fbpx

פרשת ויקהל פקודי – "לְעֵינֵי כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בְּכָל מַסְעֵיהֶם"- אתגר חירות המלך – מח, לב, כליות

מודל המלך על פי הזוהר הקדוש, הוא מודל הוליסטי משולב ,המציג משמעות אודות סדר מיקומם של שלושה איברים מרכזיים בגופנו – מח, לב ,כליות. הנה לפנינו הסדר באותיות המלך. המח הגבוה ברום גופנו מייצג את החוכמה והיכולת הקוגנטיבית, מתחתיו הלב המייצג את האנושיות והרגישות ומתחתיו הכליות המייצגים את המוסריות. מודל המלך משתקף באתגרים השונים הניצבים בפני עם ישראל , לאורך פרשות ספר שמות בהם עסקנו, במסגרת הסדנא החינוכית והחברתית, בתהליך השינוי – מעם עבדים, לעם בני חורין. מודל המלך מתמזג בסרגל אתגרי עם ישראל , שכל אחד מהם תורם את ייחודיותו להגשמת אתגר החירות הנעלה והנשגב.

כך עסקנו במאמרינו לאורכן של פרשות ספר שמות באתגרי המח והלב שניצבו בפני בני ישראל, אתגרים השזורים אחד לרעהו ונגזרים ממסמך מארגן אחד ושלם, של תכנית אלוקית, על גבי סרגל מאמצים, בתהליך השינוי הדרמטי מעבדות לחירות.

הנה הגענו השבת בפרשות המאוחדות – ויקהל פקודי, לשלב הסופי ולקו הסיום במרתון המדבר.

פרשותינו מציבות לסיום, את אתגר חירות המלך . השילוב המנצח של חירות -המח, הלב והכליות.

אתגר חירות שילוב המח והלב , מוצג בפרשתנו: "וְכָל חֲכַם לֵ֖ב בָּכֶ֑ם יָבֹ֣אוּ וְיַֽעֲשׂ֔וּ אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖ה ד'…וְכָל־אִשָּׁ֥ה חַכְמַת־לֵ֖ב בְּיָדֶ֣יהָ טָו֑וּ וַיָּבִ֣יאוּ מַטְוֶ֗ה אֶֽת־הַתְּכֵ֨לֶת֙ וְאֶת־הָֽאַרְגָּמָ֔ן אֶת־תּוֹלַ֥עַת הַשָּׁנִ֖י וְאֶת־הַשֵּֽׁשׁ…וְעָשָׂה֩ בְצַלְאֵ֨ל וְאָֽהֳלִיאָ֜ב וְכֹ֣ל ׀ אִ֣ישׁ חֲכַם־לֵ֗ב אֲשֶׁר֩ נָתַ֨ן ד' חָכְמָ֤ה וּתְבוּנָה֙ בָּהֵ֔מָּה לָדַ֣עַת לַֽעֲשֹׂ֔ת אֶֽת־כָּל־ מְלֶ֖אכֶת עֲבֹדַ֣ת הַקֹּ֑דֶשׁ לְכֹ֥ל אֲשֶׁר־צִוָּ֖ה ד' . וַיִּקְרָ֣א מֹשֶׁ֗ה אֶל־בְּצַלְאֵל֮ וְאֶל־אָֽהֳלִיאָב֒ וְאֶל֙ כָּל־אִ֣ישׁ חֲכַם־לֵ֔ב אֲשֶׁ֨ר נָתַ֧ן ד' חָכְמָ֖ה בְּלִבּ֑וֹ כֹּ֚ל אֲשֶׁ֣ר נְשָׂא֣וֹ לִבּ֔וֹ לְקָרְבָ֥ה אֶל־הַמְּלָאכָ֖ה לַֽעֲשֹׂ֥ת אֹתָֽהּ." ( שמות,לה')

המלבי"ם( רבי מאיר ליבוש בן יחיאל מיכל וייזר( 1809-1879 )מאיר את חירות הלב : " כל נדבות אלה לא היו עיקרים אצל ד' כי לבבות דורש ד', ואם נמצאו בין ישראל עניים שלא התנדבו כלום, רק שנדב לבם אותם בלבד. " כך גם רש"י בפרשנותו : "נדיב לבו-על שם שלבו נדבו קרוי נדיב לב"

הנה כי כן, מודל המלך , בסדר של שני נדבכיו- המח – החכמה, והלב , ששני אלו מבטאים את המצרף של חכמת הלב.

אך לא די רק באלו השניים- המח והלב. הנה פרשתנו באקורד הסיום של הקמת המשכן וסיום מסע האתגרים, בשינוי מעבדות לחירות, מאירה כמגדלור באור גדול את חירות הכליות והמוסר, המיוצגת אחרונה, בסדר האותיות במודל המלך.

כך מוצג הכיור, הכלי האחרון המתואר בסופה של פרשתנו: " וַיָּשֶׂם, אֶת-הַכִּיֹּר, בֵּין-אֹהֶל מוֹעֵד, וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ; וַיִּתֵּן שָׁמָּה מַיִם, לְרָחְצָה. וְרָחֲצוּ מִמֶּנּוּ, מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּבָנָיו, אֶת-יְדֵיהֶם, וְאֶת-רַגְלֵיהֶם. בְּבֹאָם אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד, וּבְקָרְבָתָם אֶל-הַמִּזְבֵּחַ–יִרְחָצוּ: כַּאֲשֶׁר צִוָּה ד', אֶת-מֹשֶׁה."( שמות, מ',ל'- לב') .

הכיור מייצג את קו פרשת המים, בין טומאה לטהרה. הכיור הוא הכלי היחיד במשכן שאין לו מידות. מדוע ? ניתן לסבור שהכלי האמור לייצג את הטהרה ולגרש את הטומאה, אינו יכול להיות מיוצג במפרט מידות טכניות מדויקות. אך כן , יש כיור במשכן, דרישה ותביעה לכל הבא במגע עמו, במיוחד הכוהנים המשרתים בקודש, לתו תקן של מידות מוסריות וערכיות. הכיור, מגן על טוהר המוסרית כנגד טומאת השחיתות. כשאנו עוסקים במידות ובערכים, אין לאלו מכשיר מדידה , כמו למשל לחוכמה היכולה להימדד בציון של יכולת שכלית- IQ .אך למוסר ולמידות , אין שיעור ןמדידה מספרית.

הדוגמא האישית לחירות המוסר והמידות, מיוצגת בפרשתנו, בדמותו ובהתנהגותו של משה המנהל את פרויקט הקמת המשכן, העוסק בפרשתנו בפירוט מייגע, ברזולוציות של הצהרת הון ציבורי, של הגשת דוח מאזן כספי ומילולי ,של הגשת מפרט כתב כמויות, המפרט את החומרים היקרים שמהם נבנה המשכן.

כבר למדנו : ״ חמור גזל הרבים מגזל היחיד, שהגוזל את היחיד יכול לפייסו להחזיר לו גזילו, אך הגוזל את הרבים, אין יכול לפייסן ולהחזיר להן גזילן ״ (תוספתא, בבא קמא, י׳, ח׳).

משה המנהיג, מציב סטנדרט גבוה של ערך השקיפות, באור השמש, כפי שטבע את האמרה המכוננת, לואי דמביץ ברנדייס (1856-1941 ) שהיה יהודי ציוני שכיהן כשופט בית המשפט העליון בארה"ב: "אור השמש הוא המטהר הטוב ביותר, ואור המנורה הוא השוטר היעיל ביותר", באומרו כך, התווה השופט ברנדייס את עיקרון השקיפות במערכות הציבוריות כתרופה לשחיתות. התורה שבדרך כלל חוסכת במילים, מותירה מקום נרחב בפרשתנו לדיווח המפורט של משה, לפני כל העם, בשקיפות מלאה, את מפרט פרויקט הקמת המשכן.

משה מבין שאין להסתפק רק בחוכמת כישרון יכולת העשייה בצרכי ציבור באמונה, אלא העשייה צריכה גם להיראות מוסרית ובעלת ערכים ומידות. כך פרשתנו חותמת במילים: " לְעֵינֵי כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בְּכָל מַסְעֵיהֶם" (שמות, מ', לח').

משה יודע ומבין שבעשייה בצרכי ציבור, אתה חשוף לקיטורים , תלונות, רינונים וחשדות, מצד הציבור אותו אתה משרת. לכן, הטיפול המונע ,כנגד כל הללו ,היא השקיפות וחובת הדיווח של אַחְרָיוּתִיּוּת Acountability ))- אור השמש כחומר החיטוי היעיל ביותר.

מדרש תנחומא על פרשתנו, מספר לנו:״אלה פקודי המשכן…, ולמה עשה משה חשבון? הקב״ה מאמין בו, שנאמר: ״עבדי משה בכל ביתי נאמן (במדבר, יב׳, ז׳), ומשה נתן חשבון? אלא מפני ששמע ליצני הדור שהיו משיחין אחריו…ומה היו אומרים? היו מסתכלין מאחוריו ואומר אחד לחברו: ״ראה צוארו, ראה שוקיו, אוכל משלנו, שותה משלנו, וחברו משיב, אדם שנתמנה על מלאכת המשכן, על ככרי כסף ועל ככרי זהב, שאין לו חקר ולא משקל ולא מנין, מה אתה רוצה, שלא יהא עשיר ? , כששמע משה כן אמר:״חייכם, כשנגמרה מלאכת המשכן, אני נותן להם חשבון״, כיון שנגמרה, אמר להם:״אלה פקודי המשכן״.

כך התלמוד במסכת יומא (לח ע״א), מספר לנו על מיקור החוץ ( (Outsourcing של ספקי שירות לבית המקדש – בית גרמו , ספקי שירות הלחמים ובית אבטינס ספקי שירות הבשמים: "שהיו בקיאין במעשה לחם הפנים ומעולם לא נמצא פת נקייה ביד בניהם, שלא יאמרו ממעשה לחם הפנים ניזונים . גם בית אבטינס שהיו בקיאין במעשה קטורת, ומעולם לא יצאה כלה מבושמת מבתיהם וכשהיו נושאין אשה ממקום אחר, מתנין עמה, שלא תתבשם, שלא יאמרו: ממעשה הקטורת מתבשמין ״.

אז לא נתפלא כיצד מוצג מודל המלך בו אנו עוסקים במאמר פרשתנו, בתהליך מינוי המלך. נכון, נדרשת ממנו יכולת המוח וגם חוכמת הלב , אך תורתנו מדגישה במיוחד בעדיפות עליונה את הדרישה למוסריות והדוגמא האישית של המלך המנהיג: "שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ, אֲשֶׁר יִבְחַר ד' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ…רַק, לֹא-יַרְבֶּה-לּוֹ סוּסִים, וְלֹא-יָשִׁיב אֶת-הָעָם מִצְרַיְמָה, לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס; וַד', אָמַר לָכֶם, לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה, עוֹד. וְלֹא יַרְבֶּה-לּוֹ נָשִׁים, וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ; וְכֶסֶף וְזָהָב, לֹא יַרְבֶּה-לּוֹ מְאֹד" ( דברים, יז',טו'-יז'). הנה כי כן, נוכל גם לכוון את דרישת התורה, גם למלך שבתוכנו ששוכן בכל אחד מעמנו ובדגש להתנהגות המוסרית שלנו שהיא מעל הכול.

כך ההפטרה השבת, של פרשת החודש מאירה את חירות הכליות והתביעה למוסריות המנהיגים: " וְלֹא-יִקַּח הַנָּשִׂיא מִנַּחֲלַת הָעָם, לְהוֹנֹתָם מֵאֲחֻזָּתָם .מֵאֲחֻזָּתוֹ, יַנְחִל אֶת-בָּנָיו: לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא-יָפֻצוּ עַמִּי, אִישׁ מֵאֲחֻזָּתוֹ.(יחזקאל, מו',יז'-יח').

אתגר חירות המלך נוכח במשמעותה של השבת, כפי שהיא מוצגת בפרשתנו, בראשיתה ובסיומה.

הנה כך פותחת פרשתנו בהארתה את מרכזיותה של השבת : "וַיַּקְהֵ֣ל מֹשֶׁ֗ה אֶֽת־ כָּל־ עֲדַ֛ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֑ם אֵ֚לֶּה הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁר־ צִוָּ֥ה ד' לַֽעֲשֹׂ֥ת אֹתָֽם׃ שֵׁ֣שֶׁת יָמִים֮ תֵּֽעָשֶׂ֣ה מְלָאכָה֒ וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י יִֽהְיֶ֨ה לָכֶ֥ם קֹ֛דֶשׁ שַׁבַּ֥ת שַׁבָּת֖וֹן לַֽד' כָּל־ הָֽעֹשֶׂ֥ה ב֛וֹ מְלָאכָ֖ה יוּמָֽת׃ לֹֽא־ תְבַעֲר֣וּ אֵ֔שׁ בְּכֹ֖ל מֹשְׁבֹֽתֵיכֶ֑ם בְּי֖וֹם הַשַּׁבָּֽת" (שמות, לה', א'-ג').

מפרש רש"י-"הקדים להם אזהרת שבת לצווי מלאכת המשכן, לומר שאינו דוחה את השבת"

הסופר משה יוסף גליקסון, מנהיג ציוני עורך עיתון הארץ,( 1878-1939) במאמרו על השבת, מציג את מודל המלך המקופל במשמעותה של השבת: " מקום כבוד נתייחד לשבת בעשרת הדיברות…מצוות השבת עומדת בשורה הראשונה בין החובות האנושיות המוסריות היסודיות…השבת היא שכלולה ( המח והחכמה) של היצירה וכתרה, סמל והבעה לעיקר הגדול של יצירה, או פעולה ותנועה ושל ההכרחי שלה- המנוחה…אתה מוצא כבר כאן את המסקנה האנושית הסוציאלית ( הלב) מן העיקר הדתי הראשוני- ויום השביעי שבת לד' אלוהיך, לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך ובהמתך וגרך אשר בשעריך. כאן מתבטא כל אופייה המקורי של יצירה נעלה זו, המזיגה הנפלאה של היסוד הדתי הקוסמי והיסוד האנושי הסוציאלי, האמונה הדתית והדרישה המוסרית ( הכליות) ממוזגות כאן לאחדות עליונה. היסוד המוסרי הסוציאלי שבשבת בולט. מצוות השבת אינה מנומקת כאן בששת ימי היצירה, אלא במוטיב הסוציאלי הברור-למען ינוח עבדך ואמתך כמוך וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויוציאך ד' אלוהיך משם, ביד חזקה ובזרוע נטויה, על כן צוך ד' אלוהיך לעשות את יום השבת. כאן נעשתה השבת, סמל וערובה לשיוויון בני האדם- למען ינוח עבדך ואמתך כמוך, עדות חיה ונצחית לתורתה המוסרית היסודית של היהדות. השבת היא סמל הטוב המוסרי, המשפט והצדקה" (ספר השבת, הוצאת דביר, תרצ"ח עמ' 521).

כך גם נוכחת השבת וזיקתה לבריאת העולם- זכר למעשה בראשית, באקורד הסיום של הקמת המשכן בפרשתנו:" וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה…… וַתֵּכֶל כָּל עֲבֹדַת, מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד; וַיַּעֲשׂוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ד' אֶת מֹשֶׁה, כֵּן עָשׂוּ" (שמות, לט', לב'-מג'). וַיְכַל מֹשֶׁה, אֶת-הַמְּלָאכָה" (שמות, מ', לג'). מתכתב לו במילות המפתח עם סיומה של מלאכת בריאת העולם במעשה בראשית : " וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה, וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד; וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר, יוֹם הַשִּׁשִּׁי. וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, וְכָל-צְבָאָם. וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה; וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ: כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ, אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת" (בראשית, ב', א'-ג').

כך מודל המלך מתחבר לפיוט של רבי שלמה הלוי אלקבץ ( 1505-1584) אותו אנו שרים בתפילת קבלת השבת- לכה דודי : "מִקְדַּשׁ מֶלֶךְ עִיר מְלוּכָה קוּמִי צְאִי מִתּוךְ הַהֲפֵכָה רַב לָךְ שֶׁבֶת בְּעֵמֶק הַבָּכָא וְהוּא יַחֲמול עָלַיִךְ חֶמְלָּהּ." .

פיוט זה מחבר אותי לחוויה אישית שבה נפלה בחלקי הזכות להשתתף בשנת 2004 במשלחת מטעם משרד החוץ, לאיתור נעדרים ישראלים וזיהויים באסון הצונאמי . המשלחת בהרכבה האנושי הייתה פסיפס שבטי ישראל – דתיים, חילוניים, אשכנזים מזרחיים, בתוכם גם יהודה משי זהב שנבחר לאחרונה לפרס ישראל. ישבנו לזמן קצר בליל שבת ,אנשי המשלחת ומשפחות הנעדרים וחשנו את הארתו ועוצמתו של הפיוט- לכה דודי. שם באבו כביר של קראבי תאילנד התחברנו לקדושתה של השבת. התחברנו למשמעות העמוקה של חירות הצו המוסרי של – כל ישראל ערבים זה לזה, התחברנו לחירות המח –"קוּמִי צְאִי מִתּוךְ הַהֲפֵכָה" , של הידע והניסיון הרב שאיפשר לפעול במקצועיות וביעילות. התחברנו לחירות הלב- "וְהוּא יַחֲמול עָלַיִךְ חֶמְלָּהּ". אותה אנרגיה של חמלה שפיעמה בחברי המשלחת לפעול 7/24 עד להשלמתה של המשימה הקדושה שלשמה נשלחנו. שם בארץ נכר ,חשנו במלוא העוצמה את משמעותה של השבת שחיברה את כל ניגודי ישראל ליחד שבטי ישראל, למנורת מִקְדַּשׁ מֶלֶךְ עִיר מְלוּכָה, מנורה בעלת מקשה אחת המאירה את אור מודל המלך לכל הגויים.

השבת – שבת מברכין של חודש ניסן – חודש החירות, שבמרכזו חג הפסח, עת נשב בהסבה בליל הסדר כבני מלכים ,נצא בשירה ובהודיה מתוך התפילה– "וְעַתָּה בָּנִים, שִׁירוּ שִׁירוּ ,וְעַתָּה בָּנִים, שִׁירוּ לַמֶּלֶךְ וְעַתָּה בָּנִים, שִׁירוּ שִׁירוּ ,שִׁירוּ לַמֶּלֶךְ .בְּתִפְאֶרֶת מְפוֹאָר".

נצא בחודש ניסן לטבע ונברך את ברכת האילנות בתחושה ובתפילה למלך הקדוש ,על תחילתה של חירות קורונה : "בָּרוּךְ אַתָּה ד' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא חִסֵּר בָּעוֹלָמוֹ כְּלוּם, וּבָרָא בּוֹ בְּרִיּוֹת טוֹבוֹת וְאִילָנוֹת טוֹבוֹת: לֵהָנוֹת בָּהֶן בְּנֵי אָדָם."

כותב: ד"ר זאב פרידמן, מנכ"ל עמותת מלב"ב

Jewish Approach for Granting Meaning

הגישה היהודית בהענקת משמעות, שייכות ותחושת ערך, לאנשים עם דמנציה ובני משפחותיהם – המקרה של מלב"ב בישראל הפרק באנגלית פורסם בספר בהוצאה לאור של קיימברידג’.

להמשך קריאה

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו לקבלת עדכונים ומידע מקצועי!

דילוג לתוכן