fbpx

פרשת בהעלותך – "וַיָּאצֶל מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלָיו" – הדיאלקטיקה המדברית  – פתוח  סגור

מסע בני ישראל מתרחש במרחב המדבר. יש בו במדבר, קסם דיאלקטי מיוחד , של אחדות הניגודים, המשתקפים באירועי פרשתנו.

נדון במאמרנו בניגודי מרחבי המדבר וסגנונותיו – פתוח סגור , כמאמר המשורר –יהודה עמיחי.

כך מציג לנו הסופר הארגנטינאי חורחה לואיס בורחס( 1899 – 1986)   בספרו " האלף", את הדיאלקטיקה של מרחבי המדבר- פתוח סגור:" שני המלכים ושני המבוכים – "מלך ערב נכנס למבוך אותו בנה מלך פרס ומצליח לצאת ממנו לאחר שעות רבות  ורק לאחר תפילה. הוא מבטיח למלך הפרסי שיום יבוא והוא יראה לו את המבוך שלו, שהוא מסובך הרבה יותר. לאחר שהוא שובה את מלך פרס, הוא מעלה אותו על גמל ומוליך אותו במדבר. שלושה ימים רכבו, עד שאמר לו: "הו מלך הזמן, עיקר הדור וסימלו. בבבל ביקשת להביא עלי אבדון במבוך של ארד, עתיר מדרגות, דלתות וכתלים. עכשיו מצא הכול יכול לנכון שאראה לך את המבוך שלי, שאין בו מדרגות לעלות בהן, דלתות להבקיען, או חומות להצר את צעדיך. ואז התיר את כבליו והניחו בלב המדבר, שם מת ברעב ובצמא" .

הסיפור מציג לנו שני טיפוסי מבוכים במדברהמבוך הראשון הוא מבוכו של מלך פרס, המאופיין במחיצות, בגבולות, חסמים, ומנגנוני הגנה. זה המבוך הסגור ,המייצג את הגבולות והסדר המדברי. לעומתו, המבוך השני של מלך ערב, מאופיין בשטחו הפתוח, ללא גבולות ומחיצות, זה המבוך הפתוח.

במבחן התוצאה,  מהמבוך הראשון בעל הסדר והגבולותיוצאים בשלום ואילו מהמבוך השני הפתוח ללא גבולות, שם מתים ברעב ובצמא.

זאת לדעת, טרם כניסתך למבוך הפרסי, עליך להבטיח בוודאות גם את יציאתך ממנו בשלום.

מאפייני המבוכים, מובילים אותנו להעמיק בסגנונות הנהגה וניהול – פתוח סגור, כפי שמשתקפים בפרשתנו.

חוקר מדעי הניהול וההתנהגות הארגונית יצחק אדיג'ס -מציג שני סגנונות של ניהול: הראשון, הסגור-  סגנון ה- Administrator)  A). סגנון זה לא אוהב שינויים, אוהב יציבות, מקור כוחו היא הסמכות. השני, הפתוח – סגנון ה- E.( Entenpenuarסגנון זה אוהב שינויים, הוא  יוזם, אסוציאטיבי  ויצירתי. דומה שסגנונות ניהול אלו משתקפים בדמויות מרכזיות בפרשתנו.

הנה כבר – סגור,  באירוע העלאת הנרות, על ידי אהרן הכוהן : "  בְּהַעֲלֹתְךָ, אֶת הַנֵּרֹת, אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת.   וַיַּעַשׂ כֵּן, אַהֲרֹן אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ:  כַּאֲשֶׁר צִוָּה ד', אֶת מֹשֶׁה.   וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה מִקְשָׁה זָהָב, עַד יְרֵכָהּ עַד פִּרְחָהּ מִקְשָׁה הִוא:  כַּמַּרְאֶה, אֲשֶׁר הֶרְאָה ד' אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשָׂה, אֶת הַמְּנֹרָה".  (במדבר, ח', ב'-ד' ).

רש"י אוחז בפרשתנו באוריינטציה הבירוקרטית של סגנון הניהול הסגור– Administrator)  A), שיש בו שמירת הגבולות והכללים המדויקים: "וַיַּעַשׂ כֵּן, אַהֲרֹן- להגיד שבחו של אהרן שלא שינה". סגנון ניהולי זה יודע לשמור על המשכיות ורציפות ההתנהלות ,וההצמדות לכללים ונהלים, כאשר מעבירים את מקל הניהול ממנהל פורש למנהל נכנס – שלא שינה.

אך רש"י בהקשר דומה של העלאת הנר במקום אחר, אוחז דווקא בסגנון הניהול הפתוח– ה- E  Entenpenuar)) היזם, האסוציאטיבי  והיצירתי, באוריינטציה הנגדית הפורצת גבולות, שיש בה העצמה: "להעלות נר תמיד- מדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה"  (שמות, כז' ,כ').  בסגנון הפתוח, השלהבת עולה  מעלה , ללא גבולות והתניה מראש- כמה גבוה תעלה. סוג של העצמה ללא קביעת גבולות, בהענקת דרור לרוח היצירתיות ולהשראתה, כקוראת- עלה מעלה מעלה, אל תעצור.

ר' יצחק הורוביץ ( 1745-1815 )בעל החיבור – "באר יצחק", מעניק לנו את הפרקטיקה בסגנון ניהול  פתוח זה : "שלא ידליק הפתילה ויניחנה כך דולק, אף על פי שעדיין לא התחילה השלהבת לעלות, אלא שצריך לעסוק בהדלקתה עד שתהא השלהבת עולה מאליה".

כך גם  הדיאלקטיקה המדברית –פתוח וסגור, נחשפת לנגד עינינו באירוע אחר בפרשתנו, אודות המתנבאים במחנה-  אלדד ומידד: " וַיָּאצֶל מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלָיו, וַיִּתֵּן עַל שִׁבְעִים אִישׁ הַזְּקֵנִים; וַיְהִי, כְּנוֹחַ עֲלֵיהֶם הָרוּחַ, וַיִּתְנַבְּאוּ, וְלֹא יָסָפוּ.   וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים בַּמַּחֲנֶה שֵׁם הָאֶחָד אֶלְדָּד וְשֵׁם הַשֵּׁנִי מֵידָד  וַתָּנַח  עֲלֵהֶם הָרוּחַ, וְהֵמָּה בַּכְּתֻבִים, וְלֹא יָצְאוּ, הָאֹהֱלָה; וַיִּתְנַבְּאוּ, בַּמַּחֲנֶה.   וַיָּרָץ הַנַּעַר, וַיַּגֵּד לְמֹשֶׁה וַיֹּאמַר:  אֶלְדָּד וּמֵידָד, מִתְנַבְּאִים בַּמַּחֲנֶה.   וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, מְשָׁרֵת מֹשֶׁה מִבְּחֻרָיו וַיֹּאמַר:  אֲדֹנִי מֹשֶׁה, כְּלָאֵם.   וַיֹּאמֶר לוֹ מֹשֶׁה, הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי; וּמִי יִתֵּן כָּל עַם ד', נְבִיאִים כִּי יִתֵּן  ד' אֶת רוּחוֹ, עֲלֵיהֶם " .( במדבר, יא',כו' –כט' ).

האירוע החריג של אלדד ומידד המתנבאים במחנה, מציג את הדיאלקטיקה– פתוח וסגור, בשתי דמויות מרכזיות בפרשתנו– משה ויהושע.

יהושע בעל הסגנון הסגור ה-  Administrator)  A ) מייצג את הגישה הבירוקרטית ,מבית מדרשו של הסוציולוג הארגוני הנודע מקס ובר ( 1864-1920),שחי בגרמניה, ממייסדי הסוציולוגיה המודרנית ותורת המינהל הציבורי, אבי התיאוריה של הארגון הפירמידלי והבירוקרטיה, שיש בו- היררכיה, הגדרת סמכויות ורציונליזציה . בארגון כזה כפופים בעיקר לנהלים, לסדר ולכללי התנהגות ברורים וידועים. בארגון כזה, החשיבה היא בדרך כלל בתוך הקופסא. יהושע מייצג את הגישה הניהולית הצנטרליסטית של ריכוז הסמכויות ולא ביזורן. לכן, באירוע כה חריג של התנבאות אלדד ומידד, ללא רשות וסמכות, התגובה של יהושע , מחייבת הפעלת אכיפה וענישה:  "אֲדֹנִי מֹשֶׁה, כְּלָאֵם ". יהושע מגנה את ההתנהגות החריגה של אלדד ומידד.

משה בעל הסגנון הפתוח ה-E  , ( Entenpenuar)בניגוד ליהושע, מציג באירוע המתנבאים במחנה, גישה שונה לחלוטין. משה איננו רוצה "לכלוא את הרוח" ( קהלת ח', ח' ). הוא חושב מחוץ לקופסא, באופן מקורי ויצירתי- "הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי; וּמִי יִתֵּן כָּל עַם ד', נְבִיאִים כִּי יִתֵּן  ד' אֶת רוּחוֹ, עֲלֵיהֶם ". משה מעניק רוח גבית להתנהגותם של אלדד ומידד. משה הוא חסיד מושג ההעצמה, כדברי הרש"ר הירש ( 1808-1888 ): "הוראינו לדעת שביסוד המנהיגות הרוחנית העליונה, לא ניתנה זכות מיוחדת( מונופולין) על הרוח למישהו. כישרונות הרוח הניתנים מאת ד', אינם מותנים במשרה ואינם זכויות של מעמד. האחרון שבאומה יכול לזכות ברוח ד' כיושב ראשונה במלכות".

משה בסגנונו הפתוח בפרשתנו, מבין שגם במרחב המדבר במסע כה מורכב של בני ישראל, יש מקום לשינוי ,לחידוש ולהתחדשות. משה עצמו עבר שינוי מהותי, מסגנון סגור לפני הגעתו של יתרו , כאשר לקח על עצמו את כל המטלות והמשימות : "וַיְהִי, מִמָּחֳרָת, וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה, לִשְׁפֹּט אֶת-הָעָם; וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל-מֹשֶׁה, מִן-הַבֹּקֶר עַד-הָעָרֶב.  וַיַּרְא חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵת כָּל-אֲשֶׁר-הוּא עֹשֶׂה לָעָם; וַיֹּאמֶר, מָה-הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה לָעָם מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ, וְכָל-הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ מִן-בֹּקֶר עַד-עָרֶב".( שמות, יח',יג'- יד'). משה בפרשתנו מוצג  בסגנונו הפתוח , בהענקת רוח גבית להתפרצות הרוח והנבואה במחנה .

אוריינטציה של שינוי בסגנון הפתוח שבו אוחז משה בפרשתנו איננה פשוטה , כלל ועיקר. מנהיגות המחוללת שינוי ורפורמה , יודעת מראש שכל שינוי מהמקובל ,השגרתי , הנהוג והמקובל, עלול לפגוש התנגדויות בעוצמות שונות. כך לימדנו מקיאוולי ( 1469-1527 ): "אין דבר קשה יותר לתכנון, לא בטוח ומסוכן, מיצירת מערכת חדשה. היזם יעמוד מול איבתם של אלה הנשכרים משימורה של המערכת הישנה, ומול אדישותם של אלה אשר ייצאו נשכרים מן המערכת החדשה" (ניקולו מקיאוולי, "הנסיך")

כך משה חווה את תהליך השינוי בסגנונו הפתוח במופע הבא בפרשתנו, באירוע קברות התבערה : "וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים, רַע בְּאָזְנֵי ד'; וַיִּשְׁמַע ד', וַיִּחַר אַפּוֹ, וַתִּבְעַר בָּם אֵשׁ ד', וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה.    וַיִּצְעַק הָעָם, אֶל מֹשֶׁהוַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה אֶל ד', וַתִּשְׁקַע הָאֵשׁ. וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא, תַּבְעֵרָה:  כִּי בָעֲרָה בָם, אֵשׁ ד' ".(במדבר, יא', א-ג).

הד להבחנה בין הסגנון הסגור לבין הפתוח, נמצא אצל  אַחַד הָעָם (אשר צבי  הירש  גינצברג 1856-   1927)  שהיה מראשי הוגיה של הציונות, מייסד הזרם   של הציונות הרוחנית,  במאמרו המפורסם   "כהן ונביא" משנת תרנ"ג . לדעת אחד העם, הנביא נעלה על הכהן , משום שרעיון מוסרי ממלא את ליבו , " עד שאין ביכולתו להסיח דעתו ממנו אף רגע. הנביא נלחם כל חייו על אמונותיו והאידיאלים שלו , גם במחיר היותו "איש ריב ומדון ואיש לכל הארץ" ( ירמיהו טו) . לעומתו הכהן איננו איש מלחמות , והוא צועד בדרך הסלולה ".

דומה שהסגנון המנהיגותי הסגור של אהרון הכהן בפתח פרשתנו,  -"וַיַּעַשׂ כֵּן, אַהֲרֹן- להגיד שבחו של אהרן שלא שינה"( רש"י), נוכח גם אצל יהושע , שאמנם לא היה כהן, אך נקט בסגנון הסגור, המאפיין את הכהן- "אֲדֹנִי מֹשֶׁה, כְּלָאֵם".   לעומתם, הסגנון הפתוח , בדמותו של משה , כנביא ומנהיג, המוביל שינוי והתחדשות –" וּמִי יִתֵּן כָּל עַם ד', נְבִיאִים כִּי יִתֵּן ד' אֶת רוּחוֹ, עֲלֵיהֶם".

לא מקרה הוא שההפטרה לפרשתנו, העוסקת בחזונו של הנביא זכריה,  מבליטה את ההבחנה וההפרדה בין הסגנונות – פתוח סגור, בייצוגם אצל יהושע הכהן וזרובבל המלך.

כך מספרת לנו ההפטרה : " שְׁמַע נָא יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, …  כִּי הִנְנִי מֵבִיא אֶת עַבְדִּי, צֶמַח…וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵלַי, לֵאמֹר, זֶה דְּבַר ד', אֶל זְרֻבָּבֶל לֵאמֹר:  לֹא בְחַיִל, וְלֹא בְכֹח כִּי אִם בְּרוּחִי, אָמַר ד' צְבָאוֹת.    מִי אַתָּה הַר הַגָּדוֹל לִפְנֵי זְרֻבָּבֶל, לְמִישֹׁר; וְהוֹצִיא, אֶת הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה תְּשֻׁאוֹת, חֵן חֵן לָהּ. וַיְהִי דְבַר ד', אֵלַי לֵאמֹר.    יְדֵי זְרֻבָּבֶל, יִסְּדוּ הַבַּיִת הַזֶּה וְיָדָיו תְּבַצַּעְנָה; וְיָדַעְתָּ, כִּי  ד' צְבָאוֹת שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם. (זכריה, ד', ו'-ח').

הנה כי כן, אחדות הניגודים –פתןח סגור בחזיונו של הנביא זכריה –" לֹא בְחַיִל, וְלֹא בְכֹח כִּי אִם בְּרוּחִי".

נגינת הדיאלקטיקה המדברית – פתוח  סגור, מתנגנת בשירו של  יהודה עמיחי ( 1924 – 2000) "פתוח סגור" :

"לִפְנֵי שֶׁאָדָם נוֹלָד הַכֹּל פָּתוּחַ בַּיְקוּם בִּלְעָדָיו.

כְּשֶׁהוּא חַי הַכֹּל סָגוּר בּוֹ בְּחַיָּיו.

וּכְּשֶׁהוּא מֵת הַכֹּל שׁוּב פָּתוּחַ.

פָּתוּחַ סָגוּר פָּתוּחַ. זֶה כֹּל הָאָדָם ".

כותב: ד"ר זאב פרידמן, מנכ"ל עמותת מלב"ב

שלושת שלבי הדמנציה

דמנציה אינה מחלה אחת, אלא קבוצה של מחלות שהמשותף להן הוא פגיעה הולכת ומתגברת בתפקוד כתוצאה מהתנוונות של המוח. קצב ההתדרדרות משתנה מאדם לאדם, ויכול

להמשך קריאה

אלצהיימר

מונחים בסיסיים – מה זה אלצהיימר? מחלת האלצהיימר הינה מחלה ניוונית הפוגעת במוח, ומשפיעה על תפקודי חשיבה, תפקודים רגשיים, הבנה של שפה, יכולת תנועה ועוד.

להמשך קריאה

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו לקבלת עדכונים ומידע מקצועי!

דילוג לתוכן