fbpx

פרשת וישלח – "וַיָּלֶן שָׁם, בַּלַּיְלָה הַהוּא " – יעקב – איש הלילה , מחשכת הגלות לאור הגאולה

את יעקב אבינו נוכל להכתיר בתואר – איש הלילה.

יעקב -איש הלילה בורח מעשו אחיו בלילה: "וַיֵּצֵא יַעֲקֹב, מִבְּאֵר שָׁבַע; וַיֵּלֶךְ, חָרָנָה".

לא מקרה הוא, שיעקב – איש הלילה, הוא זה שתיקן את תפילת עַרְבִית או מַעֲרִיב שנאמרת בלילה: "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם, כִּי-בָא הַשֶּׁמֶשׁ". מפרש רש"י: "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם – ורבותינו פירשו לשון תפילה, כמו ואל תפגע בי. ולמדנו שתיקן (יעקב) תפילת ערבית".

יעקב הוא גם – איש ישיבת הלילה, 14 שנים טרם בריחתו מארץ כנען, הוא חבש את ספסלי הלימוד בישיבת "שם ועבר" וכל הלילה הוא היה ניעור ולמד תורה : "וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם, וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו; וַיִּשְׁכַּב, בַּמָּקוֹם הַהוּא". מפרש רש"י:" לשון מיעוט באותו מקום שכב, אבל י"ד שנים ששימש בבית עבר, לא שכב בלילה, שהיה עוסק בתורה".

יעקב- איש הלילה, נחשף להתגלות הקב"ה והמלאכים, עת הוא ישן וחלם חלום: " וַיַּחֲלֹם, וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה, וְרֹאשׁוֹ, מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה; וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים, עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ. וְהִנֵּה ד' נִצָּב עָלָיו". הלילה הוא צעיר וארוך במיוחד בתקופת החורף. הלילה מייצג את התהליך הארוך של- מגלות לגאולה. יעקב – איש הלילה שתיקן את תפילת ערבית, הוא איש שרץ למרחקים ארוכים. הוא הפרוטוטיפ של תהליך המעבר – מגלות לגאולה.

הנה כי כך, בהתגלות בלילה , הקב"ה מדבר אל יעקב – איש הלילה, בשפה של טווחים ארוכי זמן, בשפה של גאולה, בשפה של חיי עולם ולאו דווקא חיי שעה : " וַיֹּאמַר, אֲנִי ד' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ, וֵאלֹהֵי יִצְחָק; הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ–לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֶךָ".

אך יעקב- איש הלילה, ביום , הוא יעקב הפרגמטי, המציב לעצמו יעדים מידיים ולא ארוכי טווח. זה יעקב -ביום, של כאן ועכשיו. כך זה קורה עת עולה השחר:" וַיִּיקַץ יַעֲקֹב, מִשְּׁנָתוֹ, וַיֹּאמֶר, אָכֵן יֵשׁ ד' בַּמָּקוֹם הַזֶּה…. וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר… וַיִּדַּר יַעֲקֹב, נֶדֶר לֵאמֹר: אִם-יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי, וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ, וְנָתַן-לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל, וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ. וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם, אֶל-בֵּית אָבִי; וְהָיָה ד' לִי, לֵאלֹהִים.".(בראשית, כח',י'-כב'). בשפת היום, שלא כמו בשפת הלילה, יעקב מתחבר לצרכים הקיומיים שלו – אוכל, ביגוד, ביטחון. אך יעקב – איש הלילה בהתגלות הקב"ה אליו בחלום, הדיאלוג מתקיים בשפת הלילה, המאופיינת במילוי הייעוד והצרכים הרוחניים. כאן שלטת האידאולוגיה ולא הפרגמטיזציה. השפה היא – השתוקקות וכיסופי גאולה לארץ ישראל , עת גופך עדיין נטוע בגולת חרן- "הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ–לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֶךָ".

כך יעקב- איש הלילה, יוצא לשליחות ייעודית – מגלות לגאולה, שמתרחשת בלילה, המסמלת את הגלות, בביתו של לבן- ארמי אובד אבי: " וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ד' אֱלֹהֶיךָ וַיֵּרֶד אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט, וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב". כך גלות הלילה נמשכת מחרן למצרים, ששיאה בחצי הלילה, -"וּבְכֵן וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה. אָז רֹב נִסִּים הִפְלֵאתָ בַּלַּיְלָה בְּרֹאשׁ". (פיוט מההגדה של פסח).

יעקב יכול להיות אפקטיבי רק בלילה, שם מתגלה יעקב הרוחני – בחור הישיבה משם ועבר. יעקב- איש הלילה, נוכח לאורך פרשות ספר בראשית, כמייצג את התהליך הארוך שמסמל הלילה, לעומת אברהם – איש היום שתיקן את תפילת שחרית ויצחק אף הוא ,איש היום שתיקן את תפילת מנחה. כל ששת הפרשות מפרשות ויצא ועד ויחי, מיוחסות ליעקב. שלוש פרשות מיוחסות לאברהם ורק פרשה אחת מיוחסת ליצחק.

מכאן גם נבין, מדוע כל הדברים המשמעותיים בדרכו של יעקב, מתרחשים רק בלילה. כך מלמדנו רש"י : "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם, כִּי-בָא הַשֶּׁמֶשׁ", משמע ששקעה לו חמה פתאום שלא בעונתה כדי שילן שם". יעקב – איש הלילה יכול להיות אפקטיבי , רק בלילה על מנת למלא את ייעודו ושליחותו.

יעקב – איש הלילה מתקדם במסלול התהליך- מגלות לגאולה, תהליך שמתחיל בגלות חרן. כך יעקב רואה לנגד עיניו בגלות , את גאולת רחל אהובתו. הוא ממלא את מחויבותו לעבוד את לבן שבע שנים, על מנת להינשא לרחל. אך משהו כאן משתבש. מסתבר שגאולת רחל, נקנית בתהליך ובזמן ארוך ולא במעט ייסורים. כך שיבוש גאולת רחל, מתרחש בלילה: "וַיְהִי בָעֶרֶב–וַיִּקַּח אֶת-לֵאָה בִתּוֹ, וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו; וַיָּבֹא, אֵלֶיהָ. וַיְהִי בַבֹּקֶר, וְהִנֵּה-הִוא לֵאָה; וַיֹּאמֶר אֶל-לָבָן, מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי, הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ, וְלָמָּה רִמִּיתָנִי".(בראשית, כט',כג'-כה'). יעקב- איש הלילה, מגלה רק בבוקר, שלא זכה לגאולת רחל, שאותה חשב שהתרחשה בלילה, לתדהמתו, הוא נוכח – בגלות לאה. שוב מוצבת ליעקב תזכורת – בדמות מראת הרמייה. גם את אביו – יצחק העיוור השרוי באפילה, הוא רימה במציאות של חשיכה, בה היה נתון יצחק– סוג של לילה. במציאות הלילה מתרחשת הרמייה על ידי יעקב: "וַיְהִי כִּי-זָקֵן יִצְחָק, וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת' (בראשית, כז', א') .

דומה שגם מופע מכירת הבכורה התרחש בשעת חשיכה, ששיחקה לידיו של יעקב – איש הלילה : "וַיָּזֶד יַעֲקֹב, נָזִיד; וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן-הַשָּׂדֶה, וְהוּא עָיֵף. וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל-יַעֲקֹב, הַלְעִיטֵנִי נָא מִן-הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה–כִּי עָיֵף, אָנֹכִי; עַל-כֵּן קָרָא-שְׁמוֹ, אֱדוֹם. וַיֹּאמֶר, יַעֲקֹב: מִכְרָה כַיּוֹם אֶת-בְּכֹרָתְךָ, לִי. וַיֹּאמֶר עֵשָׂו, הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת; וְלָמָּה-זֶּה לִי, בְּכֹרָה. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב, הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם, וַיִּשָּׁבַע, לוֹ; וַיִּמְכֹּר אֶת- בְּכֹרָתוֹ, לְיַעֲקֹב. וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו, לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים, וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ, וַיָּקָם וַיֵּלַךְ; וַיִּבֶז עֵשָׂו, אֶת-הַבְּכֹרָה".(בראשית, כה', כט'-לד'). עשו הוא – איש השדה, העובד כל היום בשדה. מסיים עבודתו היומית לעת ערב ומגיע לאוהלו של יעקב שהכין את מרק העדשים. עשו העייף מעבודה קשה כל היום, מוותר על בכורתו , תמורת נזיד עדשים. יעקב – איש הלילה, מנצל את חולשתו של עשו- איש היום ורוכש לעצמו את הבכורה מאחיו הבכור. כאן במעמד מכירת הבכורה, נולד המאבק ההיסטורי לאורך דורות בין אדום לישראל ובין רומי לירושלים, בדמותה של תורת החילוף של הכנסייה, שהחליפה את הברית הישנה בברית החדשה ורק בשנת 1965 בחרה בדרך הפיוס עם היהדות.

כך יעקב- איש הלילה בנתיב דרכו, במופע לילה נוסף: "וַיָּבֹא יַעֲקֹב מִן-הַשָּׂדֶה, בָּעֶרֶב, וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר אֵלַי תָּבוֹא, כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ בְּדוּדָאֵי בְּנִי; וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ, בַּלַּיְלָה הוּא. וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים, אֶל-לֵאָה; וַתַּהַר וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב, בֵּן חֲמִישִׁי. וַתֹּאמֶר לֵאָה, נָתַן אֱלֹהִים שְׂכָרִי, אֲשֶׁר-נָתַתִּי שִׁפְחָתִי, לְאִישִׁי; וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, יִשָּׂשכָר"( בראשית, ל',טז-יח')

כאן קורה תיקון גדול ליעקב, בדמותו של יששכר .יעקב בברכותיו לבניו בפרשת ויחי, מייעד את יששכר ללמוד תורה. בני שבט יששכר ילמדו ושבט זבולון ידאג לפרנסתו. ביטוי לכך גם בברכת משה רבינו:"וְלִזְבוּלֻן אָמַר שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשׂכָר בְּאֹהָלֶיךָ"( דברים, לג', יח'). רש"י מפרש: "זבולן ויששכר עשו שותפות, זבולן לחוף ימים ישכון ויוצא לפרקמטיא בספינות ומשתכר, ונותן לתוך פיו של יששכר והם יושבים ועוסקים בתורה". הנה כי כך, יעקב שהיה אנוס לנטוש את לימוד התורה בישיבת שם ועבר ונכפתה עליו גלות הלילה של חרן, רואה לנגד עיניו בַּלַּיְלָה ההוּא, את הולדת הבן – יששכר, שיביא עמו את התיקון, של גאולת לימוד התורה והחזרת עטרה ליושנה, בישיבת שם ועבר. מבחינתו של יעקב, זאת גאולת לימוד התורה הלכה למעשה. חיזוק לכך נמצא בפרשנותו של רש"י: "בַּלַּיְלָה הוּא – הקב"ה סייעו שיצא משם יששכר". כך גם על פי המדרש נולד יששכר בי' באב . הנה ציון תאריך היסטורי להתחלת הגאולה לאחר חורבן וגלות בט' באב, שהרי, מנחם אב מתחיל בי', כמבשר את הגאולה בשבע הפטרות נחמה, שאנו קוראים לאחר תשעה באב.

כך ממשיך יעקב -איש הלילה, בנתיב -מגלות לגאולה, בהתגלות נוספת אליו של מלאך האלוהים , שמביא בכנפיו ליעקב, שתי בשורות של גאולה. הראשונה- גאולה כלכלית שתביא ליעקב חוסן כלכלי. המלאך מגלה ליעקב את חוקי מנדל והדרך להצלחה ושגשוג בעסקים. הבשורה השנייה- את גאולת ארץ ישראל. שתי בשורות הגאולה מתרחשות בגלות הלילה בחרן: "וַיֹּאמֶר אֵלַי מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים, בַּחֲלוֹם יַעֲקֹב; וָאֹמַר, הִנֵּנִי. וַיֹּאמֶר, שָׂא-נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה כָּל-הָעַתֻּדִים הָעֹלִים עַל-הַצֹּאן, עֲקֻדִּים נְקֻדִּים, וּבְרֻדִּים: כִּי רָאִיתִי, אֵת כָּל-אֲשֶׁר לָבָן עֹשֶׂה לָּךְ. אָנֹכִי הָאֵל, בֵּית-אֵל, אֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ שָּׁם מַצֵּבָה, אֲשֶׁר נָדַרְתָּ לִּי שָׁם נֶדֶר; עַתָּה, קוּם צֵא מִן-הָאָרֶץ הַזֹּאת, וְשׁוּב, אֶל-אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ". (בראשית, לא', יא'-יג').

יעקב – איש הלילה ,זוכה למעטפת הגנה אלוקית בת עשרים שנה בגלות חרן בבית לבן: "וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל-לָבָן הָאֲרַמִּי, בַּחֲלֹם הַלָּיְלָה; וַיֹּאמֶר לוֹ, הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן-תְּדַבֵּר עִם-יַעֲקֹב–מִטּוֹב עַד-רָע". (בראשית ,לא', כד').

 

יעקב –איש הלילה בפרשתנו, בוחר בדרך הפיוס עם אחיו עשו בפרשתנו:" וַיָּלֶן שָׁם, בַּלַּיְלָה הַהוּא; וַיִּקַּח מִן-הַבָּא בְיָדוֹ, מִנְחָה-לְעֵשָׂו אָחִיו".( בראשית, לב, יג'). כך הוא מגשים את גאולת הפיוס והשלום עם אחיו עשו :" וַתַּעֲבֹר הַמִּנְחָה, עַל-פָּנָיו; וְהוּא לָן בַּלַּיְלָה-הַהוּא, בַּמַּחֲנֶה". (בראשית,לב',כא').

 

המופע הבא של יעקב -איש הלילה, מתרחש בפרשתנו בשיאו בלילה, במאבקו עם המלאך: "וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא, וַיִּקַּח אֶת-שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת-שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו, וְאֶת-אַחַד עָשָׂר, יְלָדָיו; וַיַּעֲבֹר, אֵת מַעֲבַר יַבֹּק. וַיִּקָּחֵם–וַיַּעֲבִרֵם, אֶת-הַנָּחַל; וַיַּעֲבֵר, אֶת-אֲשֶׁר-לוֹ. וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב, לְבַדּוֹ; וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ, עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר. וַיַּרְא, כִּי לֹא יָכֹל לוֹ, וַיִּגַּע, בְּכַף-יְרֵכוֹ; וַתֵּקַע כַּף-יֶרֶךְ יַעֲקֹב, בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ. וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי, כִּי עָלָה הַשָּׁחַר; וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ, כִּי אִם-בֵּרַכְתָּנִי. וַיֹּאמֶר אֵלָיו, מַה-שְּׁמֶךָ; וַיֹּאמֶר, יַעֲקֹב. וַיֹּאמֶר, לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ–כִּי, אִם-יִשְׂרָאֵל: כִּי-שָׂרִיתָ עִם-אֱלֹהִים וְעִם-אֲנָשִׁים, וַתּוּכָל".

כך מדרש לקח טוב מלמדנו :" וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ, עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר- עד שיעלה שחר לישראל .ישועת ישראל, שהיא דומה לשחר, כי הגלות דומה ללילה".

דומה שמאבק יעקב עם המלאך, מייצג מאבק פנימי של יעקב בתוכו. מאבק בין יעקב לבין ישראל. מי יגבר על מי? יעקב על ישראל? או, ישראל על יעקב? כך נלמד, שהשם – יעקב, הוא סמל הגלות הפרטית משפחתית של יעקב -בנסיבות מעשה הרמייה והבריחה לגלות חרן. אך היא מרמזת גם לגלות הקולקטיבית של עם ישראל. השם ישראל, הוא סמל הגאולה והישרות האישית של יעקב, כנאמר- "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם" ( מיכה, ז', כ'), אך היא מרמזת גם לגאולה הקולקטיבית של עם ישראל, השב לארצו ובונה את ריבוניתו ומדינתו.

במאבק הפנימי המתקיים בין יעקב לבין ישראל. מכריע – ישראל. המילה ישר, היא שורש ישראל. אותיות השם – ישראל ,היא גאולת הפיוס עם האח עשו והיא גם גאולת האחדות המכילה שבמשפחת ישראל – י- יצחק ,יעקב. ש- שרה. ר- רחל. א- אברהם. ל- לאה.

יעקב ביום- הוא יעקב הצולע:" וַיִּזְרַח-לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ, כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת-פְּנוּאֵל; וְהוּא צֹלֵעַ, עַל-יְרֵכוֹ". יעקב בלילה- הוא יעקב המתמודד, הנאבק, היציב והאיתן.

 

מבחן יעקב – איש הלילה, הוא החוסן האמוני המתרחש בלילה . רק בעזרת האמונה והתקווה, נקרב ונגרש את חשכת הגלות, שהיא הלילה, ונביא את אור הגאולה :"לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת".( תהילים, צב', ג')

משמעות שליחותו של יעקב -איש הלילה בחשכת הגלות בחרן, היא לגרש את החשכה ולהביא את האור. זה תהליך שדורש- אמונה, תקווה, סבלנות , סובלנות ואורך רוח. הנה כי כך, יעקב – איש הלילה בפרשתנו , מתחבר לחג החנוכה שיחול השבוע.

מוכרת לנו המחלוקת בין בית שמאי לבית הלל, לאופן הדלקת המנורה. בית שמאי נוקטים בגישה של- פוחת והולך. ביום הראשון מדליקים שמונה נרות וכך כל יום פחות נר וביום השמיני מדליקים נר אחד. ואילו בית הלל נוקטים בגישה של- מוסיף והולך. כפי שאנו נוהגים – כל יום מוסיפים נר. המחלוקת ביניהם היא מהותית- כיצד יש לגרש את החושך והרוע בעולם. בית שמאי אוחזים בגישה המשימתית ואילו בית הלל אוחזים בגישה התהליכית. לדעתם, אין התכנות לגרש את החושך והרוע בעולם, באבחה אחת. אלא רק בתהליך הדרגתי, עוד נר ועוד נר, "כאיילת השחר שבקע אורה קמעא קמעא, כך גאולתן של ישראל".

הנה יעקב – איש הלילה של החושך והגלות, אין אצלו קיצורי דרך. הוא משקיע 20 שנה בגלות חרן בבית לבן. אך יעקב הוא ישראל – המביא את אור הגאולה והישועה.

יעקב – איש הלילה מלמדנו כיצד לדעת לנצל את ה״אור״ של הלילה. נר יכול רק להאיר בלילה- בחושך. התיקונים הגדולים יכולים לקרות רק בלילה. "כל עוד הנר דולק , אפשר לתקן".

בימים ההם בזמן הזה.

 

שבת שלום ומבורכת

חג חנוכה של אורה ושמחה

כותב: ד"ר זאב פרידמן, מנכ"ל עמותת מלב"ב

שיתוף ב facebook
שיתוף ב email
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp

השיחות שחוזרות על עצמן

בפעם הראשונה ששושנה, המתנדבת מעמותת מלב"ב התקשרה לאליעזר הזקן, היא לא יכולה הייתה לצפות את המסע אליו תיסחף בחודשים הבאים. כשהגיעה להתנדב במלב"ב, היא קיבלה

להמשך קריאה

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו לקבלת עדכונים ומידע מקצועי!