"הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה, הַשִּׁטָּה פָּרְחָה וְהַשּׁוֹחֵט שָׁחַט" (ח.נ. ביאליק, בעיר ההרגה, פרעות קישינב 1903).
"זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ" (דברים, כה').
אנו מייחלים למיטוט יכולות החמאס וסילוק נוכחות שלטונו, לכלות את יכולות החיזבאללה ולגדיעת ראש הנחש באיראן.
אנו מתפללים בתקווה להשבתם של החטופות והחטופים לחיק משפחותיהם ולהחזרת המפונים לבתיהם.
ישראל במלחמה – 397 ימים.
הנה כמו במנהרת הזמן, פרשתנו מנכיחה לעינינו ולאוזנינו את – הַצְהָרָת אברהם אבינו, שמביאה לנו בשורה – צו השעה לחקיקת חוק החובה והזכות של כולם, בנשיאת נטל האלונקה הלאומית.
אברהם אבינו, כאומר לנו היום – עם ישראל יקר ואהוב, אני מתייצב לפניכם היום, מכוחה של השליחות האלוקית שהוטלה עליי בייסודו של העם היהודי העברי. השליחות עבורי הייתה חובה וגם זכות: "וַיֹּאמֶר ד' אֶל אַבְרָם, לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" (בראשית, יב', א'). עזבתי את גלות אור כשדים וחרן בעברו האחד של הנהר ועברתי לעברו השני, לגאולת ארצנו האחת והיחידה והמובטחת.
בפרשתנו חוויתי את המלחמה הראשונה בהיסטוריה: "וַיְהִי, בִּימֵי אַמְרָפֶל מֶלֶךְ שִׁנְעָר, אַרְיוֹךְ, מֶלֶךְ אֶלָּסָר; כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם, וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם. עָשׂוּ מִלְחָמָה … וַיֵּצֵא מֶלֶךְ-סְדֹם וּמֶלֶךְ עֲמֹרָה, וּמֶלֶךְ אַדְמָה וּמֶלֶךְ צְבֹיִים, וּמֶלֶךְ בֶּלַע, הִוא-צֹעַר; וַיַּעַרְכוּ אִתָּם מִלְחָמָה, בְּעֵמֶק הַשִּׂדִּים… וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל עֵין מִשְׁפָּט, הִוא קָדֵשׁ, וַיַּכּוּ אֶת כָּל שְׂדֵה הָעֲמָלֵקִי "( בראשית, יד').
במלחמה זו נלקחו לשבי – לוט בן אחי ומשפחתו המורחבת על נשותיהם וטפם: "וַיִּקְחוּ אֶת לוֹט וְאֶת רְכֻשׁוֹ בֶּן אֲחִי אַבְרָם".
כתוצאה מכך, בתחושה של שליחות, הקמתי את הצבא העברי הראשון בפיקודי שמנה אז – 318 לוחמים:"וַיִּשְׁמַע אַבְרָם, כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו; וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ, שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת".
על כך מפרש רש"י:" וַיָּרֶק – אזדיין בחרבי עליכם ".
הצבא בראשותי השיב מלחמה שערה:" וַיִּרְדֹּף, עַד דָּן. וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו, וַיַּכֵּם וַיִּרְדְּפֵם, עַד חוֹבָה, אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל, לְדַמָּשֶׂק. וַיָּשֶׁב, אֵת כָּל הָרְכֻשׁ; וְגַם אֶת לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב, וְגַם אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הָעָם".
הצבתי למלחמה שתי מטרות: האחת, להכות ולמוטט את האויב והשנייה, הצלת לוט, משפחתו ורכושו מהשבי. ברוך ד', שתי המטרות הושגו במלואן. הראשונה – " וַיַּכֵּם וַיִּרְדְּפֵם, עַד חוֹבָה, אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל, לְדַמָּשֶׂק. מפרש רש"י: -"דַמָּשֶׂק- שרדף המלכים עד דמשק ". גם המטרה השנייה הושגה: " וְגַם אֶת לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב, וְגַם אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הָעָם ".
האתגר במלחמת המצווה, חייב אז וגם מחייב היום, את חקיקת – חוק החובה והזכות, בנשיאת נטל האלונקה הלאומית, בהטלת צו 8 על כולם, כפי שבא לידי ביטוי במצוות ברית המילה בפרשתנו: "וּנְמַלְתֶּם, אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם; וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית, בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם. וּבֶן שְׁמֹנַת יָמִים, יִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר לְדֹרֹתֵיכֶם…וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַׂרְכֶם, לִבְרִית עוֹלָם…וְאֶת בְּרִיתִי, אָקִים אֶת יִצְחָק, אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה לַמּוֹעֵד הַזֶּה, בַּשָּׁנָה הָאַחֶרֶת" (בראשית, יז',יא'-כז')
רש"י בפרשנותו משייך לעם היהודי את צו 8:" וּבֶן שְׁמֹנַת יָמִים, יִמּוֹל לָכֶם" – ברית המילה תהא מסורה לזרעו ליצחק". ביום השמיני הרך הנולד, מקבל את זהותו ושייכותו לעם היהודי. הנה לידתה ויצירתה של הזהות היהודית והישראלית, שלמענה אנו נלחמים, שהיא הבסיס לחוק החובה והזכות, בנשיאת נטל האלונקה הלאומית. כך בשבת ביום שמחת תורה בשביעי לאוקטובר ולמחרתו בשמיני לאוקטובר, כמו ביום השמיני של ברית המילה, אספנו את עצמנו והשבנו מלחמה שערה. הבנו שאין לנו לסמוך , אלא רק על עצמנו ואין לנו ארץ אחרת. מאז השמיני באוקטובר, אנו בתהליך של לידה חדשה ואתחול מחדש.
כפי שברית המילה ביום השמיני מחייבת את כולם, כך גם ברית חוק החובה והזכות, בנשיאת נטל האלונקה הלאומית. שנכרתה עמנו, מחייבת את כולם, להיכנס מתחתיה ולשאתה.
חוק החובה והזכות בנשיאת נטל האלונקה הלאומית , פרץ לתודעתנו באבחת חרבות ברזל לפני 397 ימים, מכוח המילה המקודשת – הִנְנִי. עם ישראל התגייס ונכנס תחת האלונקה, בשדות המערכה- הצבאית והאזרחית.
הִנְנִי – היא מילה אברהמית בראשיתית מכוננת, המציגה מהות ייחודית של – שליחות, נאמנות והתמסרות אנושית טוטלית ללא פשרות לציווי אלוקים. המילה נוכחת בתנ"ך – 157 פעם. הִנְנִי – מעצים את ספר בראשית, הנוטל על עצמו תפקיד חינוכי שיש בו הנחלה לדורות הבאים- "מעשה אבות סימן לבנים".
האלונקה הלאומית קוראת לכל עם ישראל בלי יוצא מן הכלל, להיכנס תחתיה. יש צורך ומקום לכולם. האתגר העומד לפנינו במלחמת המצווה, עדיין גדול ודורש נשימה ארוכה ואורך רוח והתגייסות של כולם תחת האלונקה. כך למדנו במלחמתו של משה בעמלק: "וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם". תגובתו של משה היא: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים, וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק מָחָר, אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה, וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי. מה קורה בפועל?:"וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ, כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ מֹשֶׁה לְהִלָּחֵם, בַּעֲמָלֵק; וּמֹשֶׁה אַהֲרֹן וְחוּר, עָלוּ רֹאשׁ הַגִּבְעָה. וְהָיָה, כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל; וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ, וְגָבַר עֲמָלֵק… וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה, עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ". התוצאה הייתה:" וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ, לְפִי חָרֶב " ( שמות, יז', ח'-יג').
חוק החובה והזכות בנשיאת נטל האלונקה הלאומית, נגזר משירת הניצחון של דבורה הנביאה בתום מלחמת המצווה במיטוט האויב הכנעני, בבואה חשבון עם אנשי מֵרוֹז, שהשתמטו ולא נכנסו תחת האלונקה:"בבִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל, בְּהִתְנַדֵּב עָם, בָּרְכוּ ד'… אוֹרוּ מֵרוֹז, אָמַר מַלְאַךְ ד' אֹרוּ אָרוֹר, יֹשְׁבֶיהָ, כִּי לֹא בָאוּ לְעֶזְרַת ד' בַּגִּבּוֹרִים".
חוק החובה והזכות בנשיאת נטל האלונקה הלאומית, הוא השראה במלחמתו של דוד המלך בעמלק , עת אנו מתוודעים לאכזריות עמלק:"וַיְהִ֞י בְּבֹ֨א דָוִ֧ד וַאֲנָשָׁ֛יו צִֽקְלַ֖ג בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֑י וַעֲמָלֵקִ֣י פָֽשְׁט֗וּ אֶל־נֶ֙גֶב֙ וְאֶל־צִ֣קְלַ֔ג וַיַּכּוּ֙ אֶת צִ֣קְלַ֔ג וַיִּשְׂרְפ֥וּ אֹתָ֖הּ בָּאֵֽשׁ וַיִּשְׁבּ֨וּ אֶת הַנָּשִׁ֤ים אֲשֶׁר בָּהּ֙ מִקָּטֹ֣ן וְעַד־גָּד֔וֹל …וַיָּבֹ֨א דָוִ֤ד וַאֲנָשָׁיו֙ אֶל הָעִ֔יר וְהִנֵּ֥ה שְׂרוּפָ֖ה בָּאֵ֑שׁ וּנְשֵׁיהֶ֛ם וּבְנֵיהֶ֥ם וּבְנֹתֵיהֶ֖ם נִשְׁבּֽוּ׃ וַיִּשָּׂ֨א דָוִ֜ד וְהָעָ֧ם אֲשֶׁר אִתּ֛וֹ אֶת קוֹלָ֖ם וַיִּבְכּ֑וּ עַ֣ד אֲשֶׁ֧ר אֵין בָּהֶ֛ם כֹּ֖חַ לִבְכּֽוֹת. וּשְׁתֵּ֥י נְשֵׁי דָוִ֖ד נִשְׁבּ֑וּ אֲחִינֹ֙עַם֙ הַיִּזְרְעֵלִ֔ית וַאֲבִיגַ֕יִל אֵ֖שֶׁת נָבָ֥ל הַֽכַּרְמְלִֽי". בנקודת שפל זאת, דוד פונה בשאלה לאוּרִים והַתֻּמִּים שבאפודו של אביתר הכהן:"וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֗ד אֶל אֶבְיָתָ֤ר הַכֹּהֵן בֶּן אֲחִימֶ֔לֶךְ, הַגִּֽישָׁה נּ֥א לִ֖י הָאֵפ֑וֹד וַיַּגֵּ֧שׁ אֶבְיָתָ֛ר אֶת הָאֵפ֖וֹד אֶל דָּוִֽד׃ וַיִּשְׁאַ֨ל דָּוִ֤ד בד' לֵאמֹ֔ר אֶרְדֹּ֛ף אַחֲרֵ֥י הַגְּדוּד הַזֶּ֖ה הַאַשִּׂגֶ֑נּוּ, וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ – רְדֹ֔ף כִּֽי הַשֵּׂ֥ג תַּשִּׂ֖יג וְהַצֵּ֥ל תַּצִּֽיל". דוד יוצא למלחמה בעמלק ממוטט אותו ומשחרר את השבויים: "וַיִּרְדֹּ֣ף דָּוִ֔ד ה֖וּא וְאַרְבַּע־ מֵא֣וֹת אִ֑ישׁ… וַיַּכֵּ֥ם דָּוִ֛ד מֵהַנֶּ֥שֶׁף וְעַד הָעֶ֖רֶב לְמׇחֳרָתָ֑ם וְלֹא נִמְלַ֤ט מֵהֶם֙ אִ֔ישׁ כִּי֩ אִם אַרְבַּ֨ע מֵא֧וֹת אִֽישׁ נַ֛עַר אֲשֶׁר רָכְב֥וּ עַל הַגְּמַלִּ֖ים וַיָּנֻֽסוּ.וַיַּצֵּ֣ל דָּוִ֔ד אֵ֛ת כׇּל אֲשֶׁ֥ר לָקְח֖וּ עֲמָלֵ֑ק וְאֶת שְׁתֵּ֥י נָשָׁ֖יו הִצִּ֥יל דָּוִֽד" (שמואל א', ל', א'-יט'). מטרות מלחמתו של דוד בעמלק – הושגו.
הביטוי – עדינו העצני, המשלב תורה וצבא, משויך לגיבורו של דוד המלך כנאמר בתלמוד: " הוא עדינו העצני – כשהיה יושב ועוסק בתורה היה מעדן עצמו כתולעת, ובשעה שיוצא למלחמה היה מקשה עצמו כעץ" (מועד קטן, טז' ע"ב).
חוק החובה והזכות בנשיאת נטל האלונקה הלאומית, שמטיל חובת ההתגייסות של כולם לצבא העם, מואר גם במפעל הקמת המשכן: "כֹּל, הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים, מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה, וָמָעְלָה יִתֵּן, תְּרוּמַת ד' "( שמות, ל', יד'). מפרש רש"י: "למדך כאן, שאין פחות מבן עשרים יוצא לצבא ונמנה בכלל מִמַּחֲצִית הַשָּׁקֶל לָתֵת אֶת תְּרוּמַת ד', לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם". רש"י קורא את קריאת – הִנְנִי, כולם מעל גיל עשרים, הם כן מחויבי גיוס לצבא ומחויבים בנתינה של מחצית השקל – שרות קודש לאומה.
חוק החובה והזכות בנשיאת נטל האלונקה הלאומית, יוצא בקריאת אַיֶּכָּה, כנגד אלו הנגועים באפקט הצופה מהצד, נוכח משימות ואתגרים של צו השעה, המחייבים את כולם, בקריאת – הִנְנִי, ללא יוצא מן הכלל, להיכנס מתחת לאלונקה, בשעה זאת של מלחמת המצווה בה אנו נתונים, כמאמר הנביא – "הוֹי כִּי גָדוֹל הַיּוֹם הַהוּא מֵאַיִן כָּמֹהוּ וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ" (ירמיהו, ל', ז').
חוק החובה והזכות בנשיאת נטל האלונקה הלאומית, קורא את קריאתו של משה לשניים וחצי השבטים: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן, הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה" ( במדבר, לב', ו').
חוק החובה והזכות בנשיאת נטל האלונקה הלאומית, הוא הציווי של גיבור התהילה שנפל בקרב בעזה, הקצין החרדי מכפר חב"ד, סרן ישראל יודקין הי"ד, מגדוד "נצח יהודה", שכל משפחתו לוחמת. כך אמר בכאב, אחיו רב סרן (במיל') דובי יודקין: "אנחנו משפחה חרדית מכפר חב"ד, שדמנו הותר עוד לפני 7 באוקטובר, כמשתמטים וכלא משרתים. בסוף כולנו לוקחים חלק בלחימה, וגם בכאב ובשכול עכשיו עם נפילתו של אחי, ישראל… עם ישראל הוא עם אחד, כולם מתחת לאלונקה"( ידיעות אחרונות,23.5.24).
חוק החובה והזכות בנשיאת נטל האלונקה הלאומית, היא מורשתו של אמיתי גרנות הי"ד, שנפל בלבנון במלחמת חרבות ברזל ואביו הרב תמיר גרנות ראש ישיבת ההסדר אורות שאול בתל אביב, יצא בקריאה לבני הישיבות ולראשיהם, בכז' בתשרי תשפ"ה 29.10.24 : "ואנכי עפר ואפר, אינני מבקש שתקשיבו לי מחמת שאני ראש ישיבה או רב, אלא הקשיבו ללב מורתח, לעניים דומעות, מכוח בני הקדוש בן הישיבה אמיתי צבי שמסר נפשו על קידוש השם והשבוע יחול היארצייט שלו, ואנא קבלו האמת ממה שאמרה, אפילו קטן שבקטנים, ולא תגורו מפני איש, והעבירו את דבריי איש לרעהו, ודברים היוצאים מן הלב ייכנסו אל הלב. ודווקא בגלל שכולנו שותפים בכך, אני רוצה לספר לכם מה המציאות אצלנו: אצלי בישיבה לומדים עכשיו רק שיעורים א' ו-ב', שאר התלמידים, שזה חמישים אחוז מהם, נלחמים עכשיו בלבנון ובעזה, ומוסרים נפשם וגופם ממש כפשוטו על כלל ישראל. ככה הוא המצב בכל הישיבות. אני רוצה להסביר לכם דבר פשוט – אם הם לא היו נלחמים, לא היה צבא. לא היה מי שיחסום את החיזבאללה והחמאס. בלבנון יותר מחמישים אחוז מההרוגים הם בני ישיבות ואברכים עכשיו או לשעבר. בני אהובי אמיתי היה צריך להתחיל בעוד שבוע ללמוד בישיבה, להמשיך את לימודיו, אבל הוא לא יעשה זאת, מפני שנהרג על קדושת השם, כדי שכולנו נוכל ללמוד תורה ולגדל את ילדינו, ולחיות את חיינו כאן בארץ הקודש. כמוהו יש עוד כמאתיים בחורי ישיבות ואברכים. אל תלחמו על חוק שיפטור אותנו, כי זו לא תורה, ואתם תמתחו עלינו את מידת הדין חס וחלילה אם את זה תעשו. תילחמו שנוכל להתגייס למסגרות חרדיות אמיתיות, תילחמו שיהיו גם מסגרות צבאיות שקרובות לישיבות למי שזה ישמור עליו תילחמו שחלק יישבו וחלק יתגייסו, תילחמו שאחרי שנשלח את כל מי שיכול ללכת, רק אז ייתנו תקציבים לאלה שיישארו בישיבה, ואח"כ יחזרו אלה וילכו אלה, ונהיה שותפים בצרת הכלל".
חוק החובה והזכות בנשיאת נטל האלונקה הלאומית, מוטמע בהפטרה לפרשתנו בנבואתו של הנביא ישעיהו: "וְקוֹיֵ ד' יַחֲלִיפוּ כֹחַ, יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים; יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ, יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ… אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, יַעְזֹרוּ; וּלְאָחִיו, יֹאמַר חֲזָק". מעשה אבות סימן לבנים.
רק באמונה, בתקווה וכולם ביחד, ננצח. עם ישראל חי . שבת שלום ומבורך
כותב: ד"ר זאב פרידמן, מנכ"ל עמותת מלבב
