"הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה, הַשִּׁטָּה פָּרְחָה וְהַשּׁוֹחֵט שָׁחַט" ( ח.נ. ביאליק, בעיר ההרגה, פרעות קישינב 1903 ).
"וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ, לִפְנֵי הָאֱלֹהִים; וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ, חָמָס" ( בראשית, ו', יא'). תרגום אונקלוס: "וְאִתְחַבַּלַת אַרְעָא, קֳדָם ד'; וְאִתְמְלִיאַת אַרְעָא, חָטוֹפִין " ( מחבלים בארץ לפני ד' ותימלא הארץ בחטופים ).
המלחמה היא מלחמת מצווה למחיית זכר עמלק: "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ… תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח" ( דברים, כה').
שתי מטרות נעלות הציבו מנהיגינו במאבק של מלחמת חרבות ברזל. האחת, למוטט את תשתית שלטון החמאס, והשנייה, להשיב את כל החטופים לחיק משפחותיהם. המציאות מאד מורכבת ואיננה פשוטה. שתי המטרות הללו חייבות ללכת יחדיו וחשיבותן דומה וזהה. שני ערכים נוכחים במרחב אחד, הערך של שחרור החטופים, הצרוב באתוס היהודי הישראלי מדורי דורות, כך גם הערך של מלחמת מצווה שאין צודק ממנה למוטטות שלטון החמאס ויכולותיו, שאף הוא צרוב באתוס דברי ימינו. במציאות של אי ודאות, כשהחמאס הארור נוקט נגדנו גם בטרור פסיכולוגי רגשי, על מנהיגינו להתמודד במאבק , עם האתגר הכה מורכב והלא פשוט, ששני ערכים אלו ישכנו בכפיפה אחת בנקודת זמן אחת ואין האחד יבוא על חשבון השני.
אנו ניצבים בעיצומו של מאבק שלא ידענו כמותו בעבר.
הנה פרשתנו חושפת בפנינו ניהול סיכונים ומאבק, בתנאים של אי ודאות.
למאבק שני פנים – האחד, מאבק פיזי, גופני וקיומי, שהוא התיקון לאירוע הטראומטי של מכירת הבכורה והשימוש במגע פיזי, במאבקו של יעקב כנגד עשו בקבלת הבכורה ובהכרתה על ידי אביו יצחק: " וַיָּבֹא אֶל-אָבִיו, וַיֹּאמֶר אָבִי; וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי … וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל-יַעֲקֹב, גְּשָׁה-נָּא וַאֲמֻשְׁךָ בְּנִי: הַאַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו, אִם-לֹא. וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב אֶל-יִצְחָק אָבִיו, וַיְמֻשֵּׁהוּ; וַיֹּאמֶר, הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, וְהַיָּדַיִם, יְדֵי עֵשָׂו" ( בראשית, כז', יא'-כב').
יעקב עם המלאך בפרשתנו: "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב, לְבַדּוֹ; וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ, עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר". הנה ההוכחה למאבק הפיזי והגופני: "וַתֵּקַע כַּף-יֶרֶךְ יַעֲקֹב, בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ"( בראשית, לב', כה').
אבל, אני מבקש להציג קריאה נוספת למהות המאבק בפרשתנו שמייצג פאן נוסף – המאבק הזהותי, הלאומי והרוחני. למעשה ענין לנו במאבק של זהויות. מי יגבר על מי – זהות מלאכו של עשו, או זהותו החדשה של יעקב, שמשתנה לזהות המקופלת בשם- ישראל: "וַיֹּאמֶר, לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי, אִם יִשְׂרָאֵל. כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים, וַתּוּכָל"(בראשית, לב',כה')
מאבק מכונן זה יקבע – האם תתחולל הטרנספורמציה, מזהות יעקב לזהות ישראל על משמעויותיה. מאבקו של יעקב במלאך מתרחש במציאות מורכבת של חשכת הלילה, בתנאים של אי ודאות, שעל מנת להפוך מציאות זאת למצב של ודאות, יש להמתין עד עלות השחר: "וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ, עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר". חיכיון זה שיש בצידו מחירים, דורש עמידות והשתדלות, כפי שמפרש אונקלוס ( 35- 120 לספירה):"וְאִשְׁתְּאַר יַעֲקֹב בִּלְחוֹדוֹהִי וְאִשְׁתַּדַּל גּוּבְרָא עִמֵּיהּ עַד דִּסְלֵיק צַפְרָא". המאבק על הזהות הלאומית והרוחנית החדשה הישראלית , דורש השתדלות מתוך מחויבות פנימית, שנובעת מחוסן ועמידות אמונית ונפשית.
פרשתנו מלמדת אותנו שאת השמירה וההגנה על זהות ישראל החדשה, יש לקיים בדבקות מלאה ומתמדת ללא הפסקה, ששלהבת זהות ישראל , תמיד תבער ולא תיכבה , כמו האש היוקדת על המזבח. ההשתדלות והתחזוקה השוטפת, של אש זהות ישראל, חייבת למנוע מציאות מסוכנת שיש בה איום קיומי, שחלילה תבער זמנית כקש בוער , אבל לאחר מכן תיכבה. היא חייבת לבעור כמו הסנה הבוער:" וַיֵּרָא מַלְאַךְ ד' אֵלָיו, בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה; וַיַּרְא, וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ, וְהַסְּנֶה, אֵינֶנּוּ אֻכָּל" ( שמות, ב', ג'). כך מהדהדת באוזנינו נבואתו של הנביא עובדיה בהפטרה לפרשתנו: "וְהָיָה בֵית-יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה, וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ, וְדָלְקוּ בָהֶם, וַאֲכָלוּם; וְלֹא-יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו, כִּי ד' דִּבֵּר"( עובדיה, א', יח'). הנה האתגר שעומד לפתחו של עם ישראל, לקיים אש להבה יוקדת ולמנוע אש של קש.
פרשתנו מלמדתנו ששמירת אש זהות ישראל, יש לעשותה מתוך צניעות ולא מתוך יוהרה. כך יעקב אבינו ששמו הוסב לישראל, מאיר לנו זאת במשפט המכונן והאישי המופיע – בפרשה השמינית ובפסוק השמיני בספר בראשית:" קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים, וּמִכָּל-הָאֱמֶת, אֲשֶׁר עָשִׂיתָ, אֶת-עַבְדֶּךָ: כִּי בְמַקְלִי, עָבַרְתִּי אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה, וְעַתָּה הָיִיתִי, לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת" ( בראשית, לב', י').
אנו מכירים את הפרשנויות השונות המציגות את צניעותו של יעקב- "קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים", משפט המופיע – בפרשה השמינית ובפסוק השמיני בספר בראשית – שמינית של שמינית גאווה. הצניעות מסייעת להימנע מצמידות ונעילות בקונספציה שגויה, שעלולה להמיט אסון.
הנה כי כן, מאבקו של יעקב עם המלאך לתוך הלילה ,משקפת סביבה של מאבק זהויות . כאן מתנהל בנוסף למאבק הפיזי והגופני ,גם מאבק אינטלקטואלי בין יעקב למלאך, סוג של מרחב בית מדרש שיש בו מחלוקת וויכוח בין יעקב והמלאך. הם מנהלים מאבק לאורך כל הלילה ובוודאי מנהלים ביניהם גם ויכוח מילולי עמוק. המציאות של חשכת הלילה מעצימה את תנאי אי הוודאות של המאבק שיש בו דיון וויכוח. לא קל לנהל דיון בתנאי אי ודאות, שני הצדדים שואפים להגיע להכרעה ולסופיות של מצב אי הוודאות. כמו בדיאלקטיקה ההגליינית של הפילוסוף פרידריך הֵגֶל ( 1770-1831 ) של תיזה ואנטיתיזה , שיש בסוף להכריע.
יעקב עובר מסע לימודי לא קל שכולו מאבק , כיצד לנהל סיכונים בתנאי אי ודאות. כך אנו לומדים בפתח פרשתנו לקראת מפגשו עם עשו: "וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו, אֶל-עֵשָׂו אָחִיו, אַרְצָה שֵׂעִיר, שְׂדֵה אֱדוֹם. וַיְצַו אֹתָם, לֵאמֹר, כֹּה תֹאמְרוּן, לַאדֹנִי לְעֵשָׂו: כֹּה אָמַר, עַבְדְּךָ יַעֲקֹב, עִם לָבָן גַּרְתִּי, וָאֵחַר עַד עָתָּה. וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר, צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה; וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי, לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ" (בראשית, לב', ד'-ו').
יעקב עושה הערכת מצב ושולח שליחי מודיעין מתווכים לעשו. אבל הקונספציה בעקבות הערכת מצב חדשה בפרשנות נכונה של מידע הצי"ח ( ציון ידיעות חשובות), שמביאים לו שליחי המודיעין, גורמת לו להיערך נכונה בקונספציה של – מאבק ומלחמה: "וַיָּשֻׁבוּ, הַמַּלְאָכִים, אֶל-יַעֲקֹב, לֵאמֹר: בָּאנוּ אֶל-אָחִיךָ, אֶל-עֵשָׂו, וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ, וְאַרְבַּע-מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ". הנה פרשנותו של ר' יונתן איבשיץ ( 1694-1764): "זאת הייתה עורמתו של עשו ,כי אם ילך לבדו ויהרוג את יעקב, כיצד ישא פניו אל אביו, כיצד יצדיק את עצמו בפניו. לכן הקדים ולקח עמו כנופיה של רוצחים, כדי, שעל כל פנים יוכל להטיל את האשמה עליהם ולטעון שהוא חף מפשע". יעקב, בעקבות המידע של שליחי המודיעין ששלח, פועל כמבוגר אחראי למשפחתו העניפה וגם לייעודו לחזור לארץ ישראל ולקומם את הישוב היהודי המחודש בארצו. יעקב מכין עצמו לתרחישים השונים ומנהל סיכונים: " וַיֹּאמֶר אֶל-עֲבָדָיו, עִבְרוּ לְפָנַי, וְרֶוַח תָּשִׂימוּ, בֵּין עֵדֶר וּבֵין עֵדֶר" ( בראשית ,לב' , ז'). ניהול הסיכונים של יעקב ביחס למשפחתו האינטימית, מקבל ביטוי של תיעדוף נוכח הסיכון המוחשי:"וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב עֵינָיו, וַיַּרְא וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא, וְעִמּוֹ, אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ; וַיַּחַץ אֶת הַיְלָדִים, עַל לֵאָה וְעַל רָחֵל, וְעַל, שְׁתֵּי הַשְּׁפָחוֹת. וַיָּשֶׂם אֶת הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת יַלְדֵיהֶן, רִאשֹׁנָה; וְאֶת לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרֹנִים, וְאֶת רָחֵל וְאֶת יוֹסֵף אַחֲרֹנִים" ( בראשית, לג', א'-ב') .
יעקב בשינוי שמו לישראל מבין, שהתנהלותו כמבוגר אחראי במתאר הסיכון שבו הוא נתון, איננו רק להווה, אלא לא פחות מכך- לעתיד. על כתפי המנהיג המבוגר והאחראי, רובצת אחריות גם לעתיד הדורות הבאים. ביחד ננצח – עם ישראל חי – "כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים, וַתּוּכָל"
שבת שלום
כותב: ד"ר זאב פרידמן, מנכ"ל עמותת מלב"ב
