פתאום קם אדם בבוקר ומוצא עצמו קורבן להוצאת שם רע עליו, אם כתוצאה, מכַּוָּנַת מכוון בזדון או כתוצאה מרשלנות בשוגג. בשני המקרים שמו הטוב של אדם נפגע .
פגיעה בשמו הטוב של האדם היא הקשה ביותר. שהרי מה נותר לאדם בחייו ובמותו- רק שמו הטוב. ביטוי לכך נמצא במסכת אבות : "רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׁלֹשָׁה כְּתָרִים הֵם: כֶּתֶר תּוֹרָה וְכֶתֶר כְּהֻנָּה וְכֶתֶר מַלְכוּת; וְכֶתֶר שֵׁם טוֹב עוֹלֶה עַל גַּבֵּיהֶן."( אבות, ד', יג').
משה רבנו בנאומו המתמשך לאורך ספר דברים, פורס לפנינו אירועים טראומטיים שונים, ששמו הטוב עמד במבחן .
כך למשל, בחטא המרגלים :"וַתִּקְרְבוּן אֵלַי, כֻּלְּכֶם, וַתֹּאמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ, וְיַחְפְּרוּ-לָנוּ אֶת-הָאָרֶץ; וְיָשִׁבוּ אֹתָנוּ, דָּבָר אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה בָּהּ, וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָבֹא אֲלֵיהֶן… וְלֹא אֲבִיתֶם, לַעֲלֹת; וַתַּמְרוּ, אֶת-פִּי ד' אֱלֹהֵיכֶם. וַתֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיכֶם, וַתֹּאמְרוּ, בְּשִׂנְאַת ד' אֹתָנוּ, הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי, לְהַשְׁמִידֵנוּ" (דברים, א' ,כב'-כז'). שמו הטוב של משה עומד במבחן, באיזו מידה הוא כמנהיג המסוגל להנהיג העם ולהטמיע בו את אהבת הארץ ולהביאו בה.
כך גם באירוע חטא העגל :" וָאֵרֶא, וְהִנֵּה חֲטָאתֶם לַד' אֱלֹהֵיכֶם עֲשִׂיתֶם לָכֶם, עֵגֶל מַסֵּכָה סַרְתֶּם מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר צִוָּה ד' אֶתְכֶם. וָאֶתְפֹּשׂ, בִּשְׁנֵי הַלֻּחֹת, וָאַשְׁלִכֵם, מֵעַל שְׁתֵּי יָדָי; וָאֲשַׁבְּרֵם, לְעֵינֵיכֶם" (דברים,ט',טז'-יז'). גם באירוע זה שמו הטוב של משה עומד במבחן, איפה נכשלתי כמנהיג, בשבירת הכלים האמוניים של עם ישראל.
הנה גם באירוע קורח ועדתו:"וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְדָתָן וְלַאֲבִירָם, בְּנֵי אֱלִיאָב בֶּן-רְאוּבֵן, אֲשֶׁר פָּצְתָה הָאָרֶץ אֶת-פִּיהָ, וַתִּבְלָעֵם וְאֶת-בָּתֵּיהֶם וְאֶת אָהֳלֵיהֶם וְאֵת כָּל-הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם, בְּקֶרֶב כָּל-יִשְׂרָאֵל" (דברים, יא', ו').כיצד חש משה, ששמו הטוב מתערער, בעקבות ניסיון הפוטש' כנגד מנהיגותו .
כך גם האזנו לנאומו של משה בשבת הקודמת באירוע לשון הרע של מרים אחותו כנגד ציפורה אשתו: "הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת לִשְׁמֹר מְאֹד … זָכוֹר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה ד' אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם " (דברים, כד', ח'-ט', כב'). צָּרַעַת , מצורע -ראשי תיבות- מוציא שם רע.
לכן לא מפתיע שמשה בנאומו בפרשתנו יתייחס גם לתופעה הקרויה – בִּיוּש –שיימינג ( Shaming):
"אָרוּר, מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר; וְאָמַר כָּל-הָעָם, אָמֵן"(דברים, כז', כד')
כך רש"י (1040-1105) מפרש זאת בבהירות : "על לשון הרע הוא אומר ".
תופעת הבִּיוּש –שיימינג ( Shaming) שמקורה במונח האנגלי בושה: Shame, ובעקבות זאת גם בעברית- שֶׁיְימִינְג, הוא פרסום התנהגות שלילית אודות אדם, על מנת לביישו ולפגוע בשמו. כמו כן, פגיעה במוניטין של מותג או ארגון. בימינו אנו עדים לתופעת הביוש בכלי התקשורת השונים ובעיקר באינטרנט וברשתות החברתיות.
במאי 2015 התאבד בישראל אריאל רוניס, מנהל לשכת רשות האוכלוסין בתל אביב, שהואשם באפליה בפוסט בפייסבוק שהתפרסם והפך ויראלי במהירות. כותבת הפוסט רואיינה בהמשך בטלוויזיה והאשימה את רוניס בגזענות. רוניס ניסה לטעון כי לא הייתה גזענות במקרה, אך תשובותיו נבלעו. לאחר מספר ימים התאבד בביתו, לאחר שפרסם פוסט המציג את מניעיו. לאחר שנודע על התאבדותו של רוניס פרסמה האישה שהתלוננה על התנהגותו, הודעה בה הביעה צער עמוק.
הנה כי כן, משה מסיים את נאומו בפרשתנו : "וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: אַתֶּם רְאִיתֶם, אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה ד' לְעֵינֵיכֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, לְפַרְעֹה וּלְכָל-עֲבָדָיו, וּלְכָל-אַרְצוֹ. הַמַּסּוֹת, הַגְּדֹלֹת, אֲשֶׁר רָאוּ, עֵינֶיךָ, הָאֹתֹת וְהַמֹּפְתִים הַגְּדֹלִים, הָהֵם. וְלֹא-נָתַן ד' לָכֶם לֵב לָדַעַת, וְעֵינַיִם לִרְאוֹת וְאָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ, עַד, הַיּוֹם הַזֶּה.(דברים, כט',א'-ג')
משה מדגיש את חשיבות השקיפות כאנטי תיזה לפעילות לא ראויה בסתר – "אַתֶּם רְאִיתֶם… אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה ד' לְעֵינֵיכֶם."
משה בנאומו מדגיש את העוגנים באדם, שיעמדו לו כמנגנוני הגנה וסיוע, כנגד פעולה של ביוש ופגיעה בשמו הטוב, והם – רגישות וחוכמת הלב- לֵב לָדַעַת ,ניראות וראייה, כאנטיתיזה לפעילות מגונה בסתר – וְעֵינַיִם לִרְאוֹת, וחשיבות האזנה של המבייש טרם הביוש, לאותו אדם שבכוונתו לבייש ולפגוע בו בסתר.
במילים אחרות, משה פונה בנאומו לכל אותם מוגי הלב והפחדנים, שבמצח נחושה, לא בוחלים באמצעים נמוכים, להכות אדם בסתר ולפגוע בסתר בשמו הטוב ולהרוס את חייו וחיי משפחתו.
עד כמה מוכרים לנו אנשים שנוקטים בשיימינג כלפי אדם אחר ופוגעים בשמו הטוב, שללא בדיקה וגילוי אחריות, מסתתרים מאחורי מקלדת בביתם בסתר, אינם מזדהים , אינם טורחים לבדוק המידע שבידם, שפועלים במקרים לא מעטים, מתוך יצר של קנאה, נקם ומניעים אחרים, ומפרסמים מידע מזוהם ברוע , שלא אחת הוא שקרי , אודות אדם ,שכתוצאה מכך, הם גוזרים עליו גזר דין מוות נפשי ואף פיזי. כך אנו חווים לא אחת במרחב הפוליטי את חיצי המילים והבוטים, הרווים בדם רע של השמצות, לשון הרע ובהוצאת שם רע, בשירות הטכנולוגיה המתקדמת, של המקלדת והרשתות החברתיות, של מלחמת סייבר ורכילות זולה, של הטלת בוץ, רפש ופייקינג ניוז, איש כלפי רעהו, מפלגה כלפי רעותה. אתיקה ,מוסר, קודים של התנהגות בסיסיים, לפתע, נעלמים ונשכחים מן העולם.
ראוי לדעת, שחוק איסור לשון הרע בספר החוקים של מדינת ישראל מיום 30.7.1965 א' באב תשכ"ה, עוסק בהגנת כבודו של אדם ושמו הטוב באמצעות הטלת איסור על פרסום ביטויים העלולים להשפילו ולבזותו. החוק מגדיר כי פרסום לשון הרע יכול להוות עוולה אזרחית בנזיקין ויכול אף להתגבש לכדי עבירה פלילית. בגין העוולה האזרחית ניתן לקבל פיצויים וסעדים הן לפי החוק עצמו והן לפי פקודת הנזיקין, ובהתקיים העבירה הפלילית יוטל עונש של עד שנת מאסר. (המקור: ויקיפדיה).
חקיקה חשובה, אך לא די בה. שכן, היא איננה מחליפה את האחריות האישית והערבות ההדדית, של כל אדם כלפי רעהו ובכך נדרשנו בשבת שעברה, על נאום המעקה של משה- "וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ ", הכוונה לשליטה עצמית וגילוי אחריות כלפי רענו, בסיוע המעקה הפנימי שבתוכנו.
כך בתּוֹרַת הַמְּצֹרָע – מוציא שם רע :"וַיְדַבֵּר ד', אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע, בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ" (ויקרא, יד', א' ).
מפרש רש"י:"טמא , לפי שהנגעים באין על לשון הרע (חולין קס', ערכין טו' ) שהוא מעשה פטפוטי דברים. לפיכך הוזקקו לטהרתו( של המצורע), צפרים שמפטפטין תמיד בצפצוף קול. ועץ ארז- לפי שהנגעים באין על גסות הרוח. ושני תולעת ואזוב- מה תקנתו ויתרפא.ישפיל עצמו מגאותו כתולעת וכאזוב".
כך למדנו בפרשת "קדושים" המציבה לנו תמרורי אזהרה רבים ,המעוגנים במרקם החוסן החברתי והאנושי של קהילת ״קדושים תהיו״. אחד מתמרורי האזהרה המודגשים בה הוא :״לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ, לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ: אֲנִי, ד' " ( ויקרא, יט', טז' )
רש״י מחבר את הרכילות ללשון הרע :״ לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ ״- על שם שכל משלחי מדנים ומספרי לשון הרע, הולכים בבתי רעיהם לרגל, מה יראו רע, מה ישמעו רע לספר בשוק, נקראים הולכי רכיל…לשון רמיה…ושאר לשון הרע אין כתוב בו הליכה, מלשני בסתר רעהו. לשון רמיה, לשון מדברת גדולות. לכך אני אומר, שהלשון הולך ומרגל…לא תלבין את פניו ברבים ".
הרמב״ם ( 1138-1204 ) בהלכות דעות פרק ז׳, הלכות א׳ – ג׳, מחבר את הרכילות לשפיכות דמים. כרופא, הוא מנסח מתודולוגיה של הפרוטוקול המקצועי בנושא: ״ עוון גדול הוא וגורם להרוג נפשות רבות בישראל. לכן נסמך לו: ולא תעמוד על דם רעך…איזהו רכיל? זה שטוען דברים והולך מזה לזה, ואומר: כך אמר פלוני עליך, כך וכך שמעתי על פלוני -אף על פי שהוא אמת, מחריב את העולם. יש עוון גדול מזה עד מאד והוא בכלל או זה – והוא לשון הרע והוא המספר בגנות חברו, אף על פי שאמר אמת. אבל האומר שקר, נקרא מוציא שם רע על חברו…אמרו חכמים: שלוש עבירות נפרעין מן האדם בעולם הזה ואין לו חלק לעולם הבא: עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים ולשון הרע כנגד כולם…שלושה, לשון הרע הורגת: האומרו והמקבלו וזה שנאמר עליו, והמקבלו יותר מן האומרו״.
בחיים האמיתיים ובמיוחד בימינו , בתופעת הביוש בכיכר העיר הוירטואלית קשה לדעת ,מיהו זה, המחולל והמקור ,אדם מוג לב שבסתר ובעילום שם הוציא שם רע על רעהו – במובן של רעל ורוע.
במציאות ימינו, בעידן הביוש ( השיימינג) באינטרנט והמרשתתת, בסייבר ,בבוטים ובפייק ניוז , אפשר בקלות בלחיצה על המקלדת, לשפוך דמים של אדם, שנופל קורבן לשפיכות דמים, בכיכר הוירטואלית. אדם זה הופך להיות חסר ישע באבחת חרב אחת, כנגד גורם אנונימי, שקשה להתחקות אחר זהותו.
״ אָרוּר, מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר; וְאָמַר כָּל הָעָם, אָמֵן ״ (דברים כז׳ , כד׳). שמו הטוב של אדם ,שהופך ברגע אחד להיות חסר ישע וללא יכולת להתגונן, נרמס כתוצאה ממכה רעהו בסתר.
שופט בית המשפט העליון לשעבר, אליקים רובינשטיין, במאמר שפרסם בנושא דיוננו, נוקט עמדה נחרצת: ״לדידי, שם טוב עומד במדרגה גבוהה, וכדי להגן עליו ראוי אף להגביל את חופש הביטוי. נזכור, כי בחוק יסוד: "כבוד האדם וחרותו", מצאנו איסור חוקתי על פגיעה בכבודו של אדם באשר הוא אדם וזכות להגנה על כבוד האדם. הייתכן לחלוק על כך ששמו הטוב של אדם הוא חלק מכבודו ?״( שבתון, גליון 647, התשע״ד).
תופעת הביוש נוכחת בשיר השיימינג – "מילים פוגעות"(מילים: ארקדי דוכין ומיכה שטרית לחן: ארקדי דוכין) : " לָשׁוֹן רָעָה, יוֹרֶקֶת אֵשׁ, אַתָּה שׂוֹרֵף, אַתָּה כּוֹתֵשׁ, זֶה כְּמוֹ אֶקְדָּח לְתוֹךְ הַלֵּב ,יוֹרֶה מִלִּים, מַשְׁלִיט כְּאֵב ,מִלִּים חִצִּים, מִלִּים נוֹצוֹת , יְכוֹלוֹת לְלַטֵּף, יְכוֹלוֹת לִשְׂרוֹט, כִּי כָּל מָה שֶׁיֵּשׁ לְךָ זֶה אֶת הַדִּבּוּר שֶׁלְךָ … מִלִּים יְכוֹלוֹת לְנַפֵּץ חֲלוֹמוֹת. כּוֹחַ לַמִּלִים, כּוֹחַ לָאוֹתִיּוֹת. מִלִּים זֹאת סִיבָּה לְהַצִּית מְרִיבָה. זֶה מַתְחִיל בְּעֶלְבּוֹן וְנִגְמַר בְּמִלְחָמָה מְדַבֵּר רַע יוֹצֵר אֵיבָה מְדַבֵּר שָׁלוֹם, מוֹלִיד אַהֲבָה."
כך נאום שמירת שמו הטוב של האדם של משה בפרשתנו – "אָרוּר, מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר", מתחבר לנבואתו של הנביא ישעיהו בהפטרה לפרשתנו: "קוּמִי אוֹרִי, כִּי בָא אוֹרֵךְ; וּכְבוֹד ד', עָלַיִךְ זָרָח ".הנביא קורא לחשיבות גילוי האור, כתשובת המשקל לחשיכה שבסתר– "מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר".
החודש ימלאו 90 שנה לפטירתו של ר' ישראל מאיר הכהן הידוע בכינויו- החפץ חיים, על שם ספרו המונומנטלי העוסק בהלכות לשון הרע ורכילות. ראוי לו למשורר תהילים להשמיע באוזני כולנו את הקריאה אותה נאמץ לליבנו ונטמיע אותה באורחות חיינו ברוחו של חודש אלול – חודש הרחמים והסליחות, אני לרעי לשמירת שמו הטוב ורעי לי לשמירת שמי הטוב – "מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב. נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה. סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ ” ( תהילים, לד', טו').
כותב: ד"ר זאב פרידמן, מנכ"ל עמותת מלב"ב
