"הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה, הַשִּׁטָּה פָּרְחָה וְהַשּׁוֹחֵט שָׁחַט" ( ח.נ. ביאליק, בעיר ההרגה, פרעות קישינב 1903 ).
"זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ… תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח".
מלחמת המצווה בה אנו נתונים כבר 182 יום, אין צודקת ממנה. מטרות המלחמה מאד ברורות – מיטוט שלטון החמאס, השבת החטופות והחטופים לחיק משפחותיהם והחזרת המפונים לבתיהם.
כך חווינו את היום השמיני במלחמת המצווה, במעבר הבִּינָארִי מהיום השביעי ליום השמיני באוקטובר. המעבר הדרמטי ממצב של הפתעה, הלם והשפלה, למצב של התעשתות, בתגובה קיצונית, טוטאלית ומוחלטת.
המעבר ליום השמיני באוקטובר, לימדנו שבאירועים דרמטיים המאיימים על קיומנו, התגובה הנדרשת היא בִּינָארִית, טוטלית, קיצונית ללא פשרות. אין אפור, אין אמצע, יש רק שחור או לבן. כמו בשפה הבינארית, 0 או 1.
כך המעבר הבִּינָארִי מהיום הששי ליום השביעי באוקטובר, הביא למעבר הבִּינָארִי ליום השמיני באוקטובר, בדמותו של צו 8 אותו חווינו, בהתגייסות טוטאלית בשיעורי התייצבות של 150%, של צבא העם, לקריאת – הנני, בחזית הצבאית והאזרחית כאחד.
בכל השנים אנו מתכנסים בשמחת תורה ובשמיני עצרת בבתי הכנסת וחווים את המעבר הבִּינָארִי, בקריאה האחת של סיום חמשת חומשי תורה ובאבחה אחת אנו במעבר חד מתחילים את הקריאה בבראשית. כך גם בתפילת הגשם באותו מעמד, המבטאת אף היא את המעבר הבִּינָארִי ממוריד הטל למשיב הרוח ומוריד הגשם.
באותה שבת שמחת תורה, לא שיערנו את עוצמת הטלטלה והאסון הנורא שפקד אותנו ביום השמיני עצרת.
זאת המשמעות האמיתית של המעבר הבִּינָארִי במלחמה שפרצה באבחת חרבות ברזל .
מהי ניגודיות בִּינָארִית ?
זאת מערכת הכוללת שני מצבים או מושגים המוגדרים כמנוגדים זה לזה, כך שמצד אחד לא ניתן להימצא בשניהם בעת ובעונה אחת, ומצד שני אין אפשרות שלא להיות באחד מהם. ההגדרה של המצבים או המושגים המנוגדים זה לזה, מותנית בהנגדתם, כאשר קיים תיחום דיכוטומי ברור ביניהם.
הבה נבחן את הניגודיות הבִּינָארִית המתרחשת ביום השמיני בפרשתנו:״ וַיְהִי, בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי, קָרָא מֹשֶׁה, לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל" (ויקרא, ט', א' ).
רש״י מבהיר לנו את המיוחדות ביום זה: ״שמיני למילואים הוא ר״ח ניסן שהוקם המשכן בו ביום ונטל עשר עטרות השנויות בסדר עולם״. אכן שמיני עצרת השנה, היה שמיני למילואים בצו 8.
אנו עדים בראשיתה של הפרשה לשיא ההתרגשות והשמחה: ״וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶל אֹהֶל מוֹעֵד, וַיֵּצְאוּ, וַיְבָרְכוּ אֶת הָעָם; וַיֵּרָא כְבוֹד ד', אֶל כָּל הָעָם. וַתֵּצֵא אֵשׁ, מִלִּפְנֵי ד', וַתֹּאכַל עַל הַמִּזְבֵּחַ, אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַחֲלָבִים; וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיָּרֹנּוּ, וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם" ( ויקרא, ט', כג'- כד' ).
עד כאן השמחה לפני הטרגדיה… השקט לפני הסערה.
והנה בשיא מעמד השמחה והאופוריה שמחבר את כל העם לאגודה אחת, מתרחש ביום השמיני המעבר הבִּינָארִי באירוע דרמטי breaking news שהוא האנטי קליימקס למעמד שתואר עד כה: ״ וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ, וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ, וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ, קְטֹרֶת, וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי ד', אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה, אֹתָם וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ד', וַתֹּאכַל אוֹתָם; וַיָּמֻתוּ, לִפְנֵי ד' " ( י', א'-ב' ).
דומה שחטאם ועונשם של שני בני אהרן, היה כה עוצמתי וחריג, שהוא מוזכר בעוד שלושה מקומות בתורה, מלבד בפרשתנו: ויקרא, טז',א', במדבר ג' , ד' ובמדבר כו' , סא'.
מה היה חטאם של בני אהרן, שנגזר עליהם עונש כה חמור, של מוות בשריפה ?
המדרש מספר לנו:״שלא חלקו כבוד לאהרן. שלא נטלו עצה ממשה. איש מעצמו יצאו ולא נטלו עצה זה מזה״ (ספרא, ויקרא י׳, ו׳)."שחצים היו" ( ויקרא רבה ,כ', י').הם גם חטאו בטיפה המרה: " דתני רבי שמעון- לא מתו בניו של אהרן, אלא על שנכנסו שתוי יין לאוהל מועד" (ויקרא רבה, יב').
הנה לנו מעבר בִּינָארִי ביום השמיני, מחטא לעונש מידי, דרמטי וטוטאלי ללא פשרות – מוות בשריפה של נדב ואביהו.
סיבות רבות לחטא ולעונשו, אבל נתמקד רק בשלושה: א. הם חטאו בחטא היוהרה וההיבריס. כך לימדנו הפרשן ר' נפתלי הֶרְץ וַייזֶל( 1725-180):"אבל היה ראוי לקדושי עליון כנדב ואביהו להיות צנועים, כאמור( מיכה ו', ח') – והצנע לכת עם אלוקיך". ב. הם היו מקובעים בקיבעון מחשבתי והתנהגותי ולא היו מוכנים ופתוחים להתייעץ ולשמוע דעה או עצה מאחרים. הם היו שבויים בקונספציה שרק בה האמינו. ג. הם היו נתונים תחת השפעה של אלכוהול, המרמז כמטאפורה לאלו שמנותקים ונתונים בסוג של השפעת אלכוהול , שגורם לשיכרון הכוח וכתוצאה מכך, לוקים בליקוי מאורות ובעיוורון, המנתק אותם מתמונת המציאות שיש בה סימנים ברורים המזהירים מפני סיכונים ואיומים.
הנה מציגה לנו פרשתנו מעבר בִּינָארִי נוסף ביום השמיני בתגובתו של אהרן למות שני בניו: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן, הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ד' לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ, וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם, אֶכָּבֵד, וַיִּדֹּם, אַהֲרֹן" ( ויקרא, י', ג'). היינו מצפים לתגובה אנושית סוערת ומוחצנת של אהרן, אביהם של נדב ואביהו. אך אהרן מפגין לנו איפוק ושליטה עצמית שנתפסת כבלתי אנושית ולא טבעית, בסיטואציה כה עוצמתית ומטלטלת. אהרן מתכנס בתוך עצמו, בולם את רגשותיו וגוזר על עצמו דממה ושתיקה. סוג של שתיקה רועמת – "וַיִּדֹּם, אַהֲרֹן". תגובה המבליטה את הניגודיות הבִּינָארִית, באופן כה מוחלט וקיצוני. דומה ששירם של פול סיימון וארתור גרופינקל The Sound Of Silence – מהדהד בתגובתו של אהרון למות בניו.
המעבר הבִּינָארִי ביום השמיני, נוכח בפרשתנו גם באירוע מעשה העגל: "ויְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי, קָרָא מֹשֶׁה, לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי, יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר אֶל אַהֲרֹן, קַח לְךָ עֵגֶל בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעֹלָה תְּמִימִם; וְהַקְרֵב, לִפְנֵי ד'".(ויקרא, ט', א'-ב') . רש"י מפרש : "קַח לְךָ עֵגֶל, להודיע שמכפר לו הקב"ה ע"י עגל זה, על מעשה העגל שעשה".
כך למדנו במעשה עגל הזהב: "וַיַּרְא הָעָם, כִּי-בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר; וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ…וַיִּתְפָּרְקוּ כָּל הָעָם, אֶת נִזְמֵי הַזָּהָב, אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם; וַיָּבִיאוּ, אֶל אַהֲרֹן. וַיִּקַּח מִיָּדָם, וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט, וַיַּעֲשֵׂהוּ, עֵגֶל מַסֵּכָה" ( שמות, לב' ,ג'-יב'). הנה כי כן, המעבר הבִּינָארִי ביום השמיני בפרשתנו בהקרבת עֵגֶל בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת, המתרחש במשכן הוא תשובת המשקל כחוויה מתקנת ומנוגדת להתפרקות מנגנוני השליטה העצמית של העם בחטא העגל.
בשנת 1989 הוצב פסל ברונזה מוזהב, מול בניין הבורסה בניו-יורק. הפסל, שכינויו – "השור המסתער", הוכן על ידי האמן ארתורו די מודיקה כמתנת חג המולד לתושבי ניו-יורק,לחזק את רוחם הנכאה של האמריקנים בעקבות משבר הבורסה של שנת 1987.די מודיקה בחר מוצג של פסל שור משום שהוא משמש, החל מהמאה ה-18, סמל לעליות שערים בבורסה האמריקנית. דומה שהשור בעבודת הקורבנות במשכן , נוכח במרחב של תמרורי אזהרה של שליטה עצמית וקביעת גבולות, בעבודה במשכן, כמעבר בינארי, כאנטי תיזה וניגודיות לעגל הזהב בעבודה בוול סטריט בניו יורק.
כך גם נוכחת הניגודיות הבִּינָארִית בסיומה של פרשתנו, במופע המאכלות האסורים:" וַיְדַבֵּר ד' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן, לֵאמֹר אֲלֵהֶם. דַּבְּרוּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ, מִכָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ. כֹּל מַפְרֶסֶת פַּרְסָה, וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע פְּרָסֹת, מַעֲלַת גֵּרָה, בַּבְּהֵמָה אֹתָהּ, תֹּאכֵלוּ….. לְהַבְדִּיל, בֵּין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהֹר; וּבֵין הַחַיָּה, הַנֶּאֱכֶלֶת, וּבֵין הַחַיָּה, אֲשֶׁר לֹא תֵאָכֵל" (ויקרא, יא', א'-מז').
הנה הניגודיות הבִּינָארִית המציגה את המותר ואת האסור, את הטהור ואת הטמא, במרחב חיינו. אולי זאת תשובת התיקון והשיקום לאירוע הטראומטי של מות שני בני אהרן.
המסר מאד ברור, לא הכול מותר. לא כל דחף לסיפוקים, מותר ולגיטימי. גם בחולשה אנושית של תאווה לאכילת בשר שמגרה אותנו ומנסה לשלוט על עצמנו, עלינו להפעיל את מנגנוני הבקרה והשליטה העצמית. זאת אחריות אישית שלנו לרסן עצמנו – " לְהַבְדִּיל, בֵּין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהֹר; וּבֵין הַחַיָּה, הַנֶּאֱכֶלֶת, וּבֵין הַחַיָּה, אֲשֶׁר לֹא תֵאָכֵל ".
הבה נראה כיצד ניתוחו של פרופ' יחזקאל קויפמן (1889-1963), פילוסוף וחוקר מקרא, חתן פרס ישראל במדעי היהדות לשנת תשי"ח, מתכתב עם מציאות ימינו, בבינאריות של היום השמיני, במלחמת בני האור בבני החושך, וכך הוא כותב בספרו: " הטומאה היא לפי תפיסת כל האמונות האליליות כוח מזיק. כוח גורם רעה ומחלה לבני אדם וגם כוח אויב ומסוכן לאלוהות, לקדושה. הטומאה נובעת ממקור הכוחות הרעים הנלחמים בכוחות הטוב, באל ובאדם. הטומאה כרוכה בכוחות המוות, המחלה, החושך בעולם, הרוחות הרעות החותרות להשחית אל ואדם"( "תולדות האמונה הישראלית", כרך ראשון, ספר שני עמ' 403).
זהותנו היהודית מתרחשת במעבר הבִּינָארִי מהיום השביעי ליום השמיני בברית המילה. משמעות הברית היא, קבלת שייכות לעם היהודי, להכניסו לבריתו של אברהם אבינו, לאותה מסגרת של ברית, ששמרה ושומרת על זהותנו היהודית בת אלפי שנים.
היום השמיני של ברית המילה, הוא המעבר הבִּינָארִי, מאדם אוניברסלי ללא זהות לאדם יהודי עם זהות. הסרת העורלה בטקס הברית, מסירה את הטבעי ,האנושי והאינדיבידואלי, לעבר הצבת אתגר קולקטיבי שידרוש מאמץ, לפעמים אפילו על טבעי, בהתמודדות מול אתגרים. היום השמיני הוא היום של קבלת ברית הזהות היהודית וההשתייכות למשהו גדול יותר של קולקטיב בדמותו של עם, וקבלת מסגרת, של אחריות וערבות הדדית ושל הצבת גבולות בינאריים, של היתרים אך גם של איסורים – טהור וטמא, מותר ואסור, עשה ולא תעשה.
כך גם הניגודיות הבִּינָארִית מוטמעת בבריאת העולם בשבעה ימים, שבהם הזמן הוא קוסמי ובידי הקב״ה והנה מתרחש המעבר הבִּינָארִי, ביום השמיני שבו מסר הקב"ה לאדם את האחריות על הזמן, שהביטוי לכך בהבדלה במוצאי שבת, זמן המעבר הבִּינָארִי ליום השמיני שהוא הראשון בשבוע, המבדיל בין קודש לחול, שבו אנו מברכים: "בָּרוּךְ אַתָּה ד' אֱלקינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל, בֵּין אוֹר לְחֹשֶׁךְ, בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים, בֵּין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה. בָּרוּךְ אַתָּה ד', הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל".
השבת נברך את חודש ניסן, המבטא אף הוא מעבר בִּינָארִי, מגלות לגאולה, מעבדות לחירות, מחושך לאור.
"בְּנִיסָן נִגְאֲלוּ וּבְנִיסָן עֲתִידִין לִיגָּאֵל "( מסכת ראש השנה, יא' עמ' ב').
רק ביחד ננצח – עם ישראל חי
כותב: ד"ר זאב פרידמן, מנכ"ל עמותת מלב"ב
