fbpx

פרשת במדבר, " אֵלֶּה קְרוּאֵי הָעֵדָה, נְשִׂיאֵי מַטּוֹת אֲבוֹתָם"-מודל מעש"ה במרחב המדבר

מודל מעש"ה שפותח בשנת 2011 ע"י ד"ר משה פרחי, ראש המסלול ללחץ טראומה וחוסן, במכללה האקדמית תל-חי, מתמקד בהגשת עזרה ראשונה נפשית, למי שמפתח תגובות חרדה ודחק במצבי חירום, כפי שאנו חווים בימים אלו .

המודל מושתת על 4 עקרונות פשוטים, להתערבות מידית במצבי חירום:

מ– מחויבות – האדם המסייע, צריך ליצור מחויבות בקרב נפגע החרדה, מחויבות- המעניקה תחושת בטחון. לדוגמא, ניתן לומר לנפגע: "אני איתך ולא הולך לשום מקום". 

ע – עידוד – עידוד נפגע החרדה לפעילות יעילה.  במקום להרגיע את הנפגע, בלתת לו כוס מים ולהרחיק אותו מהזירה – יש לעודד אותו לפעולכדי לסייע לעצמו ולסביבה, ע"י הוראות פשוטות שמטרתן להפעיל אותו בהקשר של האירוע. יש לגרום לו לפעול בעצמו, לעזור לאחרים ולהפוך אותו מקורבן למסייע. לדוגמא: במצב של אירוע דקירה ניתן לומר לאדם הנפגע:  "תרכז את האנשים שנמצאים סביבך ותדאג לכך, שכולם יתקשרו עכשיו הביתה להודיע שהם בסדר".

ש– שאלות מחייבות מחשבה – ערוץ התקשורת עם הנפגע צריך להיות ערוץ שכלי ולא ערוץ רגשי. לא לעודד את הנפגע להביע את רגשותיו במהלך האירוע ואחריו. יש להימנע מלומר לנפגע בעת האירוע: " זה בסדר שאתה מפחד, נרגש ובוכה". כן אפשר לומר לו: "תספור ותאמר לי כמה אנשים נמצאים סביבך עכשיו, או כמה זמן אתה מחכה לאנשים שיבואו לקחת אותך". כלומר, שאלות שמחייבות הפעלת מחשבה ולא הפעלת הרגש.

ה– הבניית האירוע והדגשה שהאירוע הסתיים. באירוע חירום, מומלץ לומר לנפגע: "לפני 2 דקות היה פיצוץ, עכשיו יש כאן הרבה כוחות הצלה המגישים עזרה, האירוע הסתיים. עכשיו הכול כבר מאחורינו" .   ( המקור : https://www.telhai.ac.il/ )

פרשתנו מכניסה אותנו למרחב המדבר הפתוח, שמאופיין באי סדר, בהעדר גבולות, באי וודאות, באנטי ציביליזציה. מציאות כזאת עלולה לפתח בבן אנוש הנוכח בה, תגובה של חרדה ודחק.

האתגר הגדול העומד בפני מנהיגי עם ישראל במדבר– "אֵלֶּה קְרוּאֵי הָעֵדָה, נְשִׂיאֵי מַטּוֹת אֲבוֹתָם", שרק אתמול היו נתונים במרחב של עבדות במצרים, הוא כיצד להתנהל בשפיות, במרחב המדבר על מאפייניו וסכנותיו. כיצד המנהיגות – משה , אהרון  ונשיאי השבטים, תשכיל לנהל אורח ואורך חיים של משילות , לעם שמאופיין בריבוד ובשונות שבתוכו, על שבטיו וצבעיו? כיצד מונעים  כאוס ואנומליה ,יריבויות, מאבקים ועימותים בעם השבטים ? כיצד מונעים פיתוח תגובות של ייאוש, רפיסות, אדישות , חרדה ודחק בקרב אנשי חברת המדבר החדשה ?כיצד מונעים פסיביות וכיצד מניעים את העם לפרואקטיביות חיובית, שמייצרת סוג של שותפות, ערבות הדדית וסולידריות בין השבטים השונים?

דומה שמודל מעש"ה באדפטציה נכונה, עשוי להוות פלטפורמה להתמודד עם הסוגיות והאתגרים המורכבים הללו, הניצבים בפני המנהיגות המדברית. הבה נבחן את הזיקה של המודל לפרשתנו וכיצד הוא משתקף בה.

פרשתנו מציגה בפנינו שיעור מאלף אודות תשתית  המְשִׁילוּת של ממשלת עם ישראל במדבר. מְשִׁילוּת – מושג הרווח במקומותינו, היא  היכולת לנהל באופן מושכל ואפקטיבי את ענייני המדינה ממשל (government) ומשילות (governance). המושג מתייחס לתהליך עצמו, לפעילות עצמה שמבצע הממשל . ממשל במדינה מודרנית מכיל רשת שלמה של ארגונים ומוסדות שצריך לקיים תיאום בין חלקיה. אחד הדברים החשובים במשילות ,היא לא רק קבלת החלטות טובות אלא גם דרך היישום שלהן.

על משה העומד בראש ממשלת המסע המדברי של עם ישראל ועל אהרן כסוג של ראש ממשלה חילופי, מוטלת המשימה להקים את תשתית הממשל והמשילות : " אֵלֶּה קריאי (קְרוּאֵי) הָעֵדָה, נְשִׂיאֵי מַטּוֹת אֲבוֹתָם:  רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל, הֵם. וַיִּקַּח מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן, אֵת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְּשֵׁמֹת" ( א', טז'-יז').

בראש ובראשונה , קיומה של חשיבה אסטרטגית וקימום התשתית הארגונית, ההתנהלותית, אכיפתה ושמירתה, נוכח הריבוד והשונות הבין שבטית. כך מתארת זאת פרשתנו .

המחנה הראשון ,מיקומו במזרח, בראשו יהודה וכולל את זבולון ויששכר :"הַחֹנִים קֵדְמָה מִזְרָחָהדֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה לְצִבְאֹתָםוְנָשִׂיא לִבְנֵי יְהוּדָה, נַחְשׁוֹן בֶּן-עַמִּינָדָב… וְהַחֹנִים עָלָיו, מַטֵּה יִשָּׂשכָר; ….מַטֵּה, זְבוּלֻן; … כָּל-הַפְּקֻדִים לְמַחֲנֵה יְהוּדָה  … רִאשֹׁנָה, יִסָּעוּ."

המחנה השני ,מיקומו בדרום, בראשו ראובן וכולל את שמעון וגד :"דֶּגֶל מַחֲנֵה רְאוּבֵן תֵּימָנָה, לְצִבְאֹתָם וְנָשִׂיא לִבְנֵי רְאוּבֵן, אֱלִיצוּר בֶּן-שְׁדֵיאוּר …וְהַחוֹנִם עָלָיו, מַטֵּה שִׁמְעוֹן… וּמַטֵּה, גָּד; כָּל-הַפְּקֻדִים לְמַחֲנֵה רְאוּבֵן… וּשְׁנִיִּם, יִסָּעוּ."

  המחנה השלישי ,מיקומו במערב, בראשו אפרים וכולל את בנימין ומנשה : "דֶּגֶל מַחֲנֵה אֶפְרַיִם לְצִבְאֹתָם, יָמָּה וְנָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרַיִם, אֱלִישָׁמָע בֶּן-עַמִּיהוּד….וְעָלָיו, מַטֵּה מְנַשֶּׁה; …. וּמַטֵּה, בִּנְיָמִן…. כָּל-הַפְּקֻדִים לְמַחֲנֵה אֶפְרַיִם … וּשְׁלִשִׁים, יִסָּעוּ." 

  המחנה הרביעי ,מיקומו בצפון, בראשו דן וכולל את אשר ונפתלי"דֶּגֶל מַחֲנֵה דָן צָפֹנָה, לְצִבְאֹתָם; וְנָשִׂיא לִבְנֵי דָן, אֲחִיעֶזֶר בֶּן-עַמִּישַׁדָּי. ….. וְהַחֹנִים עָלָיו, מַטֵּה אָשֵׁר; ….וּמַטֵּה, נַפְתָּלִי; …. כָּל-הַפְּקֻדִים, לְמַחֲנֵה דָן… לָאַחֲרֹנָה יִסְעוּ, לְדִגְלֵיהֶם."

מהי משילות? – ממשל מסודר . כך משרטט זאת בפרשנותו שמואל דוד לוצאטן- שד"ל ( 1800 – 1865 ) ( במדבר, א', נב'): " דגל אין תחילת הוראתו לא נס ולא מפה, כי זה טעם אות, איש על דגלו באותות( ב', ב'),אבל הוא כתרגום אונקלוס וכל הקדמונים- חברה מסודרת( דגלו- טקסה באונקלוס מלשון יוונית ופירושה סדר וחברה).והדגל נבדל מן המחנה להיות אנשיו קבועים ומסודרים תחתיו…הלוא תראה בכל הפרשה דגל נאמר על בני אדם, לא על נס ומפה."

לא יאומן כיצד בתנאים מגבילים של מדבר על מאפייניו, מצליחים משה ואהרון להנהיג משילות ראויה ואפקטיבית, של אכיפה,סדר וארגון.

מדוע ממשל ומשילות של אכיפה, סדר וארגון. כה נדרשים במסע בני ישראל במדבר ?

הסופר הארגנטינאי חורחה לואיס בורחס( 1899 – 1986) כתב את ספרו " האלף", שבו מופיע סיפור קצר:" שני המלכים ושני המבוכים" – "מלך ערב נכנס למבוך אותו בנה מלך פרס ומצליח לצאת ממנו לאחר שעות רבות  ורק לאחר תפילה. הוא מבטיח למלך הפרסי שיום יבוא והוא יראה לו את המבוך שלו, שהוא מסובך הרבה יותר. לאחר שהוא שובה את מלך פרס, הוא מעלה אותו על גמל ומוליך אותו במדבר. שלושה ימים רכבו, עד שאמר לו: "הו מלך הזמן, עיקר הדור וסימלו. בבבל ביקשת להביא עלי אבדון במבוך של ארד, עתיר מדרגות, דלתות וכתלים. עכשיו מצא הכול יכול לנכון שאראה לך את המבוך שלי, שאין בו מדרגות לעלות בהן, דלתות להבקיען, או חומות להצר את צעדיך. ואז התיר את כבליו והניחו בלב המדבר, שם מת ברעב ובצמא" .

הסיפור מציג לנו שני טיפוסי מבוכים במדברהמבוך הראשון הוא מבוכו של מלך פרס, המאופיין במחיצות, בגבולות, חסמים, ומנגנוני הגנה. זה מבוך המייצג את הגבולות, האכיפה והסדר המדברי. לעומתו, המבוך השני של מלך ערב, מאופיין בשטחו הפתוח, ללא גבולות ומחיצותאין דין ואין דיין, איש הישר בעיניו יעשה.

צא ולמד , במבחן התוצאה,  מהמבוך הראשון בעל הסדר והגבולותיוצאים בשלום, שם המשילות, תוחמת גבולות ברורים. ואילו מהמבוך השני הפתוח ללא גבולות, שם הרבה מאד נפגעי חרדה, שם מתים ברעב ובצמא. שם המשילות נעדרת גבולות.  פרשתנו מציגה את הפרקטיקה של מודל מעש"ה.

הנה כי כן, מודל המעש"ה הוא הפלטפורמה, בהקמת תשתית משילות , המאופיינת  בכללי התנהגות ברורים ומתואמים, של סדר וארגון  בחיי המדבר, שמשלבים את מדבר הישימון הפתוח הנעדר גבולות, אל מול אכיפת הגבולות הברורים במשכן המדברי הבין שבטי.

המבוך של מלך ערב שהוא האנטי תיזה למבוך של מלך פרס, בכוחו לגרום לאנשים הנתונים בו- תחושה של איום, חרדה, לבדיות ופיתוח  תסמונת דחק וטראומה. ואילו המבוך של מלך פרס , המתכתב עם משילות המדבר של פרשתנו, מקנה לאנשיו, תחושה של עוגן, ביטחון והגנה .  מנהיגיו וראשיו ,מיישמים את הפרקטיקה של מודל מעש"ה-  בהעצמת המחויבות הדו קיומית של אנשיו, איש לרעהו, גם אם הוא משתייך לשבט אחר. כאומרים איש לרעהו:" אינכם לבד, אם לא נהיה תלויים זה בזה, אזי  נהיה תלויים זה על יד זה. כך גם, בעידודם לפעילות פרואקטיבית של משמעות, שמובילה לעצמאות ולא לתלות. כך היא הלוגיקה המארגנת בפרשתנו,  בארגון, מיקום וסדר השבטים במסע המדברי . כמו גם, בקיום  דיאלוג ותקשורת שכלתנית  פרקטית, שמונגשת לעם ישראל על שבטיו, בהבנתה והטמעתה ומקפידה על קיום שליטה וניהול מושכל, בהבניית האירוע החירומי המדברי, מתחילתו ועד סופו.

בהקשר לקיום התקשורת בין המנהיגות לעם ישראל וכן גם בין שבט לשבט, הופך המדבר , ממצב צבירה של – מִדְבָּר, למצב צבירה של –  מְ דַ בֵּ ר. אך כיצד ייעשה הדיבור, הדיאלוג, הסיג והשיח?  הנה כי כן, במאפיין הדממה של המדבר- בקול דממה דקה. כיצד? – קודם כל בהקשבה בין מנהיגות לעם על שבטיו וכמו כן גם בהקשבה, בין שבט לשבט. אין זה אירוע חד פעמי, אלא חייב להיות כאורח ואורך חיים.

הרב פרופ' יונתן זקס( 1948- 2020 ) בהידרשו לחשיבות התקשורת במדבר, מאיר את אורה בפרשנותו :"המדבר- אין בו מראות המסיחים את העין, ואין בו רעש סביבתי הממסך את הקולות. נכון, בעת מתן תורה היו בהר חורב ברקים ורעמים וקול שופר ומוסדי הארץ רעדו; אבל כעבור שנים רבות, כשאליהו הנביא הגיע לאותו הר חורב, לאחר העימות שלו עם נביאי הבעל, הוא מצא את ה' לא ברעש ולא באש ולא בסופה אלא   ודוק: לא דממה סתם, לא אין-קול, אלא ב"קול דממה דקה" קולה של הדממה, קול קטן ודק ודומם. נראה לי כי קול הדממה הדקה הוא הקול שאפשר לשמוע רק כאשר מקשיבים. בדממת המדבר   אפשר לשמוע את המְ דַ בֵּ ר ואת המְ דֻ בָּ ר. כדי לשמוע את קול האלוהים, דרושה לאדם דממת-קשב בנפש.מרתק לראות שזיגמונד פרויד, למרות יחסו הביקורתי ליהדות, יצר צורת ריפוי יהודית עד לשַד עצמותיה, הלא היא הפסיכואנליזה. הוא קרא לה "ריפוי בדיבור", אך נכון יותר לומר שזהו ריפוי בהקשבה. כמעט כל שיטות הפסיכותרפיה האפקטיביות כרוכות בהקשבה עמוקה."

הנה בימים אלו במבצע שומר החומות, שהתותחים רועמים וגבולותינו הפנימיים נפרמים , עלינו להיות אנשי מעש"ה   (תרתי משמע), עלינו להכחיד את הצד האפל המתפרץ והמזיק שבתוך מדינתנו וחברתנו, ולגלות מהר את הצד המואר ולשחרר אותו מיידית מנרתיקו. עלינו לדבר,לפעול ולעשות כאנשי מעש"ה- ביצירת מחויבות, בעידוד , בתקשורת ברורה ובהירה ובהבניית תהליך היציאה מהחושך לאור, מהלילה ליום. כך יהדהד מודל מעש"ה באוזנינו ,בשירו – לילה, של אלי אליהו : " אנחנו כעת על חציו האפל של הכוכב, בתי. ואולי בכל זאת אפשר לומר דבר על העולם- חציו אפל חציו מואר. כך גם האדם, בתי, כך גם האדם.( מתוך:" אגרת לילדים", הוצאת עם עובד,2018 ).

מודל מעש"ה קורא למנהיגנו וגם לנו, לעשות מעש"ה ,להתחבר מהר לצד המואר, שמא חלילה יהיה מאוחר.  כך גם קריאתו של הסופר ש"י עגנון ( 1887- 1970), בשנת 1935 ,לעשות מעש"ה : "דברים הרבה מתרחשים והולכים, בכל יום יהודים נהרגים בצנעה ובפרהסיא ובכל יום מעוטרים העיתונים בעיטורים שחורים. בראשונה כשהיינו רואים פס שחור בעיתון וקראנו אדם מישראל נהרג הנחנו את סעודתנו, עכשיו שהצרות מצויות, אדם יושב על שולחנו ואוכל את פתו בחמאה ובדבש קורא ואומר שוב נהרג יהודי. שוב נהרגה אישה יהודית, שוב נהרג תינוק מישראל. ואנו יושבים בחיבוק ידיים ונותנים עצמנו להריגה ואומרים, הבלגה, הבלגה. הם הורגים ורוצחים ושורפים ואנו יושבים ומבליגים. והרשות מה עושה, עושה עוצר. יושבים להם ישראל עצורים בבתיהם ואינם יוצאים לחוץ, כדי שלא יפגעו בהם בעלי חצים, ובעלי חצים מהלכים בכל מקום ומשלחים חציהם. אי אתה יכול לומר שאנו אין אנו עושים את שלנו, הרי אנו מבליגים ומראים לעולם כולו כמה יפים אנו, כמה יפה הוא מוסר היהדות, שאפילו באים עלינו להורגנו אנו שותקים".

מי ייתן ושומר ישראל ישמור עלינו במעש"ה הצודק והנכון, במבצע קימום שומר החומות שבינינו לבין אויבנוויפיל המחיצות והחומות שבתוכנו.

שבת שלום וחג שבועות שמח 

כותב: ד"ר זאב פרידמן, מנכ"ל עמותת מלב"ב

Jewish Approach for Granting Meaning

הגישה היהודית בהענקת משמעות, שייכות ותחושת ערך, לאנשים עם דמנציה ובני משפחותיהם – המקרה של מלב"ב בישראל הפרק באנגלית פורסם בספר בהוצאה לאור של קיימברידג’.

להמשך קריאה

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו לקבלת עדכונים ומידע מקצועי!

דילוג לתוכן