר, וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת … וַתֵּרֶד הָעַיְנָה, וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ וַתָּעַל. וַיָּרָץ הָעֶבֶד, לִקְרָאתָהּ; וַיֹּאמֶר, הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ. וַתֹּאמֶר, שְׁתֵה אֲדֹנִי; וַתְּמַהֵר, וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל-יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ. וַתְּכַל, לְהַשְׁקֹתוֹ; וַתֹּאמֶר, גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב, עַד אִם כִּלּוּ, לִשְׁתֹּת. וַתְּמַהֵר, וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל הַשֹּׁקֶת, וַתָּרָץ עוֹד אֶל הַבְּאֵר, לִשְׁאֹב; וַתִּשְׁאַב, לְכָל גְּמַלָּיו. וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה, לָהּ; מַחֲרִישׁ לָדַעַת הַהִצְלִיחַ ד' דַּרְכּוֹ, אִם לֹא. וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת … וַתֹּאמֶר אֵלָיו, גַּם תֶּבֶן גַּם מִסְפּוֹא רַב עִמָּנוּ גַּם מָקוֹם, לָלוּן… וַתָּרָץ, הַנַּעֲרָה, וַתַּגֵּד, לְבֵית אִמָּהּ כַּדְּבָרִים, הָאֵלֶּה"(בראשית, כד', א'- כח').
רבקה הנערה פועלת ומתרוצצת ללא הפסקה. היא יוצאת מגידרה לרצות את אליעזר. היא מתזזת את עצמה לדעת. משקיעה מאמץ יוצא דופן לשרת אדם זר שאיננה מכירו וגם את עשרת גמליו ספינות המדבר. הרי זה לא פשוט לנערה לרוץ לבאר ,לשאוב מים ולהשקות עשרה גמלים ברצף, הלוך וחזור. היא איננה שואלת כמו בשיר על אֱלִיפֶלֶט : " בלי מדוע ובלי כיצד, בלי היכן ובלי איך ולמה, בלי לאן ומאיזה צד, בלי מתי ובלי אין וכמה". לא שומעים ממנה- לא בכי לא נהי, לא הוי לא אוף, לא קיטור.
הנה לנו לידתה של תסמונת אֱלִיפֶלֶט המיוצגת בדמותה של רבקה
אליעזר השדכן המקצועי הראשון בהיסטוריה, הפועל בשליחות אדונו אברהם למצוא אישה מתאימה לבנו יצחק, את התסמונת הזאת של אֱלִיפֶלֶט, אותה הוא בדיוק מבקש למצוא, אצל המועמדת להיות אישה ליצחק. אליעזר איננו מחפש את הפרופיל המובהק של אותם החושבים והמחושבים, מקטיני הראש, אליעזר איננו מחפש את אלו שרק צופים בדרמות ויושבים על הגדר ומשיאים עצות לאחרים, מה לעשות וכיצד לנהוג. אליעזר העבד מחפש את האישה הנגועה בתסמונת אֱלִיפֶלֶט.
רבקה בפרשתנו , לא עושה חשבונות של פרקטיות, פרגמטיות, שיקולי כדאיות ושכלתנות, או שיקולי עלות תועלת ,כשהתרוצצה ללא הפסקה עם חיוך נסוך על פניה , להשקות את אליעזר ועשרת גמליו. רבקה לא אמרה: " אני כרגע עסוקה….יש לי מחויבויות אחרות…אני אחזור אליך יותר מאוחר….אני מכירה מישהו אחר שיעזור לך". רבקה הנערה העסוקה, לקחה על עצמה את משימת החסד והכנסת האורחים ובגדול. היא ממשיכה את דרכם של אבי ואם האומה העברית שנולדה בלידתו של אברהם בשנת 1948 לבריאת העולם.
הנה התוודענו בפרשת וירא משבת שעברה, כיצד אברהם ושרה נוהגים עם שלושה האורחים הזרים, עת ישבו בפתח האוהל:
"וַיֵּרָא אֵלָיו ד', בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא; וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל, כְּחֹם הַיּוֹם. וַיִּשָּׂא עֵינָיו, וַיַּרְא, וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים, נִצָּבִים עָלָיו; וַיַּרְא, וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל, וַיִּשְׁתַּחוּ, אָרְצָה. וַיֹּאמַר: אֲדֹנָי, אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר, מֵעַל עַבְדֶּךָ. יֻקַּח נָא מְעַט-מַיִם, וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם; וְהִשָּׁעֲנוּ, תַּחַת הָעֵץ. וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם… וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה, אֶל שָׂרָה; וַיֹּאמֶר, מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי, וַעֲשִׂי עֻגוֹת. וְאֶל הַבָּקָר, רָץ אַבְרָהָם; וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב, וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר, וַיְמַהֵר, לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ. וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב, וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה, וַיִּתֵּן, לִפְנֵיהֶם; וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ, וַיֹּאכֵלוּ" (בראשית, יח', א'-ח').
כך התוודענו לתסמונת אֱלִיפֶלֶט לפני שבועיים בפרשת לך לך במלחמה הבראשיתית הראשונה : "וַיָּבֹא, הַפָּלִיט, וַיַּגֵּד, לְאַבְרָם הָעִבְרִי… וַיִּשְׁמַע אַבְרָם, כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו; וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ, שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת, וַיִּרְדֹּף, עַד דָּן. וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו, וַיַּכֵּם; וַיִּרְדְּפֵם, עַד חוֹבָה, אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל, לְדַמָּשֶׂק. וַיָּשֶׁב, אֵת כָּל הָרְכֻשׁ; וְגַם אֶת לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב, וְגַם אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הָעָם" ( בראשית, יד',יג'- טז').
תסמונת אֱלִיפֶלֶט בקרב חייליו של אברהם והוא בראשם, נושאת את דגל – הִנְנִי.
אצל אברהם אבינו ולוחמיו לא קיימות המילים כמו בשיר אֱלִיפֶלֶט:" בלי מדוע ובלי כיצד, בלי היכן ובלי איך ולמה, בלי לאן ומאיזה צד, בלי מתי ובלי אין וכמה". קיימת רק מילה אחת – הִנְנִי.
הנה כי כן, רבקה שנפגשת עם אליעזר במרחב הבאר, מייצגת את המשפט האלמותי של בנג'מין פרנקלין (1706-1790) מחותמי מגילת העצמאות של ארה"ב :
"Well done is better than well said…when the well's dry ,we know the worth of water ".
אנו עדים כבר 413 יום באותם אלו הצופים מן הצד, באלו בעלי תסמונת אֱלִיפֶלֶט, המייצגים 3% מהעם.
צרכי עם ישראל מרובים הם ועת צרה ליעקב, הנה יוצאת קריאת אֱלִיפֶלֶט של צו השעה ,של הזכות והחובה, להיכנס מתחת לאלונקת הנטל הקדושה.
רבקה אמנו בפרשתנו, מייצגת את אלו שמתוך ליבם, בוקעת קריאת אֱלִיפֶלֶט – הִנְנִי , "בלי מדוע ובלי כיצד, בלי היכן ובלי איך ולמה, בלי לאן ומאיזה צד, בלי מתי ובלי אין וכמה" .
הם אלה שבזכותם העולם קיים. הם הצדיקים הישרים שבזכותם נקרא ספר בראשית, ספר הישר . הם אותם היחידים המעטים , שכל כך הרבה רבים, חייבים להם את קיומם.
פרופ' נחמה ליבוביץ ( 1905-1997 ) מטיבה לתאר ולפרשן את התנהגותה של רבקה: "להודיעך שלא בריצה אחת אל הבאר ולא בשתיים ולא בשלוש נעשתה העבודה. אלא בהליכה הלוך וחזור, בירידה העיינה ובעלייה ממנה, ביציקת המים אל השוקת ובריצה חזרה אל הבאר, ושוב ירידה ועלייה עם הכד, המלא וכך: "עד אם כלו לשתות". וכל זה נוכח עמידת האיש "משתאה-מחריש", והוא "והאנשים אשר אתו" אינם משתתפים בעבודה ההולכת ונעשית לעיניהם, בלא שאלה, בלי תמיהה, בסבלנות, בריצה, בשקידה: "ותשאב לכל גמליו". ואולם הפיקחים ואנשי המעשה שבזמננו החושבים שפתיות היא מצד הנערה הטורחת, יגיעה ועמלה, ודאי שעות לזרים אלה ולגמליהם, יבינו אולי את רבקה אמנו ואת הלקח אשר רצתה התורה ללמדנו במבחן זה, בזוכרם את דברי עקביא בן מהללאל – אדם מופלא וגדול בחוכמה וביראת חטא-שאמר ( עדויות, פרק ה', משנה ו') : "מוטב לי להיקרא שוטה כל ימי ולא להיעשות שעה אחת רשע לפני המקום". וכן לא עשתה רבקה חשבונות של מעשיות ופיקחות בתיתה מים לאדם ולחי, ו"שוטים" אלה הם הם מקיימי עולם מאז ומתמיד".
תסמונת אֱלִיפֶלֶט במובנה הנעלה הנשגב והמעורר השראה והתרגשות, של חיילי צה"ל גיבורי התהילה – הם המקריבים על מזבח האומה, את גופם ונפשם במלחמת המצווה – חרבות ברזל שנמשכת כבר למעלה משנה.
הבה נצדיע להם ונשפיל מבטנו לעברם – לאלה שכבר לא עמנו ולאלה שמחרפים נפשם בגבורה יום יום למען קיומנו ונשאל תמיד – האם אנו ראויים להם ?
באמונה , בתקווה וביחד – ננצח
כותב: ד"ר זאב פרידמן, מנכ"ל עמותת מלבב
