השינויים בצרכים של אנשים עם דמנציה לאורך זמן מעלים לא פעם את השאלה האם יש צורך במעבר דירה. לעיתים קרובות אנו נתקלים במקרים של אנשים עם דמנציה שגרים רחוק מגורמי התמיכה המשפחתיים, וקרוביהם רוצים לשכן אותם קרוב אליהם, כדי שיוכלו להיות זמינים, לסייע ולבקר אותם לעיתים קרובות יותר. למרבה ההפתעה, הכוונה הטובה נתקלת בדרך כלל בהתנגדות עזה. התגובה אינה ברורה לילדים שלא מבינים מדוע ההורים לא מוכנים לעבור לגור קרוב אליהם – אפילו כשמדובר במעבר לבית גדול או יפה יותר. הסירוב העיקש יכול לגרום לתסכול רב ולהקשות מאוד על בני המשפחה, שבסך הכול מנסים להעניק טיפול מסור ועוטף יותר ליקיריהם.

משנה מקום – משנה תפקוד

יש הטוענים שמעבר דירה הוא מאוד לא מומלץ עבור אנשים דמנציה. ישנה אמרה בספרדית ש"עץ ישן לא מעבירים למקום חדש" – והיא מדויקת במיוחד במקרה הנוכחי. כמו העץ, לאדם המבוגר יש "שורשים" עמוקים במקום מגוריו. כל עוד התפקוד הקוגניטיבי תקין והאדם עצמו בוחר לעבור, ההסתגלות לגדיעת השורשים המטאפורית כתוצאה מהמעבר יכולה להיות סבירה ואף מוצלחת – אבל יכולה להיות מורכבת מאוד. לאחר התפתחות של דמנציה, התמונה משתנה לחלוטין. אובדן השורשים עלול בסבירות גבוהה, לגרום להחמרה משמעותית בתסמינים ופגיעה בתפקוד העצמאי.

למה אנשים עם דמנציה מתקשים לתפקד אחרי מעבר דירה?

כשאדם עם דמנציה נמצא במרחב מוכר, הוא עדיין יכול להתנהל באופן עצמאי בזכות תפקוד אוטומטי, שמפצה על קשיי הזיכרון וההתמצאות. כלומר, אולי הוא אינו זוכר באיזה ארון במטבח ישנן כוסות לשתייה חמה, אבל תהיה מעין "תחושת בטן" שתגרום לארון עם הכוסות להיראות מוכר וקשור למה שהם רוצים לעשות, גם אם הוא אינו יודע להסביר למה. הסיבה לכך נעוצה במבנה של הזיכרון האנושי והאופן שבו דמנציה פוגעת בו. לדוגמא, גם אם כיום שרה בת ה-88 אינה יכולה לענות על השאלה "מאיפה אפשר לקחת כוס במטבח שלך?", כשהיא תיכנס למטבח יתעורר בה זיכרון התנועה של הגוף.  אחרי שלושים שנה בהן פנתה שמאלה ושלחה את היד לדלת הארון כדי להוציא כוס, הפעולה הפכה לאוטומטית. סוג זה של זיכרון יותר עמיד בפני דמנציה, ולכן כשחיים במרחב מוכר הוא משמש מנגנון פיצוי חשוב לשימור התפקוד העצמאי. אם שרה תעבור דירה, הזיכרון של התנועה שמאלה ושליחת היד למעלה יהפוך ללא רלבנטי. גם אם הכוסות יסודרו מחדש בארון בצידו השמאלי של המטבח, המראה השונה של המטבח לא בהכרח יעורר את הזיכרון, ו"תחושת הבטן" תיעלם. מדובר במנגנון משמעותי, שיכול לפעמים להעלים מעיננו התדרדרות קוגניטיבית משמעותית. עבור אנשים שנשענים מאוד על העוגן שמספקת הסביבה המוכרת, התוצאה היא התדרדרות תפקודית חמורה. למשל במקרה של שרה, אם בעבר היא הצליחה להכין לעצמה שתייה ואוכל בכוחות עצמה, כעת כל כוס תה הופכת לפרויקט מאתגר וסוחט אנרגיות בחיפוש מבולבל ועתיר בלאגן אחר הכוסות, התיונים  והכפיות. 

איך מעבר דירה משפיע על מצבם הרגשי של אנשים עם דמנציה?

בית מוכר מספק לכולנו תחושת ביטחון. לא בכדי, מחקרים מצאו שמעבר דירה הוא בראש הרשימה  של אירועי החיים החיוביים המלחיצים ביותר, יחד עם חתונות ולידות. אנשים צעירים בגופם או בנפשם מסוגלים להסתגל לשינוי, וליצור זיכרונות חדשים של חוויות חיוביות בביתם החדש. הם זוכרים היכן הניחו את החפצים האהובים שמשרים תחושה של בית, ומסוגלים לזהות אותם גם כשהם נמצאים בהקשר שונה. עבור אנשים עם דמנציה, זה אינו המצב. בשל קשיי הזיכרון וההתמצאות, הבית החדש נותר זר זמן רב. כאמור, תחושת הבטן וההרגלים האוטומטיים שסיפקו להם עזרים קוגניטיביים נעלמים, ואיתם תחושת הביטחון. במקומם, מתעוררת תחושה עמוקה של חוסר שייכות. לצערנו, זהו מעגל שמזין את עצמו. עצם המצוקה הרגשית מכבידה ומעצימה מצבים של שכחה ובלבול, וכפועל יוצא, יש יותר טעויות – שבתורן, גורמות לעלייה ברמות המצוקה.

איך אפשר לעזור לאדם עם דמנציה כשחייבים לעבור דירה?

לפעמים הנסיבות אינן מאפשרות הישארות בבית המוכר. למשל, יכול להיות שיש מדרגות בדרך לבית או בתוכו, אולי המעברים צרים מדי לכיסא גלגלים, או שיש צורך בעובד זר אך אין מקום עבורו. במצב כזה, ניתן עדיין לעזור להקל מעט על החוויה הקשה של יקירינו: 

• תמיכה רגשית – כאמור, מעבר דירה הינו חוויה מורכבת ומציפה עבור יקירנו, וסביר שתהיה ירידה תפקודית. קחו בחשבון שהם יצטרכו את נוכחותכם יותר מתמיד, ובשלב ההסתגלות כדאי להיות צמודים אליהם ככל הניתן. ראשית, עצם הנוכחות המוכרת שלכם תספק עוגן חלופי שישרה תחושת ביטחון. שנית, כך תוכלו לזהות את הקשיים התפקודיים החדשים, לסייע ולערוך התאמות במקרה הצורך. למשל, במקרה של שרה, החלפת דלתות הארונות בדלתות זכוכית הייתה מסייעת לה למצוא את כוסות הקפה גם אם אינה זוכרת היכן הן מאוחסנות במטבח החדש.
• שחזור הבית המקורי ככל הניתן – עשו כמיטב יכולתכם להעביר למקום החדש כמה שיותר חפצים מוכרים, ולשחזר את הסידור. אם יש צורך לצמצם, העדיפו חפצים עם ערך רגשי וכאלה שבלטו בעיצוב שלהם בחלל ויכולים לספק רמז להתמצאות. למשל, תמונה גדולה שהייתה הרבה שנים בסלון יכולה לעזור לסלון להיראות יותר מוכר. לעומת זאת, תמונה יפה ומודרנית שקיבלו לחג לפני שנה עדיף לשחרר. למרות הפיתוי, זה אינו הזמן להחליף רהיטים ישנים (שחוקים ככל שיהיו) בחדשים. הכורסא המוכרת והישנה מהווה עוגן חיוני גם אם היא כבר ראתה ימים טובים יותר. חשוב לקחת בחשבון שבמעבר למוסד המצב אפילו יותר מורכב, כיוון שהוא מצריך פרידה מכמות גדולה יותר של חפצים מוכרים – ובפרט מהריהוט.
• תכנון מועד מתאים למעבר – מעברים בגיל המבוגר מומלצים, כל עוד האדם במצב תפקודי טוב, ומסוגל ורוצה לעבור. דחייה של המעבר לדירה נגישה, קרובה לילדים ובפרט לדיור מוגן בשלב שבו כבר יש ירידה תפקודית היא בעייתית. אם כבר ישנה ירידה, עדיף להמתין לשלב מאוחר יותר, כאשר האדם מאוד מבולבל והעוגנים הסביבתיים מאבדים מיעילותם. למשל, הוא כבר לא מזהה את ביתו.

לסיכום, חשוב להבין שהמשמעות של המרחב הביתי היא הרבה יותר דרמטית עבור אנשים מבוגרים לעומת אנשים צעירים – ואף יותר עבור אנשים שחיים עם דמנציה. אדם עם דמנציה כבר השתרש בבית שלו, ויכולתו להסתגל לסביבה חדשה נפגעה. הוא זקוק לסביבה המוכרת שיש בה זיכרונות ותחושת ביטחון. למרות שלמעבר לבית חדש יכולים להיות יתרונות רבים כמו הקלה בבדידות ומרחב נגיש, לא תמיד היתרונות עולים על החסרונות המשמעותיים.

 אם אתם עדיין מתלבטים לגבי מעבר דירה, אנחנו בעמותת מלב"ב כאן בשבילכם, כדי לייעץ ולעזור.

כתבו:

מאיה הכט, נוירופסיכולוגית שיקומית בהתמחות, בשיתוף עם עו"ס רנה קליכמן ממלב"ב למשפחה.