האקונה מטטה (Hakuna matata) הוא ביטוי בסווהילי ומקורו באפריקה. הביטוי התפרסם בעולם המערבי לאחר שנעשה בו שימוש בסרט הקולנוע המצליח של חברת וולט דיסני "מלך האריות" שהופק ב-1994. הביטוי מופיע לראשונה בסצנה, בה דמויותיהם של טימון הסוריקטה ופומבה חזיר היבלות מלמדים את סימבה גור האריות, הגיבור הראשי של הסרט, את פילוסופיית החיים שעומדת מאחורי הביטוי – לשכוח את בעיות העבר ולהתמקד בהווה מתוך ראיית עולם אופטימית.( ויקיפדיה, 8.11.19 ).
הבה נחבר את גישת האקונה מטטה ,למפגש האריות הדרמטי והמכונן בפרשתנו , בין יוסף ליהודה : "וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה, וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי, יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי, וְאַל יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ: כִּי כָמוֹךָ, כְּפַרְעֹה. אֲדֹנִי שָׁאַל, אֶת עֲבָדָיו לֵאמֹר: הֲיֵשׁ לָכֶם אָב, אוֹ אָח. וַנֹּאמֶר, אֶל אֲדֹנִי, יֶשׁ לָנוּ אָב זָקֵן, וְיֶלֶד זְקֻנִים קָטָן; וְאָחִיו מֵת, וַיִּוָּתֵר הוּא לְבַדּוֹ לְאִמּוֹ וְאָבִיו אֲהֵבוֹ. וַתֹּאמֶר, אֶל עֲבָדֶיךָ, הוֹרִדֻהוּ, אֵלָי; וְאָשִׂימָה עֵינִי, עָלָיו. וַנֹּאמֶר, אֶל אֲדֹנִי, לֹא יוּכַל הַנַּעַר, לַעֲזֹב אֶת אָבִיו: ……. וַנַּגֶּד לוֹ אֵת, דִּבְרֵי אֲדֹנִי. וַיֹּאמֶר, אָבִינוּ: שֻׁבוּ, שִׁבְרוּ לָנוּ מְעַט אֹכֶל. וַנֹּאמֶר, לֹא נוּכַל לָרֶדֶת: אִם יֵשׁ אָחִינוּ הַקָּטֹן אִתָּנוּ, וְיָרַדְנוּ כִּי לֹא נוּכַל לִרְאוֹת פְּנֵי הָאִישׁ, וְאָחִינוּ הַקָּטֹן אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ. ……. וְעַתָּה, כְּבֹאִי אֶל עַבְדְּךָ אָבִי, וְהַנַּעַר, אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ; וְנַפְשׁוֹ, קְשׁוּרָה בְנַפְשׁוֹ. וְהָיָה, כִּרְאוֹתוֹ כִּי אֵין הַנַּעַר וָמֵת; וְהוֹרִידוּ עֲבָדֶיךָ אֶת שֵׂיבַת עַבְדְּךָ אָבִינוּ, בְּיָגוֹן שְׁאֹלָה. כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת הַנַּעַר, מֵעִם אָבִי לֵאמֹר: אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ, וְחָטָאתִי לְאָבִי כָּל הַיָּמִים. וְעַתָּה, יֵשֶׁב נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר עֶבֶד, לַאדֹנִי; וְהַנַּעַר, יַעַל עִם אֶחָיו. כִּי אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי, וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי: פֶּן אֶרְאֶה בָרָע, אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת אָבִי" (מד', יח'-לד').
מדהים לראות את השימוש במילה – אֲדֹנִי ,שנאמר על ידי יהודה ליוסף – 7 פעמים. אותו מספר פעמים של – אֲדֹנִי, שנאמר על ידי יעקב במפגש שלו עם אחיו עשו בפרשת וישלח ונביא רק חלק מהטקסט: " וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו, אֶל עֵשָׂו אָחִיו, אַרְצָה שֵׂעִיר, שְׂדֵה אֱדוֹם. וַיְצַו אֹתָם, לֵאמֹר, כֹּה תֹאמְרוּן, לַאדֹנִי לְעֵשָׂו: כֹּה אָמַר, עַבְדְּךָ יַעֲקֹב".( לב', ד'-ו').
הנה כי כן, בפרשתנו במפגש האריות בין יוסף ליהודה , יוסף הוא זה שמחולל את גישת– האקונה מטטה ביחס לאחיו ואילו במפגש בין יעקב לאחיו עשו בפרשת וישלח, עשו הוא זה, שמחולל את גישת האקונה מטטה.
ליוסף היו את כל הסיבות והנסיבות, לבוא חשבון עם אחיו, שהשליכו אותו לבור העמוק שהיו בו נחשים ועקרבים ולאחר מכן, מכרו אותו לישמעאלים ולמדיינים שגלגלו אותו לבור העמוק בבית הכלא המצרי. הדבר האחרון שהיינו חושבים הוא, שיוסף הנושא עמו במשך 22 שנה את משקעי העבר הטראומטים והצלקות שגרמו לו אחיו, בקנאתם ובשנאתם לו, ילך בדרכו של גור האריה סימבא ממלך האריות ויאחז בגישת האקונה מטטה.
כך גם לא היינו מעלים על הדעת, שעשו הפגוע מאחיו יעקב ,אף הוא יאמץ את גישת – האקונה מטטה: "וְהוּא, עָבַר לִפְנֵיהֶם; וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים, עַד גִּשְׁתּוֹ עַד אָחִיו. וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ, וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ; וַיִּבְכּוּ".( וישלח, לג', ד').
אבל, גם יוסף בפרשתנו וכך גם עשו בפרשת וישלח, מתגלים במלוא הדרם ומיוחדותם.
הם מקבלים על עצמם את דרך הפיוס, הסליחה והמחילה.
נשמע זאת בפרשתנו בדברי יוסף: "וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו גְּשׁוּ נָא אֵלַי, וַיִּגָּשׁוּ; וַיֹּאמֶר, אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם, אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי, מִצְרָיְמָה. וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ, וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם, כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי, הֵנָּה: כִּי לְמִחְיָה, שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם"( מה', ד').
ניווכח גם אצל עשו : "וְהוּא, עָבַר לִפְנֵיהֶם; וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים, עַד גִּשְׁתּוֹ עַד אָחִיו. וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ, וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ; וַיִּבְכּוּ".( וישלח, לג', ד').
כך נראה כיצד מעצימים פרשנינו מהמאה ה19 , את גישת האקונה מטטא.
בעל "העמק דבר", הנצי"ב מוולוז'ין מראשוני חובבי ציון במאה ה-19 שקיבוץ עין הנצי"ב קרוי על שמו, מפרש : "ויבכו- שניהם בכו. בא ללמד שגם יעקב נתעורר עליו לשעה זו אהבה לעשו. וכן לדורות, בשעה שזרע עשו מתעוררים ברוח טהרה להכיר את זרע ישראל ומעלתם. אז גם אנחנו מתעוררים להכיר את עשו ".
כך גם ר' שמשון רפאל הירש( 1808-1888 ) מפרש : "מלת ויבכו היא עד נאמן לכך, שלפנינו התגלותו של רגש אנושי טהור…דמעות המתפרצות ברגעים כאלה, חזקה שהן יוצאות מעומק הלב. הנשיקה הזאת והדמעות הללו מגלות לנו, כי גם עשו הוא מזרע אברהם אבינו ואיננו רק צייד פרוע… החרב לבדה, בכוח הגשמי גרידא, לא יכשירו את האדם לכך. גם עשו מתפרק לאט לאט מחרבו והולך ומשכין בקרבו יותר ויותר את רוח אהבת האדם. ודווקא יעקב הוא הנותן על פי רוב הזדמנות לעשו להוכיח שעקרון האנושות מתחיל להתגלות אצלו".
הבה נסכים שהדבקות בגישת האקונה מטטה, דורשת תעצומות נפש של תהליך נפשי פסיכולוגי של מחיקת משקעי העבר, של סליחה והבניה מחודשת של מערכת היחסים.
לא קל לעשות איתחול מחדש ביחסים שבין יוסף לאחיו, לאור צלקות העבר.
כיצד יכול יוסף לסלוח ליהודה נוכח משקעי העבר, כשיהודה הוא זה שהציע לאחיו למכור את יוסף לעבד: " וַיֹּאמֶר יְהוּדָה, אֶל-אֶחָיו: מַה בֶּצַע, כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ, וְכִסִּינוּ, אֶת דָּמוֹ. לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים" ( בראשית, לז', כו)?
הרב פרופ' יונתן זקס בפרשנות לפרשתנו, מתאר את המפגש שבין יוסף ליהודה ואחיו, כהולדת הסליחה בעולם : " יש רגעים המשנים את העולם. כמו הרגע שיוסף גילה לאחיו את זהותו: "וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו גְּשׁוּ נָא אֵלַי, וַיִּגָּשׁוּ; וַיֹּאמֶר, אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם, אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי, מִצְרָיְמָה. וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ, וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם, כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי, הֵנָּה: כִּי לְמִחְיָה, שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם" (מה', ד'). זהו הרגע המתועד הראשון בהיסטוריה שבו אדם אחד סולח לזולתו….הסליחה שוברת את הבלתי הפיכות של מעגל התגובה והנקמה. את הנעשה אפשר להשיב. האנושות השתנתה ביום שיוסף סלח לאחיו. כשאנחנו סולחים וכשאנחנו ראויים להיסלח, אנו חדלים להיות אסיריו של עברנו".
במילים אחרות, עדים אנו להנכחה של גישת אקונה מטטא.
אבל הרי אנחנו יצורי אנוש, הנושאים בקרבנו משקעים , טראומות וצלקות נפשיים מעברנו, קשה לנו אנושית למחוק את העבר ולפתוח דף חדש. לא תמיד זה אנושי לסלוח, נוכח משקעי העבר? אקונה מטטא זה שינוי דרמטי שלא פשוט לעשותו. אז איך בכל אופן עושים זאת בפועל? מהי הפרקטיקה?
עולמנו המודרני פיתח מודל וטכניקות של תהליכי סליחה, שינוי והתמודדות עם משקעי העבר ומצבי חיים קשים, המביאים לפיוס, לאיחוד, למיזוג, לשלום, לאחווה ולרעות. כן, יש לכך סיכוי, זה לא חסר סיכוי.
תאוריית הטיפול הקוגניטיבי ההתנהגותית, קוראת לזה:" מיסגור מחּדש" . (Reframing) תמונה של צייר עשויה להיראות אחרת כאשר מחּליפים את המסגרת שלה .כך גם התמונה של החיים. העובדות אינן משּתנות, אך משּתנה האופן שבו אנו תופסים אותן.
כך גם דומה שיוסף במפגש עם אחיו, בתהליך האקונה מטטא ,של הסליחה וההתחברות לאחיו, משתמש בטכניקה של מסגור מחדש ( Reframing):" כִּי לְמִחְיָה, שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם……. וְעַתָּה, לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה, כִּי, הָאֱלֹהִים; וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה, וּלְאָדוֹן לְכָל בֵּיתוֹ, וּמֹשֵׁל, בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם…. וַיְנַשֵּׁק לְכָל-אֶחָיו, וַיֵּבְךְּ עֲלֵהֶם; וְאַחֲרֵי כֵן, דִּבְּרוּ אֶחָיו אִתּוֹ " (מה', ד'-טו'). גדלותו של יוסף הייתה בגיוס משאבי הנפש ,האחריות הכוללת, ביטול האגו, והוויתור על נקמה .יוסף במסגור מחדש ,מפקיע עצמו ממרחבו הפרטי והאישי אל עבר המרחב האמוני, התיאולוגי והשליחותי. במרחב חדש זה, יוסף אף לוקח אחריות להבטיח הרמוניה בין האחים : וַיְשַׁלַּח אֶת-אֶחָיו, וַיֵּלֵכוּ; וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, אַל-תִּרְגְּזוּ בַּדָּרֶךְ ( מד',כד').
ראוי להוסיף ממד נוסף בדיוננו ,אודות התפיסה התיאורטית, של "הצדק המאחה" ( מלשון- לאחות את הקרעים). בשונה מהתפיסות הרגילות של צדק מעניש, צדק מאחה שואף להתמודד עם עוולות ומעשים שליליים ע"י גינוי המעשה, וחיפוש הדרך לשוב ולחבק את העושה. בגישה זו, העומדת בניגוד לתפיסה המשפטית הנהוגה בעולם המערבי, הנזק מוגדר לא במונחים של עבירה על החוק והעונש הקבוע בו, אלא במונחים של פגיעה באדם אחר ו/או בחברה. במרכז התהליך עומד הנפגע עצמו, המגדיר את הפגיעה בו במונחיו שלו, והמשפיע ישירות על התגובה החברתית למעשה.( ראו מאמרו של ד"ר אלון נוימן 2006. צדק מאחה: סקירת תיאוריות ויישומים ,גרסה אלקטרונית).
דומה שיוסף בפרשתנו אוחז בידו האחת בגישה של האקונה מטטה ובידו השנייה הוא אוחז בגישה של הצדק המאחה ולא הצדק המעניש, כלפי אחיו, וכאן היא גדולתו.
רק בהשלמת תהליך האקונה מטטה, בין בית יוסף לבין בית יהודה, יכול להתקיים האפילוג בהפטרתנו: "וְיָשְׁבוּ עַל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי לְעַבְדִּי לְיַעֲקֹב, אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בָהּ, אֲבוֹתֵיכֶם; וְיָשְׁבוּ עָלֶיהָ הֵמָּה וּבְנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם, עַד עוֹלָם, וְדָוִד עַבְדִּי, נָשִׂיא לָהֶם לְעוֹלָם. וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית שָׁלוֹם, בְּרִית עוֹלָם יִהְיֶה אוֹתָם; וּנְתַתִּים וְהִרְבֵּיתִי אוֹתָם, וְנָתַתִּי אֶת מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם. וְהָיָה מִשְׁכָּנִי עֲלֵיהֶם, וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים; וְהֵמָּה, יִהְיוּ לִי לְעָם. וְיָדְעוּ, הַגּוֹיִם, כִּי אֲנִי ד', מְקַדֵּשׁ אֶת יִשְׂרָאֵל בִּהְיוֹת מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם, לְעוֹלָם" ( יחזקאל, לז',כה'-כח').
האקונה מטטה, מבית מדרשם של יוסף ודודו עשו ,מתנגן באוזננו בשירם של החיפושיות הביטלס, Dear Prudence , הפונה לאותם אלו ששקועים בעבר ולא מסוגלים לעזור לעצמם להשתחרר מהעבר ,גם אם הוא לא האיר פנים ולנסות לראות באופטימיות את ההווה והעתיד :
Greet the brand new day .The sun is up, the sky is blue .It's beautiful and so are you open up your eyes
כתב: ד"ר זאב פרידמן, מנכ"ל עמותת מלב"ב
