fbpx

פרשת במדבר ויום ירושלים  – "אִישׁ עַל-מַחֲנֵהוּ וְאִישׁ עַל-דִּגְלוֹ, לְצִבְאֹתָם" –  מצעד הדגלים

כך צועד מצעד הדגלים בפרשתנו .

המחנה הראשון ,מיקומו במזרח, בראשו יהודה וכולל את זבולון ויששכר :"הַחֹנִים קֵדְמָה מִזְרָחָה, דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה לְצִבְאֹתָם; וְנָשִׂיא לִבְנֵי יְהוּדָה, נַחְשׁוֹן בֶּן-עַמִּינָדָב".  המחנה השני ,מיקומו בדרום, בראשו ראובן וכולל את שמעון וגד :"דֶּגֶל מַחֲנֵה רְאוּבֵן תֵּימָנָה, לְצִבְאֹתָם וְנָשִׂיא לִבְנֵי רְאוּבֵן, אֱלִיצוּר בֶּן-שְׁדֵיאוּר". המחנה השלישי ,מיקומו במערב, בראשו אפרים וכולל את בנימין ומנשה : "דֶּגֶל מַחֲנֵה אֶפְרַיִם לְצִבְאֹתָם, יָמָּה וְנָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרַיִם, אֱלִישָׁמָע בֶּן-עַמִּיהוּד". 

  המחנה הרביעי ,מיקומו בצפון, בראשו דן וכולל את אשר ונפתלי: "דֶּגֶל מַחֲנֵה דָן צָפֹנָה, לְצִבְאֹתָם; וְנָשִׂיא לִבְנֵי דָן, אֲחִיעֶזֶר בֶּן-עַמִּישַׁדָּי".

ר' משה אלשיך (1593 – 1508 ) מציג לנו קריאה לנשיאים נושאי הדגל : " ועוד עשה הוא יתברך בתורתו, בל יתגאה יהודה באומרו- אני ראשון לכולם. על כן אמר: והחונים קדמה מזרחה דגל מחנה יהודה לצבאותם, כלומר, לא עתה יבושו השאר, פן יאמר יהודה: גדול אנכי, כי אני ראשון לכולם– כי הלא אינו לפניהם, רק כאילו האחרים קידמוהו ובתוספת וי"ו, כאילו הוא נוסף עליהם….וגם נזכר דגלו כלאחר יד ולא כאחרים….לבל תזוח דעתו על הקדימה" .

כך משרטט את מצעד הדגלים בפרשנותו ,שמואל דוד לוצאטן- שד"ל ( 1800 – 1865 ) ( במדבר, א', נב'): " דגל אין תחילת הוראתו לא נס ולא מפה, כי זה טעם אות, איש על דגלו באותות( ב', ב'),אבל הוא כתרגום אונקלוס וכל הקדמונים- חברה מסודרת( דגלו- טקסה באונקלוס מלשון יוונית ופירושה סדר וחברה).והדגל נבדל מן המחנה להיות אנשיו קבועים ומסודרים תחתיו…הלוא תראה בכל הפרשה דגל נאמר על בני אדם, לא על נס ומפה."

הבה נשאל – מהו ערכו ההיסטורי ומשמעותו  של הדגל, לעם הנודד במדבר הגלויות והגיע לבסוף לארצו המובטחת, בדמותה של מדינת ישראל ?

ד"ר  יואל רפל  במאמרו : "בעקבות גלגוליו ההיסטוריים של דגל המדינה", מקור ראשון, כ״ט בניסן ה׳תש״ף (23/04/2020), מציג לנו כרוניקה של הדגל שראשיתה בפרשתנו : " מסתבר אפוא כי לא הרצל הוא שהגה את צורת הדגל הלאומי וצבעיו כפי שהם מוכרים לנו. ומאליה עולה השאלה: כיצד הגענו לדגל הכחול־ לבן ומגן דוד במרכזו?  

במדרש תנחומא (במדבר י') נאמר: "איש על דגלו – חִבָּה גְּדוֹלָה חִבֵּב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁעֲשָׂאָן דְּגָלִים כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ נִכָּרִין בְּנֵי רְאוּבֵן לְעַצְמָן וּבְנֵי שִׁמְעוֹן לְעַצְמָן". מדברים אלה עולה ייעוד הדגל – סמל הזדהות חברתית. אך לדגל יש חשיבות לא רק כלפי פנים, אלא אף כלפי חוץ (תנחומא שם, יא): "קדושים וגדולים ישראל בדגליהם, וכל האומות מסתכלין בהם".

הרב י"ד סולובייצ'יק נתן לדגל משמעות נוספת, הלכתית, הנקשרת בהקמת מדינת ישראל (חמש דרשות, ירושלים תשל"ד, עמ' 89): " בגדי יהודי מקבלים קדושה מסוימת כשהם מוכתמים בדם קדוש. והדברים קל וחומר בן בנו של קל וחומר לדגל הכחול לבן, שטבול בדמם של אלפי צעירים יהודים (דתיים ולא דתיים) שנפלו במלחמת השחרור בהגנתם על הארץ והישוב."

היכן היא ראשיתו של דגל מדינת ישראל, הכחול ־  לבן?

"במוצאי שבת 31 באוגוסט 1897, נפתח בעיר באזל שבשוויץ הקונגרס הציוני הראשון. לפי המסופר, ביום שישי אחר הצהריים עדיין לא הוחלט מה יהיה הדגל שיונף למחרת מעל בניין הקזינו בבאזל, שהיה אולם קונצרטים מפואר ויפהפה במרכז העיר. בסוגיית הדגל טיפל עוזרו של הרצל דוד וולפסון, שהציע (ספר הקונגרס לציון עשרים וחמש שנים לקונגרס הציוני הראשון, ירושלים תרפ"ב): הטלית בה אנו מתעטפים לתפילה יום יום, בחול ובשבת, בימי המעשה ובימי המועד – לבנה היא ופסי תכלת עוטרים אותה. יהי נא דגלנו לבן עם פסי תכלת… עלינו להוציא את דגלנו המקופל מתיקו והיה לנו לנס וגאון, לעיני כל ישראל ולעיני כל העמים. ציוויתי לעשות דגל לבן תכלת ולציין בו מגן דוד. כך נברא דגלנו הלאומי.  שנים רבות הניפו את הדגל הכחול-לבן אך לא הוענק לו מעמד רשמי. התנועה הציונית הקדישה לשאלת הדגל דיון מיוחד רק בקונגרס השמונה-עשר שנערך ב-1933. למעמד רשמי ומחייב זכה הדגל רק בעת החלטת מועצת המדינה הזמנית (פרוטוקול מועצת המדינה הזמנית 28.10.1948). באותה ישיבה אמר שר הדתות הרב יהודה הכהן פישמן (מימון): "לדידי נתקדש דגל זה במסורת עתיקה מאז – תכלת ולבן…דוד וולפסון הציע זאת (את הדגל) על יסוד צבע הטלית שהיא תכלת ולבן, ואני חושב שיש לקבל את ההצעה עם התוספת של מגן דוד, שנתקדש גם הוא במסורת ישראל". כפי שמצאנו, דגל הכחול-לבן ומגן דוד במרכזו היו מוכרים שנים לא מעטות לפני הקונגרס הציוני הראשון." ( ד"ר יואל רפל, דגל כחול לבן, המועצה לקידום המורשת הישראלית, נוסטלגיה און ליין).

כך נישא דגל ישראל באגרתו של  הראי"ה קוק ( 1865- 1935 )לגדוד העברי שלחם עבור הבריטים במלחמת העולם הראשונה: "וברכה לכל אחינו בני הגדוד, נושאי דגל ראשית צמיחת ישועתנו. צור ישראל יברכם בעוז וחיל, ויחד נזכה לראות בישע עמנו בתשועת אמת וגאולה שלמה בכל הודה והדרה" (איגרות הראי"ה, ג', ירושלים תשכ"ח, עמ' רפב',מאלול תרע"ט)

כך גם מתנופף דגל ישראל  באיגרתו של הרצל לברון הירש בשנת תרנ"ה:"הלא שאול ישאלוני בלעג: דגל? ומהו זה? מוט עם סמרטוט? לא, אדוני. דגל הוא יותר מזה, בדגל מובילים את העם לכל אשר נרצה גם לארץ הבחירה".

מצעד הדגלים בפרשתנו מתכתב עם יום ירושלים אותו נחוג ביום ראשון הקרוב.

הנביא ישעיהו מתנבא על בניינה של העיר ירושלים:״ וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ, וּשְׁעָרַיִךְ לְאַבְנֵי אֶקְדָּח; וְכָל-גְּבוּלֵךְ, לְאַבְנֵי-חֵפֶץ". (ישעיהו נד׳,יב׳).

המדרש דן במילה ״ כַּדְכֹד ״,בה משתמש הנביא ישעיהו, לתאר את אבני חומות העיר, ומציג מחלוקת בין המלאך גבריאל לבין המלאך מיכאל:  לפי גבריאל, ירושלים תיבנה מאבן השוהם ולפי מיכאל, מאבן הישפה.  בא הקב״ה ומכריע ביניהם ,״כדין וכדין״. כלומר, ירושלים נבנית גם מאבן השוהם וגם מאבן הישפה, וזאת המשמעות של המילה היחידנית והנדירה בתנ״ך-״כדכד״.

המהרש״א (רבי שמואל אליעזר הלוי איידלס 1555 – 1631), בדבריו על הגמרא בבא בתרא ע״ה, בסוגיית אבני ירושלים, אומר, כי שוהם, היא אבנו של יוסף והיא מסמלת את הכוח הגשמי והחומרי בישראל ואילו הישפה ,מסמלת את הכוח הרוחני בישראל, היא אבנו של בנימין שבחלקו הוקם בית המקדש.

דומה שאבן השוהם, מייצגת את ירושלים דמַטָּה, בהקשר למילוי הצרכים הקיומיים החומריים היום יומיים. היא ייצוגו של יוסף המשביר הלאומי בתקופת שנות הרעב במצרים. 

אבן הישפה לעומתה, מייצגת את ירושלים דמעלה. היא ייצוגו של בנימין, במרחב הרוחני של בית המקדש.

המילה ״ כַּדְכֹד ״,בה משתמש הנביא ישעיהו, לתאר את אבני חומות העיר, היא ליבת דגל ישראלהפס העליון בדגל, מייצג את ירושלים של מעלה ואילו הפס התחתון בדגל, מייצג את ירושלים של מטה. כך המגן דוד במרכזו של הדגל,  הוא השתקפותו של מבנה מחנה בני ישראל במצעד הדגלים בפרשתנו, המייצג את  שילוב הקודש והחול, של הרוח והחומר, בסינתיזה של אבני השוהם הישפה , הבוהקות ומאירות את דגלנו המתנוסס במצעד הדגלים בנתיב – משואה לתקומה של עם ישראל. כל מחנה עם ישראל הערבים זה לזה, מתלכד יחדיו סביב הדגל.

כך למדנו חשיבות דגל החיבור של ירושלים של מעלה ברוחניותה, עם ירושלים של מטה, בארציותה, במשל הקת והגרזן.  שלאחר חורבן הבית, היו פריצי הדור מתגאים ואמרו, מה הפסדנו בזה שנחרב הבית, הרי יש בינינו תלמידי חכמים וזקנים…..תמונת הראי של החכמים. כוונתי לאותם הוגים ואינטלקטואלים, שמציגים את היהדות כרוחנית בלבד, ומנסים לשכנע אותנו שאין אנו זקוקים לטריטוריה, לאותם דברים שהעמים והדתות הפרימיטיביים טועים בהם. אלו הם עניינים לגויים. זה לחלוטין לא מוזר שגם כאן הקצוות מתאחדים. בקצה אחד מופיעים דברים אלה בעולם האולטרה-חרדי, כשהיהדות מצטמצמת בד' אמות של בית המדרש. אבל גם בקצה השני, השמאלי שומעים אנו את הטענה שהאנושיות מתבטאת לא בגווילים הנשרפים, אלא באותיות, שהן האדמה והלאומיות האמיתיות שלנו. גם אצלם הניכור הופך להיות אידיאל, והספר לטריטוריה האמיתית של העם היהודיציונות פירושה, חיבור הספר אל האדמה, ציונות פירושה, חזרה לחיים הגשמיים, של שמים ,אך גם של פיסת אדמה".(פרופ' שלום רוזנברג , משל הקת והגרזן, מקור ראשון, ערש'ק "אמור", טז' אייר תשע'ג,26.4.13 ).

 

ירושלים ,עיר שלם, שאוחדה בתשכ"ז   קוראת לשילוב וסינרגיה, של השוהם והישפה-כעיר שחוברה לה יחדיו" (תהילים קכב', ג'). כך מאיר  המלבי"ם( ר' מאיר ליבוש וייזר 1809-1879  ) את אורה של ירושלים, על הפסוק בתהילים קכ"ב, ג):" כעיר שחוברה לה יחדיו". עיר המחברת את הקצוות, המאחדת ומקרבת את הרחוקים: " ירושלים היא העיר שחוברה לה יחדיו ויתחברו האיברים הפרטיים להיות גוף שלם, יחול בו רוח החיים ונפש המשכלת ונפש האלוקית".

הנה לנו דוגמא מרוממת גאווה יהודית בסיפור הדגל של הסופר שלום עליכם  (שלום בן מנחם נחום רבינוביץ 1859-1916 ):"הסיפור מספר על הילד קופל ש"זכה" לכינוי טופל'ה טוטוריטו מפי חבריו. טופל'ה כיוון שלא ידע לבטא את האותיות קו"ף וכ"ף ,שבמקומן הגה את האות טי"ת וטוטוריטו כיוון שקולו היה צווחני כמו של תרנגול. טופל'ה מדגיש את עלבונו מהכינוי שהודבק לו, לא רק בשל לעג העולם כלפיו אלא בשל העובדה שכל מי שחפץ ללמדו לדבר נכונה מרביץ לו בשל כך. טופל'ה נשלח על ידי אביו לחלק משלוחי מנות. מקבלי המשלוחים העניקו לילד פרוטות אחדות כדמי פורים, שבסיכומו של דבר התקבצו לכדי סכום ניכר עבור הילד, שמעולם לא זכה לשפע. טופל'ה מתלבט מה לעשות בכסף. יצריו נלחמים בקרבו, יצרו הרע מציע לו למלא תאוותו לקנות לעצמו עוגיות פרג, עוגיות פרי או תפוח קפוא, וליהנות מהם. טופל'ה דוחה מחשבות אלה באומרו, כי הוא איננו רוצה להיכנע לתאוות המעיים ולהפסיד את כל כספו ברגע. טופל'ה מחליט לשמור את הממון שהרוויח בכיסו. יואליק בן הגביר, חברו של טופל'ה, מנסה לשכנעו לתת לו את המטבעות תמורת ממתקים, אולר, כפתורים, סוכריות, מסמרים ופיתויים שונים, אולם טופל'ה איננו מסכים, ויואליק נעלב ומבטיח לנקום. בסופו של דבר, מחליט טופל'ה לשמור את הכסף עבור סעודת ממתקים לל"ג בעומר ועבור קניית דגל לשמחת תורהטופל'ה קונה דגל צבעוני ומרשים, מוסיף לו מקל ארוך, מקבע בו תפוח אדום ומעליו נר. בליל שמחת תורה מדליק טופל'ה את הנר ונכנס לבית הכנסת. דגלו הכי מרשים, מקלו הכי גבוה, וכשיואליק רואה את דגלו של טופל'ה הוא שולח את נחמיה, ששורף לטופל'ה את הדגל עד כלותו. חשך על טופל'ה עולמו. הוא בוכה על דגלו וממאן להתנחם. הוא בוכה בשברו לאל בשמיים ושואל אותו על מה ולמה הגיע לו עונש כבד כל כך, 'מה פשעי ומה חטאתי?'. שלום עליכם מוסיף אפילוג לסיפור . טופל'ה נפל למשכב, סבל מסיוטים והזיות, וכמעט שנפטר. אולם בסופו של דבר, התגבר על מחלתו, ובשנה שלאחר מכן קנה דגל יפה יותר וישב בכותל המזרח, המקום המכובד ביותר בבית הכנסת"   (המקור: הומור מקוון, כתב עת מדעי לחקר ההומור, גיליון 14, יוני 200, נוגה לוין קייני ויניב גולדברג).

הנה כי כן, מצעד הדגל של טופל'ה בגולה ,מעצים את האיתנות היהודית ציונית, בדמותו של דגל, הנישא בגאון במרחבי מדינת היהודים ובבירתה הנצחית,, שלא אחת עומדת למבחן , אל מול קוראי תגר, אלו המאיימים והשוללים את הגשמת נס התקווה – לִהְיוֹת עַם חָפְשִׁי בְּאַרְצֵנוּ. כך נפתלי הרץ אימבר מחבר התקווה בשנת 1878, כותב בגרסתו הראשונה : "עוֹד לֹא אָבְדָה תִּקְוָתֵנוּ / הַתִּקְוָה הַנּוֹשָׁנָה / לָשׁוּב לְאֶרֶץ אֲבוֹתֵינוּ / לָעִיר בָּהּ דָּוִד חָנָה", ובגרסתו השנייה שהיא חלק מהמנון מדינתנו :"עוֹד לֹא אָבְדָה תִּקְוָתֵנוּ / הַתִּקְוָה שְׁנוֹת אַלְפַּיִם / לִהְיוֹת עַם חָפְשִׁי בְּאַרְצֵנוּ / אֶרֶץ צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם".

פינו מלא שירה במצעד הדגלים במסע המדבר בפרשתנו , המתחבר עם מצעד הדגלים ביום ירושלים , בשירו של נח רוזנבלום, משנת תרנ"ח :"שְׂאוּ צִיּוֹנָה נֵס וָדֶגֶל דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה מִי בָּרֶכֶב מִי בָּרֶגֶל נֵעָשׂ נָא לַאֲגֻדָּה… אַל נָא יָבוֹא מֹרֶךְ בָּנוּ מִפְּנֵי חֶרֶב יוֹנָה .נִקַּח לָנוּ מַה שֶּׁלָּנוּ, נִשָּׂא נֵס צִיּוֹנָה".

 

שבת שלום    ויום ירושלים שמח

 

כותב: ד"ר זאב פרידמן, מנכ"ל עמותת מלב"ב

שלושת שלבי הדמנציה

דמנציה אינה מחלה אחת, אלא קבוצה של מחלות שהמשותף להן הוא פגיעה הולכת ומתגברת בתפקוד כתוצאה מהתנוונות של המוח. קצב ההתדרדרות משתנה מאדם לאדם, ויכול

להמשך קריאה

אלצהיימר

מונחים בסיסיים – מה זה אלצהיימר? מחלת האלצהיימר הינה מחלה ניוונית הפוגעת במוח, ומשפיעה על תפקודי חשיבה, תפקודים רגשיים, הבנה של שפה, יכולת תנועה ועוד.

להמשך קריאה

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו לקבלת עדכונים ומידע מקצועי!

דילוג לתוכן