לקוראי היקרים ברכה ושלום.
בהתרגשות רבה ובהתרוממות הרוח, אני שולח לכם את מאמרי לפרשת "וזאת הברכה", החותם מסע מרתק של חמישה חומשי התורה .
אני מודה לקב"ה שהביאני עד הלום.
במאמריי לאורך כל הפרשות, השתדלתי להעביר מסר שארון הספרים היהודי, שייך לכולם ו- 70 פנים לו.
בחרתי להציג סוגיות ,תובנות ומודלים, מעולמי המקצועי והאקדמי ומניסיוני בפרקטיקה של תחנות חיים שונות, בזווית חברתית ואקטואלית, כפי שהם משתקפים בטקסט ובפשט, במדרש ובקרב הפרשנים השונים.
שמחתי מאד לקבל עידוד וגם משובים רבים מקוראי, שהעשירו את סוגיות הדיון שהוצגו במאמרי הפרשה , תודה ויישר כוח.
הנה לאחר מחזור של מאמרים המשתרעים על פני חמש שנים, הגיע הזמן לאתגר נוסף – כינוס המאמרים בספר. אני תקווה שבעזרת ד' אעמוד באתגר ובמשימה.
עתה עם סיום המסע של 5 חומשי התורה, אנו מתחילים מבראשית .
אדאג בעזרת ד' לשלוח מאמריי מידי יום ששי, שיכללו מאמרי עבר בהתחדשותם ומאמרים חדשים ככל שיתאפשר, עד צאת הספר.
ברכת חג שמח, פתקה טובה ביום הושענא רבא וחורף טוב ובריא.
פרשת " וזאת הברכה" -" יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל " – נאום היַשְׁרוּת והאחדות
פרשת " וזאת הברכה", אותה נקרא בשמחת תורה , חותמת את ספר דברים וחמשה חומשי התורה – " וְזֹאת הַבְּרָכָה, אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: לִפְנֵי, מוֹתוֹ… תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ, מֹשֶׁה: מוֹרָשָׁה, קְהִלַּת יַעֲקֹב. וַיְהִי בִישֻׁרוּן, מֶלֶךְ, בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם, יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל " (דברים, לג', א'-ה' ) .
האם קיים הבדל בין ברכותיו של יעקב בספר בראשית לברכותיו של משה בפרשתנו ?
בפרשת "ויחי" המסיימת את ספר בראשית, יעקב אבינו נושא נאום של אפילוג חייו , עת הוא מברך את בניו באופן פרטני, כאב המברך את ילדיו, במרחב המשפחה. כל בן מקבל מיעקב את הברכה המאפיינת אותו. המסר של יעקב לבניו – שִׁמְרוּ על אחדות המשפחה .
בפרשתנו , מסתיים מסע נאומו של משה המשתרע לאורך כל פרשות ספר דברים. משה אבי הנביאים ,מברך את שבטי ישראל , לא כמשפחה, אלא כקולקטיב שבטים , בראיה כוללת של – עם ישראל .
המסר של משה לשבטי ישראל– שִׁמְרוּ על אחדות העם .
אם נתבונן בברכותיו של משה בפרשתנו, נוכל לאפיינן כפאזל המורכב מחלקיו השונים. על מנת להרכיב את הפאזל בשלמותו , יש לחבר את כל חלקיו, לתמונת פאזל שלמה אחת. כל חתיכה בפאזל מייצגת את המאפיין הייחודי של כל שבט. שלמות הפאזל היא – היחד והאחדות בצד הייחוד והשונות, של כל שבט ושבט.
כיצד יוצרים את: "יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל" ? האם זאת משימה אפשרית?
כנראה שזה אפשרי, רק על ידי קיום – סולידריות וערבות הדדית בין השבטים השונים- אחדות ולאו דווקא אחידות, אך גם בקיומה של יַשְׁרוּת integrity וכבוד הדדי בין השבטים.
לא קל להגיע למצב של – סולידריות וערבות הדדית, אחדות , יַשְׁרוּת וכבוד הדדי, שדורש השלת מטעני אינטרסים, אגו ויוקרה. הגורם האנושי והרגשי הוא מאד קריטי, שכן בחיים הכול הוא אישי.
כך למשל, האקדמיה השוודית למדעים העניקה לפני שש שנים, פרס נובל לכלכלה לפרופ' לכלכלה התנהגותית ריצ'רד תא'לר, מאוניברסיטת שיקגו. דומה שהתיאוריה שפיתח רלוונטית לנאומו של משה בפרשתנו. תא'לר שילב הנחות פסיכולוגיות ריאליסטיות עם ניתוחים של קבלת החלטות כלכליות. הוא מצא שהתכונות האנושיות והרגשיות של העדפות חברתיות והיעדר שליטה עצמית, משפיעות באופן שיטתי על החלטות וביצועי שווקים. הוא טבע את המונח – חשבונאות נפשית, בהתמקדות בהשפעה הצרה של החלטה אינדיבידואלית, במקום לראות את ההשפעה הכוללת.
דומה שמשה בפרשתנו באקורד הסיום ,בנאום הברכות לשבטי ישראל, טרם מותו , מכוון ומאתגר את השבטים למתווה- היַשְׁרוּת והאחדות , שבו נמצא גם המרכיב הדומיננטי של כלכלה התנהגותית מבית מדרשו של תא'לר. משה כאומר לשבטים – בבקשה, תמקדו את מאפייני המשאבים האנושיים הייחודיים שלכם למרחב שותפות חיובי ,בראיה כוללת, של " יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל". ראו כל שבט את מעלת חברו בשבט האחר ולא את חסרונו, דעו לוותר היכן שצריך, הפגינו שליטה עצמית ושבטית כלפי השבטים האחרים, אל תנהלו פנקסנות וחשבונאות נפשית של שבט האחד כלפי השני ,עשו מאמץ לראות את המשותף וההשפעה הכוללת שלכם כעם שעומד על סף כניסתו לארץ, לקומם את ריבונותו ועצמאותו.
כך גם במקומותינו, חרף המחלוקות שהן לגיטימיות ופעמי בחירות על מפלגות ורשימות, עלינו להתעלות מעל עצמנו ולדעת- כי אין לנו ארץ אחרת ואין לנו מדינה אחרת , שכן חוסננו ואיתנותנו תלויים מאד – בסולידריות ,בערבות ההדדית, באחדות , ביַשְׁרוּת ובכבוד הדדי בינינו.
למרות שכל שבט מסגיר בתיקו האישי, את ההיסטוריה וה DNA- שלו, המסר של משה בנאומו לעם העומד בשער הכניסה לארץ ישראל, הוא ברור- עליכם להתנהג ביַשְׁרוּת ובאחדות , כקהילה וכעם, על מנת לשמור ולחזק את האומה והמדינה בדרך , – " מוֹרָשָׁה, קְהִלַּת יַעֲקֹב. וַיְהִי בִישֻׁרוּן, מֶלֶךְ, בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם, יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל ".
משה קורא בנאומו למנהיגי השבטים – הפגינו סולידריות וערבות הדדית, למרות המאפיינים השונים של השבטים: " בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם, יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל ".
המלבי"ם ( רבי מאיר ליבוש בן יחיאל מיכל וייזר 1809-1897 ) מאיר בפרשנותו את חשיבות – היַשְׁרוּת והאחדות: " וַיְהִי בִישֻׁרוּן, מֶלֶךְ – קראם משה, ישורון, על שם ישרות שכלם ומידותיהם…כשיתהווה איזה דבר… אז התאספו ראשי עם, או יחד שבטי ישראל, בסדר נכון כל שבט…לא כמו שהיה לפנים כשנהיה איזה דבר, שהתאספו באין סדרים".
מוסיפה על כך נחמה ליבוביץ בעיוניה לפרשה : "רצונו של המלבי"ם לומר, שאחר שקיבלו עליהם ישראל את התורה, יסדו את החברה על מכוניה בסדר נכון, בעצה, בתבונה ובאחדות" .
כך גם מסביר המדרש את משמעות האחדות בנאומו של משה:" כשהם עשויים אגודה אחת ולא כשהם עשויים אגודות אגודות, וכן הוא אומר( עמוס ט', ו')- הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה" (ספרי, פסקה שמו, לג', ה').
משה מייחל בנאום היַשְׁרוּת והאחדות בפרשתנו, למציאות אידיאלית:" וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח בָּדָד עֵין יַעֲקֹב אֶל אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ אַף שָׁמָיו יַעַרְפוּ טָל "( דברים , לג', כח').
מפרש הנצי"ב מוואלוז'ין-(נפתלי צבי יהודה ברלין 1816-1893) : "ופירוש בֶּטַח הוא במנוחת הנפש, באהבה בין אדם לחבירו".
כאמור , רוח ישראל סבא בנאום המשפחה בברכות יעקב לבניו בפרשת ויחי בספר בראשית, מרחפת כלוויית חן בנאום העם, בברכותיו של משה לראשי השבטים בפרשתנו. הזיקה של תשתית משפחה איתנה בנאום הברכות של יעקב אבינו באפילוג ספר בראשית, משפיעה על התשתית האיתנה, של העם והמדינה, בנאום הברכות של משה רבנו באפילוג ספר דברים.
במאמר שכתב פרופ׳ שלום רוזנברג על ערך המשפחה בחג הפסח (מוספשבת, "מעריב" 26.3.2010 תש״ע),הוא מצטט את ר' שמשון רפאל הירש( 1808-1888)- ״לבניית ישראל כהוויה חברתית, בה אדם לאדם-ריע, יש תנאי הכרחי – קיומה של משפחה, בריאה ואיתנה. ואכן, לזבח הפסח, ומתוך כך גם ל״סדר״ שלנו, יש גוון משפחתי בולט. בכך, קובע שמשון רפאל הירש, מלמדת אותנו התורה שליכוד המשפחה, ובעקבות כך גם שמירת הקשרים בבית האב ,המשפחה המורחבת, הם יסוד העצמאות. הרס המשפחה מביא להשחתתה של המדינה כולה. זאת סכנה המאיימת לא רק על עמים נחשלים בעולם השלישי, או גטאות בעולם המערבי, שבהם מתגוררים עבדים משוחררים, שהשעבוד פגע באישיותם ובמרקם משפחותיהם. המשפחה עלולה להיהרס לאו דווקא בתנאי עוני, אלא אף כשהיא טובעת בשפע…החלשת בית האב פירושה פגיעה בנורמטיביות, בקולו של האב, באובדן הדרך ארץ בפני החוק במבצרי התרבות והציוויליזציה שבעולם השפע. החבורה המשפחתית המתכנסת ל״סדר״ ,מסמלת את אחד העמודים עליהם המדינה מושתתת״.
צא ולמד, חוסננו הוא באחדותנו, כנאמר בהגדה של פסח:״והיא שעמדה לאבותינו ולנו, שלא אחד בלבד, עמד עלינו לכלותנו והקב״ה מצילנו מידם״. אם נהיה מאוחדים – עם אחד בלב אחד, יהיה קשה לשונאינו לממש את מזימתם ולפגוע בקיומנו ולכלותנו. חוסננו הוא גם בערבותנו, איש לרעהו, שנדע לכבד גם את השונות וההבדלים בתוכנו, ב״אחד״ שבנו ובאחר שבנו, היחד בצד הייחוד.
ערך היַשְׁרוּת בנאומו של משה בפרשתנו ,מתחבר לספר בראשית הנקרא – ספר הישר, אותו נפתח בשבת הבאה.
ראויים להדהד באוזננו דברי הנצי"ב בהקדמתו לספר בראשית: "שהיו בני בית שני , צדיקים וחסידים ועמלי תורה אך לא היו ישרים בהליכות עולמים … עד שחרב הבית ועל זה היה צידוק הדין , שהקב"ה ישר ואינו סובל צדיקים כאלו, אלא באופן שהולכים בדרך הישר … אע"ג שהוא לשם שמים, שהיה גורם חורבן הבריאה והריסות יישוב הארץ".
הנה כי כן, מודל היַשְׁרוּת והאחדות בנאומו של משה בפרשתנו מודגם בשתי דוגמאות:
הדוגמא הראשונה, בשותפות בין שבטי יהודה ויוסף, שהם שני שבטים מאד דומיננטיים המייצגים שני משיחים עתידיים, משיח בן דוד (שבט יהודה) ומשיח בן יוסף. כל אחד מהשבטים מכוון למעלה, לזכות בכתר המשיחות .
היכן ימוקמו שני שבטים אלו ? האם במאבק? בתחרות? בתיאום? בשיתוף? ואולי בשותפות? לכל אחד מהם סיבות טובות משלו לזכות בלעדית במשיחות.
השותפות והאחריות הכוללת לברית היעוד ולשלמות העם, מחייב ששני השבטים הללו ישתפו פעולה ביניהם וכל אחד יביא את היתרונות שלו, למארג משותף בהנהגת עם ישראל.
יוסף הוא שר האוצר והכלכלה – "המשביר לעם", אפרופו התיאוריה של הכלכלה ההתנהגותית של תא'לר, הוא הדואג לצרכים הכלכליים הקיומיים. יוסף מאופיין בתשתית האדמה והשורשים. בפרשתנו מברך משה: " וּלְיוֹסֵף אָמַר מְבֹרֶכֶת ד' אַרְצוֹ מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מִטָּל " (דברים, לג', יג' ), ואילו יהודה הוא שר החינוך – " הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו " ( תהילים, קיד', ב'), הדואג לצרכים הרוחניים. יהודה מאופיין בתשתית של הזהות הרוחנית. בפרשתנו משה מברך: " וְזֹאת לִיהוּדָה וַיֹּאמַר שְׁמַע ד' קוֹל יְהוּדָה וְאֶל עַמּוֹ תְּבִיאֶנּוּ יָדָיו רָב לוֹ וְעֵזֶר מִצָּרָיו תִּהְיֶה " ( דברים, לג', ז'). שותפות זאת מחייבת הדדיות בין השבטים, שעוגניה הם – יַשְׁרוּת ואחדות . שבט יוסף מביא לשותפות, את תרומתו הייחודית בידע, בניסיון ובתשתית הכלכלית והחומרית ואילו שבט יהודה מביא לשותפות את תרומתו הייחודית, בידע ובמשאבים הרוחניים .
הדוגמא השנייה, בשותפות בין שבטי יששכר וזבולון – " וְלִזְבוּלֻן אָמַר שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ " (דברים, לג', יח')
זבולון הוא שר החוץ העוסק בפיתוח שווקים ומסחר ודואג למקורות הכספיים לקיום הבית , כפי שגם מצאנו בברכת יעקב : " זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן וְהוּא לְחוֹף אֳנִיֹּת וְיַרְכָתוֹ עַל צִידֹן " (בראשית, מט', יג'). ואילו יששכר, הוא שר הפנים, המתמקד בעבודות הפנים של חקלאות ולימוד תורה. כפי שגם מצאנו בברכת יעקב : " יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב וְאֶת הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל וַיְהִי לְמַס עֹבֵד. " ( בראשית, מט', יד' ).
הרשב"ם ( רבי שמואל בן מאיר,1080-1160 ) קושר את ברכת יעקב לברכת משה : "יששכר חמור גרם- לא כזבולון שהולך עם עוברי ימים לסחורה, אלא עובד אדמתו. יהיה כחמור בעל איברים חזק, מצוי בין המשפתיים, תחומי העיר, לחרוש ולעבוד את האדמה".
רש"י למאמר חז"ל במדרש תנחומא, ויחי , יא', מפרש: " זבולון ויששכר עשו שותפות, זבולון לחוף ימים ישכון ויוצא לפרקמטיה בספינות ומשתכר ונותן לתוך פיו של יששכר, והם יושבים ועוסקים בתורה".
נחמה ליבוביץ בפירושה לפרשתנו מדגישה: "חלוקת העבודה נהפכת לשותפות, השכר מתחלק בין זבולון ויששכר". הנה לנו בפרשתנו תופעה ראויה לציון של שותפות בין ארבעה שרים המייצגים ארבעה שבטים שונים – אוצר , חינוך, חוץ ופנים. שותפות זאת מחייבת – יַשְׁרוּת ואחדות , אם תרצו אין זו אגדה.
ספר דברים מסתיים באות ל :" לעיני כל ישראל" ואילו ספר בראשית אותו נתחיל בשבת הבאה מתחיל באות ב:" בראשית ברא". השילוב ביון האותיות הוא-לב.
מודל היַשְׁרוּת והאחדות בין השבטים יתרחש רק אם השבטים ירגישו זאת בלב. רק חיבור אמיתי של הלבבות יביא לכך.
בתפילת הושענא רבה נישא תפילתנו: "להושע נא עליית שבטים, פינת יקרת, ציון המצוינת, קודש הקודשים, רצוף אהבה, שכינת כבודך, הושע נא ….קול מבשר מבשר ואומר, הושיעה את עמך וברך את נחלתך ורעם ונשאם עד העולם".
חג שמח ומועדים לשמחה, פתקא טובה. חזק חזק ונתחזק.
כותב: ד"ר זאב פרידמן, מנכ"ל עמותת מלב"ב
