נשיא ארה"ב ג'ון יוסף ביידן בביקורו האחרון בישראל, ציטט דברים שאמרה לו ראש הממשלה גולדה מאיר, עת ביקר לראשונה בארץ כסנאטור צעיר לפני מלחמת יום הכיפורים וכך אמר : "לעולם לא אשכח את השיחה איתה במשרד, בנוכחות העוזר שלה, בחור בשם רבין. דיברנו על מלחמת ששת הימים. גולדה מאיר אמרה – 'סנאטור, אל תיראה כל כך עצוב, אל תדאג, ליהודים יש נשק סודי. שאלתי את גולדה מהו הנשק הסודי. "חשבתי שהיא תגיד לי משהו על תוכנית גרעינית , אבל גולדה הסתכלה ישר ואמרה- "אין לנו לאן ללכת, כי אין לנו ארץ אחרת".
אמרה מכוננת זו של גולדה מאיר, משתקפת במקרה של שניים וחצי השבטים , ראובן גד וחצי המנשה, שעומד במרכזה של פרשתנו.
כך כתב אהוד מנור בשירו : "אֵין לִי אֶרֶץ אַחֶרֶת עַד שֶתְחַדֵש יָמֶיהָ עַד שֶתִפְקַח אֶת עֵינֶיהָ".
הנשק הסודי– כי אין לנו אֶרֶץ אַחֶרֶת ,המשתקף במקרה של שניים וחצי השבטים, הוא טרילוגיה טרגית בשלוש מערכות, המתנהלת לה – במדרון חלקלק.
המערכה הראשונה מתרחשת בפרשתנו, בדיאלוג ובמשא ומתן שמתנהל בין משה לבין ראשי שבטים אלו.
המערכה השנייה מתרחשת בספר יהושע פרק כב', לאחר כיבוש הארץ.
המערכה השלישית מתרחשת בספר דברי הימים א' פרק ה', בהגליית שבטים אלו על ידי פול ותגלת פלנסר ( פלאסר) מלכי אשור, בגלות הראשונה.
המערכה הראשונה :
" וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי גָד עָצוּם מְאֹד וַיִּרְאוּ אֶת אֶרֶץ יַעְזֵר וְאֶת אֶרֶץ גִּלְעָד וְהִנֵּה הַמָּקוֹם מְקוֹם מִקְנֶה. וַיָּבֹאוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֶל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה לֵאמֹר. עֲטָרוֹת וְדִיבֹן וְיַעְזֵר וְנִמְרָה וְחֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה וּשְׂבָם וּנְבוֹ וּבְעֹן. הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִכָּה יְהוָה לִפְנֵי עֲדַת יִשְׂרָאֵל אֶרֶץ מִקְנֶה הִוא וְלַעֲבָדֶיךָ מִקְנֶה. וַיֹּאמְרוּ אִם מָצָאנוּ חֵן בְּעֵינֶיךָ יֻתַּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ לַאֲחֻזָּה אַל תַּעֲבִירֵנוּ אֶת הַיַּרְדֵּן"(במדבר, לב', א'-ו' ).
בני ראובן גד וחצי המנשה מחוללים לראשונה מתוך בחירה , הקמתה של תפוצה יהודית ישראלית מחוץ לגבולותיה של ארץ ישראל.
פרופ' נחמה ליבוביץ בפרשנותה לפרשתנו משרטטת את הפרופיל של התפוצה היהודית / הישראלית הראשונה הזאת ומעמיקה במאפייניה : "שהיו עשירים וחיבבו את ממונם וישבו להם חוץ מארץ ישראל. שאלת הבחירה בין קריירה לשליחות המופנית לאזרחי המדינה מיום הקמתה ועד לימינו, אלה הנקראים לשאת באחריותה, נדונה בפרשתנו. מתנהל משא ומתן בין שניים וחצי השבטים לבין משה, בין מי שעל הלחם לבדו יחיה, מי שלא לדבר ד' ולמוצא פיו ייחל, בין מי שבא לארץ המקנה ודואג למקנה ובין מי שרואה עצמו כמובא לארץ המובטחת ומוטל עליו יעוד….הם נכשלים לא בכוח הפיתוי של זיכרונות העבר, כי אם בכוח הפיתוי של מציאות סובבת אשר בהווה".
כך מתנהל לו הדיאלוג והמשא ומתן , בין משה לבין שניים וחצי השבטים בפרשתנו:
" וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה. וְלָמָּה תנואון [תְנִיאוּן] אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעֲבֹר אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם ד' וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה וְעָרִים לְטַפֵּנוּ. וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד אֲשֶׁר אִם הֲבִיאֹנֻם אֶל מְקוֹמָם וְיָשַׁב טַפֵּנוּ בְּעָרֵי הַמִּבְצָר מִפְּנֵי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ. לֹא נָשׁוּב אֶל בָּתֵּינוּ עַד הִתְנַחֵל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ נַחֲלָתוֹ. כִּי לֹא נִנְחַל אִתָּם מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וָהָלְאָה כִּי בָאָה נַחֲלָתֵנוּ אֵלֵינוּ מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה. וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה אִם תַּעֲשׂוּן אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אִם תֵּחָלְצוּ לִפְנֵי ד' לַמִּלְחָמָה. וְעָבַר לָכֶם כָּל חָלוּץ אֶת הַיַּרְדֵּן לִפְנֵי ד' עַד הוֹרִישׁוֹ אֶת אֹיְבָיו מִפָּנָיו. … בְּנוּ לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם וּגְדֵרֹת לְצֹנַאֲכֶם וְהַיֹּצֵא מִפִּיכֶם תַּעֲשׂוּ… וַיַּעֲנוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן לֵאמֹר אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר ד' אֶל עֲבָדֶיךָ כֵּן נַעֲשֶׂה. נַחְנוּ נַעֲבֹר חֲלוּצִים לִפְנֵי ד' אֶרֶץ כְּנָעַן וְאִתָּנוּ אֲחֻזַּת נַחֲלָתֵנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן"( במדבר, לב', ו'-לג').
רש"י בפרשנותו כבר מבחין בפערי תפיסת העולם, בדיאלוג המתקיים בין משה לבין שניים וחצי השבטים : " חסים היו על ממונם יותר מבניהם ובנותיהם, שהקדימו מקניהם לטפם. אמר להם משה: לא כן ! עשו העיקר –עיקר והטפל-טפל. בנו לכם תחילה ערים לטפכם ואחר כך גדרות לצאנכם".
האם בכך הסתיימה המחויבות של משה כלפי התפוצה הקמה לה בחו"ל?
מסתבר שלא, דומה שהסוגיות של שמירת הזהות היהודית, החינוך היהודי והמלחמה בהתבוללות ובנישואי התערובת המעסיקות את סדר היום של התפוצות היהודיות והישראליות בעולם, כבר העסיקו את משה במקרה של שנים וחצי השבטים. משה הגדיל לעשות מעבר למחויבותו בהסכם.
עדות לכך בדברי הנצי"ב מוולוז'ין (נפתלי צבי יהודה ברלין 1816-1893): " דבשביל שראה משה רבינו שבעבר הירדן כוח התורה מעט…על כן השתדל להשתיל בקרבם גדולי תורה שיאירו מחשכי הארץ…והשתדל משה שיתרצו המה לשבת בעבר הירדן ומשום זה הרבה להם נחלה עד שיתרצו". ( "העמק דבר", דברים , ג', טז').
משה רבנו היטיב להבין את חשיבות השמירה של הזהות היהודית והאידישקייט בגולה. עד כאן המערכה הראשונה בטרילוגיה.
המערכה השנייה:
מתרחשת בספר יהושע לאחר כיבוש הארץ: " וַיָּשֻׁבוּ וַיֵּלְכוּ בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה מֵאֵת בְּנֵי יִשְרָאֵל מִשִּׁלה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנָעַן, לָלֶכֶת אֶל אֶרֶץ הַגִּלְעָד אֶל אֶרֶץ אֲחֻזָּתָם… וַיִּבְנוּ בְנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה שָׁם, מִזְבֵּחַ עַל הַיַּרְדֵּן, מִזְבֵּחַ גָּדול לְמַרְאֶה… וַיִּשְׁלְחוּ בְנֵי יִשְרָאֵל אֶל בְּנֵי רְאוּבֵן וְאֶל בְּנֵי גָד וְאֶל חֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה, אֶל אֶרֶץ הַגִּלְעָד אֶת פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר הַכּהֵן, וַעֲשָרָה נְשִאִים עִמּו, נָשִיא אֶחָד נָשִיא אֶחָד לְבֵית אָב לְכל מַטּות יִשְרָאֵל… וַיָּבאוּ אֶל בְּנֵי רְאוּבֵן, וְאֶל בְּנֵי גָד וְאֶל חֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה, אֶל אֶרֶץ הַגִּלְעָד, וַיְדַבְּרוּ אִתָּם לֵאמר: כּה אָמְרוּ כּל עֲדַת ד': מָה הַמַּעַל הַזֶּה אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בֵּאלהֵי יִשְרָאֵל, לָשׁוּב הַיּום מֵאַחֲרֵי ד'…. וְאַךְ אִם טְמֵאָה אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם, עִבְרוּ לָכֶם אֶל אֶרֶץ אֲחֻזַּת ד', אֲשֶׁר שָׁכַן שָׁם מִשְׁכַּן ד' וְהֵאָחֲזוּ בְּתוכֵנוּ. וּבַד' אַל תִּמְרדוּ, וְאתָנוּ אֶל תִּמְרדוּ, בִּבְנתְכֶם לָכֶם מִזְבֵּחַ מִבַּלְעֲדֵי מִזְבַּח ד' אֱלהֵינוּ… וַיַּעֲנוּ בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה: אֵל אֱלהִים ד', אֵל אֱלהִים ד' הוּא ידֵעַ, וְיִשְרָאֵל הוּא יֵדָע, אִם בְּמֶרֶד וְאִם בְּמַעַל בַּד', אַל תּושִׁיעֵנוּ הַיּום הַזֶּה, לִבְנות לָנוּ מִזְבֵּחַ לָשׁוּב מֵאַחֲרֵי ד' וְאִם לְהַעֲלות עָלָיו עולָה וּמִנְחָה, וְאִם לַעֲשׁות עָלָיו זִבְחֵי שְׁלָמִים ד' הוּא יְבַקֵּש. וְאִם לא מִדְּאָגָה מִדָּבָר עָשִינוּ אֶת זאת לֵאמר: מָחָר יאמְרוּ בְנֵיכֶם לְבָנֵינוּ לֵאמר , מַה לָּכֶם וְלַד' אֱלהֵי יִשְרָאֵל. וּגְבוּל נָתַן ד' בֵּנֵינוּ וּבֵנֵיכֶם, בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד, אֶת הַיַּרְדֵּן, אֵין לָכֶם חֵלֶק בַּד'. וְהִשְׁבִּיתוּ בְנֵיכֶם אֶת בָּנֵינוּ לְבִלְתִּי יְרא אֶת ד'. וַנּאמֶר נַעֲשֶה נָּא לָנוּ לִבְנות אֶת הַמִּזְבֵּחַ, לא לְעולָה וְלא לְזָבַח, כִּי עֵד הוּא בֵּינֵינוּ וּבֵינֵיכֶם, וּבֵין דּורותֵינוּ אַחֲרֵינוּ, לַעֲבד אֶת עֲבדַת ד' לְפָנָיו בְּעלותֵינוּ וּבִזְבָחֵינוּ וּבִשְׁלָמֵינוּ. וְלא יאמְרוּ בְנֵיכֶם מָחָר לְבָנֵינוּ, אֵין לָכֶם חֵלֶק בַּד' " (יהושע, כב', א'- לא').
יהושע ממשיך דרכו של משה ,מקיים רציפות שלטונית ומכבד את ההסכם שבין משה לשניים וחצי השבטים ואיננו נסחף לרגשות ולשמועות לכאורה, אלא יודע שדברים שרואים מכאן לא רואים משם. יהושע שולח ועדה ממלכתית המייצגת את כל השבטים לבדוק בשטח את העובדות לאמיתן. האם אכן שניים וחצי השבטים איבדו את זהותם היהודית או לא. האם הם מקריבים על מזבח של עבודה זרה כחוקות הגויים, או על מזבח המקדש את שמו של הקב"ה. אכן הבדיקה מתנהלת ותוצאותיה החיוביות באות לידי ביטוי בדברי פנחס ראש המשלחת: " הַיּום יָדַעְנוּ כִּי בְתוכֵנוּ ד', אֲשֶׁר לא מְעַלְתֶּם בַּד' הַמַּעַל הַזֶּה, אָז הִצַּלְתֶּם אֶת בְּנֵי יִשְרָאֵל מִיַּד ד' " (יהושע, כב', לא') .
הנה מסתיימת לה הדרמה של המערכה השנייה בטרילוגיה , באפי אנד. כולם מרוצים.
המערכה השלישית :
עתה אנו מגיעים למערכה השלישית בטרילוגיה של שנים וחצי השבטים. מערכה זאת מתרחשת לה בגלות שומרון, בתקופה מאוחרת כפי שמתוארת בספר דברי הימים : " וַיָּעַר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶת רוּחַ פּוּל מֶלֶךְ אַשּׁוּר, וְאֶת רוּחַ תִּלְּגַת פִּלְנֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר, וַיַּגְלֵם לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי, וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה; וַיְבִיאֵם לַחְלַח וְחָבוֹר וְהָרָא, וּנְהַר גּוֹזָן, עַד, הַיּוֹם הַזֶּה. (דברי הימים א' פרק ה', כו').
המערכה השלישית בטרילוגיה מסתיימת בטרגדיה של גלות, באובדן חיי תפוצה וקהילה ובאובדן חבל ארץ. שניים וחצי השבטים הם הראשונים בגלות שומרון, שהמעצמה האשורית כופה עליהם הגליה ופיזור לכל קצוות העולם. קהילתם ותפוצתם מתפרקים לרסיסים קטנים לכל עבר. התפוצה הגדולה השמנה והשבעה של שנים וחצי השבטים, מגורשת וגולה ומתפרקת לכל עבר- לרסיסי תפוצות. הנה לו – היהודי הנודד בגלויות העולם.
מלמדנו המדרש: "וכן אתה מוצא בבני גד ובבני ראובן, שהיו עשירים והיה להם מקנה גדול וחיבבו את ממונם וישבו להם חוץ מארץ ישראל, לפיכך גלו תחילה מכל השבטים. ומי גרם להם?- על שהפרישו עצמם מן אחיהם בשביל קניינם. מניין?-ממה שכתוב בתורה( במדבר, לב', א')- וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי גָד עָצוּם מְאֹד ".( במדבר רבה, ב', ז'-ח').
כך פותחת פרשתנו הנושאת את השם- מטות : "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל-רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר" (במדבר , ל', ב').
שורש המילה מטות, הוא – מטה , אותו פגשנו בפרשת קרח : " וַיְדַבֵּר ד', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְקַח מֵאִתָּם מַטֶּה מַטֶּה לְבֵית אָב מֵאֵת כָּל-נְשִׂיאֵהֶם לְבֵית אֲבֹתָם שְׁנֵים עָשָׂר, מַטּוֹת … וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר אֶבְחַר-בּוֹ מַטֵּהוּ יִפְרָח …וַיְהִי מִמָּחֳרָת, וַיָּבֹא מֹשֶׁה אֶל-אֹהֶל הָעֵדוּת, וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה-אַהֲרֹן, לְבֵית לֵוִי; וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ, וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים" (במדבר, יז', טז'-כד').
כך המטה פורח לו בדמותו של השקד, כריפוי לשבר הגדול והאידאולוגי, שהוצג על ידי חבורת דתן ואבירם, שהעדיפו אֶרֶץ אַחֶרֶת – את גולת מצרים על פני גאולתה וקוממיותה של ארץ ישראל: "הַמְעַט, כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, לַהֲמִיתֵנוּ, בַּמִּדְבָּר… אַף לֹא אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, הֲבִיאֹתָנוּ …לֹא נַעֲלֶה " (במדבר, טז' , יג'-יד' ) .
הנה כי כן, הנשק הסודי של מדינת ישראל- כי אין לנו אֶרֶץ אַחֶרֶת, נוכח גם במעמד הקדשתו של ירמיהו לנביא, על ידי הקב"ה, בהפטרה לפרשתנו שהיא הראשונה בשלוש הפטרות הפורענות של ימי בין המצרים : וַיְהִי דְבַר ד' אֵלַי לֵאמֹר, מָה אַתָּה רֹאֶה יִרְמְיָהוּ; וָאֹמַר, מַקֵּל שָׁקֵד אֲנִי רֹאֶה. וַיֹּאמֶר ד' אֵלַי, הֵיטַבְתָּ לִרְאוֹת: כִּי-שֹׁקֵד אֲנִי עַל-דְּבָרִי, לַעֲשֹׂתוֹ.( ירמיהו, א',יא'-יב')
הנה מתחבר המטה (המקל) לשקד הפורח.
מה כה מיוחד בשקד ?
השָׁקֵד כמו הנשק הסודי של מדינת ישראל הקטנה – כי אין לנו אֶרֶץ אַחֶרֶת, הוא עץ קטן, קומתו אינה עולה בדרך כלל על ארבעה מטרים. לעומת זאת יש לו שורשים עמוקים, ולפיכך הוא יכול לגדול היטב גם באזורים שהגשמים מעטים בהם. כל מיני השָׁקֵד הם צמחים מוגנים בישראל למעט מטעים נטועים. השקד הוא סמלה של ארץ ישראל היפה , הטובה והחולמת, של הנשק הסודי של מדינת ישראל – כי אין לנו אֶרֶץ אַחֶרֶת.
השקד הפורח המקדים בפריחתו את עצי הפרי האחרים. לא מקרה הוא ששיא פריחתו של השקד בטו' בשבט, החג שיותר מסמל את חיבורנו לאדמת הארץ, הרוויה בדם יזע ודמעות.
כך גם טו' בשבט שהוא יום הולדתה של כנסת ישראל, המסמלת את עצמאותנו וקוממיותנו במדינתו שגאלה אותנו מגלות בת 2000 שנה.
אכן, הנשק הסודי של מדינת ישראל- כי אין לנו אֶרֶץ אַחֶרֶת, מהדהד באוזננו בשירו של אהוד מנור: "אֵין לִי אֶרֶץ אַחֶרֶת, עַד שֶתְחַדֵש יָמֶיהָ, עַד שֶתִפְקַח אֶת עֵינֶיהָ".
שבת שלום
כותב: ד"ר זאב פרידמן, מנכ"ל עמותת מלב"ב
