קולות השופר השנה, קוראים למנהיגינו מימין ומשמאל, להקשיב לכל הקולות בעם, לגלות משמעת, אחריות וערבות הדדית.
קולות השופר השנה, גם קוראים לכל אחד מעמנו, לראות את עצמו מחויב כלפי זולתו האחר וכחלק בלתי נפרד מקהילת- " כָּל יִשְׂרָאֵל עֲרֵבִים זֶה בָּזֶה ", לשותפות גורל אחת.
קולות השופר כמונו, אינם אחידים וזהים. הם מייצגים את השׁוֹנוֹּת וההבדלים בקהילת הקולות- תקיעה, שברים תרועה. אבל כולם מתחברים לרקמה אנושית אחת, של קהילת קולות שופר ,המייצגת הרמוניה שיש בה- אחדות, אחריות וערבות הדדית.
בתלמוד במסכת ראש השנה ,מתקיים דיון ומחלוקת לאופיין של קולות השופר. האם התרועה והשברים מסמלים שני סוגים של בכי, כמאפיין של קולות גניחות ארוכות, או כמאפיין של קולות יללות מקוטעות וקצרות.
הנה בא מנהיג בעל אחריות וסמכות בשם רבי אבהו שחי במאה ה 3 לספירה בישראל והתקין סוג של פשרה והסכמה, שיהיו כל ישראל תוקעים את שני סוגי הקולות הללו גם וגם – גניחות ארוכות וגם יללות מקוטעות קצרות. כפי שאנו נוהגים עד היום- תקיעה שברים תרועה ותקיעה.
אך עלינו לשאול, מדוע במקומות מסוימים תקעו בצורה אחת ובמקומות אחרים בצורה אחרת? מהי המשמעות העמוקה לדורות, לתקנתו של רבי אבהו?
בעל ספר החינוך שחי במאה ה13, מלמד אותנו שתקנת רבי אבהו איננה טכנית.
עד זמנו של רבי אבהו כל קהילה החליטה על סגנון התרועה שלה לפי הבכי המקובל במקומה – ארוך קצר או משולב. המסר והמשמעות בתקיעת השופר, לאחר תקנת רבי אבהו- הוא מסר חברתי.
אנו מחברים את כל קהילות העולם היהודי , לתחושה של אחדות, סולידריות וערבות הדדית. של רגישות של קהילה אחת לסבל של רעותה. כי – כָּל יִשְׂרָאֵל עֲרֵבִים זֶה בָּזֶה.
הנה קולות השופר נושאים בגלי קולותיהם השונים, מסר חד וברור בתפילת – " וּנְתַנֶּה תֹּקֶף" :
" וּבְשׁוֹפָר גָּדוֹל יִתָּקַע וְקוֹל דְּמָמָה דַקָּה יִשָׁמַע " .
קולות השופר קוראים בימים אלו למנהיגינו, על גבי הקשת הפוליטית, עליכם להיכנס ביחד למרות הפערים והמחלוקות, למרחב אחד של שיג ושיח משותף.
הקשיבו אחד לשני, למרות חילוקי הדעות, אבל עשו זאת – בקול דממה דקה, באמפתיה וברגישות. לא בהתלהמות, לא בצעקות ולא באלימות מילולית.
בתנ"ך בספר מלכים, הקב"ה מתגלה לאליהו הנביא, בקוֹל דְּמָמָה דַקָּה, כדי להזכיר לו שהאמת, הצדק, והטוב, לא תמיד מכריזים על עצמם ברעש ובקולות רועמים.
המסר למנהיגינו וגם לנו ,שתהיה להם ולנו הצניעות לשמוע, את קול הדממה הדקה ,כאשר הוא לוחש לנו, וגם שיהיה לנו האומץ להשמיע אותו גם כשהכול סביבנו רועש.
עלינו לשמוע לא רק את הקולות הרועמים שחושבים שככל שירימו את קולם הם יותר צודקים.
הם אלה הנחרצים הבטוחים בעצמם, שהאמת רק איתם. הם אלה המתרכזים בעצמם ולא בזולתם ובקולקטיביות של חברתם, שחושבים שהדרך היא לפרוץ כל גדר בקול רועם, מתריס ומאיים.
התיוגים של ימין או שמאל והנוספים שבתוכנו, מתגמדים אל מול הצורך החירומי והקיומי של מנהיגינו בעת הזאת – לגלות אחריות ולשמור על הבית הלאומי שלנו, מדינתנו האחת והיחידה, בימים הרי גורל הפוקדים אותנו.
בתקופה זאת אנו קוראים בתנ"ך בשבתות, את ארבעת הפרשות הקרויות – ניצבים, וילך, האזינו וזאת הברכה.
הנה המסר למנהיגינו בשעה זאת.
אם תהיו ניצבים ונוקשים ללא ניסיון מעט להתכופף, לדעת גם להתפשר, אז התוצאה תהא חמורה – וילך. אבל אם תדעו להקשיב – האזינו, גם לדעות אחרות ותדעו לגלות אחריות לגודל השעה ותקבלו עליכם מכל צד, גם מידה של התכופפות ופשרה , אז התוצאה תהא ברכה – וזאת הברכה.
השנה במיוחד, על קולות ההשכמה וההתעוררות של השופר, להתמזג עם קולות תשר"ת בתשפ"ד – קולותינו אנו, שישאו קול תחינה ותפילה :"אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ הַצְמַח לָנוּ יְשׁוּעָה בְּקָרוֹב".
כך נשיר את הפיוט לאחר תקיעת שופר, המציב למנהיגינו ולנו תמונת מראה, כיצד יש לנהל השיג והשיח בקרבנו – "אֲרֶשֶׁת שְׂפָתֵינוּ יֶעֱרַב לְפָנֶיךָ אֵל רָם וְנִשָּׂא, מֵבִין וּמַאֲזִין מַבִּיט וּמַקְשִׁיב לְקוֹל תְּקִיעָתֵנוּ , וּתְקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן סֵדֶר מַלְכֻיּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנוֹתֵינוּ ושׁוֹפְרוֹתֵינוּ".
שנה טובה כתיבה וחתימה טובה
