fbpx

פרשת שמות – " וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיָּשָׁב אֶל-יֶתֶר חֹתְנוֹ" – ציבור ומשפחה – הילכו שניהם יחדיו?

כולנו זוכרים את נאומו המרגש של מנחם בגין ז"ל, עת היוודע תוצאות הבחירות, על בחירתו לראשות הממשלה בשנת תשל"ז. בגין חבש כיפה ונשא תודה מרגשת לאשתו עליזה ז"ל, עת הוא מצטט פסוק אלמותי, מההפטרה לפרשתנו : " וַיְהִי דְבַר-ד', אֵלַי לֵאמֹר. הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר, כֹּה אָמַר ד', זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ, לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר, בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה". ( ירמיהו , ב', א').

מנחם בגין היה מופת וסמל למנהיג, שקשר את גורלו ונאמנותו לשליחות עמו ומדינתו, אך גם קשר את ליבו ואורח חייו, לנאמנותו לרעייתו ולמשפחתו. בגין היה מודל לשילוב מעורר השתאות והערצה ,של מנהיג היברידי, היודע לשלב- מחויבות ונאמנות לשליחותו הציבורית , לצד מחויבות ונאמנות לרעייתו ולמשפחתו.

פסוק אלמותי זה של הנביא ירמיהו, שנחצב ממחצב עיר הולדתו ומשפחתו – ענתות, מעטר את הפטרתנו ומאיר אור יקרות על פרשתנו, בסוגיית דיוננו במאמרנו: האם נאמנות ומחויבות לציבור אותו אתה משרת, יכולים לדור בכפיפה אחת ובהרמוניה, עם נאמנות ומחויבות למשפחתך ? האם שליחות ציבורית ולאומית שאדם נוטל על עצמו, בהכרח עלולה לפגוע במשפחתו ?

הנה סיימנו את ספר בראשית- ספר המשפחה ואנו בפתחו של ספר שמות, העוסק באתוס התהוותו של עם ישראל ויצירתו.

האם קיים קשר בין עם למשפחה, בהקשר לסוגיית דיוננו ? האם עם ומשפחה שזורים זה בזה וניצבים על גבי ספקטרום ההתפתחות- מבראשית לשמות- ממשפחה לעם ?

דומה שהתשובה היא- כן.

הנה כי כך, שוזר פרופ׳ שלום רוזנברג את המשפחה בלב האומה ,במאמר שכתב על ערך המשפחה בחג הפסח (מוספשבת, "מעריב" 26.3.2010 תש״ע),שבו הוא מצטט את שמשון רפאל הירש, – ״לבניית ישראל כהוויה חברתית, בה אדם לאדם-ריע, יש תנאי הכרחי, קיומה של משפחה, בריאה ואיתנה. ואכן, לזבח הפסח, ומתוך כך גם ל״סדר״ שלנו, יש גוון משפחתי בולט. בכך, קובע שמשון רפאל הירש, מלמדת אותנו התורה שליכוד המשפחה, ובעקבות כך גם שמירת הקשרים בבית האב ,המשפחה המורחבת, הם יסוד העצמאות. הרס המשפחה מביא להשחתתה של המדינה כולה. זאת סכנה המאיימת לא רק על עמים נחשלים בעולם השלישי, או גטאות בעולם המערבי, שבהם מתגוררים עבדים משוחררים, שהשעבוד פגע באישיותם ובמרקם משפחותיהם. המשפחה עלולה להיהרס לאו דווקא בתנאי עוני, אלא אף כשהיא טובעת בשפע…..החלשת בית האב פירושה פגיעה בנורמטיביות, בקולו של האב, באובדן הדרך ארץ בפני החוק במבצרי התרבות והציוויליזציה שבעולם השפע. החבורה המשפחתית המתכנסת ל״סדר״ ,מסמלת את אחד העמודים עליהם המדינה מושתתת״.

 

דוגמאות לא חסרות, אודות מנהיגים בהיסטוריה שהקדישו את כל חייהם למען השליחות והיעוד , על חשבון משפחתם.

 

כך למשל, הרצל שהקדיש את חייו לחלום הציונות ולהגשמתו, שהביוגרפיה אודותיו יודעת לספר על בעיות במשפחתו עם ילדיו. כך גם מנהיג ויטנאם הו צ'י מין במלחמה נגד הצרפתים שהיה נשוי לעם ולא הקים משפחה. כך גם באודיסאה אודות אודיסאוס שעזב את אשתו פנלופה ומשפחתו למלחמת טרויה ולקח לו 10 שנים לחזור הביתה, מתוך אחדות של עמי יוון כנגד טרויה.

דוגמאות לא חסרות, בימים ההם בזמן הזה.

 

פרשתנו פותחת צוהר לדיון בשאלה אותה הצגנו – האם מחויבות ונאמנות לתפקיד ולשליחות למען הכלל, יכולה לדור בכפיפה אחת ואף בהרמוניה ,עם נאמנות ומחויבות דומה למשפחה?

הבה נקרא:" וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיָּשָׁב אֶל-יֶתֶר חֹתְנוֹ, וַיֹּאמֶר לוֹ אֵלְכָה נָּא וְאָשׁוּבָה אֶל-אַחַי אֲשֶׁר בְּמִצְרַיִם, וְאֶרְאֶה, הַעוֹדָם חַיִּים; וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ לְמֹשֶׁה, לֵךְ לְשָׁלוֹם . וַיֹּאמֶר ד' אֶל-מֹשֶׁה בְּמִדְיָן, לֵךְ שֻׁב מִצְרָיִם: כִּי מֵתוּ, כָּל הָאֲנָשִׁים, הַמְבַקְשִׁים, אֶת נַפְשֶׁךָ. וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-אִשְׁתּוֹ וְאֶת-בָּנָיו, וַיַּרְכִּבֵם עַל-הַחֲמֹר, וַיָּשָׁב, אַרְצָה מִצְרָיִם; וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-מַטֵּה הָאֱלֹהִים, בְּיָדוֹ " (שמות, ד',יח – כ)

 

 

אנו פוגשים אצל משה בפרשתנו, את המתח הקיים בין מימוש השליחות האלוקית, הלאומית והציבורית, אל מול האחריות והמחויבות למשפחה.

 

משה כבר חווה את סבלותיו של העם, הוא כבר הבין והטמיע את גודל השליחות האלוקית שהוטלה עליו במעמד הסנה, להנהיג את עם העבדים ולהוציאו ממצרים. בנקודה קריטית זאת, עת משה אמור להיכנס לתפקידו ולמלא את השליחות הציבורית שהוטלה עליו, הוא עוצר לרגע, לוקח פסק זמן ומציב לפנינו קריאה של מחויבות ורגישות אנושית משפחתית, שהיא קודמת לכל: "וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיָּשָׁב אֶל יֶתֶר חֹתְנוֹ, וַיֹּאמֶר לוֹ אֵלְכָה נָּא וְאָשׁוּבָה אֶל אַחַי אֲשֶׁר בְּמִצְרַיִם, וְאֶרְאֶה, הַעוֹדָם חַיִּים; וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ לְמֹשֶׁה, לֵךְ לְשָׁלוֹם (שמות, ד', יח'). מפרש רש"י : "וישב משה אל יתר חותנו: ליטול רשות".

חנן פורת( 1943-2011) בפרושו: " מעט מן האור" לפרשת שמות, התשס"ד נדרש לכך: " שואל ר' ישראל סלאנטר: האמנם זקוק משה לקבל רשות מיתרו?. הן דבר ד' קודם לכול ואילו היה יתרו מסרב חלילה, האם היה על משה להיענות לו ולהישאר במדין? הן כלל גדול הוא: דברי הרב ודברי התלמיד, דבר מי שומעים ? ומשיב ר' ישראל תשובה קצרה, שכל כולה מילה אחת "במאמא לושן (בשפת האם)": מענטש-קייט ( התנהגות אנושית)… כי זאת יש לדעת: גם בשעה שניצב אדם בפני משימות לאומיות גדולות, התובעות התמסרות טוטאלית. אל לו לזלזל בפכים הקטנים ולשכוח את חובתו האנושית הפשוטה כלפי חבריו ובני משפחתו ".

כאמור, ספר שמות מציג לנו את מודל העם והמשפחה, שהתהוותו בפרשתנו , של מחויבות ונאמנות לתפקיד ולשליחות למען הכלל, היכולה לדור בכפיפה אחת ואף בהרמוניה ,עם נאמנות ומחויבות דומה למשפחה. הנה כי כך, מציב מודל העם והמשפחה אתגר, לאותן הדמויות בפרשתנו – משה ציפורה ויתרו , גם במקום מאוחר יותר בנתיב התפתחותו של עם ישראל בספר שמות, בפרשת יתרו : "וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה, וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ אֶל מֹשֶׁה, אֶל-הַמִּדְבָּר……. וַיְהִי, מִמָּחֳרָת, וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה, לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם; וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל מֹשֶׁה, מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב. וַיַּרְא חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵת כָּל-אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה לָעָם; וַיֹּאמֶר, מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה לָעָם, מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ, וְכָל הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ מִן בֹּקֶר עַד עָרֶב. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, לְחֹתְנוֹ: כִּי-יָבֹא אֵלַי הָעָם, לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים. כִּי-יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר, בָּא אֵלַי, וְשָׁפַטְתִּי, בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ; וְהוֹדַעְתִּי אֶת חֻקֵּי הָאֱלֹהִים, וְאֶת תּוֹרֹתָיו. וַיֹּאמֶר חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵלָיו: לֹא טוֹב, הַדָּבָר, אֲשֶׁר אַתָּה, עֹשֶׂה. נָבֹל תִּבֹּל, גַּם אַתָּה, גַּם הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ: כִּי כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר, לֹא תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ. ….. וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע; וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם, שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת, שָׂרֵי חֲמִשִּׁים, וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת. וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם, בְּכָל-עֵת, וְהָיָה כָּל-הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ, וְכָל-הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ הֵם; וְהָקֵל, מֵעָלֶיךָ, וְנָשְׂאוּ, אִתָּךְ "(שמות, יח',ה' – כב').

יתרו מגיע כאן לא רק כיועץ ארגוני ,אלא גם כיועץ לחיי נישואין ומשפחה. יתרו מזכיר למשה את רגישותו ומחויבותו למשפחתו בפרשתנו, כאומר לו:" משה חתני, זוכר אתה כיצד נהגת ברגישות משפחתית בבואך אלי בזמנו, ליטול רשות וברכת הדרך לשליחותך הנעלה, להוציא את עם ישראל ממצרים. לא קבלת על עצמך מיד את השליחות, אלא באת קודם אל משפחתך במדין ,לשמוע את דעתה ולקבל רוח גבית לשליחותך, שכן, לא בהכרח חיי ציבור סותרים חיי משפחה, גם ידעת אז לקחת אתך את אשתך ושני ילדיך ולא להשאירם רחוקים ממך. הנה אני בא אליך היום בחלוף זמן רב, של נתק שלך מאשתך וילדיך ומביא לך עצת זהב ,כיצד ניתן לשלב מנהיגות ציבורית ביחד עם משפחה".


יש בעצתו של יתרו למשה, ממד נוסף, מעבר לממד הארגוני, בהקניית ערך מוסף, של הקדשת זמן איכות למשפחה. כאומר למשה:" כן משה חתני היקר, משפחתך עכשיו היא בעדיפות גבוהה". יתרו מגיע למשה במדבר ומביא איתו את אשתו וילדיו של משה לאחר נתק של שנים. יתרו מעביר מסר למשה ודרכו לעם ישראל, כיועץ ארגוני הראשון בהיסטוריה, כיצד יש לחזק את האחריות ,הנאמנות וההשתייכות, לארגון המתהווה במדבר: "עם ישראל-עם החרות". יתרו כיועץ נישואין ומשפחתי הראשון בהיסטוריה, מדגיש כיצד יש לחזק את האחריות והנאמנות למוסד המשפחה. יתרו מעביר למשה דף מסרים:" דאג כמנהיג וכמנהל, להיות לא רק אפקטיבי ,אלא גם יעיל בניהול ארגון עם ישראל במדבר, חיי המדבר אינם פיקניק, אך גם תדע לא להתנתק מאשתך ומילדיך, גם בהיותך איש ומנהיג עסוק וטרוד בעולמך לבד, דע והפנם עוד יותר, את החשיבות של ההתחברות לאשתך ולמשפחה כערך בחיים, אל תשכח ותזניח אותה. שאב ממשפחתך תמיכה גיבוי ועידוד להתמודדות עם מציאות החיים המורכבת הקשה, אך גם הענק לה תשומת לב. יש לך אחריות לאשתך ולילדיך, שעד כה הייתה מעט מוזנחת על ידך". יתרו מציב למשה תמונת מראה: הייעוץ של יתרו ויישומו, יעניק למשה זמן איכותי שאין לו היום, על מנת שיהיה לו פניות וזמן איכות למשפחה.

כך גם אמיל דורקהיים( 1855-1917) מאבות הסוציולוגיה של המשפחה, תומך במודל ההיברידי, המשלב את הנאמנות והמחויבות לשליחות הציבורית, בכפיפה אחת עם הנאמנות והמחויבות למשפחה. דורקהיים ראה במשפחה- יחידת סולידריות מכנית ואורגנית קטנה, האחראית לגידולו של יחיד חברתי המהווה בסיס ועוגן לתרומה לחברה כולה. במילים אחרות, תרומתנו ומחויבותנו לאיתנות משפחתנו, תביא ברכה ותרומה לחברה ולאומה כולה.

נחזור לפרשתנו ונאיר את סוגיית דיוננו באירוע אחר הנוכח בליבת המחויבות והרגישות של משה הציבורי לשליחותו הלאומית , למשה המשפחתי- הרגיש למשפחתו הקרובה ובמקרה הנדון, בהקשר לאחיו אהרון. כך מספרת פרשתנו : "וַיֹּאמֶר, בִּי אֲדֹנָי; שְׁלַח-נָא, בְּיַד-תִּשְׁלָח. וַיִּחַר-אַף ד' בְּמֹשֶׁה, וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי יָדַעְתִּי, כִּי-דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא; וְגַם הִנֵּה-הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ, וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ".( שמות, ד',יג'- יד').

מי הוא אותו חסוי לא ידוע – "שְׁלַח-נָא, בְּיַד-תִּשְׁלָח"?

מפרש רש"י : " שלח נא, ביד מי שאתה רגיל לשלוח והוא- אהרון".

משה מתגלה בשיא רגישותו, אהבתו ומחויבותו לאחיו הגדול- אהרון. כאומר לקב"ה:" תודה שבחרת בי במעמד הסנה לשליחות הנהגת העם, אבל אחי הגדול הוא יותר מתאים ממני, לא יהיה זה נכון לפגוע בו, אנא שלח את אחי אהרון לשליחות האומה". הקב"ה קצת נפגע מתגובתו של משה ועונה לו בחרון אף:" הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי יָדַעְתִּי … וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ". כן משה, אומר לו הקב"ה, אני בחרתי בך, כמו שיעקב העדיף בברכתו הצופה פני עתיד, את אפרים הצעיר על פני מנשה אחיו הבכור, אבל דע לך שאחיך הגדול אהרון, מפרגן לך לבחירתך להיות המנהיג. הוא כמובן יעזור לך להצליח בשליחותך-" הוּא יִהְיֶה-לְּךָ לְפֶה " ( שמות, ד', טז') .מפרש רש"י :" לא כשאתה סבור שיהא מקפיד עליך שאתה עולה לגדולה".

הנה אנו צופים בפרשתנו בתמונת האחים- משה ואהרון, שכולה ספוגה בצבעי רגישות , אהבה , נאמנות ומחויבות בין האחים. אני מבקש לטעון, שתגובתו הכועסת של הקב"ה כלפי משה, היא תוצר של חווית סיפורי בראשית, אודות קנאות, שנאה ורצח בין אחים – קין והבל, יצחק וישמעאל, יעקב ועשו , יוסף ואחיו. טעמם המר של סיפורים לו ,עדיין בחיכנו והנה בפתחו של ספר שמות בפרשתנו, מוארת לה תמונה אופטימית מלאה אור של אהבת אמת בין אחים ובהארת רגישות של מנהיג נבחר לחותנו ולמשפחתו. הנה בכך, מושתת היסוד להתהוותו של עם, על אדני המחויבות והנאמנות לשליחות הציבורית וגם לשליחות המשפחתית.

בימים אלו של כניסתנו לסגר מהודק בצילה של הקורונה, נדע להפיק אור ומשמעות בהתכנסות משפחתנו לסגר הבית.

בימים אלו של קולות תופי רעם הבחירות במדינתו, נצא בקריאה למנהיגים, למועמדים ולשליחי ציבור המציגים את מועמדותם לבחירתנו, לכלול במצעם במקום רם ונשגב, את הצהרתם למחויבותם ולנאמנותם לעמם ולמשפחתם, ברוח חזון הנביא ירמיהו בפרשתנו: " הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר, כֹּה אָמַר ד', זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ, לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר, בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה".

שבת שלום ומבורכת

בשורות טובות ובריאות איתנה

כותב: ד"ר זאב פרידמן, מנכ"ל עמותת מלב"ב

שיתוף ב facebook
שיתוף ב email
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp

השיחות שחוזרות על עצמן

בפעם הראשונה ששושנה, המתנדבת מעמותת מלב"ב התקשרה לאליעזר הזקן, היא לא יכולה הייתה לצפות את המסע אליו תיסחף בחודשים הבאים. כשהגיעה להתנדב במלב"ב, היא קיבלה

להמשך קריאה

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו לקבלת עדכונים ומידע מקצועי!