בשבוע הבא ב- 27 בינואר ,יצוין בעולם יום הזיכרון הבין-לאומי לשואה. יום זה נקבע ב- 2005 על-ידי העצרת הכללית של האו"ם . בהחלטה נקבע כי – "השואה, שבה הוכחד שליש מהעם היהודי, תהווה לעולמים אזהרה לכל עמי העולם מפני הסכנה של שנאת חינם, גזענות ודעות קדומות". התאריך 27 בינואר נבחר, משום שביום זה בשנת 1945, נכנס הצבא האדום לאושוויץ, המחנה המסמל יותר מכול, את הניסיון להשמדה טוטלית של העם היהודי.
כך התוודענו בפרשת שמות, לתכנית הפיתרון הסופי של המלך פרעה כנגד עם ישראל:" וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ, עַל-מִצְרָיִם, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע, אֶת-יוֹסֵף. וַיֹּאמֶר, אֶל-עַמּוֹ: הִנֵּה, עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל–רַב וְעָצוּם, מִמֶּנּוּ. הָבָה נִתְחַכְּמָה, לוֹ: פֶּן-יִרְבֶּה, וְהָיָה כִּי-תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם-הוּא עַל-שֹׂנְאֵינוּ, וְנִלְחַם-בָּנוּ, וְעָלָה מִן-הָאָרֶץ… וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם, לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת, אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה, וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה. וַיֹּאמֶר, בְּיַלֶּדְכֶן אֶת-הָעִבְרִיּוֹת, וּרְאִיתֶן, עַל-הָאָבְנָיִם: אִם-בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ, וְאִם-בַּת הִוא וָחָיָה.( שמות, א',ח'-טז').
האם העולם למד את לקחי השואה ? האם האנטישמיות בעולם דעכה? האם עמי העולם מונעים את הסכנה של שנאת חינם, גזענות ודעות קדומות?
דומה שלא.
יותר ויותר אנו עדים לנוכחותה והשתלטותה של תסמונת הצפרדע המתבשלת, או במילים אחרות – כוח ההרגל לאדישות ולרוע בעולם.
התסמונת מתייחסת לניסוי מפורסם שנערך ב-1872, בו הונחה צפרדע חיה בתוך מיכל עם מים קרים. בכל שניה טמפרטורת המים הועלתה ב-0.002 מעלות צלסיוס. הצפרדע לא זזה ולא קפצה מהמיכל. אחרי שעתיים וחצי נמצאה הצפרדע מתה בתוך מים רותחים. היא לא זזה במשך כל הזמן כי השינוי בטמפרטורת המים היה הדרגתי ואיטי. במשך השנים הסיפור הזה אודות ניסוי הצפרדע , הפך לאנלוגיה למצב שבו אדם לא מגיב לשינוי הדרגתי, אלא רק לשינוי קיצוני.
עלינו לזכור ולא לשכוח ,בימים של אנטישמיות גואה ופושטת בעולם כנגד יהודים , כיצד אז בימי חשיכה, דמוניזציה ורוע, בני אנוש באירופה, משתפי פעולה ועוזריהם של הנאצים ימ"ש , התרגלו לרוע ,לזוועות השואה ונתנו ידם להשמדת ששה מיליון יהודים ומתוכם , מיליון וחצי ילדים. העולם היה אדיש באותם ימים נוראיים.
אמיל גוסטב פרידריך מרטין נִימֵלֵר (1892 – 1984) היה כומר פרוטסטנטי גרמני שהתנגד לנאציזם.
שירו העוצמתי זועק כנגד אדישות, פסיביות, שתיקה, חוסר מעש והתרגלות העולם לזוועות הנאצים ועוזריהם : "לא השמעתי את קולי" בתרגומו של מאיר זוהר : " תחילה הם באו ולקחו את הקומוניסטים – ולא השמעתי את קולי, מפני שלא הייתי קומוניסט. ואז הם באו ולקחו את הסוציאליסטים – ולא השמעתי את קולי, מפני שלא הייתי סוציאליסט. ואז הם באו ולקחו את חברי האיגוד המקצועי – ולא השמעתי את קולי, מפני שלא הייתי חבר האיגוד המקצועי. ואז הם באו ולקחו את היהודים – ולא השמעתי את קולי, מפני שלא הייתי יהודי. ואז הם באו ולקחו אותי – וכבר לא נותר אדם, לדבר בעדי ".
מתוכנית הפיתרון הסופי של פרעה במצרים ועד לתוכנית הפיתרון הסופי של היטלר באירופה – לזכור ולא לשכוח.
כך למדנו בספר בראשית אודות המפגש הטעון והנפיץ בין יעקב נציגו של עם ישראל, לבין עשו- נציגו של אדום והנצרות : "וַיִּקַּח מִן-הַבָּא בְיָדוֹ, מִנְחָה לְעֵשָׂו אָחִיו; וַיֹּאמֶר אֶל-עֲבָדָיו, עִבְרוּ לְפָנַי, וְרֶוַח תָּשִׂימוּ, בֵּין עֵדֶר וּבֵין עֵדֶר. וַיְצַו אֶת-הָרִאשׁוֹן, לֵאמֹר: כִּי יִפְגָשְׁךָ עֵשָׂו אָחִי, וּשְׁאֵלְךָ לֵאמֹר, לְמִי אַתָּה וְאָנָה תֵלֵךְ, וּלְמִי אֵלֶּה לְפָנֶיךָ. וְאָמַרְתָּ, לְעַבְדְּךָ לְיַעֲקֹב מִנְחָה הִוא שְׁלוּחָה, לַאדֹנִי לְעֵשָׂו… וְהוּא, עָבַר לִפְנֵיהֶם; וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים, עַד-גִּשְׁתּוֹ עַד-אָחִיו. וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ, וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ; וַיִּבְכּוּ". (בראשית, לב' , ז'- יט', לג', ד').
ר' שמשון רפאל הירש( 1808-1888 ) שחי בגרמניה מפרש: "מלת וַיִּבְכּוּ היא עדות נאמנה לכך, שלפנינו התגלותו של רגש אנושי טהור…דמעות המתפרצות ברגעים כאלה, חזקה שהן יוצאות מעומק הלב. הנשיקה הזאת והדמעות הללו מגלות לנו, כי גם עשו הוא מזרע אברהם אבינו ואיננו רק צייד פרוע… החרב לבדה, בכוח הגשמי גרידא, לא יכשירו את האדם לכך. גם עשו מתפרק לאט לאט מחרבו והולך ומשכין בקרבו יותר ויותר את רוח אהבת האדם. ודווקא יעקב הוא הנותן על פי רוב הזדמנות לעשו להוכיח שעקרון האנושות מתחיל להתגלות אצלו".
האם אכן חל שינוי לטובה כדברי הרש"ר הירש שחי במאה ה19 בגרמניה, בקיומה של הסכנה של אנטישמיות, שנאת חינם, גזענות ודעות קדומות?
פרופ' נחמה ליבוביץ ( 1905-1997 ) מתייחסת לדבריו של הרש"ר הירש ומציבה לנו מראה של זיכרון צורב: " וקל לנו לשמוע את הד קולה של המאה ה-19 על עיוורונה האופטימי העולה מתוך דבריו (של רש"ר הירש).הן הוא כרבים מבני דורו, רואה כאן את אשר רצה כל כך לראות. את עשו המתפרק לאט לאט מחרבו ומשכין בקרבו יותר ויותר את רוח אהבת האדם. ולא נבוא בריב עימו על אשר לא ידע את אשר ידוע נדע אנו היום".
כך גם אירוע שבירת הלוחות בספר דברים שופך אור על מערכת היחסים שבין הנצרות לבין היהדות, ששורשיה עוד באותו מפגש דרמטי בין עשו ליעקב. אירוע שבירת הלוחות היווה פלטפורמה ולגיטימציה בידי הנצרות ,להעצמת האנטישמיות ושנאת היהודים – רדיפתם ושפיכת דמם.
"וַיִּתֵּן ד' אֵלַי, אֶת שְׁנֵי לוּחֹת הָאֲבָנִים כְּתֻבִים, בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים; וַעֲלֵיהֶם…וָאֵפֶן, וָאֵרֵד מִן הָהָר, וְהָהָר, בֹּעֵר בָּאֵשׁ; וּשְׁנֵי לוּחֹת הַבְּרִית, עַל שְׁתֵּי יָדָי. וָאֵרֶא, וְהִנֵּה חֲטָאתֶם לַד' אֱלֹהֵיכֶם עֲשִׂיתֶם לָכֶם, עֵגֶל מַסֵּכָה: סַרְתֶּם מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר צִוָּה ד' אֶתְכֶם. וָאֶתְפֹּשׂ, בִּשְׁנֵי הַלֻּחֹת, וָאַשְׁלִכֵם, מֵעַל שְׁתֵּי יָדָי; וָאֲשַׁבְּרֵם, לְעֵינֵיכֶם" (דברים, ט',י'- יז').
דומה שמשה בנאומו על האירוע המכונן של שבירת לוחות הברית כתוצאה מחטא העגל, מכוון בראיה עתידית להיבט התיאולוגי פוליטי, במערכת היחסים שבין היהדות לנצרות, שידעה עליות ומורדות בציר הזמן. מערכת יחסים זאת, פשטה ולבשה צורות שונות במהלך דברי ימי ההיסטוריה, מאז ימי חורבן בית שני והמרד הגדול, הראשון והשני במאות ה1-2 , באמרה הידועה של רבי שמעון בר יוחאי: " בידוע שעשו שונא ליעקב" ובהמשך במאות ה15- 11, כאשר הנוצרים פיתחו את "תיאוריית החילוף והגינוי" שאומרת כי הברית של הקב"ה עם העם היהודי הוחלפה בברית החדשה עם הכנסייה ושהיהודים היו אחראים להרג ישו וצליבתו. תיאוריה זו גרמה לשנאה ,אנטישמיות רדיפות ופוגרומים כנגד היהודים מצד הכנסייה הנוצרית, במשך יותר מ 1500 שנה. תיאוריה תיאולוגית פוליטית זאת , גרמה לשפיכות דמים נוראית לאורך ההיסטוריה . תיאוריה זו גם גרמה לראשי הכנסייה הנוצרית לקבל את תוכנית הפיתרון הסופי של הנאצים. רק לאחר השואה החל משנת 1950 החלה הכנסייה לערוך חשבון נפש ובשנת 1965 במועצת הוותיקן השנייה, הכנסייה הקתולית אימצה באופן רשמי את התיאוריה התיאולוגית החדשה בדמותו של מסמך שנקרא "הנוסטרה אטאטה" ("בזמננו") שדחה את "תיאורית החילוף והגינוי" וגינתה כל גילויי אנטישמיות. הם דחו הרעיון הקודם שהיהודים הם האחראים על מותו וצליבתו של ישו ועיגנו את הברית בין אלוקים לבין העם היהודי :" היהודים יישארו יקרים ביותר לאלוקים". התפתחות נוספת הייתה שהאפיפיור יוחנן פאולוס השני ביקר בבית הכנסת הגדול ברומא בשנת 1986. הוותיקן הכיר במדינת ישראל בשנת 1994 וכונן יחסים דיפלומטיים איתה. בשנת 2000 ביקר יוחנן פאולוס השני בישראל- ביקר ביד ושם, נפגש עם הרבנים הראשיים והתפלל בכותל המערבי ונשא תפילה : " אלוהי אבותינו, אתה בחרת באברהם ובזרעו להביא את שמך אל העמים. אנו נעצבים עמוקות על התנהגותם של אלה שלאורך ההיסטוריה גרמו סבל לילדיך אלה ומבקשים את מחילתך. ברצוננו להתחייב לאחווה אמיתית עם העם של הברית". גם האפיפיור הנוכחי פרנציסקוס, ראש הכנסייה המונה 1.2 מיליארד בני אדם, עם מינויו לתפקידו אמר: " לא יכול להיות נוצרי אנטישמי".
יום הזיכרון הבין-לאומי לשואה, מציב גם לנו במדינת היהודים, מראה ותמרור אזהרה , לעשות הכול, כדי להרחיק מעמנו את – תסמונת הצפרדע המתבשלת.
הנה כי כן, משתקף כוח ההרגל והאדישות בפרשתנו : "לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֲנִי ד', וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם, וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם; וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה, וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים. וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם, וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים; וִידַעְתֶּם, כִּי אֲנִי ד' אֱלֹהֵיכֶם, הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם, מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם. וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת- יָדִי, לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב; וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה, אֲנִי ד'. וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְלֹא שָׁמְעוּ, אֶל-מֹשֶׁה, מִקֹּצֶר רוּחַ, וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה".(שמות, ו', ו'-ט').
מהי המיוחדות והמשמעות של המאפיין – מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם , המוזכר פעמיים בפרשתנו ?
מפרש השפת אמת ( ספרו של הרב יהודה אריה ליב אלתר – 1847-1905 האדמו"ר מגור השני ): "שלא תוכלו עוד לסבול את מצרים ". במילים אחרות, ההתרגלות לסִבְלוֹת מִצְרָיִם, היא התסמונת של הצפרדע המתבשלת לאיטה, במי הסִבְלוֹת של מצרים. בני ישראל נתונים בהתמכרות עמוקה לעבדות, שאליה הם מתרגלים והרגל זה הופך לטבע.
כך לימדנו אַיְזוֹפּוֹס( 620 לפנה"ס – 562 לפנה"ס) שהיה ממשיל משלים יווני. במשלו על הצפרדע והעקרב שרצו לחצות נהר. העקרב, שאינו יודע לשחות, ביקש לרכוב על גבה של הצפרדע, אשר סירבה עקב חששה שהעקרב יעקוץ אותה בדרך. העקרב הצליח לשכנעה שלא כך יהיה, שכן, גם הוא מבקש להגיע לגדה השנייה. הצפרדע השתכנעה והסכימה, אך באמצע הנהר העקרב עקצהּ, ושניהם החלו לטבוע. קודם שטבעו הצליחה הצפרדע לשאול בתדהמה: "למה ומדוע עקצתני? הרי עכשיו שנינו נמות", והעקרב השיב: "זה הטבע שלי ". מסקנת המשל היא – העקרב אינו יכול לשנות את טבעו, גם אם הוא מבין שצריך לעשות זאת, שכן, הרגל הופך לטבע.
עלינו במדינת היהודים, לעשות ולשרש מקרבנו את תסמונת הצפרדע. גם במציאות של קוטביות וניגודים בין שבטים ומחנות, עלינו לפעול לאחדות הניגודים . אך זאת לדעת- אחדות הניגודים, אין כוונתה לאחידות הניגודים.
הניגודים המשלימים אחד את השני לכדי שלמות, מוצגים בתפיסת עולמו של פרופ' מרדכי רוטנברג, חתן פרס ישראל בעבודה סוציאלית: "דיאלוג בין הפכים, שבה שני הפכים נותרים במלוא ייחודיותם האינדיבידואלית ומשפיעים זה על זה באופן אקטיבי, בדיאלוג מתמשך". (השטיבעל והסטארט-אפ, מרדכי רוטנברג וברוך כהנא 2018) .כך מדגים לנו רוטנברג את השלמת הניגודים וההפכים, בין יהודי הגתה ליהודי הגטו, או בין החריצות הלותרנית, לדיוק הקלווניסטי, כך גם את השטיבעל עם הסטארט-אפ.
כך נבואתו של הנביא יחזקאל בהפטרה לפרשתנו , מדגישה את קיבוצו וחזרתו של עם ישראל לארצו ולמדינתו:"כֹּה-אָמַר, אֲדֹנָי אלוקים, בְּקַבְּצִי אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל מִן-הָעַמִּים אֲשֶׁר נָפֹצוּ בָם, וְנִקְדַּשְׁתִּי בָם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם; וְיָשְׁבוּ, עַל-אַדְמָתָם, אֲשֶׁר נָתַתִּי, לְעַבְדִּי לְיַעֲקֹב. וְיָשְׁבוּ עָלֶיהָ, לָבֶטַח, וּבָנוּ בָתִּים וְנָטְעוּ כְרָמִים, וְיָשְׁבוּ לָבֶטַח" (יחזקאל , כח', כה')
נבואתו של הנביא יחזקאל נמסרת לידי העם היושב בציון, שרק בידיו לעשות הכול, להנחיל את אתגר אחדות הניגודים, גם במציאות של מחלוקות , פערים והקצנות, כל זאת כדי להבטיח – "וְיָשְׁבוּ, עַל-אַדְמָתָם…וְיָשְׁבוּ עָלֶיהָ, לָבֶטַח".
זיכרון השואה משמש לעמנו היושב בציון, כעמוד האש להנחות לנו הדרך, שכל אחד ואחת בארצנו האחת והיחידה, יקבל על עצמו להפנים ולהטמיע, כמו בשירו של אריק איינשטיין, שגם במציאות של ניגודים , חובה היא לאחד הניגודים. חובה המוטלת בראש ובראשונה על מנהיגינו ונבחרינו, נציגי העם, לפעול להנמיך הלהבות, ולדעת – אני ואתה נשנה את העולם, אני ואתה אז יבואו כבר כולם".
כותב: ד"ר זאב פרידמן, מנכ"ל עמותת מלב"ב
פורסם גם במעריב לרגל יום השואה הבינלאומי
