מרטין סליגמן, פסיכולוג יהודי בספרו :"אושר אמיתי – הגשמה עצמית באמצעות פסיכולוגיה חיובית" משנת 2005 , עוסק באותם המשאבים והחוזקות שיעשו את האדם למאושר יותר.
כמו למשל, אלטרואיזם, יכולת לדחות סיפוקים, מחשבה על העתיד והומור. כך לא תהא מדוכא. מחקרים מצביעים על כך, ששיעור הדיכאונות באוכלוסייה בעולם המערבי, שהיה 1% -4% בשנת 1990 ,עלה כיום לשיעור של 20%. ארגון הבריאות העולמי צופה שעד שנת 2030 ,זאת תהיה המחלה החמורה ביותר שמקצרת את החיים ותשפיע על המערכת החיסונית.
הפסיכולוגיה החיובית מבית מדרשו של סליגמן, מציגה מודל דיפרנציאלי לשיפור משמעותי, של הרווחה האישית, איכות החיים והאושר בחיים. הנה המודל : 50% מהדברים שקורים לנו בחיינו, עלינו לקבלם כגורל וכגנטיקה- סוג של מיקוד שליטה חיצוני. 40% ממה שקורה לנו בחיים, תלוי בנו. מהו אופן הסתכלותנו , התייחסותנו וגישתנו לדברים שקורים לנו בחיינו- סוג של שילוב מיקוד שליטה חיצוני ופנימי. 10% הנותרים ,אלו הם שאיפותינו וחלומותינו לדברים שאנו רוצים ומשתוקקים שיקרו, שיש בהם הגשמה ויעוד- סוג של מיקוד שליטה פנימי.
חיינו נעים בין שני צירים : ציר היכולת האופקי וציר האתגר האנכי.
מה יקרה אם היכולת שלנו עולה בפער משמעותי על האתגר ? התוצאה תהא – שעמום ותסכול, העלולים להביא לדיכאון.
מה יקרה אם האתגר שלנו עולה בפער משמעותי על היכולת ? התוצאה תהא – חרדה , שאף היא עלולה להביא לתחושת כישלון ודיכאון.
האיזון בין שני צירים אלו הוא במינון ובמידתיות . עלינו לשאוף תמיד ,להציב לעצמנו אתגרים , קצת מעל יכולתנו. אנחנו מאושרים יותר כאשר אנו מציבים לעצמנו אתגרים, שבעזרת המשאבים האישיים של אמונה, יעוד, תקווה, תרגול, דבקות ונחישות, אנו מצליחים להגשים שאיפות וחלומות. אנחנו מאושרים יותר, כאשר בסיטואציות קשות בחיים היומיומיים, אנו מסוגלים לגייס משאבים וחוזקות, של דרך התייחסות וגישה לדברים,באמצעות מיסגור מחדש(reframing) אל מציאות מרגיזה, מעצבנת ולא נעימה. אחת הדוגמאות השכיחות לכך, היא דרך התייחסותנו ותגובתנו למצב דחק מעצבן , למשל, עמידה ממושכת בפקק או בתור לקבלת שירות וכיו"ב. זה דורש מאתנו ,עבודה על עצמנו, בדרך של תרגול ואימון. כך נראה שני אנשים באותה סיטואציה, כמו עמידה בפקק או בתור לשירות, אחד יהיה חסר מנוחה ועצבני והשני ייראה שליו ומחייך ויודע להפוך את הקושי להזדמנות. הכול תלוי בנו- בגישה ובהתייחסות לסיטואציות החיים.
הנה זה עתה יצאנו מנקודת קצה אחת -עבדות מצרים , והחל המסע המדברי במעלה דרך החירות, לעיצוב זהותו של העם וחישולו.
בפרשתנו אנו ניצבים, בנקודת קצה שניה- אל מול הר סיני במעמד קבלת התורה.
הרב ד"ר יוסף דוב הלוי סולובייצ׳יק ( 1903-1993) מאפיין שני קצוות אלו כמאפיינות שני סוגי בריתות- מברית מצרים, היא ברית הגורל, ועד לברית סיני, היא ברית היעוד. (במאמרו המונומנטלי: " קול דודי דופק" 1956 ).
הבה ננתח את מסע השינוי מעבדות לחירות ,בין שני הקצוות- מצרים וסיני, ששיאו בפרשתנו ,על פי המודל של הפסיכולוגיה החיובית. הבה נדגים את המודל של הפסיכולוגיה החיובית- 50% – 40%- 10% , במסע בני ישראל ממצרים לסיני בתהליך השינוי : מעבדות לחירות, מתלות לעצמאות, מברית הגורל לברית הייעוד.
יישום המודל של הפסיכולוגיה החיובית , בא לידי ביטוי בסרגל מאמצים, המשתרע על דרך ארוכה שיש בה אבני דרך וציונים מובהקים: שעבוד מצרים, יציאה ממצרים, קריעת ים סוף, מתן תורה בפרשתנו, ובהמשך הפרשות הבאות, בהקמת המשכן, הכניסה לארץ ישראל וההתיישבות בה. דרך ארוכה שהיא הדרך הקצרה בחיים, של התוכנית האלוקית ביציאה ממצרים: " וַיְהִי, בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת-הָעָם, וְלֹא-נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, כִּי קָרוֹב הוּא: כִּי אָמַר אֱלֹהִים, פֶּן-יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה. וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת-הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר, יַם-סוּף" (שמות, יג', יז'-יח').
50% – גורל וגנטיקה – מיקוד שליטה חיצוני, כיצד ?
ניתן לומר, שהמציאות הקשה במצרים, היא ה50% של גנטיקה- גורל. במציאות זאת של מצרים, של ברית הגורל כפי שהגדיר אותה הרב סולובייצ'יק, העם נתון בעבדות ושעבוד, כתוצאה מגזירת שמים וגורל. העם נתון בפסיביות, במיקוד שליטה חיצוני. לא פלא שבמציאות גורל כזאת , במקום הנמוך ביותר, בבירא עמיקתא –" וְלֹא שָׁמְעוּ, אֶל מֹשֶׁה, מִקֹּצֶר רוּחַ, וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה ". שהרי גורל העבדות כבר נגזר במיקוד שליטה חיצוני, בברית בין הבתרים בספר בראשית: "וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה" (בראשית, טו', יג').
40%- הגישה וההתייחסות לדברים- בשילוב של מיקוד שליטה חיצוני ומיקוד שליטה פנימי , כיצד ?
האירועים והאתגרים המתרחשים וקורים לעם ישראל, מהיציאה ממצרים דרך המסע המפרך במדבר, היכולת להתמודד איתם ולשמור על עמידות ואיתנות, הם ה- 40% של מבחן ההסתכלות ,הגישה וההתייחסות של בני ישראל, לאירועי המדבר הקורים להם. היכולת להתמודד במיקוד שליטה פנימי אל מול מיקוד שליטה חיצוני, בגישה והתייחסות חיוביים לאירועים הקשים במדבר, דורשים אימון ותרגול, בהקניית סל משאבים ויכולות של מכשירי צמיחה וחוסן לעם ישראל .
אז איך בונים סל של – יכולות ומשאבים ומכשירי צמיחה וחוסן , לפיתוח גישה חיובית ומיסגור מחדש, להתמודדות עם הקשיים במסע המדבר ?
הנה מרכיבי הסל : ״החודש הזה לכם״– המצווה הראשונה שניתנה במדבר. כאמור, הקב״ה מעניק לעם, "שעון", על מנת שייקחו אחריות על הזמן ויתרגלו זאת כבני חורין.
מצות קורבן הפסח, שיש במצווה זאת ,תרגול התנהגותי של ״אחרי הפעולות נמשכים הלבבות״.
אירוע קריעת ים סוף ושירת הים, שיש בו תרגול של מבחן הגישה והאמונה. משם, בפרשתנו, אנו עדים לרפורמה הארגונית שמציע יתרו לחתנו משה. יש ברפורמה, תרגול של מבחני המשילות, הארגון והסדר של התנהלות מסע חיי המדבר וגם קוד אתי לדמותם הערכית והמוסרית של מנהיגים ומנהלים: " וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהים, אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע ״.
בעצתו של יתרו יש גם, את הנחלת עקרון הפרדת הרשויות: "הֱיֵה אַתָּה לָעָם, מוּל הָאֱלֹהִים, וְהֵבֵאתָ אַתָּה אֶת-הַדְּבָרִים, אֶל-הָאֱלֹהִים… אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, תַּעֲשֶׂה, וְצִוְּךָ אֱלֹהִים, וְיָכָלְתָּ עֲמֹד; וְגַם כָּל-הָעָם הַזֶּה, עַל-מְקֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם". הנה כי כן, ביהדות קיימת הפרדה בין סמכות המלך לבין סמכות החוק –ההלכה, ואילו הסנהדרין היא הסמכות המפרשת את החוק, ויש חובה לשמוע בקולה: "לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל" (דברים י"ז, י"א).
יתרו מעביר מסר למשה ודרכו לעם ישראל, כיועץ ארגוני הראשון בהיסטוריה, כיצד יש לחזק את האחריות ,הנאמנות וההשתייכות, לארגון המתהווה במדבר: "עם ישראל-עם החרות".
סל היכולות והמשאבים של מכשירי הצמיחה ,מוטמע בסרגל עיצוב דמותו, חוסנו ונקודת מבטו של עם ישראל, כיצד עליו להתייחס לאירועים הפוקדים אותו במדבר, במיקוד שליטה פנימי, כיצד אפשר להפוך הקשיים להזדמנויות. הגישה ונקודת ההסתכלות , הן אלו שקובעות, כיצד נצלח מציאות מורכבת ומאותגרת, שמעמידה לנו ניסיונות וקשיים.
10% של הגשמת היעוד , כיצד ?
הנה הגענו בפרשתנו לשיא במסע השינוי מעבדות לחירות של בני ישראל , בקבלת התורה ועשרת הדברות. הנה ה10%,של הגשמת הייעוד, כפי שהרב סולובייצ'יק הגדיר זאת ,כברית הייעוד, בהצבת האתגר במידתיות , מעל היכולת ,במיקוד שליטה פנימי.
הנה אנו מגיעים בפרשתנו לקצה של איגרא רמא במעמד הר סיני: ״ וְכָל-הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת" (שמות, כ', טו'). יש כאן דרגה רוחנית גבוהה מאד של בני החורין, שרק אתמול היו במציאות הגורל הגנטית של שעבוד ועבדות. עתה הם הגיעו בתהליך השינוי ,לדרגה נעלה, של יכולת מאד גבוהה לראות ולא רק לשמוע את קולות הקדושה . זאת ראיה אנכית רוחנית מלמטה כלפי מעלה, של בין האדם למקום- לקב"ה . אבל יש כאן גם ראיה רוחבית אופקית חברתית אנושית, של בין אדם לחברו . של ראיה אמיתית ואמפתית של קולות המצוקה, הקשיים והסבל, של מי שעומד על ידך.
אבל בקריאה נוספת- "וְכָל-הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת",מוטלת חובה על כל העם, לראות– במשמעות של – להקשיב ולהכיל דעות שונות של מי שעומד לידך וחי במרחבך. המעבר הוא דרמטי , מחושך לאור ,ממצרים החשוכה שכל אחד רואה רק את עצמו , באותם ימים קשים של חושך , של העבדות והשעבוד, שכל אחד נתון לגורלו , לעבר שינוי ומעבר מהותי למעמד הר סיני המואר, של: ״ וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל, נֶגֶד הָהָר". (שמות, יט', ב'). מפרש רש"י: "כאיש אחד בלב אחד, אבל שאר כל החניות בתרעומת ובמחלוקת" . השינוי הוא מאני ,הרואה רק את עצמי, לאנחנו, הרואים את הקולות של זולתנו, של האחר, של השקוף, של השונה ממך גם בדעותיו ובהשקפתו. זאת המשמעות האמיתית,של סולידריות וערבות הדדית,"של כל ישראל ערבים זה בזה". כך מאיר זאת ר' צדוק הכהן מלובלין, בפרשנותו: " וְכָל-הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת "-שהיו רואים את הנשמע. ששמיעה היא הידיעה שבמוח, אבל ראייה היא על ידי ההרגשה שבלב".(דברי חלומות כג').
הפסיכולוגיה החיובית על נדבכיה השונים, מבית מדרשו של הפסיכולוג היהודי מרטין סליגמן, שאולי הושפע מארון הספרים היהודי, במודל של 50% – 40%- 10% , הנדרשים מעם ישראל, במסע השינוי והצמיחה ,מברית הגורל במצרים, לעבר ברית היעוד בסיני, משתקפים באור גדול, במסע החינוכי טיפולי שנגזר מהתוכנית האלוקית– מעבדות לחירות, שמתחילה בראשית ספר שמות, בקצה האחד, עמוק בעבדות ובשעבוד: " וְלֹא שָׁמְעוּ, אֶל מֹשֶׁה, מִקֹּצֶר רוּחַ, וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה", ומגיעה לשיאה בקצה השני בפרשתנו, במעמד הר סיני, בחירות הגוף הרוח והנפש: " וְכָל-הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת".
פרשתנו מלמדתנו שגם לפסיכולוגיה החיובית ישנם גבולות. הצבת אתגר ויעד מעל ומעבר ליכולתנו, היא עלולה להיות קפיצה יותר מדי מסוכנת. כך גם הצבת יעד נמוך מאד מיכולתנו ,אף היא מסוכנת לאיכות חיינו. כך בחיי הפרט, כך בחיי משפחה, כך בחיי קהילה וכך גם בחיי מדינה ואומה. הנה כי כן, הפסיכולוגיה החיובית, היא לווית חן, במסע עיצוב הזהות והשינוי של העם, מברית הגורל במצרים, לברית הייעוד במעמד הר סיני, שמהדהדת בשירו של יורם טהר לב- ההר הירוק תמיד: "פקחתי את עיני, היה אז חודש שבט, ראיתי מעלי ציפור קטנה אחת ותכלת השמיים וענן יחיד וראיתי -את ההר הירוק תמיד…הלכנו לצבא, גדולים ונבוכים, מתוך המלחמות חזרנו כאחים הבאנו על כפיים רע וידיד ונפרדנו – מול ההר הירוק תמיד. וילדינו כבר היום הם עלמים, הורינו – שערם הלבין מרוב ימים. אך צעירים נהיה כל בוקר, עת נביט אל אחינו – אל ההר הירוק תמיד. ההר הירוק כל ימות השנה, אני עוד חולם ושואל לנשום רוחותיך כבראשונה".
שבת שלום
כותב: ד"ר זאב פרידמן, מנכ"ל עמותת מלב"ב
