fbpx

פרשת ויגש -"לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה, כִּי הָאֱלֹהִים" -מסע התיקון של יוסף, מחטא ההיבריס

ספר בראשית מציג לנו דמויות מרכזיות, שהיו מעורבות בעשיית מעשה חריג וטראומטי, שהיה בו סוג של קלקול ואף גם חטא. המרתק הוא, לבחון ולהעמיק בתהליך התיקון, שכן, מורשת בראשית עבורנו היא – מעשה אבות ואימהות, סימן לבנים ולבנות. בימים ההם , בזמן הזה.

אנו נוכחים בנתיבי אירועי בראשית, במודל תהליכי מרתק, של – החטא ותיקונו, המציג מסע תיקון שמאופיין – בהתנתקות ובהתרחקות פיזית לסוג של גלות זרה, לתקופת זמן לא קצרה. אנו מלווים את האדם בתחנותיו השונות על – משמעויותיהן ותובנותיהן, במסע התיקון.

כך מאמרי לפרשת ויצא , עסק בנתיבי מסע התיקון של יעקב, בצל חטא הרמייה.

הפעם נעסוק במאמר פרשתנו, בחטא ההיבריס של יוסף ובמסע לתיקונו.

כך לימדנו הרמב"ם ( 1138-1204 ): "יש דעות שאסור לו לאדם לנהוג בהן בבינונית, אלא יתרחק מן הקצה האחד עד הקצה האחר והוא גובה לב שאין דרך הטובה שיהיה אדם עניו בלבד אלא שיהיה שפל רוח ותהיה רוחו נמוכה למאד ולפיכך נאמר במשה רבינו ענו מאד ולא נאמר ענו בלבד ולפיכך צוו חכמים מאד מאד הוי שפל רוח ועוד אמרו שכל המגביה לבו כפר בעיקר שנאמר 'ורם לבבך ושכחת את ה' אלקיך…' " (רמב"ם הלכות דעות ב' ג').

היבריס (ביוונית: Ὕβρις) במובנו המודרני הוא רגש של גאווה וגבהות לב מוגזמים, הגוררים בעקבותיהם עונש ותבוסה. במחזה 'אנטיגונה' של סופוקלס ( 442 לפנה"ס), הקונפליקט מוביל לטרגדיה בגלל חטא ההיבריס של הדמויות הטרגיות. ההיבריס הוא חטא הגאווה. הוא מתואר לעתים קרובות בתור שגיאתן של הדמויות בטרגדיה היוונית, והסיבה לחורבנם.

הבה נבחן במאמרנו, את מסע התיקון של יוסף, מחטא ההיבריס והגאווה, שגרם לקנאה, שנאה וניסיון לרצח בתוך המשפחה, שהסתיים בטרגדיה – במכירתו של יוסף על ידי אחיו, לאורחת הסוחרים עוברי הדרך, שהביאו אותו מצרימה.

הכול התחיל באירוע הקלקול המכונן- בחטא ההיבריס : "וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם, וַיַּגֵּד לְאֶחָיו; וַיּוֹסִפוּ עוֹד, שְׂנֹא אֹתוֹ. וַיֹּאמֶר, אֲלֵיהֶם: שִׁמְעוּ-נָא, הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי. וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים, בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה, וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי, וְגַם-נִצָּבָה; וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם, וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי. וַיֹּאמְרוּ לוֹ, אֶחָיו, הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ, אִם-מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ; וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ, עַל-חֲלֹמֹתָיו וְעַל-דְּבָרָיו. וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר, וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו; וַיֹּאמֶר, הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד, וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים, מִשְׁתַּחֲוִים לִי. וַיְסַפֵּר אֶל-אָבִיו, וְאֶל-אֶחָיו, וַיִּגְעַר-בּוֹ אָבִיו, וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ: הֲבוֹא נָבוֹא, אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ, לְהִשְׁתַּחֲוֺת לְךָ, אָרְצָה. וַיְקַנְאוּ-בוֹ, אֶחָיו; וְאָבִיו, שָׁמַר אֶת-הַדָּבָר". ( בראשית, לז', ה'-יא').

אנו נוכחים בסיפורי החלומות, בהאדרתו של יוסף את עצמו ובהדרתו של אלוקים .דומה שיש כאן רמז לדברי הרמב"ם: " שכל המגביה לבו כפר בעיקר שנאמר 'ורם לבבך ושכחת את ה' אלקיך".

יוסף נתפס כמי שנגוע עמוקות , בחטא ההיבריס והגאווה. לא פלא, שאנרגיות שליליות שולטות במרחב הקנאה והשנאה של האחים ליוסף. כך לא נמצא באופן גלוי בכתוב, את נוכחות אלוקים בטרגדיה ההיבריסית של יוסף עם אחיו.

מצב זה דורש תיקון אמיתי, לשרש ולהכחיד את תכונת ההיבריס מיוסף. הבה נתלווה ליוסף , בנתיבי מסע התיקון שלו , בגלות מצרים, לאורך 22 שנה, המשתרעים על פני חמש מערכות.

המערכה הראשונה במסע התיקון ,מתרחשת בבית אשת פוטיפר, ונושאת השם– "אוֹי לִי מִיּוֹצְרִי וְאוֹי לִי מִיִּצְרִי": "וְיוֹסֵף, הוּרַד מִצְרָיְמָה; וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים, אִישׁ מִצְרִי, מִיַּד הַיִּשְׁמְעֵאלִים, אֲשֶׁר הוֹרִדֻהוּ שָׁמָּה. וַיְהִי ד' אֶת-יוֹסֵף, וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ; וַיְהִי, בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי. וַיַּרְא אֲדֹנָיו, כִּי ד' אִתּוֹ; וְכֹל אֲשֶׁר-הוּא עֹשֶׂה, ד' מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ… וַיְבָרֶךְ ד' אֶת-בֵּית הַמִּצְרִי, בִּגְלַל יוֹסֵף; וַיְהִי בִּרְכַּת ד', בְּכָל-אֲשֶׁר יֶשׁ-לוֹ–בַּבַּיִת, וּבַשָּׂדֶה… וַיְהִי, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת-אֲדֹנָיו אֶת-עֵינֶיהָ, אֶל-יוֹסֵף; וַתֹּאמֶר, שִׁכְבָה עִמִּי. וַיְמָאֵן–וַיֹּאמֶר אֶל-אֵשֶׁת אֲדֹנָיו… וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה, הַזֹּאת, וְחָטָאתִי, לֵאלֹהִים". ( בראשית, לט', א'-י '). המערכה בבית פוטיפר, מאדירה את הקב"ה ונוכחותו המפורשת בטקסט ומדירה את יצר ההיבריס והגאווה. שכן, יוסף יכל להתפתות ולרומם עוד יותר את מעמדו בבית פוטיפר. אך יוסף מכופף את יצר ההיבריס , במילה אחת – וַיְמָאֵן. מפרש רש"י:" שראה דיוקנו של אביו יעקב- רוח ישראל סבא וגבר על יצרו ובחר ביוצרו.

האדם החוטא בהיותו בתחתית השפל המוסרי לא רואה את אלוהים או את הנשגב. לא בגלל שאלוהים לא נוכח אלא כי אין לאדם יכולת לראות אותו במצבי שפל כאלה. אבל את מי הוא כן רואה בשיא השפל? את דמות אביו. אשת פוטיפר מפתה אותו והוא מגיע לנקודה הכי נמוכה. שם במקום הכי שפל, הכי חומרי יוסף רואה את דמות אביו. בנקודה הכי נמוכה הנוכחות האלוהית, המוסר והמצפן מתגלים בתחתית, בדמות האבא. זו סתירת הלחי שמאפסת ושולפת את האדם על סף החטא, לעשות את התיקון ובדרך הנכונה להתחבר לנשגב, לאלוקים, שמעצים את הכיוון בתהליך התיקון. כמו שלימדנו רש"י במשל האב והבן באירוע -"וַיָּבֹא עֲמָלֵק " (שמות, יז', ח'), –סָמַךְ פָּרָשָׁה זוֹ לְמִקְרָא זֶה, לוֹמַר: תָּמִיד אֲנִי בֵּינֵיכֶם וּמְזֻמָּן לְכָל צָרְכֵיכֶם, וְאַתֶּם אוֹמְרִים: הֲיֵשׁ ד' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן? חַיֵּיכֶם שֶׁהַכֶּלֶב בָּא וְנוֹשֵׁךְ אֶתְכֶם, וְאַתֶּם צוֹעֲקִים אֵלַי וְתֵדָעוּן הֵיכָן אֲנִי. מָשָׁל לְאָדָם שֶׁהִרְכִּיב בְּנוֹ עַל כְּתֵפוֹ וְיָצָא לַדֶּרֶךְ. הָיָה אוֹתוֹ הַבֵּן רוֹאֶה חֵפֶץ וְאוֹמֵר: אַבָּא, טֹל חֵפֶץ זֶה וְתֵן לִי! וְהוּא נוֹתֵן לוֹ, וְכֵן שְׁנִיָּה, וְכֵן שְׁלִישִׁית. פָּגְעוּ בְּאָדָם אֶחָד, אָמַר לוֹ אוֹתוֹ הַבֵּן: רָאִיתָ אֶת אַבָּא? אָמַר לוֹ אָבִיו: אֵינְךָ יוֹדֵעַ הֵיכָן אֲנִי? הִשְׁלִיכוּ מֵעָלָיו, וּבָא הַכֶּלֶב וּנְשָׁכוֹ".

יוסף צולח באופן מעורר השתאות את האתגר שהוצב בפניו במערכה הראשונה.

המערכה השנייה במסע התיקון של יוסף , נושאת את השם – "לְמַד מוסר השכל מצניעותן של שיבולים ופרות" ומתרחשת בבית המלוכה, בפתרון חלומו של פרעה: "וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת-פַּרְעֹה לֵאמֹר, בִּלְעָדָי: אֱלֹהִים, יַעֲנֶה אֶת-שְׁלוֹם פַּרְעֹה". מפרש רש"י- "אין החכמה משלי, אלא אלוהים יענה יתן ענייה בפי לשלום פרעה". כך מוצגת תמונת מפגשו של יוסף עם פרעה : " וַיְדַבֵּר פַּרְעֹה, אֶל-יוֹסֵף: בַּחֲלֹמִי, הִנְנִי עֹמֵד עַל-שְׂפַת הַיְאֹר. וְהִנֵּה מִן-הַיְאֹר, עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת, בְּרִיאוֹת בָּשָׂר, וִיפֹת תֹּאַר; וַתִּרְעֶינָה, בָּאָחוּ. וְהִנֵּה שֶׁבַע-פָּרוֹת אֲחֵרוֹת, עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן, דַּלּוֹת וְרָעוֹת תֹּאַר מְאֹד, וְרַקּוֹת בָּשָׂר: לֹא-רָאִיתִי כָהֵנָּה בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, לָרֹעַ. וַתֹּאכַלְנָה, הַפָּרוֹת, הָרַקּוֹת, וְהָרָעוֹת–אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת הָרִאשֹׁנוֹת, הַבְּרִיאֹת…וָאֵרֶא, בַּחֲלֹמִי; וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים, עֹלֹת בְּקָנֶה אֶחָד–מְלֵאֹת וְטֹבוֹת. וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים, צְנֻמוֹת דַּקּוֹת שְׁדֻפוֹת קָדִים–צֹמְחוֹת, אַחֲרֵיהֶם. וַתִּבְלַעְןָ הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקֹּת, אֵת שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַטֹּבוֹת; וָאֹמַר, אֶל-הַחַרְטֻמִּים, וְאֵין מַגִּיד, לִי. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-פַּרְעֹה, חֲלוֹם פַּרְעֹה אֶחָד הוּא: אֵת אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה, הִגִּיד לְפַרְעֹה".( בראשית, מא', טז'-כה')

יעל מאלי בספרה: "אמנות כפרשנות"- 2017:מציגה את מארק שאגאל ( 1887-1985 )בציורו המונומנטלי- יוסף מבאר את חלומותיו של פרעה ( 1931) ומצטטת את הפסיכואנליטיקאית והסופרת רות נצר שמפרשת את חלומות פרעה על פי דרכו של הפסיכולוג קרל יונג : "החלומות של פרעה מתארים באופן סמלי תהליכים הרסניים בנפש עצמה. הפרות הרזות והשמנות מסמלות חלקים בנפשו של פרעה. הרזון מבטא את החסר והרעב כרזון נפשי שמשתלט ובולע את חלק הנפש גוף שחי במלאות ובשפע". הנה כי כן, דמותן של השיבולים הדקות והפרות הרזות, הן תשובת המשקל לפרות השמנות והשיבולים המלאות, שמייצגות את גבהות הלב, ההיבריס, האדוניזם, אני ואפסי עוד. כך דווקא השיבולים הדקות והפרות הרזות, הן מושא לחיקוי, היודעות לצמצם את ההיבריס והאגו הנפוח. רק כך חוכמת האדם תתחבר לרוח אלוקים. יפה האיר את עינינו הפרשן בנו יעקב ( 1862-1945): " אך כאן בולט ההבדל בין ישראל לעמים בתפישת החכמה. כאן מועמדים זה מול זה חכמי העמים, חרטומי מצרים והחכם הישראלי, האיש אשר רוח אלוקים בו".

המערכה השלישית במסע התיקון של יוסף, נושאת את השם – האקונה מטטה (Hakuna matata) ומתרחשת בהתוודעות של יוסף עם אחיו : הביטוי מופיע בסרט – מלך האריות, כשטימון הסוריקטה ופומבה חזיר היבלות, מלמדים את סימבה גור האריות, הגיבור הראשי של הסרט, את פילוסופיית החיים שעומדת מאחורי הביטוי – לשכוח את בעיות העבר ולהתמקד בהווה מתוך ראיית עולם אופטימית.( ויקיפדיה, 8.11.19 ).

הרב פרופ' יונתן זקס ( 1948- 2020 ) בפרשנות לפרשתנו, מתאר את המפגש שבין יוסף ליהודה ואחיו, כהולדת הסליחה בעולם : " יש רגעים המשנים את העולם. כמו הרגע שיוסף גילה לאחיו את זהותו: "וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו גְּשׁוּ נָא אֵלַי, וַיִּגָּשׁוּ; וַיֹּאמֶר, אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם, אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי, מִצְרָיְמָה. וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ, וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם, כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי, הֵנָּה: כִּי לְמִחְיָה, שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם וְעַתָּה, לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה, כִּי, הָאֱלֹהִים; וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה, וּלְאָדוֹן לְכָל בֵּיתוֹ, וּמֹשֵׁל, בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם…. וַיְנַשֵּׁק לְכָל-אֶחָיו, וַיֵּבְךְּ עֲלֵהֶם; וְאַחֲרֵי כֵן, דִּבְּרוּ אֶחָיו אִתּוֹ " (בראשית, מה', ד'- כד'). זהו הרגע המתועד הראשון בהיסטוריה שבו אדם אחד סולח לזולתו….הסליחה שוברת את הבלתי הפיכות של מעגל התגובה והנקמה. את הנעשה אפשר להשיב. האנושות השתנתה ביום שיוסף סלח לאחיו. כשאנחנו סולחים וכשאנחנו ראויים להיסלח, אנו חדלים להיות אסיריו של עברנו".

יוסף צולח בגאון ובגדלות הנפש את סצינת חשיפתו במפגשו עם אחיו. הרי יוסף יכול היה לנקום באחיו מרום מעמדו. אבל יוסף משיל מעליו את עטיפת המשנה למלך ומעביר לאחיו המסר הפשוט- אכן, "אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ הַגִּידָה נָּא לִי אֵיפֹה הֵם רֹעִים". לא לנקום אני בא, אלא לסלוח ממקום הכי אמיתי ונקי. זאת ירידה של יוסף לצורך עלייה. יוסף אינו מתנשא על אחיו, גם שהיו לו כל הסיבות לכך. יוסף נוהג בפשטות, כדקל שפל צמרת ולא רואה כל חולשה בכך שמיילד את הסליחה ברוח אמונית ואלוקית. יוסף מאיר פנים לאחיו- "כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם" ( משלי, כז',יט').

המערכה הרביעית, במסע התיקון של יוסף, נושאת את השם – "קְשֹׁט עַצְמְךָ תְּחִלָּה" ומתרחשת בתכנית החירום שמנהיג יוסף , בהצבת דוגמא אישית, של צניעות ופשטות: " וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף אֶת אָבִיו וְאֶת אֶחָיו, וְאֵת כָּל בֵּית אָבִיו לֶחֶם, לְפִי הַטָּף" ( בראשית, מז', יב'), מסביר לנו עובדיה ספורנו ( 1475-1550) : " אף על פי שהיה בידו( יוסף) להרבות להם מזון, נתן להם במידה מספקת, בזמן שהציבור שרוי בצער, אל יאמר אדם, אלך לביתי, אוכל ואשתה ושלום עליך נפשי". ומוסיף הרמב"ן (1194-1270): " וילקט יוסף את כל הכסף"- להודיע מעלת יוסף בחוכמה בתבונה ובדעת, ולא עשה לעצמו אוצרות כסף ומטמוני מסתרים בארץ מצרים, או לשולחו לארץ כנען". וגם המדרש בראשית רבה מאיר את עינינו: "יוסף לא טעם לחם במשך כל תקופת הרעב עד רדת היום, עד לאחר שהלוקח האחרון קיבל את שלו".

יוסף במערכה זאת במסע התיקון האישי שלו, מבהיר לנו שמנהיגות ונהנתנות אישית , אינם הולכים יחדיו. הדוגמא האישית של מנהיג מחייבת – פשטות ,צניעות והסתפקות במועט .

המערכה החמישית והאחרונה, במסע התיקון של יוסף, נושאת את השם –" נער רועה צאן הייתי" ומתרחשת במסר של יוסף לאחיו , לאחר מות יעקב : "וַיִּרְאוּ אֲחֵי-יוֹסֵף, כִּי-מֵת אֲבִיהֶם, וַיֹּאמְרוּ, לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף; וְהָשֵׁב יָשִׁיב, לָנוּ, אֵת כָּל-הָרָעָה, אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ. וַיְצַוּוּ, אֶל-יוֹסֵף לֵאמֹר: אָבִיךָ צִוָּה, לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר. כֹּה-תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף, אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי-רָעָה גְמָלוּךָ, וְעַתָּה שָׂא נָא, לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ; וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף, בְּדַבְּרָם אֵלָיו. וַיֵּלְכוּ, גַּם-אֶחָיו, וַיִּפְּלוּ, לְפָנָיו; וַיֹּאמְרוּ, הִנֶּנּוּ לְךָ לַעֲבָדִים. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף, אַל-תִּירָאוּ: כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים, אָנִי. וְאַתֶּם, חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה; אֱלֹהִים, חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה… וְעַתָּה, אַל-תִּירָאוּ–אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם, וְאֶת-טַפְּכֶם; וַיְנַחֵם אוֹתָם, וַיְדַבֵּר עַל-לִבָּם…וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו, אָנֹכִי מֵת; וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם, וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן-הָאָרֶץ הַזֹּאת, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב. וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף, אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם, וְהַעֲלִתֶם אֶת-עַצְמֹתַי מִזֶּה" ( בראשית, נ', טו'-כו').

הנה הסתיים לו מסע התיקון של יוסף, מחטא ההיבריס והיוהרה. יוסף הצדיק אינו מבקש להיקבר בחלקת גדולי האומה המצרית, ברוב פאר והדר. יוסף חוזר להיות נער רועה הצאן-"יוֹסֵף בֶּן-שְׁבַע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת-אֶחָיו בַּצֹּאן". יוסף יודע שאחריתו וקברו בחלקת האלוקים הקטנה, בארץ ישראל, בפשטות ובצניעות. חוט אמוני מתוח מיוסף, למורשתו של הנביא מיכה המורשתי : הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ד' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ".( מיכה, ו', ח').

כותב: ד"ר זאב פרידמן, מנכ"ל עמותת מלב"ב

שיתוף ב facebook
שיתוף ב email
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp

השיחות שחוזרות על עצמן

בפעם הראשונה ששושנה, המתנדבת מעמותת מלב"ב התקשרה לאליעזר הזקן, היא לא יכולה הייתה לצפות את המסע אליו תיסחף בחודשים הבאים. כשהגיעה להתנדב במלב"ב, היא קיבלה

להמשך קריאה

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו לקבלת עדכונים ומידע מקצועי!