לקראת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ויום העצמאות, הינה סיפורו של יעקב ראובן, המבקר במרכז היום של מלב"ב:
יעקב ראובן. נולד בשנת 1940 בעיר סאק'ז בכורדיסטאן האירנית ליוחאי וסרח. אביו נפטר כשהיה יעקב בן 5.
בשנת 1950 עלו לארץ במבצע "עזרא ונחמיה" והגיעו למעברת שער עליה ומשם לירושלים.
יעקב למד בבית ספר תיכון ארלוזרוב. הם גרו בשכונת ממילא. בשנת 1958 התגייס לצבא ושירת כלוחם בשיריון.
בשנת 1964 נישא לחנה לבית עזר. בשנת 1967 גוייס בשירות מילואים לחטיבה הירושלמית. לאחר סיום המלחמה התגייס לשירות בתי הסוהר, יצא לקורס קצינים ושימש בתפקידים שונים לרבות תפקיד מזכיר נציבות שירות בתי הסוהר.
ליעקב וחנה 5 ילדים, 15 נכדים ו-2 נינים.
זהו סיפורו:
יעקב ראובן, ממשחררי ירושלים במלחמת ששת הימים, לחם באומץ לב ובגבורה, בקרבות הקשים של החטיבה הירושלמית.
הוא וחבריו ראויים להערכה והוקרה במיוחד בשבוע בו מציינים את גבורתם של לוחמי ישראל אשר הקימו את המדינה.
זהו סיפורה של החטיבה הירושלמית, שבמשך שנים לא זכתה להוקרה על פועלה לשחרור העיר ירושלים.
יעקב וחבריו לנשק לחמו בקרב קשה על איחוד העיר ירושלים. הם פעלו בגבורה והצילו חיי אדם תחת אש. בשל מראות הקרב, רבים מהם שבו הביתה ובמשך כחמישים שנה לא סיפרו על הקרבות ועל חלקם בשחרור העיר ירושלים.
כשנשאל יעקב ראובן, לפני מספר שנים, מדוע לא סיפר על חלקם בקרב, זו היתה תשובתו:
- "אף אחד לא שאל ולא חקר. התחושה היא שהציבור לא זכר אותנו. כולם חשבו שרק הצנחנים לחמו בעיר ירושלים.
- כשאמרתי בגאווה ששירתי בחטיבת ירושלים וששחררתי את העיר, לא ידעו על מה אני מדבר.
- מעולם לא הזמינו אותי לסיור באתרי הקרבות.
- הזיכרונות קשים וכואבים, והכאב מתגבר מתחושת השכחה וההשכחה.
- מה אתה רוצה? אפילו שלטים אין בנתיב הקרבות שלנו.
האם זה רוע לב של מישהו? ממש לא. אבל הזהירות בכל מה שנוגע לזיכרון ולהנצחה הם חשובים. 3 חטיבות נלחמו בעיר. הצנחנים הם לא משחררי ירושלים. הם ממשחררי ירושלים. ומי שמזלזל במ"ם אחת נוספת שירים טלפון למשפחות השכולות."
מצורפות תמונות ויומן של הלוחם יעקב ראובן מבתו אביגיל שנלחם בקרב הקשה באבו טור. היומן מעולם לא פורסם. את הסיפור מעולם לא תיעדו. סיפור של אדם אחד מיני רבים.
בשנים האחרונות מגיע יעקב ראובן בכל יום למרכז היום של מלב"ב בגבעת משואה, בירושלים. הוא מאוד אוהב ושמח להגיע ולהשתתף בפעילויות המגוונות ולהיות עם החברים והחברות ועם אנשי הצוות המבורכים.