"הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה, הַשִּׁטָּה פָּרְחָה וְהַשּׁוֹחֵט שָׁחַט" ( ח.נ. ביאליק, בעיר ההרגה, פרעות קישינב 1903 ).
המלחמה היא מלחמת מצווה למחיית זכר עמלק: "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ… תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח" ( דברים, כה').
הפסיכולוגיה החיובית מבית מדרשו של מרטין א. פ. סֶליגמן פסיכולוג יהודי, מציגה מודל דיפרנציאלי לשיפור משמעותי, של הרווחה האישית, איכות החיים והאושר בחיים.
הנה המודל :
50% מהדברים שקורים לנו בחיינו, עלינו לקבלם כגורל וכגנטיקה- סוג של מיקוד שליטה חיצוני. 40% ממה שקורה לנו בחיים, תלוי בנו. מהו אופן הסתכלותנו , התייחסותנו וגישתנו לדברים שקורים לנו בחיינו- סוג של שילוב מיקוד שליטה חיצוני ופנימי. 10% הנותרים ,אלו הם שאיפותינו וחלומותינו, לדברים שאנו רוצים ומשתוקקים שיקרו, שיש בהם הגשמה ויעוד- סוג של מיקוד שליטה פנימי.
יישום המודל של הפסיכולוגיה החיובית , בא לידי ביטוי בסרגל מאמצים, המשתרע על דרך ארוכה שיש בה אבני דרך וציונים מובהקים: שעבוד מצרים, יציאה ממצרים, קריעת ים סוף, מתן תורה בפרשתנו, ובהמשך הפרשות הבאות, בהקמת המשכן, הכניסה לארץ ישראל וההתיישבות בה.
דרך ארוכה שהיא הדרך הקצרה בחיים, של התוכנית האלוקית ביציאה ממצרים: " וַיְהִי, בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם, וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, כִּי קָרוֹב הוּא: כִּי אָמַר אֱלֹהִים, פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה. וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר, יַם סוּף" (שמות, יג', יז'-יח').
דומה שכאן נטבע לראשונה הנרטיב– " עַם הַנֶּצַח לֹא מְפַחֵד מִדֶּרֶךְ אֲרֻכָּה ".
הנה כי כן, בפרשותינו בספר שמות, יצא עם ישראל מנקודת קצה אחת – עבדות מצרים , והחל את מסעו המדברי במעלה דרך החירות, לעיצוב זהותו וחישול חוסנו כעם בהתהוות.
עתה הגענו לפרשתנו, בה ניצב עם ישראל, בנקודת קצה שניה-כבני חורין, אל מול הר סיני במעמד קבלת התורה.
היינו בקצה האחד – בנקודת השפל הנמוכה , ובפרשתנו אנו ניצבים בקצה השני –בנקודת התקומה.
הרב ד"ר יוסף דוב הלוי סולובייצ׳יק ( 1903-1993) מאפיין שני קצוות אלו, כשני סוגי בריתות- מברית מצרים, היא ברית הגורל, ועד לברית סיני, היא ברית היעוד. (במאמרו המונומנטלי: " קול דודי דופק" 1956 ).
הבה נדגים את המודל של הפסיכולוגיה החיובית- 50% – 40%- 10% , במסע בני ישראל ממצרים לסיני בתהליך השינוי: מעבדות לחירות, מתלות לעצמאות, מברית הגורל לברית הייעוד.
50% – גורל וגנטיקה – מיקוד שליטה חיצוני :
ניתן לומר, שהמציאות הקשה במצרים, היא ה50% של גנטיקה- גורל. במציאות זאת של מצרים, של ברית הגורל, העם נתון בעבדות ושעבוד, כתוצאה מגזירת שמים וגורל. העם נתון בפסיביות, במיקוד שליטה חיצוני. לא פלא שבמציאות גורל כזאת ,בנקודת השפל הנמוכה ביותר, מתארת זאת פרשתנו – " וְלֹא שָׁמְעוּ, אֶל מֹשֶׁה, מִקֹּצֶר רוּחַ, וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה". שהרי גורל העבדות כבר נגזר במיקוד שליטה חיצוני, בברית בין הבתרים בספר בראשית: "וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה" (בראשית, טו', יג').
40%- הגישה וההתייחסות לדברים שקורים – שילוב של מיקוד שליטה חיצוני ופנימי:
האירועים והאתגרים המתרחשים וקורים לעם ישראל, מהיציאה ממצרים דרך המסע המפרך במדבר, האתגרים הניצבים והיכולת להתמודד איתם ולשמור על עמידות ואיתנות, הם ה- 40% של מבחן ההסתכלות, הגישה וההתייחסות של בני ישראל, לאירועי המדבר הקורים להם.
היכולת להתמודד במיקוד שליטה פנימי אל מול מיקוד שליטה חיצוני, בגישה והתייחסות חיוביים לאירועים הקשים במדבר, דורשת אימון ותרגול, בהקניית סל משאבים ויכולות של מכשירי צמיחה וחוסן לעם ישראל .
אז איך בונים סל של – יכולות ומשאבים ומכשירי צמיחה וחוסן , לפיתוח גישה חיובית ומיסגור מחדש, להתמודדות עם הקשיים במסע המדבר ?
הנה מרכיבי הסל: ״החודש הזה לכם״– המצווה הראשונה שניתנה במדבר. הקב״ה מעניק לעם, "שעון", על מנת שייקחו אחריות על הזמן ויתרגלו זאת כבני חורין.
כך גם – מצות קורבן הפסח, שיש בה ,תרגול התנהגותי של ״אחרי הפעולות נמשכים הלבבות״, כפי שמסביר בעל ספר החינוך.
כך בהמשך, באירוע קריעת ים סוף ושירת הים, שיש בו תרגול של מבחן הגישה האמונית.
משם, בפרשתנו, אנו עדים לרפורמה הארגונית שמציע יתרו לחתנו משה. יש ברפורמה, תרגול של מבחני המשילות, הארגון והסדר של התנהלות מסע חיי המדבר וגם קוד אתי לדמותם הערכית והמוסרית של מנהיגים:" וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהים, אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע ״.
סל היכולות והמשאבים של מכשירי הצמיחה, מוטמע בסרגל עיצוב דמותו, חוסנו ונקודת מבטו של עם ישראל, כיצד עליו להתייחס לאירועים הפוקדים אותו במדבר, במיקוד שליטה פנימי, כיצד אפשר להפוך את הקושי להזדמנות ואת הלימון ללימונדה.
הנה כי כן, הגישה ונקודת ההסתכלות , הן אלו שקובעות, כיצד נצלח מציאות מורכבת ומאתגרת, שמעמידה לנו ניסיונות וקשיים.
10% של הגשמת היעוד:
הנה הגענו בפרשתנו לנקודת הקצה השנייה– התקומה, השיא במסע השינוי מעבדות לחירות של בני ישראל, בקבלת התורה ועשרת הדברות. הנה ה10%, של הגשמת הייעוד, כפי שהרב סולובייצ'יק הגדיר זאת ,כברית הייעוד.
שינוי ומעבר מהותי , לנקודת התקומה של זהותנו הרוחנית והמוסרית, במעמד הר סיני המואר – ״ וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל, נֶגֶד הָהָר". (שמות, יט', ב').
מפרש רש"י: "כאיש אחד בלב אחד, אבל שאר כל החניות בתרעומת ובמחלוקת".
השינוי הוא מאני בשפל ,הרואה רק את עצמי, לאנחנו בתקומה, הרואים את הקולות של זולתנו, של האחר, של השקוף, של זה את זה. זאת המשמעות האמיתית ,של סולידריות וערבות הדדית , "של כל ישראל ערבים זה בזה".
הסופר הפורטוגלי זוכה פרס נובל לספרות , ז'וז'ה סאראמאגו ( 1922 – 2010 ) ברומן ״על העיוורון״, מתאר את התדרדרות החברה לחשיכה, שהולכת ומתעוורת וככל שהעיוורון גדול, כך גם גדל הניכור והפחד .כמו אותם אלה שלא רואים ממטר. כאן נדרשת התכונה של – "וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת",מוטלת חובה על כל העם, לראות– במשמעות של – להקשיב ולהכיל דעות שונות, של מי שעומד לידך וחי במרחבך. המעבר הוא דרמטי ,מהשפל של החושך לאור ,ממצרים החשוכה שכל אחד רואה רק את עצמו , באותם ימים קשים של חושך , של העבדות והשעבוד, שכל אחד נתון לגורלו , לעבר שינוי ומעבר מהותי למעמד הר סיני, של-״ וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל, נֶגֶד הָהָר". זאת המשמעות האמיתית, של סולידריות וערבות הדדית, של – " כל ישראל עֲרֵבִים זה בזה ".
כך מאיר זאת ר' צדוק הכהן מלובלין( 1823-1900), בפרשנותו: " וְכָל-הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת "-שהיו רואים את הנשמע. ששמיעה היא הידיעה שבמוח, אבל ראייה היא על ידי ההרגשה שבלב" (דברי חלומות כג').
הנה באבחת חרבות ברזל בשבת שמחת תורה ב- 7.10 בשעה 6.29 בבוקר, השתלט עלינו עיוורון קולסאלי. המילה מחדל, היא קטנה , היא מצמצמת ומגמדת, את הכשל האסטרטגי. כן, היה כאן ליקוי מאורות של המדינה והצבא. בפועל ביום ה7.10, נותרו התושבים הגיבורים בדרום, ללא מדינה . מציאות זאת של מדינה ללא מדינה, של חלל טוטלי של אי משילות, העצים את תמונת העיוורון של ראשי המדינה והצבא.
כך גם בנקודת השפל בערבו של ה7.10, היינו חברה מפוצלת ומשוסעת. אך זה קרה, באבחת חרבות ברזל, הקמנו עצמנו מנקודת הגורל של השפל וניצבנו בברית ייעודנו, בנתיב התקומה – ״ וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל, נֶגֶד הָהָר"- כאיש אחד בלב אחד.
הבה נישא תפילה ותקווה שנתיב התקומה במלחמת המצווה של חרבות ברזל- ״ וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל, נֶגֶד הָהָר"- כאיש אחד בלב אחד, יימשך ויתעצם ויסמן גם למנהיגינו במעלה הדרך, לשמוע ולראות את הקולות, בנתיב – מלמעלה למטה, ולא להתעלם מהקולות השונים הנשמעים.
כך באתגרים הניצבים עוד לפנינו, במסע המפרך בדרך הארוכה של עיצוב זהותנו ואחדותנו מנקודת השפל הנמוכה, לנקודת התקומה של ייעודנו, נתייצב כולנו כאיש אחד ובלב אחד ,אל מול ההר הירוק ונראה את הקולות ולא נתעלם מהם או נכחישם, כשבאוזנינו יהדהד שירו של יורם טהר לב ( 1938 – 2022 ): "פקחתי את עיני, היה אז חודש שבט, ראיתי מעלי ציפור קטנה אחת ותכלת השמיים וענן יחיד וראיתי -את ההר הירוק תמיד…הלכנו לצבא, גדולים ונבוכים, מתוך המלחמות חזרנו כאחים הבאנו על כפיים רע וידיד ונפרדנו – מול ההר הירוק תמיד. וילדינו כבר היום הם עלמים, הורינו – שערם הלבין מרוב ימים. אך צעירים נהיה כל בוקר, עת נביט אל אחינו – אל ההר הירוק תמיד. ההר הירוק כל ימות השנה, אני עוד חולם ושואל לנשום רוחותיך כבראשונה".
כותב: ד"ר זאב פרידמן, מנכ"ל עמותת מלב"ב
