"הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה, הַשִּׁטָּה פָּרְחָה וְהַשּׁוֹחֵט שָׁחַט" (ח.נ. ביאליק, בעיר ההרגה, פרעות קישינב 1903).
"זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ" (דברים, כה').
אנו מייחלים למיטוט שלטון החמאס, ומתפללים בתקווה להשבתם של החטופות והחטופים לחיק משפחותיהם והחזרת המפונים לבתיהם.
ישראל במלחמה – 343 ימים.
משה בנאומו בפרשתנו, מתמקד בחשיבות מרקם היחסים בין אַחִים וַאֲחָיוֹת ומציין 15 פעם, את השם– אָחִיךָ . נאומו של משה בפרשתנו הוא נאום – האַחִים וַהאֲחָיוֹת.
הנה רק שני אזכורים: "לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים, וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם: הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לאָחִיךָ. וְאִם לֹא קָרוֹב אָחִיךָ אֵלֶיךָ, וְלֹא יְדַעְתּוֹ וַאֲסַפְתּוֹ" (דברים, כב', א' ) .
מפרש רש"י: "וְהִתְעַלַּמְתָּ –כובש עין וכאילו אינו רואהו". כך נראית התעלמות וניתוק בין אחים.
אחיך– הוא לא רק האח הביולוגי האישי, אלא הוא גם האח הקולקטיבי.
אחיך – הוא לא רק האח שאותו אתה אוהב, אלא גם האח, שהיחסים ביניכם התקלקלו.
המחויבות לאחיך הקולקטיבי על גבי הספקטרום, גם אם הוא שונאך, בנאומו של משה בפרשתנו, מתכתבת עם דילמת האח במקום אחר בתורתנו הקדושה:" כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ, רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ, וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ, עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ" (שמות, כג', ה').
התלמוד מציג לנו בהקשר לכך, דילמה שאליה נקלע האדם: " אוהב לפרוק ושונא לטעון".
אדם עומד מול שני חמורים, הראשון, של אוהבו במצב שזקוק לפריקה. השני, של שונאו במצב שזקוק להקימו. הרי ידוע שעדיפות ראשונה,היא קודם לסייע בפריקת החמור. אבל כאן העדיפות ניתנה דווקא לחמור של השונא, ומחייבת אותנו לסייע לו.
מדוע? עונה הגמרא: " כדי לכוף את יצרו". (מסכת בבא מציעא לב' עמ' ב').
דומה שפתיחתה של פרשתנו בנאומו של משה: "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה, עַל אֹיְבֶיךָ", מכוונת אותנו לקריאה נוספת, למלחמה הפנימית שלנו, כנגד האויב הפנימי שבתוכנו, שמעצים את הקנאות, השנאות, צרות העין, הקיבעון וההתעלמות בין אחים ואחיות.
אכן כן, "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ" , חז"ל דרשו – "לא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע" (מסכת קידושין,דף כ"א). זאת מלחמה בתוכנו שקוראת לנו – הילחמו באויב הפנימי שבכל אחד ואחת מאתנו, אויב בדמותו של יצר הרע שאורב לנו, שמסית ומדיח אותנו למלחמת אחים ואחיות, שסופה מי ישורנו.
הנה כי כן, משה חותם את נאומו בפרשתנו בקריאה המהדהדת והמטלטלת אותנו, מאז בוקרו של השבעה באוקטובר בשבת שמחת תורה: "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ" (דברים, כה', יז'). הנה קבלנו את קריאת הזיכרון האלמותית משחר דברי ימי עמנו – כי רק ביחד ננצח את העמלק סביבנו, שרק רוצה לכלותינו.
אבל הכול מתחיל מבראשית וזורם בעורקי דם השנאה עד ימינו: "וַיֹּאמֶר מֶה עָשִׂיתָ קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה" (בראשית, ד', י'), הקריאה האלוקית מהדהדת באוזנינו לאחר רצח האֲחָאִים הראשון בהיסטוריה, עת קין רוצח את אחיו הבל. מדוע ? בגלל קנאה.
הנה לידתה של מלחמת האחים הראשונה בהיסטוריה. כך אדי רעליה נישאים ונוכחים למגינת לבנו, בנתיב דברי הימים של עמנו.
הנה כי כן, הרמב"ן ( 1194 -1270 )בפרשנותו לפרשת וישלח בספר בראשית על רקע הריב בין האחים – יעקב ועשו, מחבר את דבריו לחורבן בית המקדש השני שהחל בריב האחים החשמונאים: "אמר לו הקב"ה לדרכו היה ( עֵשָׂו) מהלך והיית משלח אצלו ואומר לו, כה אמר עבדך יעקב. ועל דעתי גם זה ירמוז כי אנחנו התחלנו נפילתנו ביד אדום. כי מלכי בית שני באו בברית עם הרומיים. ומהם שבאו ברומא והיא הייתה סיבת נפילתם בידם".
הרמב"ן מכוון את פרשנותו לריב האחים הורקנוס ואריסטובולוס, בניהם של ינאי המלך ואשתו שלומציון המלכה. הורקנוס היה מקורב לפרושים ואחיו אריסטובלוס היה מקורב לצדוקים. מלחמת האחים ביניהם מתרחשת בין השנים 60-40 לפנה"ס, שהביאה את סופה של מלכות בית חשמונאים לאחר 100 שנות עצמאות וריבונות.
כך בספרו מלחמת היהודים מספר לנו יוספוס פלביוס – יוסף בן מתתיהו, מפקד בחזית הגליל בתחילת המרד, על המצור שהטיל צבא רומי על ירושלים בתקופת המרד הגדול ועל היהודים בירושלים הנצורה וכך הוא כותב: "כל המפקדים הרומאים שראו בריב שבין שורות אויביהם (היהודים) מתנה מן השמים היו כולם משתוקקים לעלות על העיר (ירושלים), המריצו באספסינוס שעל פיו יישק כל דבר, לנצל שעת כושר זו. הם אמרו: "האל בא לעזרתנו שסכסך את אויבינו זה בזה. אבל גלגל חוזר בעולם, היהודים יתעשתו מרוב עייפות או מתוך חרטה על מלחמת האזרחים".
אספסינוס השיב להם שהם טועים טעות גדולה בדבר המעשה שיש לעשותו:" שאם נתקיף את העיר מיד הרי יביא איחוד בין האויבים, ויפנו כנגדו את מלוא כוחם. אבל אם הוא ימתין, ימצאו אויבים במספר קטן יותר, לאחר שיתבזבזו במאבקם. לפיכך, בשעה שיריביהם הושמדו בידי עצמם והתענו בגרועה שבפורענויות – מלחמת אזרחים – הרי נוח היה להם ליישב ולהסתכל מרחוק בסכנותיהם – מלהילחם באנשים המחרפים נפשם למות והמשתוללים זה כנגד זה…היהודים מסכנים את מפרקתם במלחמת אזרחים וריב… לפיכך, אם עיניהם נשואות לביטחון, יש להניח לנפשם את היהודים הללו המשמידים זה את זה".
הנה מלמדת אותנו ההפטרה לפרשתנו לימוד גדול: " כִּֽי יָמִין וּשְׂמֹאול תִּפְרֹצִי וְזַרְעֵךְ גּוֹיִם יִירָשׁ וְעָרִים נְשַׁמּוֹת יוֹשִֽׁיבוּ… כִּֽי־מֵי נֹחַ זֹאת לִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵֽעֲבֹר מֵי נֹחַ עוֹד עַל הָאָרֶץ, כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי מִקְּצֹף עָלַיִךְ וּמִגְּעָר בָּֽךְ"( ישעיהו נד', ג', ט' ).
מה ענין יָמִין וּשְׂמֹאול למֵי נֹחַ?
הסיפור ראשיתו בבראשית בכריתת הברית של הקב"ה עם האנושות, לאחר האפוקליפסה של המבול: "וְלֹא יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל, לְשַׁחֵת הָאָרֶץ…אֶת קַשְׁתִּי, נָתַתִּי בֶּעָנָן; וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית, בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ. וְהָיָה, בְּעַנְנִי עָנָן עַל הָאָרֶץ, וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת, בֶּעָנָן… וְלֹא יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל, לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר" ( בראשית, ט', יא'-טו').
הקשת היא מרחב פלורליסטי, המכיל שונות של צבעים על מאפייניהם ותכונותיהם.
הקשת מאופיינת בהצבת גבולות בין צבע לצבע. אין מהילה או ערבוב של צבע אחד במשנהו. צבעי הקשת חיים בסוג של הרמוניה, שלום, ערבות הדדית ופירגון של כל צבע לרעהו. אין חציית גבול או השגתו של צבע אחד כלפי חברו. ההרמוניה מייצרת סימפוניה של צבעים שמשרים אור ותקווה.
הקשת בצורתה כמו הפאראבולה של גאוס בסטטיסטיקה,(מתמטיקאי פיזיקאי ואסטרונום גרמני 1777-1855),מייצגת את ההתפלגות הנורמלית מתחת לפעמון הפאראבולה, שם נמצאים ה90%,שמשני צדדיהם מוצבים הגבולות של ה5% ימינה וה5%שמאלה, המייצגים מצבים חריגים וקיצוניים.
האם לא נכון בימים אלו, להתאחד בתוכנו מתחת לפעמון הפאראבולה של גאוס ? צו השעה זועק – רק ביחד ובאחדות ננצח.
הקשת באותיותיה, מייצגת שלושה עוגנים: קבלה ,שותפות תקווה.
אלו השלושה מבטיחים את הערבות ההדדית והסולידריות של צבעי הקשת השונים שמציבים לנו מראה, לקבלה לשותפות ולתקווה בתוכנו.
כך שר נעים זמירות ישראל: "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד, הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים, שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד"(תהילים ,קלג',א').
השיר המפורסם של להקת הרוק ההוליס (באנגלית: The Hollies) מהעיר מנצ'סטר שפעלה בתחילת שנות ה-60, קורא לאחריות ולמחויבות האַחָאִית: "והעומס לא מכביד אותי בכלל, הוא לא כבד, הוא אחי הוא אחי" – He Ain't Heavy He's My Brother"".
חומת מגן של אחים ואחיות, מחברת בין נאומו של משה בפרשתנו לנאומו של מנחם בגין באירוע אלטלנה: "לא תהא מלחמת אחים, אל תרימו יד על אח, גם היום לא. אסור שיהודי יילחם ביהודי, ואסור כי נשק עברי יפעל נגד לוחמים עברים…תחי המולדת העברית, יחיו גיבורי ישראל, חיילי ישראל, לעדי עד … לא תהיה מלחמת אחים בעוד האויב בשער".
מדוע?
כי שֵׁבֶט אַחִים וַאֲחָיוֹת אנחנו במדינתנו היחידה, עליה חלמנו 2000 שנה בגלות.
הנה שֵׁבֶט אַחִים וַאֲחָיוֹת מתנגן בשיר: "שבעים שנה בּמְּכוֹנִית אני נוסע וּמַבִּיט עַל מָה הָיָה וּמָה נִהְיָה ואיך נפשי עוד הוֹמִיָּה. אבי חלם והתפלל לחיות בארץ ישראל היום ילדי אותי שואל מה הסיפור של ישראל…מבראשית הכול תפור טלאים, טלאים של הסיפור כמו שתי מילים- להתחבר בְּחוּט זהב של משורר .אני מכאן, אני שייך וְכָל חבר שלי כמו אח את הפועמת בִּלְבָבִי אני מזרח-מערבי. כאן זה בית כאן זה לב ואותך אני לא עוזב, אבותינו- שורשים וַאֲנַחְנוּ הפרחים, המנגינות שֵׁבֶט אַחִים וַאֲחָיוֹת " (מילים: דורון מדלי, לחן: עידן רייכל ).
נכון, אין לנו ארץ אחרת.
משה בנאומו בפרשתנו מציב לנו קריאה חדה וברורה– 15 פעם – אחי זה הכי.
הקריאה האלוקית בימים אלו היא זעקת אחינו: "וַיֹּאמֶר מֶה עָשִׂיתָ קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה".
קול דמי אחינו ואחיותינו זועק ממעמקים, אל מול האתגרים הניצבים בפנינו – כי רק בתקווה, באמונה וביחד – ננצח.
כותב: ד"ר זאב פרידמן, מנכ"ל עמותת מלבב
