לפי המסורת, שלמה המלך החכם באדם, כתב 3 ספרים בפרקי חייו השונים. בגיל צעיר הוא כתב את שיר השירים, בגיל הביניים והמבוגר את משלי ובגיל הזקנה את קֹהֶלֶת. כנראה שקיימת זיקה בין הגיל, לבין עולם התוכן של כל אחד מהספרים.
דומה שהפסיכולוג היהודי, אֶריק הוֹמבּוּרגֶר אֶריקסון ( 1902-1994 ), שפיתח את תאוריית שמונה השלבים הפסיכו חברתיים בהתפתחות האדם, כיוון את השלב האחרון – למעמד קֹהֶלֶת ומורשתו, שלב הבגרות המאוחרת – אחדות האני מול הייאוש. זהו שלב הזיקנה. בשלב זה לפי אֶריקסון, עורך האדם סיכום של חייו, בו הוא בוחן את הצלחותיו אל מול כישלונותיו. האדם בוחן את המטרות אותן הציב לעצמו מילדות דרך הבגרות ועד למצבו הנוכחי. כאשר הסיכום הוא חיובי מגיע האדם ל- 'אחדות האני' – האדם המבוגר מקבל בהשלמה ובסיפוק את מפעל חייו, חש שחייו היו בעלי ערך ובעלי משמעות לגביו; כשהוא נינוח ומרוצה הוא מסוגל אף להתמודד ביתר קלות עם עובדת מותו ההולך וקרב. המעלה הנרכשת כאן היא התבונה – היכולת לתחושת השלמות של האני. במקרה של כישלון, חש האדם ייאוש – מחד הוא מרגיש כי החמיץ את חייו ומאידך הידיעה על כך שהוא בערוב ימיו אינה מאפשרת לו לנסות ולתקן את המעוות. ההשלמה עם המוות במקרה הזה היא קשה ואינה אפשרית.
ספר קֹהֶלֶת שאותו נקרא בשבת, נראה במבט ראשון כספר פסימי, דכאוני ומייאש. אך ככל שנעמיק בו, נמצא בו מורה דרך של – אופטימיות, העצמה, עידוד ומשמעות לחיים- "דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן-דָּוִד, מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם" (קֹהֶלֶת ,א', א' ).
לא בכדי אנו קוראים את קֹהֶלֶת ,ספר התובנות לחיים, בשבת חוה"מ סוכות, לאחר שכבר שהינו במרחב של ארעיות בסוכה , אל מול הבית הקבוע שלנו. שלמה המלך בערוב ימיו כותב את ספר קֹהֶלֶת, מעין סיכום אישי שלו על החיים ומנחיל לנו מורשה לחיים. קֹהֶלֶת מחבר אותנו לתפיסה התיאולוגית, כפי שמוצגת בפרקי אבות, ד', טז' : " רַבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר, הָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לַפְּרוֹזְדוֹר בִּפְנֵי הָעוֹלָם הַבָּא. הַתְקֵן עַצְמְךָ בַפְּרוֹזְדוֹר, כְּדֵי שֶׁתִּכָּנֵס לַטְּרַקְלִין".
קֹהֶלֶת אומר לנו, – הכול כבר ראיתי בחיים, עכשיו הגיע זמני להיפרד מהחיים הארעיים ולהנחיל לכם , ארגז כלים כיצד לנהוג וכיצד להתנהג ,בחיים הארעיים בעולם הזה, שהם הפרוזדור לקראת הכניסה לטרקלין- לחיי העולם הבא. בהקשר לחג הסוכות, דומה שהסוכה היא מרחב ארעי להתבוננות וחשבון נפש כיצד להשתפר ולהתנהג בבית הקבע ובחיי הקבע היום יומיים. זה הזמן המתאים להתבוננות על החיים, דווקא מהמקום הארעי והזמני.
המודל הדיאלקטי של קֹהֶלֶת, לאורך כל הספר, מלמדנו את החשיבות של דרך ההסתכלות על ואל החיים. כיצד יש להפעיל כראוי את האיזונים והבלמים. כיצד להטמיע את החשיבות , של פרופורציות ומידתיות בחיי היום יום.
מארגז הכלים שמנחיל לנו קֹהֶלֶת , בחרתי בשבע תובנות מיני רבות , שקֹהֶלֶת מורה הדרך לחיים , מעניק לנו כצידה לדרך חיים.
מהי חשיבותו של הזמן ?
קֹהֶלֶת מלמדנו את חשיבות הזמן בזיקה להחלטות לפעולות שונות שלנו בחיים : "לַכֹּל, זְמָן; וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ, תַּחַת הַשָּׁמָיִם. עֵת לָלֶדֶת, וְעֵת לָמוּת; עֵת לָטַעַת, וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ…עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק…עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד…עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר… עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא…עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם". (קֹהֶלֶת ,ג', א-ח). החוכמה היא לדעת, כיצד לנהוג נכון במציאות משתנה. יש זמן מיוחד, שבו נאלץ לא לעשות את מה שהיה עד כה ברור, וחלק בלתי נפרד ממהותנו ושגרת חיינו . עלינו להתאים את פעולותינו ומעשינו, למיוחדות שבכל עיתוי. קֹהֶלֶת קורא לנו להפנים את המשוואה: "כִּי בְּרֹב חָכְמָה, רָב-כָּעַס; וְיוֹסִיף דַּעַת, יוֹסִיף מַכְאוֹב" (קֹהֶלֶת, א', יח'). אנחנו לא פעם גוזרים את פעולותינו, כתוצאה מרגש או ריגוש ומשכנעים עצמנו שכך נכון לנהוג , גם במחיר סיכוננו. החוכמה והדעת, לא אחת עלולות להתנגש עם הרגש. אבל זאת לדעת, אומר לנו קֹהֶלֶת – נוכחות החוכמה והדעת המדריכה אותנו כיצד לנהוג נכון, עלולה לגרום לנו כעס וכאב, אבל בסופו של תהליך, נכיר בתועלת ובעובדה שהכול נעשה לטובתנו ולא לרעתנו. הזמן ביהדות מקבל ממד של קדושה : " מקדש ישראל והזמנים" ונמסר לנו מהקב"ה, לאחר ששת ימי בראשית. אנו אחראים על תכני הזמן ואיכותו ובידינו לקבוע את סדרי העדיפויות בהקשר לעיתוי המתאים ולניצול הזמן. כך למשל, המשפט הידוע:" מי שאין לו זמן למשפחה או לחברים, כאשר יהיה לו זמן, כבר לא יהיו לו משפחה או חברים". אנו חיים בעידן שתוחלת החיים עולה, אבל האתגר המוצב בפנינו הוא – לדעת כיצד ליצוק תוכן עם משמעות במרחב הזמן שישפיע על איכות החיים בתוחלת חיינו.
מדוע יש לנהל סיכונים?
קֹהֶלֶת מלמדנו את חשיבות התכנון וניהול סיכונים בחיינו, אבל באופן מידתי:" שַׁלַּח לַחְמְךָ, עַל-פְּנֵי הַמָּיִם: כִּי בְרֹב הַיָּמִים, תִּמְצָאֶנּוּ. תֶּן חֵלֶק לְשִׁבְעָה, וְגַם לִשְׁמוֹנָה: כִּי לֹא תֵדַע, מַה יִּהְיֶה רָעָה עַל-הָאָרֶץ… בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת-זַרְעֶךָ, וְלָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךָ: כִּי אֵינְךָ יוֹדֵעַ אֵי זֶה יִכְשָׁר, הֲזֶה אוֹ זֶה, וְאִם שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד, טוֹבִים".( קֹהֶלֶת ,יא', ב'-ו'). עלינו להאמין ולסמוך על אבינו שבשמים, אבל המסר של הקב"ה אלינו הוא , שהבחירה והאחריות היא בידינו. אל לנו לפעול באופן לא אחראי בניהול חיינו. למשל, לא להשקיע את כל כספנו בסוג השקעה אחד ( זוכרים את מיידוף..). עלינו לנהל סיכונים בקבלת החלטות ובתכנון צעדינו, בשיטה המוכרת בניהול, של PPA – Potential Problems Analysis. כלומר, ניתוח בעיות פוטנציאליות צפויות, כבסיס לתכנון והחלטות מושכלות.
האם המעז מנצח ?
קֹהֶלֶת קורא תיגר כנגד אותם האנשים, שלא לוקחים בכלל סיכונים ואינם מעזים בחיים: ״שֹׁמֵר רוּחַ, לֹא יִזְרָע; וְרֹאֶה בֶעָבִים, לֹא יִקְצוֹר" (קֹהֶלֶת, יא', ד'). אלו הם, אותם אנשים קטני אמונה, שהם האנטי תיזה לשיר- ״מי שמאמין לא מפחד״. גם כאן מלמדנו קֹהֶלֶת את התובנה של –המידתיות הראויה, בלקיחת סיכון מחושב הנתון לאדם, בלקיחת אחריות לגורלנו, אך גם בהצטיידות אישית של משאבי חוסן אמוני ונפשי. תקופתו של שלמה המלך, היא תקופה חקלאית שהעיסוק בחקלאות היה מנת חלקם של הרוב. הדוגמא שלו היא "מורה נבוכים" לחקלאי , שקם בבוקר ומבעד לחלון בביתו, הוא רואה את הרוח המנשבת ואת העבים בשמיים, שאולי מעידים על בוא גשם חזק. החקלאי נתון בדילמה- לצאת לשדה או לא ? אולי זה לא היום המתאים לצאת לשדה , לזרוע או לקצור? אולי אדחה זאת ליום מתאים יותר? קֹהֶלֶת מורה לחקלאי, כן לצאת לשדהו, גם בנתונים הקיימים, לזרוע או לקצור. שכן, אם יהסס מפאת תמונת הרוח והעבים. יתכן, שלא יזרע או לא יקצור. כמובן, שדוגמא זאת רלוונטית גם לחיינו, בעיסוקינו השונים והמגוונים בני זמננו. מוכרת לנו האמרה: " מסכים שזה מה שצריך לעשות, אבל, לא עכשיו, זה לא הזמן המתאים…אולי רק אחרי החגים…". קֹהֶלֶת מציב לנו שילוט דרכים שעליו כתוב : "המעז מנצח".
האם נכון שאלוקים נותן לפעמים אגוזים, למי שאין לו שיניים?
קֹהֶלֶת מציג תובנה נוספת בדיאלקטיקה– של עושר אל מול אי אושר , של כישרון האדם להגיע לחיסכון כספי, של מי שמרבה עושר נכסים וכסף, אך לוקה בתסמונת הקמצנות, כמו האימרה במסכת סנהדרין, כט', עמ' ב' – "עכבר השוכב על דינריו".
וולט דיסני הטיב להעביר לנו המסר, דרך דמותו של דונאלד דאק שיש לו קרובי משפחה. אחד מהם הוא Uncle Scrooge דודו העשיר והקמצן של דונאלד Scrooge) = קמצן ( וולט דיסני מציג לנו תמונה כיצד הדוד הקמצן והעשיר נהנה מן הכסף הרב שיש לו, בכך שהוא שוחה בצורה מיוחדת עם הכסף בתוך סוג של אקווריום. קֹהֶלֶת מבטא זאת : ״אִישׁ אֲשֶׁר יִתֶּן לוֹ הָאֱלֹהִים עֹשֶׁר וּנְכָסִים וְכָבוֹד וְאֵינֶנּוּ חָסֵר לְנַפְשׁוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יִתְאַוֶּה, וְלֹא יַשְׁלִיטֶנּוּ הָאֱלֹהִים לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ " (קֹהֶלֶת ו', ב'). קֹהֶלֶת מכוון דבריו לאותם אנשים שנהנים מההון הכספי שלהם הצבור בבנק או במקומות אחרים, אבל חיים בעוני תרבותי. אנשים אלו לא יודעים ליהנות מכספם ונכנסים למצוקה נפשית כל אימת שעליהם להיפרד מסכום כספי.
מהי המשמעות האמיתית של להיות בן אדם (מענטש)?
קֹהֶלֶת מלמדנו תובנה נוספת של מידתיות: לא להיות יותר מדי צדיק ומחמיר בחומרות רבות בחיינו, על חשבון זולתך: ״אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה, וְאַל תִּתְחַכַּם יוֹתֵר ״ (קֹהֶלֶת, ז', טז'). כך שמענו באחד הישובים בארץ, אודות בעל פיצרייה, שהקים סוכה "כשרה למהדרין" עם כל ההידורים, במקום של חניה שמסומנת לנכים. הנה דוגמא להידור ודקדקנות במצוות שבין אדם למקום ודריסה ברגל גסה, את המצוות שבין אדם לחברו. בהקשר לחג הסוכות, ראוי להזכיר את הסיפור אודות ר' אריה לוין זצ"ל, ששאלו אותו מדוע הוא קונה את 4 המינים במהירות ולא בדקדקנות. תשובתו הייתה, שיש בתורה שתי מצוות הידור. האחת, הידור בארבעת המינים והשנייה, בהידור של "והדרת פני זקן". ר' אריה לוין ענה שהוא מעדיף לדקדק , להחמיר ולהדר במצווה של "והדרת פני זקן".
האם "מבחן המראה" הוא אפקטיבי ?
קֹהֶלֶת מעביר לנו מסר חד :״ סוֹף דָּבָר, הַכֹּל נִשְׁמָע: אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר, כִּי זֶה כָּל-הָאָדָם. כִּי, אֶת כָּל מַעֲשֶׂה, הָאֱלֹהִים יָבִא בְמִשְׁפָּט, עַל כָּל נֶעְלָם: אִם טוֹב, וְאִם רָע". (קֹהֶלֶת יב', יג'- יד'). זהו "מבחן המראה" של האדם ,כאשר הוא מסתכל על עצמו מול המראה ומול קונו. מבחן המראה הוא אותו מבחן עצמי, שאנו משירים מבט לעבר המראה שבה משתקפת דמותנו, שלה אנו מחויבים לתת דין וחשבון אמיתי על מעשינו. במבחן המראה משתקף המרחב הפנימי האמיתי שלנו, של אותן הסיטואציות שאחרים לא תמיד ראו אותן ואינם תמיד מודעים לקיומן, אבל אנחנו כן יודעים ומכירים אותן. אנו יכולים לשקר אחרים, אבל במבחן המראה איננו יכולים להעמיד פנים ולשקר את עצמנו. זה אותו מבחן, הבוחן אמיתית את תו התקן המוסרי והערכי שלנו, בעיני עצמנו. קֹהֶלֶת קורא לנו את קריאת אייכה. לא תוכלו לברוח מהאמת. קריאת אייכה של הקב"ה תרדוף אתכם.
מדוע שמנו הטוב ,חשוב לנו?
קֹהֶלֶת בערוב ימיו מבין שהדבר החשוב ביותר בחיים וגם לאחר מותנו, זה – שמנו הטוב, בעיני האנשים: " טוֹב שֵׁם, מִשֶּׁמֶן טוֹב" (קֹהֶלֶת ,ז', א'). בפרקי אבות פרק ד' משנה יג' נאמר : "רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: שְׁלשָׁה כְתָרִים הֵם, כֶּתֶר תּוֹרָה וְכֶתֶר כְּהֻנָּה וְכֶתֶר מַלְכוּת, וְכֶתֶר שֵׁם טוֹב עוֹלֶה עַל גַּבֵּיהֶן". יכול להיות כהן מעוטר בכתר כהונה, אבל מעשיו לא ראויים , דוגמאות לכך מוכרות מתקופת בית המקדש השני. יכול להיות מלך הנושא על ראשו כתר מלכות, אבל השחיתות פושה בממלכתו בהתנהגותו האישית. מוכרות לנו תוכחות של הנביאים, כמו שמואל, ירמיהו וישעיהו ואחרים, כנגד מלכים שסרחו בתפקידם. יכול להיות גאון ותלמיד חכם גדול שמחזיק בכתר תורה כנושא משרה רבנית, שסר מן הדרך . לצערנו ,גם לכך מוכרות לנו דוגמאות בימינו. לכן – שמו הטוב של האדם, הוא החשוב ביותר. כך הוא נתפס בעיני אחרים בחייו ובמותו. רבי יוסי בן קסמא בפרקי אבות, פרק ו' משנה ט' נתן לכך דגש מיוחד בדבריו : " שֶׁבִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ שֶׁל אָדָם אֵין מְלַוִין לוֹ לְאָדָם לֹא כֶסֶף וְלֹא זָהָב וְלֹא אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, אֶלָּא תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בִּלְבָד".
הנה כי כן, קֹהֶלֶת הוא מורה דרך לחיים, של – העצמה, עידוד ומשמעות לחיים. הסוכה היא המרחב הראוי, לעשות לעצמנו מבדק אישי check up, לתובנותיו של קֹהֶלֶת .
קֹהֶלֶת ,מורה הדרך לחיים ותובנותיו החכמות והפרקטיות, מטעינים את מצברנו וזוקפים את קומתנו, לקראת חזרתנו לשגרת חיינו לאחר החגים.
שבת שלום ומועדים לשמחה.
כותב: ד"ר זאב פרידמן, מנכ"ל עמותת מלב"ב
