פרופסור ארנולד רוזין

נשיא ומייסד מלב"ב ,פרופ' ארנולד רוזין -יקיר ירושלים תש"ע על פעילותו למען תושבי י-ם וקשישיה חולי האלצהיימר

ביום ירושלים בשנת 2009 קיבל פרופ' רוזין את אות יקיר ירושלים על פעילותו למען תושבי ירושלים וקשישיה חולי האלצהיימר. בעמותת מלב"ב גאים בכך, שזו שנה שנייה ברציפות בה זכו לכבוד זה שניים ממייסדי מלב"ב.

למשמע הבשורה על ההחלטה להעניק לו את אות יקיר ירושלים, פרופ' רוזין היה נבוך מעט ואמר "אני מודה עדיין לא עיכלתי את המשמעות, די לי להיות אזרח ירושלים ואני מאוד גאה בכך, אני אוהב את העיר". אך לאחר הסתכלות קצרה בקורות חייו ברור לכולם האיש הנכון נבחר.

פרופ' רוזין נולד בסקוטלנד ב- 1930 ולמד רפואה באוניברסיטת "גלזגו". לאחר מכן, עבר ללונדון, שם  התחתן עם מרטה. בשנת 1969 עלו ארצה והתגוררו ברחובות שם ניהל את בית החולים "הרצפלד". בשנת 1977 החליטו בני הזוג כי מקומם בירושלים ומיד עם הגיעם לעיר החל לעבוד במרכז הרפואי "שערי צדק". לרוזין 4 ילדים ו- 20 נכדים "הם מקור אושר והנאה עבורי ", כך אומר רוזין.

פרופ' רוזין שימש כמנכ"ל שערי צדק במשך שנתיים, בשנים 1982-1984." הזמנים היו קשים ועשיתי ככל יכולתי לשמור על הראש מעל המים", מספר רוזין "לא רציתי לנהל את בית החולים אלא להקדיש את חיי לעבודה הקלינית בגריאטריה" הוא אומר. במשך 19 שנה ניהל פרופ' רוזין את המחלקה הגריאטרית, במסגרתה עשה מהפכה של ממש ביחס ובטיפול בקשיש.רוזין מוסיף כי המחלקה החלה כמחלקה מסופחת למחלקה הפנימית ,אך עם השנים הפכה למחלקה עצמאית.

יחד עם יקירת ירושלים נוספת לשנת 2008 ,הגב' לאה אברמוביץ ,הקים פרופ' רוזין את עמותת מלב"ב "ראינו שלעיתים חולי אלצהיימר ודמנציה לסוגיה משתחררים מבית החולים ואין מסגרת מתאימה להם. הם לא התאימו לאף מוסד קיים ולא יכלו להיות כל היום בבית . לכן לאה ועמיתיה חשבו שכדאי להקים מועדון מיוחד לאלה שאינם יכולים להשתתף במועדון רגיל" . רוזין פיתח גישה ייחודית של טיפול סביבתי וחברתי בקשיש חולה האלצהיימר וכתב עליה מספר מאמרים שהפכו לשם דבר.

"ראינו שאיכות החיים של המטופלים השתפרה והיה להם בשביל מה לקום בבוקר" הפילוסופיה הזו נשארה עד עצם היום הזה אם החולה לא מתאים לסביבתו, אז בו נשנה את הסביבה בשבילו . זה למעשה הבסיס של התוכניות והמועדונים לחולי אלצהיימר ודמנציה לסוגיה.

היינו חריגים בתחום בשנת ה- 80, לא היה דבר כזה מועדון לאלצהיימר ודמנציה. רוזין מספר כי בשנות השבעים כשביקשו סיוע ממשרד הרווחה ,הם נשלחו למשרד הבריאות בטענה שמדובר בחולי אלצהיימר ודמנציה לסוגיה ומשרד הבריאות שלח אותם חזרה למשרד הרווחה בטענה שמדובר בפעילות חברתית. לבסוף "אשל" לקח על עצמו את העניין למשך 5 שנים.

פרופ' רוזין רואה שליחות רבה בלימוד התחום לאנשי הצוות הרפואי. במהלך שנותיו כתב למעלה ממאה מאמרים במגזינים רפואיים והשתתף בכתיבת ספרים רבים , שהאחרון בהם יצא לאור בשיתוף עם "אשל" ומלב"ב. "כל מחלקה גריאטרית צריכה לעסוק בהוראה לאחיות ולכן הקמנו את המכון הגריאטרי המיועד ללמד היבטים של הזיקנה. היום נקרא המכון, "מכון מלב"ב ללימודי הזיקנה". כל שנה יש קורסים וימי עיון בנושאים רלוונטים לאנשי מקצוע בתחום כגון "שיפור הזיכרון", "עבודה בחדר סנוזילאן", "התמודדות עם סוף החיים" ועוד.

פרופ' רוזין גם מנהל מרפאת מומחים לאבחון בעיות זיכרון וקוגניציה של מלב"ב.

ויש עוד דברים שבודאי אינכם יודעים על פרופ' רוזין הוא רץ למרחקים ארוכים, לא רק במובן המטאפורי ,אלא ממש בריצות מרתון. את ריצות המרתון החל בגיל 50! והמשיך עד גיל 70. הוא גם השתתף בצעדות של מלב"ב למען חולי אלצהיימר.

מוטי זליקוביץ, מנכ"ל מלב"ב בירך על ההחלטה ואומר "אם יש אדם במדינת ישראל שמגיע לו את פרס יקיר ירושלים בנושא הזיקנה – אין ספק שזהו פרופ' רוזין , למדתי ממנו המון ואין לי ספק כי ימשיך לתרום לעשייה בעיר ובמלב"ב".

 

גב' לאה אברמוביץ, עו"ס

Leah Abramowitzלאה בת למשפחת פרוייליך, נולדה בגרמניה בשנת 1935.

בגיל 4 בשנת 1939 ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה ברחה עם משפחתה לארה"ב, לעיר סנט לואיס במדינת מיזורי. בתיכון למדה בביה"ס "סולדן-בלווט" וכבר אז בלטה בפעילותה המגוונת ויוצאת הדופן. היא הייתה כתבת בעיתון בית הספר, חברה במועדון הפרוייקטים, חברה במועדון אוהבי האומנות ובקבוצת הדרמה.

כבת למשפחה יהודית דתית  הייתה לאה חברה  ב"ישראל הצעיר". עם הקמת מדינת ישראל רוויה בתחושת שליחות ציונית הצטרפה ל"בני עקיבא". לארץ הגיעה לראשונה בשנת 1954 במסגרת שנת השתלמות של המכון למדריכי חו"ל , שם פגשה את פרופ' נחמה ליבוביץ' ז"ל, שלימדה אותה תנ"ך. הקשר של לאה עימה היה כה חזק ונשמר במהלך השנים. לאה מספרת " הערצתי את נחמה, את הידע המקיף שלה ואת אישיותה". ברבות השנים כתבה עליה לאה את הספר "סיפורים על נחמה", שראה אור בהוצאת גפן. אך בל נקדים את המאוחר.

לאחר שנת ההשתלמות לאה הבטיחה לעצמה לחזור לארץ.

היא טסה חזרה ונבחרה לשמש קומונרית של "בני עקיבא במונטריאול שבקנדה. במקביל סיימה את לימודי התואר הראשון שלה בסוציולוגיה ופסיכולוגיה ב "Sir George Williams College" ו… עבדה כמזכירה . על יכולתה לעסוק במספר משימות בו-זמנית, אמרה פעם  לאה: "בבני עקיבא למדתי לעשות אלף דברים באותו זמן".

העלייה לארץ

לאה, שכאמור התרגשה מאוד מביקורה בארץ , לא יכלה לשכוח את ההבטחה שלה  ובו ביום בו סיימה לימודיה בשנת 1957 עלתה לבדה על אונייה ארצה. עם הגיעה החלה לעבוד כקצינת מבחן ולאחר מכן כיועצת תעסוקתית במשרד הרווחה.

כציונית נלהבת חשה לאה צורך עז לתרום למדינה ולתושביה. לכן בחרה להצטרף ל"קבוצת אחווה", קבוצת צעירים, בה היו חברים ותיקים ועולים, שהגיעו ליישובי עולים ברחבי הארץ במטרה ללמד את בני הנוער על האופן בו ניתן לשלב חיים דתיים עם אורח חיים מודרני.

כך פגשה לאה בשנת 1959 את בעלה אייב אברהם אברמוביץ', עולה מדרום אפריקה, רואה חשבון במקצועו, שלמד באותו זמן בישיבת "כרם דיבנה". לאחר זמן לא רב הם התחתנו ב"קפה ארמון" בירושלים , כפי שהיה מקובל באותם הימים. הוריה של לאה עלו ארצה שנה וחצי לאחר מכן.

לאחר שהות קצרה בחו"ל, חזרה בשנת 1960 משפחת אברמוביץ' הצעירה ארצה ובחרה להתיישב בעיירת הפיתוח החדשה לעולים נתיבות, שבנגב. במשך 4 שנים הייתה לאה העובדת הקהילתית בעיירה. למעשה היא הייתה הראשונה בתפקיד זה באזור הדרום. אייב בעלה היה גזבר המועצה.

בשנת 1965 לאחר שנולדו 3 הילדים הראשונים, החליטה משפחת אברמוביץ' לחזור לירושלים. לאה שימשה כמרכזת תורנית במשרד החינוך כשנתיים.

בשנת 1968 עברה לאה עם בני משפחתה להתגורר ברובע היהודי בירושלים, יחד עם מאה המשפחות הראשונות שחזרו להתגורר בו לאחר מלחמת ששת הימים, זאת בשל אהבתה לעיר ולמורשתה.

כיצד נולדה מלב"ב?

אל המרכז הרפואי " שערי צדק" הגיעה בשנת 1971 והחלה לעבוד כעובדת סוציאלית רפואית ובמקביל סיימה את התואר הראשון שלה בעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית בשנת 1977 ואת התואר השני בשנת 1992. זאת בנוסף להיותה אם מסורה ל-13 ילדיה, אותם גידלה לאה ברוח הנתינה לעם ישראל. על ברכי נתינה זו גדלו גם הנכדים והנינים הרבים של לאה, שכיום הולכים בדרכה. רובם גרים בעיירות פיתוח ברחבי הארץ, עוסקים בחינוך ויש בהם העוסקים אף בעבודה סוציאלית.

לאחר שלמדתם מעט על לאה, לא ייפלא הדבר בעיניכם, שכאשר ראתה במחלקה הגריאטרית ב"שערי צדק" לאורך השנים את הקשישים המאושפזים, שסבלו מאלצהיימר ומדמנציה ואת בני משפחותיהם חסרי האונים לנוכח מצבם, זאת כיוון שלא היה להם מושג כיצד ניתן לטפל בהם לאחר שחרורם מהמחלקה. – היא לא יכלה להיות אדישה ולתת למצב להימשך.

באותה תקופה חשוב להבין, לא היו בארץ שירותים ייעודיים בקהילה לחולי אלצהיימר ודמנציה והפיתרון היחידי היה לשלוח אותם למוסדות סיעודיים, שהשהות שם קרבה את קיצם.

כל מטופל הוא עולם ומלואו

ציטוט מדבריו של פרופ' צבי דוולצקי, מומחה לרפואה גריאטרית ומנהל מרפאת זיכרון , מתאר את ייחסה של לאה לחולים בהם טיפלה. כך הוא אומר  " הייתה לי הזכות לעבוד עם לאה ברמה המקצועית במחלקה הגריאטרית במרכז הרפואי "שערי צדק". כעובדת סוציאלית במערך הגריאטרי, בשביל לאה כל מטופל היה עולם ומלואו. היא דאגה לרווחת המטופלים, לצרכיהם, ולזכויותיהם במסירות שהייתה לדוגמה לכל צוות המחלקה. חשוב לציין למתמחים הרבים שעברו דרך המחלקה, התקופה שהם היו במחלקה הגריאטרית וראו את הדרך שלאה דאגה לכל מטופל ומטופל ופעלה לטובת הזקן ליוותה אותם לכל אורך חייהם כרופאים."

לאה קראה מחקרים לאורך השנים שהראו כי ככל שאדם משתמש יותר בתפקודים מנטליים, כך הוא דוחה את תחילת המחלה.  היא לא יכלה להניח לדברים להיות כפי שהם. היא האמינה שאפשר לשנות את המציאות ולהעניק לחולים ולבני משפחותיהם איכות חיים טובה יותר ואולי אף להאריך את חייהם.

לכן לא היה מפליא שביום בהיר אחד בשנת 1981, לאור הניסיון הרב שצברה במהלך השנים, החליטה לאה יחד עם פרופ' ארנולד רוזין, שהיה אז מנהל המחלה הגריאטרית ב"שערי צדק",  לייסד את מלב"ב (מרכז לטיפול בקשיש בקהילה ) במטרה לטפל בקשישים החולים במסגרת הקהילה ולשירות לבני משפחותיהם. היה חשוב להם ליצור  מסגרת שתיתן מענה לאוכלוסייה מיוחדת זו , הן מבחינת פעילות יומיומית תעסוקתית וחברתית והן מבחינת יעוץ והכוונה למשפחותיהם של החולים.

כאישה כריזמטית בעלת רוח חלוצית הצליחה לאה לגייס תורמים ומתנדבים על מנת להוציא תכניותיה לפועל ולייסד את העמותה שעמדה בראשה כרוח חיה , במחשבה ובמעשה.

לדברי לאה היוזמה להקמת מרכז יום קהילתי נולדה במסגרת דיון שקיימה עם ג'קי דיאמונד, כיום עו"ס מועדון מלב"ב בבית גן, שהייתה אז עולה חדשה מדרום אפריקה. כמו שאומרים דברים לא קורים סתם וצריך הרבה מזל.

הועד המנהל

פרופ' ארנולד רוזין – נשיא
זבולון אורלב – יו"ר
מוטי זליקוביץ – מנכ"ל
פרופ' מרתה רוזין
פרופ' יצחק בריך.
ג'קי דיאמנד – משקיפה
לאה אברמוביץ
אביבה גולדברג – משקיפה מטעם עיריית ירושלים
רוי שטרן
עו"ד אסתי אורדן
ג'יי מרכוס
יואל נתן
אהד גניאל
אלעזר הרץ ון שפיגל
הדס וילף
יוסף שפר

ועדת ביקורת

הרי ספיר יו"ר
רקפת מוסן
רו"ח אמנון בכר, מחקר

הצוות

  • ורדה שרעבי – סמנכ"ל משאבי אנוש ומנהלת מרכז מלב"ב פסגת זאב, משנת 2000.
    ניהול ואחריות לכ"א ולרכש של כלל מלב"ב וניהול אדמיניסטרטיבי של מרכזי היום הרב-מקצועיים של מלב"ב בפסגת-זאב.
  • שירלי מאיר – מנהלת יחסי ציבור ופיתוח משאבים.
    אחריות לפניות לקרנות, מענקים, תורמים ושמירה על קשר רציף עימם ובנוסף, ייזום אירועי התרמות.
  • מאיה גוריאל – מנהלת אגף מלב"ב סיעוד, משנת 2013
    ניהול שירותי סיעוד למטופלים סיעודיים לזכאי המוסד לביטוח לאומי, משרד הביטחון, הקרן לרווחת ניצולי השואה ושירותים פרטיים למטפלים בבתיהם ובבתי חולים, כולל  מתן ייעוץ מקצועי והכוונה למיצוי הזכויות המגיעות למטופל.
  • פרופ' חיריקליה סגל –מנהלת יחידת המחקר והפיתוח, משנת 2012.
    ניהול מחקרים בזירת המחקר הבינלאומית, כדי להפוך את ההזדקנות לתהליך בריא וכדי לשפר את איכות החיים של חולי האלצהיימר ובני משפחותיהם.
    בנוסף חברה בוועדת היגוי להזדקנות בריאה בירושלים.
  • שרית דורון –מנהלת מערך מרכזי היום, בית מלב"ב – גבעת משואה, משנת 2008.
    ניהול מקצועי ואדמיניסטרטיבי של מערך מרכזי היום, ניהול תקציב, קשר עם גורמים מקצועיים בקהילה, הכוונה בבניית תוכניות פעילות.
    בעבר שימשה מנהלת מרכז יום לקשיש "בית הקשיש", קריית שמונה.
  • חיה בן-יעקב -ראש צוות מקצועי ועובדת סוציאלית ראשית, משנת 2004.
    ייעוץ מקצועי אסטרטגי לפיתוח שירותי מלב"ב, אחריות להדרכה, פיקוח, מעקב ומבנה של כלל הצוות המקצועי בעמותה, מרכזי יום ומלב"ב עד הבית והדרכה לציבור הרחב.
    משנת 1989 התנדבה במלב"ב ומועסקת במלב"ב מ-2004.
  • עדינה בוקס – מנהלת מלב"ב עד הבית ורכזת תכניות לשיתוף הידע, משנת 2013.
    ניהול ואחריות לתוכנית מלב"ב עד הבית, ניהול ההדרכה לצוות המקצועי וללקוחות הארגון.
    בעבר ניהלה וקידמה את תחום ההנגשה לאנשים עם מוגבלויות.
  • דבורה מרקוס – מנהלת  מרכז יום מלב"ב לדוברי אנגלית.
  • כוכב כהן- מנהלת מוקד אוזן קשבת לגיל השלישי (מוקד 109), משנת 2008.
    מפעילת מוקד 109 המופעל ע"י מתנדבים כולל תלמידים במחויבות אישית, סטודנטים ומכינות קדם צבאיות.
  • רחל ברנבאום– חברה בצוות המחקר ואחראית רשת חברתית במלב"ב, משנת 1986.
    חברה ומרכזת את צוות המחקר, מפיקה חומר הדרכתי ופרסומי ואחראית רשתות חברתיות.