fbpx

פרשת נשא  ושבועות – "וְהִתְוַדּוּ, אֶת חַטָּאתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ"- על גזלת הגר

פרשתנו סמוכה השנה לחג השבועות.

דומה שסמיכות זאת איננה מקרית, ומשתקפת בסוגיית גזלת הגר בפרשתנו: "וַיְדַבֵּר ד', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם, לִמְעֹל מַעַל בד' וְאָשְׁמָה, הַנֶּפֶשׁ הַהִוא. וְהִתְוַדּוּ, אֶת חַטָּאתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ, וְהֵשִׁיב אֶת-אֲשָׁמוֹ בְּרֹאשׁוֹ, וַחֲמִישִׁתוֹ יֹסֵף עָלָיו; וְנָתַן, לַאֲשֶׁר אָשַׁם לוֹ. וְאִם-אֵין לָאִישׁ גֹּאֵל, לְהָשִׁיב הָאָשָׁם אֵלָיו הָאָשָׁם הַמּוּשָׁב לַד', לַכֹּהֵן:  מִלְּבַד, אֵיל הַכִּפֻּרִים, אֲשֶׁר יְכַפֶּר-בּוֹ, עָלָיו. וְכָל-תְּרוּמָה לְכָל-קָדְשֵׁי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה. וְאִישׁ אֶת קֳדָשָׁיו, לוֹ יִהְיוּ; אִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן לַכֹּהֵן, לוֹ יִהְיֶה". (במדבר, ה', ה'-י')

 רש"י מאיר את סוגיית גזלת הגר: "ונשנית כאן בשביל שני דברים שנתחדשו בה, האחד, שכתוב והתוודו, לומר שאינו חייב חומש ואשם ( שכתובים בספר ויקרא) על פי עדים עד שיודה בדבר, והשני, על גזל הגר, שהוא ניתן לכוהנים. ואם אין לאיש גואל-…וכי יש לך אדם בישראל שאין לו גואלים, או בן או בת או אח או שאר בשר הקרוב …אלא זה הגר שמת ואין לו יורשים".

פרשיית הגזלה מהגר בפרשתנו, דורשת מעמנו התבוננות עמוקה, קודם כל בתוכנו, בהתבוננות פנימית ואמיתית ביחס לאחר  ולשונה ובמקרה שבפרשתנו- לגר. בין אם בגר צדק ו/או בגר תושב עסקינן. המחויבות שלנו היא אחת.

הנה  התבוננות  מעמיקה בנפש הגר, במאמרה של הסופרת  רבקה מאיר: "האדם הוא זר בעולם. הוא נולד לתוך החיים בלי לדעת מה הם, וכל ימיו הוא עמל להבינם, לתת  בהם סימנים. כל ימי חייו עוברים עליו בניסיון להכות שורש, להגיע לתחושה של קבע ובית. לעיתים  קרובות הוא מדמה שאכן הצליח בכך והוא מסב לו שאנן, מרופד בביתו, במשפחתו ובחייו. עד  שבאים הימים וטופחים על פניו, מפריעים בו כרוח פרצים, מגלים לו שהוא תושב של ארעי… יש מעט מקומות שבהם יש  ציווי לאהוב, מדובר בשלושה, בראשון זה שבקריאת שמע, מדובר בציווי לאהוב את הבורא. בשני  המקומות האחרים נאמר שיש לאהוב מישהו כמוך. כך לגבי הרע וכך לגבי הגר." (שבת, מקור ראשון א' סיון תשס"ז 18.5.07).

כך גם נתבונן בניתוחה הרגיש של הסופרת אמונה אלון והחיבור למעמד קבלת התורה בחג השבועות : "קל לקבל את מי שמוכר לנו, את מי שדומה לנו, את מי שאנחנו יכולים לראות בו, במודע או שלא במודע, השתקפות של עצמנו, כפי שאנו מכירים את עצמנו, או כפי שהיינו רוצים להיות. הרבה  יותר קשה לקבל את הזר, את השונה, את זה שמשקף לנו חלקים בלתי מוכרים באישיותנו. חלקים שאולי איננו רוצים כלל להכיר. ומכאן שנאת הזרים, אשר מי כמונו, היהודים, חווה אותו  על בשרו לאורך הדורות. אצלנו לעומת זאת, יש אפשרות לא רק לקבל זרים, אלא אף לאהוב  אותם… ולגייר בקבלה ובאהבה, גם חלקים זרים בתוך אישיותנו, בטרם נתייצב למרגלות הר סיני  לקבל, מחדש, את התורה ואת עצמנו" ("שבת בשבתו" במדבר תשס"ז, 1170).

כאמור, פרשתנו צמודה לחג השבועות, שמאיר את סוגיית הגרות בממדיה השונים, בדמותה של רות המואביה : "וַתֹּאמֶר רוּת אַל-תִּפְגְּעִי-בִי, לְעָזְבֵךְ לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ . כִּי אֶל-אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ, וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין עַמֵּךְ עַמִּי, וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי. בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת, וְשָׁם אֶקָּבֵר; כֹּה יַעֲשֶׂה ד' לִי, וְכֹה יוֹסִיף כִּי הַמָּוֶת, יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ".( מגילת רות, א', טז'- יז')

הנה כי כן, פרשתנו העוסקת בגזלת הגר ובהעדר גואל: " וְאִם-אֵין לָאִישׁ גֹּאֵל " , מתכתבת עם סוגיית הגר והגואל אצל רות הגיורת :"וַיִּקַּח בֹּעַז אֶת-רוּת וַתְּהִי-לוֹ לְאִשָּׁה, וַיָּבֹא אֵלֶיהָ; וַיִּתֵּן ד' לָהּ הֵרָיוֹן, וַתֵּלֶד בֵּן. וַתֹּאמַרְנָה הַנָּשִׁים, אֶל-נָעֳמִי, בָּרוּךְ ד', אֲשֶׁר לֹא הִשְׁבִּית לָךְ גֹּאֵל הַיּוֹם; וְיִקָּרֵא שְׁמוֹ, בְּיִשְׂרָאֵל. וְהָיָה לָךְ לְמֵשִׁיב נֶפֶשׁ, וּלְכַלְכֵּל אֶת-שֵׂיבָתֵךְ:  כִּי כַלָּתֵךְ אֲשֶׁר-אֲהֵבַתֶךְ, יְלָדַתּוּ, אֲשֶׁר-הִיא טוֹבָה לָךְ, מִשִּׁבְעָה בָּנִים.   וַתִּקַּח נָעֳמִי אֶת-הַיֶּלֶד וַתְּשִׁתֵהוּ בְחֵיקָהּ, וַתְּהִי-לוֹ לְאֹמֶנֶת.   וַתִּקְרֶאנָה לוֹ הַשְּׁכֵנוֹת שֵׁם לֵאמֹר, יֻלַּד-בֵּן לְנָעֳמִי; וַתִּקְרֶאנָה שְׁמוֹ עוֹבֵד, הוּא אֲבִי-יִשַׁי אֲבִי דָוִד".  ( מגילת רות,ד',יג'- יז').

באירוע של אשם גזלות ובדגש לגזלה מהגר בפרשתנו,  בנוסף לאָשָׁם – הקנס הכספי, יש גם את אלמנט הווידוי: "אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם, לִמְעֹל מַעַל בד' וְאָשְׁמָה, הַנֶּפֶשׁ הַהִוא. וְהִתְוַדּוּ, אֶת חַטָּאתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ". סוגיית הווידוי בפרשיית – גזלת הגר ראויה להפנמה ולהטמעה בדבריו של הרב ר' י"ד סולבייצ'יק ( 1915-1981 )בספרו – על התשובה: "שני היסודות הללו ( החרטה והבושה) מעמידים אותנו על ערכו של הווידוי. לכאורה, אם עשה אדם תשובה גמורה ועבר דרך כל העינויים והייסורים שבתהליך התשובה- למה יהא זקוק עדיין לווידוי? יש שאדם יודע מעל לכל ספק כי חטא והחטיא את מטרת חייו, כי בגד בכל ערכיוהוא יודע למה- אך אינו מוכן לומר זאת בפה מלא, או לשמוע זאת מפי אחרים. על משכבו בלילות הוא הוגה בכך, בינו לבין עצמו בוכייה נפשו במסתרים, אך לאור היום, בעיני אחרים, הוא שמח וטוב לב. וכדי לחפות על האמת המנקרת בפנימיות הוא מוסיף לחטוא, מגביר את המירוץ ומוסיף לדהור במהירות אל עברי פי תהום. הווידוי מכריח את האדם, תוך ייסורים עצומים, להכיר בעובדות כפשוטן, לבטא את האמת כמות שהיא. יש בכך משום קורבן, משום שבירת הרצון והליכה נגד הטבע תוך כדי מכאוב. יש בכך לא רק משום חרטה, אלא גם משום בושה. "ותלמדנו ד' אלוקינו להתוודות לפניך על כל עוונותינו"- להסתכל לאמת בפנים, ישר לעיניים, להביט נכוחה, לשבור את מנגנון ההגנה העצמית, לנתץ את המחיצות המלאכותיות, ללכת נגד טבע האדם המצווה עליו להחבא ולהסתתר, לקרוע את המסווה, לגמור בפה מה שגמר קודם לכן בלב…כשם שהקורבן נשרף על גבי המזבח, כך אנו שורפים במעשה הווידוי את שלוותנו המבוצרתאת גאוותנו המטופחתאת חיינו המלאכותיים, ואז ורק אז, לפי ד' תטהרו ".

הנה לנו סמיכות הזמנים של פרשתנו לחג השבועות, במעמד הנשגב, מלא הוד וקדושה של קבלת התורה, במעמד הר סיני.

על מנת להגיע לרום המדרגה הרוחנית הנשגב במעמד קבלת התורה בהר סיני, המתחבר לחג השבועות – חג מתן תורה: "וְכָל-הָעָם רֹאִים אֶת- הַקּוֹלֹת וְאֶת- הַלַּפִּידִם, וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר, וְאֶת-הָהָר, עָשֵׁן; וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ, וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק".(שמות, כ', יד), זה מחייב ראייה מסוג אחר, ראיית החלש והנזקק שנקרה בדרכך והעומד על ידך.

כך עלינו לראות את הגר שבקרבנו, בראייה אמיתית ולא סלקטיבית- פנימית וחיצונית, לגלות כלפיו חמלה ואמפתיה, למנוע את  ניצולו והחלשתו וכל ניסיון לגזול ולהונות אותו. ר' צדוק הכהן מלובלין( 1823-1900) מאיר זאת בפרשנותו:" וְכָל-הָעָם רֹאִים אֶת-הַקּוֹלֹת "-שהיו רואים את הנשמע. ששמיעה היא הידיעה שבמוח, אבל ראייה היא על ידי ההרגשה שבלב" (דברי חלומות כג').

לא די רק בעיניים לראות, יש גם בלב לראות.

מעמד הר סיני אותו נחווה בחג השבועות, מביא את בשורת הריפוי החברתי והקהילתי של עם ישראל ולא רק את הריפוי הפיזי. כך מתאר זאת המדרש: " בשעה שיצאו ישראל ממצרים היו רובם בעלי מומין… כיון שבאו למדבר סיני אמר האלוהים-כך הוא כבודה של תורה, שאתן אותה לדו בעלי מומין?….מה עשה האלוהים ? אמר למלאכים, שיירדו אצל ישראל וירפאו אותן"  (מדרש רבה, ז', א').

הבה נקרא את המדרש גם בקריאה של ריפוי חברתי ,של הנפש, הרגש ולא רק ריפוי פיזי גופני.

סוגיית הגרות בפרשתנו והקשרה לחג השבועות – חג הביכורים, מוארת בסיפורו של המלך אגריפס ( 10 לפנה"ס ועד 44 לספירה) שהומלך על כל ממלכת יהודה, שומרון ואדום בשנת 41 לספירה. אביו אריסטובלוס היה יהודי , אך אימו ברינקי, לא הייתה יהודיה. למרות זאת קיבל מקום של קירוב, חיבוק ואהבה מהחכמים והעם. כך מתארת לנו המשנה: "כֵּיצַד מַעֲלִין אֶת הַבִּכּוּרִים? כָּל הָעֲיָרוֹת שֶׁבַּמַּעֲמָד מִתְכַּנְּסוֹת לָעִיר שֶׁל מַעֲמָד, וְלָנִין בִּרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר…וְלַמַּשְׁכִּים אוֹמֵר (ירמיה לא', ה') "קוּמוּ וְנַעֲלֶה צִיּוֹן אֶל-ד' אֱלהֵינוּ"…. וְכָל בַּעֲלֵי אֻמָּנִיּוֹת שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם עוֹמְדִים לִפְנֵיהֶם וְשׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹמָם: אַחֵינוּ אַנְשֵׁי מָקוֹם פְּלוֹנִי, בָּאתֶם לְשָׁלוֹם. הֶחָלִיל מַכֶּה לִפְנֵיהֶם, עַד שֶׁמַּגִיעִין לְהַר הַבַּיִת. הִגִּיעוּ לְהַר הַבַּיִת אֲפִלּוּ אַגְרִפַּס הַמֶּלֶךְ נוֹטֵל הַסַּל עַל כְּתֵפוֹ וְנִכְנָס, עַד שֶׁמַּגִּיעַ לָעֲזָרָה.הִגִּיעַ לָעֲזָרָה, וְדִבְּרוּ הַלְוִיִּם בַּשִּׁיר:"אֲרוֹמִמְךָ ה' כִּי דִלִּיתָנִי וְלא-שִֹמַּחְתָּ אֹיְבַי לִי" (תהלים ל', ב') ( מסכת ביכורים, ג', ד').

כך גם מעמדו של המלך אגריפס בקרב ההנהגה התורנית והעם כולו, מקבל ביטוי עמוק במצוות הקהל שחלה במוצאי שנת השמיטה: "פָּרָשַׁת הַמֶּלֶךְ כֵּיצַד? מוֹצָאֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג, בַּשְּׁמִינִי, בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, עוֹשִׂין לוֹ בִּימָה שֶׁל עֵץ בָּעֲזָרָה, וְהוּא יוֹשֵׁב עָלֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד" וְגוֹ' (דברים לא, י). חַזַּן הַכְּנֶסֶת נוֹטֵל סֵפֶר תּוֹרָה, וְנוֹתְנָהּ לְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת, וְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת נוֹתְנָהּ לַסְּגָן, וְהַסְּגָן נוֹתְנָהּ לְכֹהֵן גָּדוֹל, וְכֹהֵן גָּדוֹל נוֹתְנָהּ לַמֶּלֶךְ, וְהַמֶּלֶךְ עוֹמֵד וּמְקַבֵּל, וְקוֹרֵא יוֹשֵׁב. אַגְרִיפַּס הַמֶּלֶךְ עָמַד וְקִבֵּל וְקָרָא עוֹמֵד, וְשִׁבְּחוּהוּ חֲכָמִים; וּכְשֶׁהִגִּיעַ לְ "לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי" (דברים יז', טו'), זָלְגוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת. אָמְרוּ לוֹ: אַל תִּתְיָרֵא, אַגְרִיפַּס! אָחִינוּ אָתָּה, אָחִינוּ אָתָּה, אָחִינוּ אָתָּה ". (מסכת סוטה, ז', ח')

הרב ד"ר בני לאו בספרו- "חכמים", מאיר את סוגיית הגיור ומורכבותה בהקשר למלך אגריפס :  "במשנה זו בולטת אהדת העם  לאגריפס. ברור לכל שהוא " איש נוכרי", אך העם מקבל אותו באהבה. ייחוסו של אגריפס נידון בספרות המחקר. שני הורי אימו וכן אבי אביו היו מזרע אדומי. רק אם אביו, מרים החשמונאית, הייתה מזרע ישראל. דמעותיו של אגריפס עם הרגעתו על ידי ישראל, מבטאות אולי ויכוח על תקפות גיור אדומים בימי יוחנן הורקנוס… בקריאה "אחינו אתה", מבקש העם להרגיע את אגריפס ולהכלילו בראויים למלוכה כנגד המסורת ההלכתית". (חכמים, כרך ראשון- ימי בית שני, עמ' 212, ידיעות ספרים, ספריית אלינר, 2006).

פרשת המלך אגריפס המתכתבת עם סיפורה של רות המואביה בחג השבועות ורגישותה של התורה בפרשתנו למעמדו של הגר, משתקפת במורכבותה של   סוגיית הגיור כיום, על ממדיה השונים.

פרשת נשא היא מאד אישית עבורי. בליל שבת של פרשתנו- פרשת נשא, לפני 21 שנה, הוזעקתי בתוקף תפקידי כמנהל מינהל הרווחה ומכלול אוכלוסייה בחירום, בעיריית תל אביב יפו, לזירת הפיגוע בדולפינריום.  בפיגוע הנתעב נרצחו 21 נערים ונערות, ועוד 120 אנשים שנפצעו בדרגות חומרה שונות.

פרשתנו היא  הארוכה ביותר בחמשה חומשי תורה-176 פסוקים.  עבורי הייתה זאת השבת הקדושה ,הרוחנית והארוכה ביותר בחיי. לעולם, לא אשכח את מעמד ההבדלה המרגש במוצאי שבת עם כל חבריי בצוותים שפעלו במהלך השבת ללא הפסקה- במרכז המידע והתמיכה במשפחות בזירת האירוע, בבתי החולים, במכון לרפואה משפטית באבו כביר ,בצוותי ההודעות למשפחות , בהכנת הלוויות והשבעה, בתמיכה בצוותים- "מי יציל את המציל" , ובקווי התמיכה המקצועית לציבור הרחב.

זאת הייתה ברכת ההבדלה המרגשת והמבדלת בין קודש לקודש קודשים- "הִנֵּה אֵל יְשׁוּעָתִי אֶבְטַח וְלא אֶפְחָד…ד' צְבָאות עִמָּנוּ. מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלהֵי יַעֲקב סֶלָה".

לעולם לא אשכח את המפגש המורכב במוצאי אותה שבת קדושה, עם הנהלת חברה קדישא, לטפל ברגישות יתירה ובאהבה אין קץ במשפחות שחלקן לא היו יהודיות על פי ההלכה, או שהיו בהליכי גיור, בכל הקשור להבאתם לקבורה בבית העלמין בקרית שאול.

עשינו הכול למנוע את גזלת כבודו של הגר.

חיבקנו את המשפחות ואמרנו להן בעיניים דומעות: "אחינו ואחיותינו אתם".

שבת שלום וחג שבועות שמח

 

כותב: ד"ר זאב פרידמן, מנכ"ל עמותת מלב"ב

שלושת שלבי הדמנציה

דמנציה אינה מחלה אחת, אלא קבוצה של מחלות שהמשותף להן הוא פגיעה הולכת ומתגברת בתפקוד כתוצאה מהתנוונות של המוח. קצב ההתדרדרות משתנה מאדם לאדם, ויכול

להמשך קריאה

אלצהיימר

מונחים בסיסיים – מה זה אלצהיימר? מחלת האלצהיימר הינה מחלה ניוונית הפוגעת במוח, ומשפיעה על תפקודי חשיבה, תפקודים רגשיים, הבנה של שפה, יכולת תנועה ועוד.

להמשך קריאה

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו לקבלת עדכונים ומידע מקצועי!

דילוג לתוכן