לצערנו זה לא מועד מאוד מוכר, אבל ב-16 לנובמבר יחול יום הסובלנות הבינלאומי.

סובלנות וסבלנות היא מרכיב חשוב מאוד בטיפול בדמנציה – המפגש עם דמנציה מצריך מאיתנו סבלנות וסובלנות יוצאת דופן מדי יום. עלינו להפגין אורח רוח מול שינויים, משברים, קשיי תקשורת… זה לא תמיד קל.

 אחד האתגרים המזוהים ביותר עם דמנציה – וההכרח לשמור על סבלנות – הוא ההתמודדות עם שיחות שחוזרות על עצמן. יכול להיות שסבתא שואלת אותנו את אותה שאלה שוב ושוב באותו ביקור, או שסבא מנהל איתנו את אותה שיחה בדיוק בלופ בלתי נגמר. אנחנו אוהבים אותם מאוד ורוצים לשוחח איתם, אבל ברור שזה יכול לגרום לתסכול. אם נבין למה זה קורה ואיך אפשר להתמודד עם זה, נוכל לשפר משמעותית את הקשר ונקל מאוד על שני הצדדים.

מה גורם לזה?

התשובה הפשוטה ביותר, שוודאי קל לנחש, היא פגיעה בזיכרון לטווח קצר. בעיות בזיכרון לטווח קצר הן מה שהרוב מדמיינים כשהם חושבים על זיקנה ודמנציה. הסיבה היא שמדובר בתסמין נפוץ בשלבים הראשונים של מחלת האלצהיימר, שמהווה 60% ממקרי הדמנציה. כשיש פגיעה בזיכרון לטווח קצר, מידע שנקלט לפני רגע נעלם ואינו זמין יותר. זה יכול להיות מעט מבלבל, כי אם הזיכרון לטווח ארוך עדיין תקין, הם יוכלו לזכור את המידע אחרי כמה חזרות וזמן להיקלט כמו שצריך.

לאנשים שלא זוכרים מה קרה לפני כמה רגעים, יש נטייה להישען על מה שמכונה – "רמזי שליפה" כדי למלא את החורים. כלומר, בניסיון לפצות על הבעיות בזיכרון, הם יחפשו רמזים שיעזרו להם לשלוף את הזיכרון (למעשה, כולנו משתמשים בהם כל הזמן בלי לשים לב):

• רמזים סביבתיים – חפצים, מקומות, אנשים… למשל, בכל פעם שסבתא רואה את הנכדה שלה, היא נזכרת שהיא לומדת לבגרויות ותשאל איך הולך לה בבחינות.
• רמזים פנימיים – רגשות יכולים להציף זיכרונות רלבנטיים. למשל, אם סבא דואג ששכחנו לשלם את החשבונות, הוא עשוי לשאול על כך בכל פעם שיחוש דאגה. כיוון שהזיכרון קצר הטווח לקוי, תשובתכם המרגיעה לא מסייעת לאורך זמן והדאגה תחזור.

כל עוד רמזי השליפה זמינים, התכנים שעולים בזיכרון עלולים לחזור על עצמם בשיחה.

מה צריך לעשות?

• קודם כל לענות בסבלנות – יקירנו לא שולטים בחזרתיות שלהם. יכול להיות שהם לא יזכרו שעניתם בקוצר רוח קודם, אבל ההשפעה הרגשית בהחלט תישאר.
• קחו את ההגה – נמאס לכם לחזור על עצמכם? עזרו להם לנווט את השיחה למקומות חדשים עם שאלות על דברים שמעניינים אותם או על עברם. ספרו להם מיוזמתכם על מה שקורה איתכם ועם קרובים אחרים, או על סוגיות אקטואליות. במילים אחרות – ספקו להם רמזי שליפה חדשים. זה יקל גם עליהם – גם אם הם לא זוכרים שכבר ניהלתם את אותה שיחה לפני רגע, החזרתיות יכולה להתיש גם אותם. כשהשיחה מסתעפת לנושאים חדשים, זה נעים לכולם.
• נסו להבין מדוע נושא מסוים חוזר על עצמו – אולי משהו מדאיג אותם וקשה להם להבין במה מדובר? לפעמים חזרות על משהו ספציפי, מעידות על מצוקה רחבה יותר. אם נחזור למקרה של הסבא שדאג מהחשבונות, יכול להיות שהדאגה קשורה לחווית חוסר השליטה שגורמים ליקויים בזיכרון. אם אינו מודע לקיומם, הוא עשוי לייחס אותם להסבר חלופי וזמין – תשלום חשבונות. לא פשוט לפענח את מקור הדאגה, אבל עצם השיחה וניסיונות הבירור יכולים להקל מעט.
• אם יש בבית תזכורות סביבתיות לא מועילות כמו חשבונות ישנים, אפשר להציע לפנות אותם.
• מצאו מסגרות תמיכה עבורכם, כדי לא להישחק. הפתרונות שהצענו אינם פתרונות קסם, ולפעמים אין מנוס מלנהל את אותה שיחה שוב ושוב. כדי להצליח לקבל אותם כמו שהם ולהמשיך לענות בצורה סבלנית וחמה, כדאי למלא את המצברים. זה יכול להיות כואב במיוחד כשהם לא זוכרים את המאמץ שהשקעתם. אפשר לחלוק עם חברים או משפחה, לפנות אלינו או לקווים החמים שמיועדים לבני משפחה מטפלים.

כתבה: מאיה הכט, נוירופסיכולוגית שיקומית בהתמחות