נושא אריכות הימים ואיכות החיים – הלונג'ביטי (Longevity), הוא אחד הנושאים המרתקים והחמים ביותר כיום במחקר המדעי ובשיח הציבורי.

תחום הלונג'ביטי – אריכות ימים,  עוסק לא רק בהארכת חיו של האדם, אלא בעיקר בהארכת השנים, שבהן האדם בריא, חיוני ומתפקד. יש להבחין בין : תוחלת חיים  Lifespan , מספר השנים הכולל שאדם חי,  לבין  איכות חיים, של תוחלת בריאותית ותפקודית Healthspan, שמשמעותה היא, מספר השנים שבהן אדם חי, כשהוא חופשי ממחלות כרוניות קשות, מחלות ניווניות או מוגבלות קוגניטיבית ופיזית.  

הרעיון המרכזי בלונג'ביטי המודרני, אינה להוסיף שנים של סבל בסוף החיים, אלא לצמצם את תקופת המחלה והתלות למינימום האפשרי, ממש בסוף הדרך , תופעה שנקראת Compression of Morbidity – דחיסת התחלואה .

הבה נלמד שהיום, אל לנו להגדיר את גיל הזיקנה, בשם – הגיל השלישי– בני ה- 65 ומעלה אלא נכיר את הגיל הרביעי– בני ה- 85 ומעלה, וגם את הגיל החמישי- בני ה- 100 ומעלה.

הם נקראים היום – סופר אייג'רס (SuperAgers) ובני המאה (Centenarians).

ה- "Blue Zones" (אזורים כחולים) הם חמישה אזורים גיאוגרפיים בעולם שבהם נרשמו אחוזי בני המאה הגבוהים ביותר, לצד שיעורים נמוכים באופן חריג של מחלות כרוניות: אוקינאווה ביפן, סרדיניה באיטליה, איקריה ביוון ,ניקויה בקוסטה ריקה ולומה לינדה בקליפורניה ארה"ב.

החוקרים מצאו תשעה הרגלים המשותפים לכל תושבי האזורים הללו: תנועה טבעית, תחושת תכלית, הורדת הילוך, חוק ה – 80% – הפסקת אכילה כשהבטן מלאה ב-80%, תזונה נוטה לצומח, שתייה במתינות, השתייכות, המשפחה תחילה, השבט הדומה והתומך באורח החיים שלכם.

המכנה המשותף הבולט ביותר בין הסופר-אייג'רס, בני המאה ואזורי הבלו זונס הוא, שאריכות ימים באיכות גבוהה היא תוצאה של סביבה ואורח חיים כולל, ולא רק גנטיקה, המוערכת ב-20%-25% בלבד מהשפעתה על תוחלת החיים .

מחקר הרווארד (Harvard Study of Adult Development) הארוך בהיסטוריה, נמשך מעל 80 שנה ועקב אחר מאות אנשים לאורך כל חייהם. הממצא המנבא החזק ביותר  שהעלה המחקר הוא, שאריכות ימים באיכות גבוהה (פיזית ומנטלית) אינו רמת הכולסטרול או הגנטיקה בלבד, אלא איכות מערכות היחסים והקשרים החברתיים. אנשים שהיו מחוברים חברתית ומשפחתית חיו יותר שנים, וסבלו פחות מירידה קוגניטיבית ומכאבים כרוניים.

משה בנאומו בפרשתנו מבחין בין אריכות ימים קולקטיבית של עם ישראל בארצו, לבין אריכות ימים אינדיבידואלית. נוכל להבחין בנאומו של משה, בחזרתיות ובהדגשה של אריכות הימים בשני הממדים – הקולקטיבי והאינדיבידואלי.

הנה הקולקטיבי באופן חיובי:

"וְשָׁמַרְתָּ אֶת חֻקָּיו וְאֶת מִצְו‍ֹתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, אֲשֶׁר יִיטַב לְךָ, וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ וּלְמַעַן תַּאֲרִיךְ יָמִים עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר ד' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ כָּל הַיָּמִים"( דברים, ד', מ').

כך גם במקום אחר בנאומו:

"וְאַתָּה, פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי, וַאֲדַבְּרָה אֵלֶיךָ אֵת כָּל הַמִּצְוָה וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תְּלַמְּדֵם; וְעָשׂוּ בָאָרֶץ, אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לָהֶם לְרִשְׁתָּהּ. וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת, כַּאֲשֶׁר צִוָּה ד' אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם. לֹא תָסֻרוּ  יָמִין וּשְׂמֹאל.  בְּכָל הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר צִוָּה ד' אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם תֵּלֵכוּ. לְמַעַן תִּחְיוּן, וְטוֹב לָכֶם, וְהַאֲרַכְתֶּם יָמִים, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר תִּירָשׁוּן"( דברים, ה', כז'-כט').

משה מוסיף עוד בנאומו:

"לְמַעַן תִּירָא אֶת ד' אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר אֶת כָּל חֻקֹּתָיו וּמִצְו‍ֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָ, אַתָּה וּבִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ, כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וּלְמַעַן, יַאֲרִכֻן יָמֶיךָ"( דברים, ו', ב').

הבה נגזור את המשמעות של ההיגדים המדריכים בנאום. רוצה לומר, אם תכבדו ותצייתו לחוקים ולמשפט:

 "אֵת כָּל הַמִּצְוָה וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים" ,ואם לא תסורו לקצוות השסע הבינאריות של ימין או שמאל: "לֹא תָסֻרוּ  יָמִין וּשְׂמֹאל ",הרי התוצאה תהיה: "וְהַאֲרַכְתֶּם יָמִים, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר תִּירָשׁוּן".

הנה כי כן, ההתנהגות החברתית, המוסרית והערכית של עם ישראל בארצו, היא זאת שתגרום לכם, לאריכות ימים באיכות חיים בארצכם.

אם תתנהלו ביניכם  בשיג ובשיח שבתוככם, בין איש לרעהו באהבת חינם , באמונה וביושר, הרי תשפיעו על תוחלת איכות החיים בארצכם.

כך משה מדגיש בנאומו בפרשתנו:

"שְׁמַע, יִשְׂרָאֵל ד' אֱלֹהֵינוּ, ד' אֶחָד. וְאָהַבְתָּ, אֵת ד' אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ, וּבְכָל מְאֹדֶךָ" (דברים, ו', ד').

התלמוד מלמד אותנו:" וְאָהַבְתָּ, אֵת ד' אֱלֹהֶיךָ: ויהא משאו ומתנו באמונה ודיבורו בנחת עם הבריות" ( מסכת יומא, פו', עמ' א').

אבל המסר הנוקב בנאום אריכות הימים בפרשתנו, מכוון גם לצד השלילי השני של המטבע.

לא מקרה הוא שאתמול בתשעה באב שמנכיח לנגד עינינו את שנאת החינם שהתרחשה בימי חורבן הבית, אנו קוראים בעיצומו של היום את הפסוק הבא מפרשתנו: "כִּי תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים, וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ, וְהִשְׁחַתֶּם, וַעֲשִׂיתֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל, וַעֲשִׂיתֶם הָרַע בְּעֵינֵי ד' אֱלֹהֶיךָ, לְהַכְעִיסוֹ. הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן מַהֵר, מֵעַל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ. לֹא תַאֲרִיכֻן יָמִים עָלֶיהָ, כִּי הִשָּׁמֵד תִּשָּׁמֵדוּן. וְהֵפִיץ ד' אֶתְכֶם בָּעַמִּים; וְנִשְׁאַרְתֶּם מְתֵי מִסְפָּר בַּגּוֹיִם, אֲשֶׁר יְנַהֵג ד' אֶתְכֶם שָׁמָּה"( דברים, ד', כה'-כז').

הנה משה מציג לעם ישראל בחירה חופשית , בין שתי חלופות: התיישנות וקבעון ואי רצון לשינוי , או שינוי, התחדשות והתרגשות, בחיבור המשמעות העמוקה ושייכותנו לארצנו ולמדינתנו.

על מנת שהביטוי הקלישאי: "אין לנו ארץ אחרת" לא יישאר כאמרה נבובה וחלולה .

לא מקרה הוא שנאום  אריכות החיים של משה בפרשתנו, מתחבר לאירוע – טו' באב , אותו נציין בשבוע הבא.

כך נאמר במשנה:

"לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולים… יוצאות וחולות בכרמים. ומה היו אומרות? בחור, שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך" (משנה, מסכת תענית ד', ח' ).

כולן לבשו בגדים לבנים שלא יֵבוֹש מי שאין לו, ולכן היו שואלות זה מזה.

מה המיוחד בצבע הלבן?

הצבע הלבן הוא צבע רב־ משמעות בתרבויות רבות, ונושא עימו משמעויות סמליות, רגשיות, פסיכולוגיות ורוחניות. הצבע הלבן הוא שילוב של כל צבעי האור, ולכן נחשב לצבע כולל. הצבע הלבן, מחזיר כמעט את כל קרני האור ולכן נראה בהיר. המשמעות של הצבע הלבן היא: אחדות ואהבה, שהן המתכון, לאיכות החיים באריכות ימים, של עם ישראל בארצו , בסימן של אחדות ישראל ואהבת ישראל .

אבל לא די בהיגדים המכוננים שמדגיש עד כה משה בנאומו. שכן, זאת לדעת, על מנת להבטיח את אריכות הימים של עם ישראל בארצו , על כל עם ישראל, ללא יוצא מן הכלל , להתחייב במילה אחת: הִנֵּנִי.

הנה משה מדגיש בנאום אריכות הימים של עם ישראל בארצו, את ערך  הישרות וההתגייסות, להדוף את אויבנו המאיימים על קיומנו בארצנו:

"וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב, בְּעֵינֵי ד', לְמַעַן  יִיטַב לָךְ, וּבָאתָ וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ הַטֹּבָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ד'  לַאֲבֹתֶיךָ. לַהֲדֹף אֶת כָּל אֹיְבֶיךָ מִפָּנֶיךָ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ד' " (דברים, ו', יח').

משה מוסיף בלהט:

"אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ד' וּבֵינֵיכֶם, בָּעֵת הַהִוא, לְהַגִּיד לָכֶם, אֶת דְּבַר  ד', כִּי יְרֵאתֶם מִפְּנֵי הָאֵשׁ, וְלֹא עֲלִיתֶם בָּהָר לֵאמֹר"( דברים, ה', ה').

משה בנאומו, הוא נאה דורש וגם נאה מקיים, כך הנחיל לנו את מורשת – הִנֵּנִי, בהר אחר:

" וַיָּבֹא  (משה) אֶל הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה. וַיֵּרָא מַלְאַךְ ד' אֵלָיו, בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה; וַיַּרְא, וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ, וְהַסְּנֶה, אֵינֶנּוּ אֻכָּל…וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה, וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מֹשֶׁה, וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי"  (שמות, ג', א'-ד').

"וַיָּבֹא ( משה) אֶל הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה". בהר הזה מתייצבים לשליחות עליונה, שדורשת התייצבות מלאה, הנושאת את הקריאה האלמותית – הִנֵּנִי, שכולה תחושה , אמונה והפנמה, של אש בוערת , של התייצבות לצרכי כלל עם ישראל ,לשליחות שאיננה נפסקת כמו הסנה.

כך מאיר לנו רש"י בפרשנותו: "שהיה משה גר במדין, וימת מלך מצרים, והוצרכו ישראל לתשועה , ומשה היה רועה צאן, ובאה התשועה על ידו".

ראוי בהקשר זה ללמוד ממבצע בֶּצֶר במלחמת העצמאות שנערך לפני 78 שנים, ב- 22 באוגוסט  1948 , ומטרתו הייתה, תפיסת משתמטים ועריקים  משירות צבאי וגיוסם המיידי לצה"ל. תופעת ההשתמטות נתפסה בעיני הנהגת היישוב, כאיום על הסולידריות והלכידות החברתית ולפגיעה בכוחו הצבאי.

המבצע במלחמת העצמאות נקרא: "מבצע בֶּצֶר", על שם העיר בֶּצֶר, הנוכחת בנאומו של משה בפרשתנו, כאחת משלוש ערי המקלט בעבר הירדן, מתוך כוונה למנוע מתל אביב להיות עיר מקלט למשתמטים. כנאמר בפרשתנו:

"אָז יַבְדִּיל מֹשֶׁה שָׁלֹשׁ עָרִים, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, מִזְרְחָה, שָׁמֶשׁ. לָנֻס שָׁמָּה רוֹצֵחַ, אֲשֶׁר יִרְצַח אֶת רֵעֵהוּ בִּבְלִי דַעַת, וְהוּא לֹא שֹׂנֵא לוֹ, מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם; וְנָס, אֶל אַחַת מִן הֶעָרִים הָאֵל וָחָי. אֶת בֶּצֶר בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ הַמִּישֹׁר, לָראוּבֵנִי"(דברים, ד', מא'- מג').

הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג ( 1888-1959 )הרב הראשי לישראל בימי מלחמת העצמאות, סבו של נשיא מדינתנו שיבדל"א, ציטט בנאומו לצדקת המבצע, את נבואת  הנביא ישעיהו שאותה נקרא בשבת בהפטרת נַחֲמוּ:

"נַחֲמוּ נַחֲמוּ, עַמִּי יֹאמַר, אֱלֹהֵיכֶם. דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלִַם, וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ, כִּי נִרְצָה עֲו‍ֹנָהּ: כִּי לָקְחָה מִיַּד ד', כִּפְלַיִם בְּכָל חַטֹּאתֶיהָ.(ישעיהו, מ',א'-ב')

 וכך המשיך הרב הרצוג  בנאומו:

"אך אתם  בית ישראל, אתם מהרו, אתם הקדימו, מבעד למסכת הסיבות, הכירו כבר עתה את יד ההשגחה העליונה. התרוממו, התנשאו לשיא של המרום הקדוש והנשגב שבתופעה ההיסטורית המופלאה הזאת. התאחדו, התלכדו,  התכוננו למאמץ העליון, אך מתוך אמונת איתן בצור ישראל וגואלו ובתורת קודשו ומהרה כדבר נביאנו, יישמע קול מבשרת ציון מבשרת ירושלים" (המקור: עיתון הצפה 25.8.48).

אם כן, נציג קריאה נוספת לנאומו של משה, הקורא לעמו במציאות של אש: "כִּי יְרֵאתֶם מִפְּנֵי הָאֵשׁ, וְלֹא עֲלִיתֶם בָּהָר לֵאמֹר". משה קורא לעם:  אל תיראו מפני האש, הר האש קורא לכם – לעלות.

מדוע ? – "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ אֲנִי ד' "( ויקרא, יט', טז'), במציאות של : "דָּם וָאֵשׁ וְתִימֲרוֹת עָשָׁן" ( יואל, ג', ג').

כך בהמשך נאומו בפרשתנו, קורא משה לבני ישראל להיכנס מתחת לאלונקה:

"וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב, בְּעֵינֵי ד' לְמַעַן, יִיטַב לָךְ, וּבָאתָ וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ הַטֹּבָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ד' לַאֲבֹתֶיךָ,לַהֲדֹף אֶת כָּל אֹיְבֶיךָ, מִפָּנֶיךָ, כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר ד' " (דברים, ו', יח').

הנה כי כן, נבואתו הקאנונית של הנביא ישעיהו בהפטרת השבת – נַחֲמוּ, דומה שמתכתבת עם קריאתה של בֶּצֶר בַּמִּדְבָּר בנאומו של משה בפרשתנו:

"דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלִַם, וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ… וְנִגְלָה, כְּבוֹד ד'; וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּו, כִּי פִּי ד' דִּבֵּר… הִנֵּה ד' אלוקים בְּחָזָק יָבוֹא, וּזְרֹעוֹ מֹשְׁלָה לוֹ; הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ, וּפְעֻלָּתוֹ לְפָנָיו…כְּרֹעֶה, עֶדְרוֹ יִרְעֶה, בִּזְרֹעוֹ יְקַבֵּץ טְלָאִים, וּבְחֵיקוֹ יִשָּׂא; עָלוֹת, יְנַהֵל… שְׂאוּ-מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה, הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם; לְכֻלָּם, בְּשֵׁם יִקְרָא, מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ, אִישׁ לֹא נֶעְדָּר"( ישעיהו, מ').

במלחמה שבה אנו נתונים בימים הרי גורל אלו, כולם ללא יוצא מן הכלל נקראים להתגייס לשירות האומה.

משה בנאום אריכות הימים בפרשתנו, מציג את השילוב של האינדיבידואלי  עם הקולקטיבי, בפסוק מכונן:

"כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ, כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ד' אֱלֹהֶיךָ לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ, וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר ד' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ"( דברים, ה', טו').

אכן כן, גם החינוך בבית, משפיע  מאד על אריכות ימינו בארצנו.

אז נכון שארצנו עדיין איננה נמנית על האזורים  הכחולים ה- Blue Zones , אבל היא כן נמנית על האזור של הצבע הלבן :

"לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולים… יוצאות וחולות בכרמים. ומה היו אומרות? בחור, שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך" (משנה, מסכת תענית ד', ח').

נאום אריכות הימים של משה בפרשתנו, מותיר  רק בידינו,  את הבחירה והברירה, על מנת שמדינתנו תזכה להימנות על דור הסופר אייג'רס,  SuperAgers ,בני המאה ומעלה, להבטחת אריכות ימים של עמנו בארצנו. 

כותב: ד"ר זאב פרידמן מנכ"ל עמותת מְלַבֵּב